רועי פרומן | Taboola | איך בונים סטוריטלינג שמוכר, ומקבלים החלטות מוצר עם פחות סיכון
רועי פרומן
תובנה מרכזית: לא מוכרים פיצ'ר — מוכרים בעיה מדויקת: מתחילים מהכאב האמיתי של הלקוח, לא מהפתרון, ומנסחים אותו כך שיגיד "בדיוק שם כואב לי".
איך משכנעים, רותמים ומובילים בלי סמכות
10 פרקים12 רגעים מתוזמנים8 אורחים
פרקים על הכלים הרכים של מנהלי מוצר ומנהלים: סטוריטלינג שמוכר רעיונות, הצגה מול מנכ״ל, משא ומתן ותקשורת עם סטייקהולדרים.
איך בונים שותפות עם ההנהלה, רותמים אנשים למהלכים גדולים, ומובילים שינוי אסטרטגי בלי פחד.
רועי פרומן
לא מוכרים פיצ'ר — מוכרים בעיה מדויקת: מתחילים מהכאב האמיתי של הלקוח, לא מהפתרון, ומנסחים אותו כך שיגיד "בדיוק שם כואב לי".
לפרק המלא ←
סיפור משכנע מתחיל מהבעיה ומה-why, לא מהפתרון. רועי פרומן, Product Marketing Director בטאבולה, אומר שלא מוכרים פיצ'ר אלא בעיה מדויקת: מכניסים את הלקוח לעולם הכאב שלו, ורק אז מחברים את היכולות של המוצר. לדבריו, ציטוט אחד חזק מלקוח שווה לפעמים יותר מעוד גרף.
נועה גנות, מייסדת אינפיניטי, מתחילה עוד קודם: לספר לעצמך את הסיפור של למה אתה עושה משהו לפני שמבקשים מאחרים לבצע. הסיפור נבנה בעבודת דראפט משפט-משפט, עד שאין חורים בעלילה. כשמנכ״ל אומר "לא שמעתי פה שום דבר חדש", זה יכול להיות סימן שקלעתם בדיוק לכוונה שלו.
הסיפור יכול לחיות גם בתוך המוצר. שי שפרנק מאמפתי מסביר שמוצר טוב מספר את הסיפור בעצמו, כמו פטיש שלא צריך הסבר, ועדן נפתלי מ-Wiz מתארת איך סטוריטלינג הופך אבטחת ענן מנושא מפחיד לחוויה מעצימה. טל קיילר מ-Evinced מיישמת את אותו עיקרון בראיונות: התחלה, אמצע וסוף, מה הבעיה, מה עשית ולמה.
כדי להזיז מהלך גדול צריך קודם לבנות אמון ושותפות, ורק אז להתווכח. נועה גנות טוענת שמנכ״לים לא רוצים שתחשבו במקומם אלא שותפים, וכשהם עושים לצוות המוצר "בייביסיטר" זה כי אין להם ברירה. הנוסחה שלה לפושבק: להבין למה הרעיון הגיוני בעיני המנכ״ל, לשקף לו מה הבנתם, ולהתווכח רק על הטרייד-אוף, לא על עצם הרעיון.
אורלי שטרן יצחקי, GM בפיוניר, לא נכנסת לוואקום: מכבדת את הניסיונות הקודמים, מדברת עם אנשים ועם לקוחות, ומכניסה את כל בעלי העניין לחדר אחד מההתחלה. בפרויקט האונבורדינג היא עבדה בשיטת "בליצים", offsite של יום-יומיים רצופים ששומר על הקונטקסט ומסתיים בתעדוף אובג'קטיבס ובאליינמנט.
שי שפרנק מספר איך הוביל בפייבר את המעבר מ-"I will do it for $5" ל-"service is a product" כשהחברה הייתה מלאה בחששות. הוא לא ניסה לבטל את הפחד אלא לגשר מעליו, עם wireframes, סקר לסלרים שהביא 150 תגובות בחצי שעה וניסוי פנימי לפני שחרור. לדבריו, לרתום ארגון לרעיון זה "סיילס פנימי": שעות של מצגות ודאטה מול הלידרשיפ.
משא ומתן הוא קודם כל תקשורת מבוססת מטרה, ורוב היום מנהלים אותו בלי לשים לב. נטע לוקסנבורג נעמני, סמנכ״לית פיתוח עסקי באשטרום נכסים, מזכירה שתמיד יש לך רק חצי מהתמונה, ולכן נכנסים לפגישה סקרנים: ABC, Always Be Curious. כשהפיתוח אומר "לא", לא נלחמים בו אלא מבררים את "עובי הלא" ואיפה האבנים הגדולות.
שני חי, יועצת ארגונית, מציעה לנהל סטייקהולדרים כמו בקלוג: מטריצה של השפעה מול רלוונטיות שמתעדכנת כל הזמן. את המסר בונים לפי מבנה, מתחילים ב"למה", שמים קודם את הדברים הרעים על השולחן, ומביאים פרשנות במקום נתונים גולמיים. כל פגישה נסגרת בקריאה לפעולה עם אונרשיפ ותאריך.
רועי פרומן מוסיף שלפני החלטה כבדה מדברים עם Engineering, Legal, Support, Sales וה-CPO, ומבינים מה מניע כל אחד. עדן נפתלי מ-Wiz מסכמת את זה מהצד של מפתחים שאין להם תמריץ ישיר לעזור: מפשטים להם את העבודה, נותנים קונטקסט וניצחונות קטנים.
מתחילים מהכאב של הלקוח ולא מהפתרון: מכניסים אותו לעולם הבעיה שלו, ורק אז מחברים את היכולות של המוצר. רועי פרומן מטאבולה מספר על עסקה גדולה בעולם ה-Roaming שנסגרה מהר כי הכאב היה ברור, וממליץ לבוא מצויד ביכולות של החברה ולא בפתרונות מוגמרים. לפרק המלא
נועה גנות ממליצה קודם להבין למה הרעיון הגיוני בעיני המנכ״ל ולהניח שיש בו צדק, לשקף לו במילים שלכם מה הבנתם עד שהוא מאשר, ורק אז להביא את הקונסרן. לא מתווכחים על עצם הרעיון אלא על העיתוי והעדיפות. לפרק המלא
לפי נטע לוקסנבורג נעמני, לא מתייחסים ל"לא" כקרב. נשארים סקרנים, מבררים את "עובי הלא" ומזהים מה באמת קרדינלי ומה אפשר לפשט. אם שמים את הצד השני בעמדת "טועה", המטרה שלו הופכת להוכיח שהוא צודק במקום לפתור יחד את הבעיה. לפרק המלא
שני חי ממליצה להביא פרשנות ולא ידע גולמי: את ה-so what ואת ההשוואה, "בהשוואה למה?". את ה-raw data מצרפים במודל של read more, למי שרוצה לצלול לפרטים. לפרק המלא
שי שפרנק, שהוביל בפייבר את המעבר ל-"service is a product", לא ניסה לבטל את הפחד אלא לגשר מעליו עם הוכחות. הוא הציג wireframes מוחשיים, הריץ סקר מהיר לסלרים ובדק את השינוי בניסוי פנימי לפני השחרור, כי במרקטפלייס פיצ'ר שאנשים אוהבים אי אפשר לקחת בחזרה. לפרק המלא
טל קיילר מ-Evinced אומרת שראיון הוא מיקרו-קוסמוס של ניהול מוצר, ולכן צריך מסר קצר וממוקד עם התחלה, אמצע וסוף: מה הבעיה, מה עשית ולמה. היא ממליצה להתחיל מה-value ומה"למה", ולהתאמן על גרסה קצרה, בינונית וארוכה עד שאפשר לספר אותן בשלוף. לפרק המלא
רועי פרומן
תובנה מרכזית: לא מוכרים פיצ'ר — מוכרים בעיה מדויקת: מתחילים מהכאב האמיתי של הלקוח, לא מהפתרון, ומנסחים אותו כך שיגיד "בדיוק שם כואב לי".
נועה גנות
תובנה מרכזית: ספרו לעצמכם את הסיפור של למה אתם עושים משהו לפני שאתם מבקשים מאחרים לבצע — זה תרגיל שקשה ונמנעים ממנו, אבל הוא הבסיס לכל אסטרטגיה משכנעת.
נועה גנות
תובנה מרכזית: מוצר הוא מקצוע ולא רק סקיל — האימפקט האמיתי לא נובע מטמפלייטים וכלים אלא מהיכולת לשבת בנוחות בדיוני הנהלה, לעבוד עם המנכ"ל ולרתום אנשים סביב אסטרטגיה.
טל קיילר
תובנה מרכזית: ראיון הוא מיקרו-קוסמוס של ניהול מוצר: כמו PM שמוביל בלי סמכות, המועמד צריך לרתום, לתעדף ולהעביר מסר קצר וממוקד. כל שאלה בראיון באה כדי להוריד סיכון.
אורלי שטרן יצחקי
תובנה מרכזית: שלושת הסקילז הקריטיים של מנהל מוצר לפי אורלי: היכולת לרתום סביב vision ולהיות הדבק שמחבר את כולם, היכולת להפריד עיקר מטפל ולנקות רעשים, ואמפתיה אמיתית ללקוח ולכאב שלו.
עדן נפתלי
תובנה מרכזית: סטוריטלינג הוא כלי מוצר אמיתי: ב-Wiz לא מוכרים פחד אלא העצמה — נותנים למשתמש קונטקסט וכלים כדי להצליח באבטחה, ולא מפחידים אותו.
שי שפרנק
תובנה מרכזית: כששינוי נוגע בליבת המוצר, קודם צריך סיפור ואסטרטגיה חדשים: פייבר עברה מ-"I will do it for $5" ל-"service is a product" — שירות שאפשר לקנות בקליק אחד בכל מחיר.
שני חי
תובנה מרכזית: לפני מסר חשוב — עצרו לתכנן אותו, ואם אפשר כתבו אותו לעצמכם בכמה נקודות; אפשר להיעזר ב-AI לזיקוק ותמצות.
שי שפרנק
תובנה מרכזית: מוצר טוב מספר את הסיפור בעצמו — כמו פטיש שלא צריך הסבר. בשלב early-stage, חלק גדול מעבודת המוצר הוא לזקק עולם מורכב לפשטות שהמשתמש מבין במבט אחד (Work/Life/Balance בלילי, Empathy כ-loss במובן הרחב).
נטע לוקסנבורג נעמני
תובנה מרכזית: משא ומתן הוא תקשורת מבוססת מטרה — ורוב היום אנחנו מנהלים אותו בלי לשים לב. המשא ומתן הכי מסוכן הוא זה שאנחנו אפילו לא יודעים שהוא מתנהל.