תמלול: שי שפרנק | Empathy | סטוריטלינג

פתיח: מי זה שי שפרנק ועל מה נדבר

אייל דוד: [00:00] היי חברים, זה אייל בפרודקט בילדר, אנחנו צוללים יחד לשיחות עם האנשים הכי מעניינים בתעשיית הטק שמשתפים איתנו הצצה על איך הם חושבים ופועלים, כמובן, כמו תמיד, נשתדל להיות הכי פרקטיים שאפשר בעיניי זה אחד הפרקים הכי פותחי ראש שהיו לנו, אירחתי את שי שפרנק שמגיע אלינו מאמפתי שהוא אחד מאנשי המוצר הטובים שיצא לי להכיר, דיברנו על סטוריטלינג, איך מחברים סטורי למוצר, עם המון דוגמאות מהמוצרים שעליהם שי עבד ועובד שי גם משתף הרבה, באמפתי מה הוא מחפש במנהלי מוצר, ועל הדרך שלו מלימודים בבצלאל, לסטארטאפ ומשם למוביל מוצר, אז בלי חפירות מיותרות, יאללה, מתחילים. אהלן שי, מה העניינים? בסדר גמור, בוקר טוב. בוקר אור, איזה כיף שהגעת. נכון, אז שי מגיע אלינו מאמפתי

מה זה אמפתי — loss במובן הרחב

שי שפרנק: [00:52] ספר טיפה על העולם. אז אמפתי זה חברה שרוצה בגדול לעזור למשפחות להתמודד עם אובדן של יקיריהם, בגדול המסתכלים על השוק האמריקאי כרגע בעיקר. וזה אומר שני דברים, זה אומר, כמובן, כל מה שקשור לאמושיונל סאפורט, ואז זה לוקח אותנו לכל מיני עולמות, הדספייסים כאלה, לעולמות של שירות וצוות של עובדים סוציאליים וכל מיני דברים כאלה, וגם כל ההתמודדות הפרקטית, ממש הצ'קליסט של מה צריך לעשות, ממש הצ'קליסט של מה צריך לעשות זה לא רק הצ'קליסט, זה גם הדברים שמאפשרים לך לעשות את הצ'קליסט הזה בצורה הרבה יותר יעילה וטובה ומסודרת וקולבורטיבית, עם משפחה ועם מערך מקצועי ועם אוטומציות. כן, אז בארצות הברית זה מאוד, זאת אומרת, זה תמיד קשה וכל מי שאיבד מישהו יודע כמה קשה זה אפילו לסגור חשבון בנק, בארצות הברית זה עוד יותר קשה

התפקיד כ-VP Product וניהול צוות המוצר והדיזיין

אייל דוד: [01:53] אז בעצם תגיד, אתה בתור ה-VP Product, כמה מנהלי מוצר יש תחתיך?

שי שפרנק: [01:59] בעצם איך זה נראה? חמישה מנהלי מוצר, זה משתנה, אנחנו בדיוק עכשיו מגייסים קצת יש חמישה מנהלי מוצר, אני מנהל גם את הדיזיין בגדול, אז גם יש לנו האד אוף דיזיין וצוות של מעצבים. תגיד, ואיך זה מרגיש?

אייל דוד: [02:17] אני מכיר אותך כאדם שהוא מאוד דיטייל אוריינטד ומאוד אוהב ללכלך את הידיים ולגעת ולעשות ועכשיו אתה פתאום מלמעלה מנהל את כל האופרציה הזאת, איך זה? אני סקרן ברמה אישית

שי שפרנק: [02:29] זה מאתגר, אני לא פחות דיטייל אובססד אבל אני חושב שככל שאני מתבגר לתוך העולם של הניהול, כי אני עברתי משרות ניהול אחרות, ובדיוק צחקנו על זה מקודם בקפה, על איך הייתי מזיז פיקסלים למעצבים, וזה בהיותי צעיר ונמרץ ופזיז. כן, שלמדתי קצת גם איך לעשות את זה בצורה נכונה, גם איך להצליח להגיע לתוצאות שאני רוצה, וגם לא להיות hands-on בעצמי וגם לא לדרוס אף אחד בדרך. יש פה הרבה התמודדויות, אני חושב שמנהל שהוא עושה דרך

להצטרף לאמפתי מההתחלה, אחרי הסיד

אייל דוד: [03:07] ותגיד, אתה הגעת בעצם לאמפתי לפני שלוש שנים, הגעת ממש מההתחלה נכון? ממש ממש מההתחלה

שי שפרנק: [03:13] היית עובד הראשון? עכשיו, לא, הייתי עובד הראשון, הייתי איפשהו בחמישייה כנראה הראשונה עשירייה הראשונה, אנחנו עושים אחרי הסיד, אבל בעצם לחברה לא היה הרבה החברה בגדול אמרה אנחנו רוצים לעזור למשפחות אמריקאיות שמתמודדות עם אובדן יש מלא דברים, ראינו המון המון בעיות, המון בעיות של trust והמון בעיות של cost והמון תהליכים שבורים ומסובכים והרבה דברים אמוציונליים זה עולם שלם של בעיות שאין בו שחקנים, כאילו שאף אחד לא נגע בו, על זה כנראה לא רצו לחשוב על זה יותר מדי, כמו כל שאר האנשים, וזה פשוט נראה שיש שם הרבה מאוד איזו תנופה, והם היו כזה we're after it, כאילו אתה בקטע, ובאמת נכנסתי והתחלנו לשבת, והם עשו מין רשימות נורא גדולות של כזה המון המון המון use caseים, ובנו איזה journey כזה, וככה בפגישה אני חושב אולי הראשונה או השנייה, אז יונתן אמר לי טוב, אנחנו רוצים לדבר עם משפחות אמריקאיות שמתמודדות עם אובדן, אנחנו נשמח לארגן לנו פגישות כאלה ואני כזה יוצא מהחדר, אני כזה אוקיי, איך לעזאזל אני עושה את זה מה אני עושה עכשיו, ולשמחתי גם זה נפתר ואחרי יומיים אני חושב התחלנו לדבר כל יום שלושה אנשים איך פתרת את זה? חיפשתי פלטפורמה לריסרץ' מצאתי מוצר מדהים, למי שלא מכיר אותו, קוראים לו ריספונדנט, Respondent.io, אוקיי אפשר לגייס אנשים לריאיונות אפילו בתחום המוות, אתה כותב מה אנשים אתה מחפש, אוקיי, מה אתה יכול לבוא ולהגיד, אני מחפש אנשים שיש להם פאשן לנעליים ואתה יכול להגיד אני מחפש מישהו שאיבד קרוב משפחה בשנה האחרונה מדרגה ראשונה, ואתה צריך להתעסק עם הדבר הזה, ואמרתי אוקיי אני אעלה את הרישום הזה, ושמה בזה, זה גם יתחבר לך לקלנדר, לגוגל קלנדר, ואתה מגדיר לו מתי אתה זה, ואני זוכר זה היה יום חמישי, העליתי את הדבר הזה לשם ופתחתי והלכתי הביתה, וביום שישי בבוקר שבועיים קדימה היה לי ריאיונות עם אנשים שהיו, משום מה זה היה ממש מטורף כאילו וזהו, היינו באים למשרד ויושבים פאקינג בוכים

גיוס מרואיינים דרך Respondent.io

אייל דוד: [05:49] אני אחזיר אותנו חזרה אחרי הסוגריים שפתחנו, אז באמת אוקיי, אז יצאת מהחדר היית בשוק

שי שפרנק: [05:55] הצלחת לחזור עם פגישות? מה קרה? אז אני חושב שזה אחד הווינים הגדולים שקרו אף אחד לא ידע לגשת אליו, ופתאום זה מסתדר, זה היה מדהים אמרתי לך מקודם זה כסף, כן, באמריקה הכל, יש פתרונות

אייל דוד: [06:13] אז מה הייתה השאלה, אז אוקיי יצאת מהחדר, הציגו לך את כל התרשים הזה אתה צריך להביא אנשים כדי לראיין אותם, ראיינת, עשית את זה. ראיינו, דיברנו, הבנו

התובנה מהריאיונות: לכל אחד סרט אחר

שי שפרנק: [06:25] אני חושב שאולי התובנה המשמעותית ביותר, הייתה לנו רשימה נורא ענקית של בעיות ונורא רצינו לדעת מאיפה אנחנו מתחילים, מה אנחנו תוקפים קודם ואני חושב שמה שהכי חיזק לנו מהריאיונות האלה זה שכל בן אדם יש לו סרט אחר כאילו כולם סובלים נורא, כולם אומרים שהתהליך הוא נוראי אבל אחת אומרת איך אמרו לה שהיא צריכה להחזיר את הטלפון של בעלה לסניף של AT&T והיא הייתה צריכה ללכת עם הסמארטפון שלו או עם הטלפון שלו, ובמקרה יגיע ביום שבו ישיקו את האייפון החדש, ועומדת שלוש שעות בתור עם אנשים חוגגים ורק רוצה למות אתה שומע כזה דבר, אתה שומע על מישהו אחר שבכלל היה פמילי דיספיוט, האחות פתאום באה והחליטה שהיא מצאה צוואה, למרות שזאת לא הצוואה שהייתה להם כל מיני דברים כאלה, אתה יודע זה היה מדהים כי יצא לי לדבר שם עם אנשים אחרי אחד הריאיונות שאני לא אשכח, זה אישה שבכתה, בכתה, בכתה וסיפרה שאבא שלה שנפטר הוריש להם אחוזות של נדל"ן ואני לא זוכר איזו עיר, אני חושב שהוא באילינוי, באזור מאוד נחשב, והיא ממש ממש מפחדת שזה הולך להרוס את היחסים בינה לבין האחים שלה, כי יש אח אחד שרוצה לשמור את הנדל"ן במשפחה ולפתח לבד, ויש אח אחד שרוצה להיפטר. תבין שמדובר על נדל"ן כנראה עשרות מיליוני דולרים והיא יושבת ובוכה לנו בווידאו שהיא לא יודעת איך לשמור את המשפחה, מדהים שהיא בכלל עלתה דרך הפלטפורמה הזאת מדהים, דרך אגב הפלטפורמה הזאת באמת היא הביאה אנשים מדהימים

אייל דוד: [08:07] מדהימים מדהימים. ותגיד שי, אני מבין שבעצם בתחילת הדרך טוב, כולכם חקרתם בעצם מהשוק ואיך בכלל זה עובד, אבל בעצם הפוקוס היה על היוזרים הפוקוס היה כמוצר B2C, נכון? כן, אז באמת

פוקוס B2C וה-MVP הראשון: צ'קליסט מותאם אישית

שי שפרנק: [08:25] לא סיימתי את הנקודה מקודם, ההבנה הזאת היא שכל אחד חווה משהו אחר, וכנראה שלא יהיה נכון לתקוף את הדבר הזה עכשיו עם פתרון ספציפי, בואו נעשה מוצר לסגירת חשבונות הבנו שאנחנו צריכים פה להיכנס עם משהו שהוא end to end, שזה נורא נורא קשה למוצר מוצר כזה גם בכלל, אז באמת היה פה איזה תהליך של להבין איך אתה עושה משהו גם end to end וגם MVP וזה בעצם היה המוצר הראשון שלנו, זה היה מוצר שנשען בעיקר על צ'קליסט כזה שהוא personalized שהוא משתנה לפי הנושאים שאתה מתאר ולפי הפרופרטיז השונים של כל user צ'קליסט, עובר קסטומיזציה, לא איזו טכנולוגיה מעורפלת, ומלא מלא מלא גיידנס, מלא מאמרים מאוד מאוד user friendly, קצרים וברורים, כדי בעצם להצליח לכסות את כל העולם הזה, ובשלב זה בעצם החברה הייתה כמה עובדים? מה בעצם היה לכם? זה היה משתנה מיום ליום, אבל היינו בסביבות, בוא נגיד עשרה, חמש עשרה כזה, אז חמישה עובדים, והיה כנראה איזשהו כסף כמובן לרוץ איתו

אייל דוד: [09:34] אז כשאתה מגדיר את ה-MVP הזה, אז אתה גם צריך לתכלל את זה בפנים, כי אתה אומר לי פה כותבי תוכן איך כתבתם את התוכן? יש פה אנשים שאולי מלווים גם, איך זה עבד? אז קודם כל

שי שפרנק: [09:46] זה MVP פשוט שהוא לא, סליחה שאני קוטע, זה MVP שהוא לא, זה סקופ יחסית גדול כנראה שצריך לעשות אני חושב שכל הדיבור על MVP הוא יותר, יש לו רבדים שהם קצת יותר עמוקים מלדבר, ואנחנו נדבר הרבה בהמשך קצת על product market fit ודברים כאלה, כן, אבל כשאומרים viable מה זה viable, יש איזה מחשבה רומנטית שאומרת אם יוזרים רוצים את זה viable, אז לא בהכרח, כן, כאילו השאלה היא מה המטרה שלך, אנחנו בעיקר המטרה שלנו, אנחנו היינו חברה שגייסה הרבה מאוד כסף יחסית לסיד, גייסנו 13 מיליון דולר לסיד ידענו שיש לנו runway, אנחנו לא חברה בסיטואציה שהרבה חברות אחרות נמצאות בה, כאילו יש לך one shot, כן, או two shots נגיד, אנחנו ידענו שאנחנו רוצים לעשות כל איזה שהוא תהליך יותר ממושך אז בעיקר מה שהיה חשוב לנו לעשות בהשקה של המוצר הזה זה להצליח to own the market, זאת אומרת להוציא משהו שהוא יותר רחב והוא יותר גדול, הוא לא פתרון לעולם בתי הלוויות הוא לא פתרון לעולם סגירת החשבונות, הוא לא פתרון לעולם המשפטי והפרובייט והווילס והדברים האלה הוא כאילו פתרון רחב, הוא בא ומראה, זאת הזירה שלנו וזה A to Z, זאת הייתה האסטרטגיה, וכן תודה והיינו צריכים לגייס את האנשים שהיינו צריכים, זאת אומרת הבאנו אנשי תוכן מדהימים, כי היה לנו נורא נורא חשוב תוכן פשוט גם כשאתה מציג את זה ככה סבבה, לא נלך ל-MVP, בוא נלך ל-Drop 1, ה-Drop 1 של הדבר הזה היה הוא לא היה כה רחב כדי לכסות, אבל הוא בעצם לקח פנימה פונקציות נוספות בחברה שאתה צריך להישען עליהן

מה זה viable — האסטרטגיה to own the market

אייל דוד: [11:22] פתאום תהיתי אם השתמשת באיזשהם מוצרים כאן כדי לייצר תוכן, או איך איכשהו לגשר בעצם על הפער באנשים אז אתה רוצה טיפה לספר בכל מקרה איך היה הסקופ של הדבר הזה, מה כללתם בפנים מה זה אומר הסקופ, התחלת לפרט בעצם, מה היה בתוך הגרסה הראשונה הזו

אבני הבניין של V1: אפליקציה, צ'אט, וולט וסקנר

שי שפרנק: [11:40] כן, אז הגרסה הראשונה הייתה, קודם כל היה ליוזר אקספיריינס מיוחד כזה שהגדרנו הייתה אפליקציית מובייל רק, אז תראה, בתוך כל העולם הזה היה כמה דברים שהיה לנו מאוד מאוד חשוב להגיד, ושוב אני חושב שמוצר ראשון הרבה פעמים הוא יותר בא לספר סיפור מאשר לעשות כל דבר אחר והסיפור שאנחנו רצינו לספר הוא ככה, אחד, אמפתי מתעסקת עם loss במובן הרחב של המילה. אנחנו לא מתעסקים ספציפית, אנחנו מתעסקים בכל העולם, שתיים

אייל דוד: [12:16] אנחנו חברה טכנולוגיה ולכן הוצאנו אפליקציית מובייל דרך אגב הגרסת וי אפס של אמפסי היה אתר אינטרנט שהקמנו, שקראנו לו helping families deal with loss, עסקנו שתי עובדות סוציאליות צעירות בארצות הברית, ניתנו להם קו של טלפון, אלינו את הדבר הזה בסקוארספייס, איזה דף בסיסי כזה קנינו טראפיק והתחלנו לשלוח להם אנשים שצריכים עזרה עם דברים שקשורים ללוס והם היו עזרות פעם אחת הם עזרו לסגור חשבון ופעם אחת הם עזרו לקבוע לוויה ופעם אחת הם עזרו כאילו ודיברו עם אנשים וזה וגם ראינו דרך זה מה באמת אנשים צריכים זה ה-V0 שלנו, אוקיי ה-V1 המוצר הראשוני בעצם כלל בתוכו שוב את כל אבני הבניין שאנחנו צריכים כדי לספר מוצר שלהם, אחד אינטו אינט, שתיים טכנולוגי שלוש צ'אט, היה לנו מאוד חשוב שיהיה ריל טיימפ צ'אט כי אנחנו רצינו תמיד להגיד אנחנו גם סרוויס כאילו אנחנו גם שירות אנושי אנחנו לא רק חברה טכנולוגיה אבל גם נגיד פיצ'רים כמו וולט למסמכים, כן אחד הדברים שהבנו שקורים בתוך הג'רני הזה זה שיש המון ניירת, אתה יודע מישהו נפטר אתה נכנס למשרד שלו ומתחיל לעשוף אז אפשרות לצלם את הדברים מהר עם הטלפון לארגן אותם בצורה טובה, לתאג אותם פה יש מה שצריך לעשות, פה יש חוב, פה יש זה פה יש זה, to pay, to close to זה יצרנו איזשהו סוג של סקנר מיוחד בשביל הדבר הזה סקנר כלומר שסורק את המסמכים, כן אתה כאילו יכול לצלם עם הטלפון וסורק וזה ניס וזה לא כי זאת הייתה נגיד הבעיה הכי דחופה שמפינו אלא, אתה פשוט צריך את האינפוט הזה בתוך הסיפור שסיפרנו היינו צריכים להראות שאנחנו גם utility אנחנו גם support, אנחנו גם content, אנחנו גם utility, אנחנו גם human, אנחנו גם end to end אז אני חושב בפעם שכשאתה מרכיב מוצר אתה צריך לשאול את עצמך מה בעצם הדברים שממש חשוב לי להעביר אוקיי, ומהבחינה הזאת המוצר הזה עשה את העניין זאת אומרת לאף אחד לא היה ספק שאנחנו חברת טכנולוגיה לאף אחד לא היה ספק שאנחנו חברת שירות, לאף אחד לא היה ספק שאנחנו end to end ואנחנו לא מתעסכים בבעיה אחת בתוך העולם, לאף אחד לא היה ספק שאנחנו חברה שעושה משהו שאף אחד אחר בעצם לא עשה, dealing with loss במובן הרחב של המילה דרך אגב גם Gryph support היה לנו מאוד מאוד חשוב הבאנו את דיויד קסלר שהוא אחד מהאולי המומחה לגריף בארצות הברית, הוא הco-author של Five Stages of Gryph זה ספר נורא מפורסם ובאנו אותו בתור ממש חלק מהצוות לך, כאילו ממש גייסנו אותו לחברה והוא עזר לנו לכתוב הרבה תוכן באודיו הלנו מאוד חשוב שזה יהיה אודיו קיבלנו עם איזה גישה שאומר אנחנו לא רוצים שאנחנו יקראו תוכן על Gryph support כאילו לקרוא זה עבודה, אנחנו רוצים שאנשים זה מאוד מתחבר לסקייטוף מיינד של האנשים שכלגל לגמרי כן, כאילו מה זה אומר גם להיות אמפאטי, זהו דבר זאת אומרת קוראים לחברה האמפסי איך הדבר הזה, זה גם דבר שהיה לנו נורא חשוב בתוך המוצר, בתוך החברה הרבה מאוד מהשקעה שלנו בשלב הזה בהכנה שלנו ליציאה עם הסיפור שלנו לעולם זה היה, איך מדבר את חברה שקוראים לה אמפאטי, איך נראה את חברה שקוראים לה אמפאטי, כאילו הרבה מאוד השקעה במיתוג ודברים האלה, זאת אומרת ובסוף זה הכל מן חבילה אחת שלמה שכשאתה יוצא, אתה הולד את המשהו, שאתה מקווה שהוא ייתן פגיעה מדויקת במקום שרצית וזה היה עם משקיעים זה היה עם מדיה זה היה עם באקו סיסטם זה היה בתוך האקו סיסטם של end of life, שהוא גם אקו סיסטם ולא רק טק לבוא עם משהו שהוא שעושה את העבודה זה היה העבודה שלי כאיש מוצר אז בוא נחפור בזה שנייה כי אני קצת מכיר אותך איך אתה בעצם איך ניגשת לזה, כי אתה בכל שלב אתה בעצם עשינו ככה, עשינו ככה בעצם מה שאתה עשית פה זה להסתכל מאוד רחב בעצם על התעשייה הקיימת להסתכל על הפרומס המרכזי של empathy, כי זה גם זה מה ש אמרת וגם אם נסתכלות קדימה לאיפה רוצים ללכת ואז תפר את פה איזה שהוא פתרון, כמו שאמרת שהוא רחב מספיק והוא עונה על צורך אפילו עתידי שיהיה כדי אז איך ניגשת לזה בתחילת הדרך, כי אמרת אנחנו אנחנו אנחנו, אבל איפה אתה היית בתור המנהל המוצר פה תראה, זה קשה לענות, כי בחברה אני לא יודע, מנהל מוצר, כאילו ומנכל ו-CTO ו-Head of Design, זה היה הצוות הגרעיני שאבדנו אז ו-Marketing, כן שכה על storytelling כמה שחברה יותר קטנה, יותר קשה לבוא ולהבדיל בין איפה אתה ואיפה הם, בסוף זה קבוצה קטנה ששוב ביחד ומנסה לעשות משהו אז קודם כל, לי היה תפקיד אני חושב מאוד חשוב בלהגדיר מה זה הדבר הזה, כאילו לעזור ולתרגם את הרצונות העניין הזה שלבוא ולעשות כן, לספר את הסיפור, כן, לי נגיד היה נורא ברור שזה רצון ואני צריך בעצם שהרצון הזה יבוא לידי ביטוי בתוך מוצר איך אתה מצליח לעשות פרודקטיזציה לסיפור שאתה רוצה לספר אותו ולאמפקט שאתה רוצה לעשות אותו, כן זה לא יוזר שבא ומשתמש, זה גם חשוב, ברור אבל בשלב הזה הראשוני יש דברים אחרים שחשובים לא פחות, בוא תיגע בהם נגעתי בהם בי קודם, אני חושב שהעניין הזה של האם אני מצליח האם אני מצליח לצוף מעל הרעש אנחנו מדברים פה על 2020, סוף 2020 attack is booming, כן יש אלפי סטרטפים גם המוות, נכון, זה גם קרה נכון, האמת היא שכן גם הקורונה, גם הדיבור על אמפתיה כן, ג'ו ביידן נכנס לבית הלבן ודיבר על אמפסי, זאת מילה שהוא מלווה אותו המון בארצות הברית המילה הזאת הייתה מאוד טרנדינג באותה תקופה אז מבחינה הזאת היה לנו איזשהו timing נכון העולם מתעסק אז בלוס, עם הקורונה כמובן אבל אני חושב שהיכולת שלי כאיש מוצר לא רק שלי כן, זה גם אחריות של דיזיינר ושל אנשים אחרים, אבל היא לנסות ולצקת את הדברים בסוף לתוך לתוך מוצר אני ראיתי אותך עובר את התהליך דומה בפייבר, אני מכיר אותך גם מהאנישטיב אחרים שעשית עם זה ווי בטר מה ששמעתי ומטה איך אתה מזקק דבר כזה, אתה יושב ומחבר איתך וכותב מה? אתה חושב, דווקא אני רוצה לדבר על חברה שלא דיברת עליה בבקשה אני, הייתה לי איזושהי אפיזודה בניו יורק גרתי כמה שנים בניו יורק נוסעתי לשם כדי להקים לפייבר את הזרוע שם של product וdesign and category development והייתי שם כמה שנים ואז עזבתי והייתי, עשיתי ייעוץ ואחת החברות שיעצתי להן תקופה קצרה גם הייתי בצוות שלהן זה חברה שנקראת לילי שעושה freelancer banking, חברה ישראלית שישבה גם שם בניו יורק ולילי אני חושב שלפני שהצטרפתי עזרתי כיועץ אולי שנה בפגישות שבויות וזה ופגשתי אותם והיא אמרה לי הם אמרו לי כן, עבדתי בעיקר עם המנכלי, אנחנו רוצים לעשות bank לפרילאנסר, זו תקופה שdigital banks כאילו זה דבר שהוא emerging הם באו עם ידע של איך לבנות הם בנו פה את פפר, איך בונים ישטל בנק והם רוצים חתיכה מזה הסיבה שהם הגיעו אלי זה כי אני הייתי בפייבר והם חשבו שפרילאנסר זה אז הם אמרו לי אנחנו רוצים לעשות bank לפרילאנסר אבל אני חושב שבאיזשהו מקום החשיבה הייתה פרילאנסר זה פשוט סגמנט שאפשר לשרת אותו, ויש לו צרכים וישבתי איתם כמה פעמים ואני חושב שתוך שיחות משותפות ותוך אז זה יפה תגענו לאיזה שהיא אבל אני הגעתי שזה לא מספיק כשאתה אומר אני רוצה לעשות bank ואני רוצה למכור אותו לפרילאנסר אתה צריך להבין מה זה אומר מה זה אומר למכור bank לפרילאנסר אזkop שאמרתי אני גם הייתי פרילאנסר אז bailan소� declarubs cool יש לו את הבעיה הזאת פעמיים כי הוא גם מנהל את החיים הפרטיים שלו וגם מנהל את החיים העסקיים שלו לא, הרבה פעמים, אם אתה בטח, אם אתה קטן, אז זה באותו חשבון בנק, ואיך אתה? איך אתה? ואמרתי לה, כאילו, אנחנו צריכים לצייר חשבון בנק אחד, שמאפשר לי לנהל שני אנשים. ואת שהיה עסק, ואת שהיה, בין אדם או פרטי. ואז קצת התחלנו לדבר על זה, ואז הגעתי למשפט Work-Life-Balance. אוקיי. אמרתי, אנחנו צריכים לעשות חשבון בנק, שיש לו Work, יש לו Life, ויש לו Balance. והמוצר הראשון שלי לי הוציאה הייתה האפליקציה, שהיה לה שלושה Tabs של Work, שמראה בעצם את כל ה-Expenses שתגיעתי אותם בתור Work-Related, ואת כל ה-Income ש-Work-Related, ואת כל איך אני בעולם ה-Work. Tab שנקרא Life, שמראה בעצם כל ההוצאות שלי שלא קשורות ל-Work, וכולי. ו-Balance התחלש. פיצ'רים שהם שקשורים לחיים שלי, ו-Balance התחלש, איפה אני עומד, אז מה שורה התחתונה? כמה כסף יש לי בחשבון? כמה כסף הוצאתי החודש? בכללי, מאוד, אז יש פה איזה משחק מילים, כן, כמובן, אבל... יש פה שלוש מילים, שאתה לא צריך יותר מלהגיד בקונטקסט של Banking, Work, Life, Balance, כדי להבין מה לילי עושה. אז זה היה ה-MVP ב-Lily. אחרי זה הם הוסיפו המון המון פיצ'רים ודברים שקשורים ל-Invoices ו-Taxes, וכל מיני דברים וזה, אבל הרבה הרבה לפני זה רק האפשרות, קטנה הזאת, היא להסתכל על הדברים צורה נפרד. אתה אומר את זה כאילו בקטנה, אבל בעצם מה שאתה עשית פה, אתה לוקח דברים מאוד מורכבים, ומאוד מורכבים בעיני הרבה אנשים, ואתה מזקק אותם לאיזושהי פשטות, קצת כמו מיתוג אפשר להגיד, ואז מזה אתה גוזר בעצם את כל מה שעכשיו יצמד לחזון הזה. זה מיתוג בגלל שזה story-telling, אוקיי? זה product, זה בסוף story-telling. כשאני פותח מוצר, אני זוכר כש-way better, נדבר על-way better. שנייה, חברה שיסדתי 2008, אני חושב, אפילו לפני, התגלגלות של פרויקט גמר בבית'לאל, בחוג לעיצוב תעשייתי שלמדתי בו עם חבר לכיתה, זאב, ולנו היה רעיון, יצא iPhone, לאייפון היה GTS, היו לכם רעיון קטן ו... היו לנו רעיון קטן, אמרנו למה שאנחנו לא נשנה את הדרך שתחבורה ציבורית עובדת בעולם, ובמקום שאנשים יישאו ובמקום שלך, בורה ציבורית תעבוד בצורה נוקשית כזאת, היא תחנות וכווים וזה, היא לא תעבוד בצורה דינמית והיא תעבור דרך כל אחד בבית שלא, תיקחת אולי איזשהו צריך, אבל במסה גדולה, אנחנו נעשה אי-אול של מסלולים, איזשהו רעיון... אם כבר מדברים על צעירים ו... צעירים וחולמנים, כן? זו תקופה בלי ספק הכי מטורפת ומדהימה וקשה עבר, אבל עשינו את זה, הלכנו על זה, כאילו, גייסנו בזה, זה היה מאוד קשה לגייס, איזה כסף, גם 2008 מי השקיע בך במשהו, וכל משקיע שבאנו אליו בתקופה הזאת, אמר, תחבורה? אני לא מכיר את זה, אני לא משקיע בזה. אחרי זה יצאו אובר וגט וכל החברות האלה וזה, אבל בווי בטר הצלחנו בעצם להרים את השירות הזה ולתת לאנשים להזמין מוניות ספיישל משותפות, כמו הווייה אחרי זה וליפטליין ואובר פול, ולהזמין זה ולחלוק את הנסיעה ולשלם פחות. אני יכול לעשות שני הספוילר לנקודה שלך, כי אני כבר מזכיר להבין, בעצם מה שאתה אומר פה, אז ווי בטר, זה אותו דבר. לקחת את ה... אוקיי, מה הדבר הזה צריך לעשות? להתעוד ווי בטר, ויש פה גם את הווי בתוך השם, ואז בעצם תכלסת לתוך מושג מאוד פשוט, את כל מה שהחברה אמורה לעשות ומוכוונת אליו. נכון, אז זה כאילו ברנד, נכון, אבל המוצר הוא גם סיפר את הסיפור הזה, כן? למשל, אני זוכר שאנשים היו פותחים את אובר עוד לפני גט, כאילו גם גט עשו את זה, אבל אתה פותח את אובר, ואני מדבר על אובר הראשונה, אוקיי? מוצר, שבור, מכוער, הכל הזה היה מכוער, אבל אתה פותח אותו ומה אתה רואה? הכל היה מכוער. אתה רואה מך, אתה רואה פין באמצע המפה הזאתי, שזה אתה, ואתה רואה אייקונים של מכוניות שנוסעות על הכבישים מסביבך, ואתה לא צריך וקפטור גדול של אורדר, של בוק נאו, כן? או... אתה לא צריך להבין יותר מזה. אתה לא צריך להבין יותר מזה. זה מוצר שהוא, הסיפור הוא חלק בלתי נפרד מהמוצר.

דיוויד קסלר ותוכן ggrief support

לילי (Lily): freelancer banking בניו יורק

זיקוק לקונספט Work / Life / Balance

ווי בטר: נסיעות משותפות לפני אובר וגט

המוצר מספר את הסיפור — הדוגמה של אובר

שי שפרנק: [25:29] אתה מסתכל על המוצר, אתה מבין את הסיפור, אוקיי? ואני באמת באמת מאמין שחלק גדול מהעבודה על מוצרים, בטח ובטח בסטארט-אפים שהם early stage, זה הדבר הזה. זה להצליח, לספר סיפור, למשתמש, לספר סיפור, בצורה שבה המוצר הוא הדבר עצמו. אתה מסתכל על פטיש, לא צריך להסביר לך, כן? אתה מראה, אם אתה מתחיל לדפוק, גם אם אתה בחיים שלך לא דפקת בפטיש, כן? מוצר הוא צריך, זה מוצר טוב.

אייל דוד: [26:01] השאלה? היית אומר שזה משהו שזיקקת לאורך הקריירה? לא, אתה בעצם הגעת איתו, מה, מבצלאל או שהגעת איתו מבפנים, כן?

שי שפרנק: [26:09] איך זה היה? לא יודע. בצלאל מאוד מאוד עזר, כן? בבצלאל למדתי עיצוב תעשייתי, שזה בעצם עיצוב מוצר פיזי. עיצוב מוצר פיזי. אני חושב שזה מאוד חידד את המקום הזה של משהו שאולי טיפה טיפה חסר לפעמים בעולמות הדיגיטליים, שזה העניין התנג'יבל של המוצר. במוצר פיזי אתה מרגיש, אתה מחזיק אותו, אתה מרגיש אותו, אתה רואה אותו. הרבה פעמים בגלל הפורמט הדיגיטלי, ובגלל שהכול עובר דרך מסך, אז אנשים שוכחים את הפיזיות, הם שוכחים שכאילו המוצר הוא צריך. כן, למרות שדווקא ב-way better לצרכן, אז זה היה פה דווקא את הממד הפיזי, היה את מה שקרה מולך שהזמנת מונית. אבל מה היה לנו לאורך חשוב ב-way better? שכשאתה נכנס לתוך האפליקציה, למשל, אחד הדברים אמרנו, אנחנו חייבים לאפשר לאנשים להזמין גם מונית פרייבט. למה? כי אני חייב שיהיה לך את האפשרות לראות שזה עולה 50, ברור. וזה עולה 30. שזה better. כשאתה נכנס לאפליקציה, ולא רק זה, שזה estimated time 13 דקות, וזה estimated time 16 דקות. זאת אומרת, זה מבחינתי ב-way better היה כל הזמן הדבר הכי משמעותי במוצר. שאתה תוכל להזין את המוצא ואת היעד, לקבל שתי הצעות, אחת מונית special, לידה מונית shared, ולהבין שזה non-brainer. יש פה עוד דבר, נכון, נשמע מובן מאליו, אבל יש עוד דבר,

אייל דוד: [27:36] יש פה גם תמחור של הכיסוי שלך, למקרה שלא ילך, מה להציע, אז עדיין אתה רוצה לספק שירות שהוא... נכון.

שי שפרנק: [27:42] למרות שפה אנחנו עשינו אז את מה שעשו אחרינו רבים, ועדיין לא הצליחו כנראה, שזה להתחייב מראש על מחיר. זאת אומרת, אנחנו אמרנו רגע, אם אנחנו ניקח נסיעה של 50 שקל, וניתן לך לנסוע עוד 3 דקות או 5 דקות או 10 דקות, וניתן לך אותה ב-30 שקל, אבל נביא שני אנשים. הרווחנו. נכון? זה המודל שבעצם כל החברות האלה, היום, או כבר לא היום, כבר הרבה שנים. אני, כשגרתי בניו יורק, הייתי נוסע בוויה, או שהייתי נוסע באובר פול, לבד, ומשלם גרושים. בגלל שהחישוב היה לא... לא, כי ויה, בגלל שהיה, הייתה אמונה, אוקיי? שאם אתה תביא הצעה כזאת טובה, אתה תצליח להגיע למסה קריטית כזאת שתצדיק את המודל העסקי. זה מה שאנחנו חשבנו גם פה. הבעיה זה שאנחנו, גייסנו, הצלחנו לגייס בסך הכל מיליון דולר, והכסף אזל. ו... ופה מדובר בסכומים אחרים לגמרי. קח כמה אובר וכמה ליפט וכמה ויה השקיעו ביחד, במימון נסיעות לאנשים, וזה עוד בלי עוד אלף חברות אחרות שקמו וניסו לעשות את הדבר הזה, אתה תגיע למיליארדים שנשפכו על לנסות להגיע למסה קריטית של shared ride,

אייל דוד: [28:53] ועוד לא הצליחו להגיע לשם. עד כמה שאני יודע. איזה מדהים שזיהיתם את זה בזמנו. אני שנייה מחליף תקליט, אז... אם נצמד שנייה בעצם לסיפור שתיארת על אמפתי, ואת הדיוק הזה שעשית פה, אז בגדול, אם אנחנו מדברים פה בכלל, פרודקט מרקט פיט, אז ברגע שאתה עושה את התהליך הזה, כבר הכל... אמור ליפול למקום. אמור ליפול למקום, לפחות מבחינת התכנון וההבנה ומה שאתה משדר החוצה, עכשיו אתה צריך לדעת בכלל למי אתה משדר את זה, נכון?

product-market fit הוא מתמשך, לא תחנה

שי שפרנק: [29:23] אתה חייב מהתחלה לדעת למי אתה משדר אותו, כי סיפור אתה מספר, וערך אתה נותן... פרודקט, שוב, פרודקט מרקט פיט, אבל הבשלות של מוצר היא... היא דבר משתנה ודינמי. עכשיו אני חושב שזה... כל חברה, אתה יודע, אנחנו רגילים לחשוב, להגיד, אוקיי, יש zero to one, נכון? יש את האמונה הזאת, ואז יש את הגרות'. זאת אומרת, zero to one זה אומר, עוד לא הצלחתי למצוא את הפרודקט מרקט, הצלחתי, אני עובר לשלב הגרות'. המציאות היא שחברות טובות, הן לא מפסיקות לעשות zero to one, כן? נדבר על פייבר. היינו בפייבר, בפייבר היה פרודקט מרקט פיט, נכון? אנשים באו קנו גיגים בחמישה דולר, ובאמת החברה עשתה הרבה כסף, צמחה מאוד מהר. עלתה שלב. ו... ואפשר היה להגיד, אתה יודע, יש פרודקט מרקט פיט, בוא נעשה גרות'. והרבה מהאנשים עשו גם גרות' בפייבר, אתה יודע, עשו אימיילר, וריטנצ'ינ'ס, וקונברז'ן אופטימיזיישן, ודברים שהם יותר מעולמות הגרות' אקטיביטי, כן? אבל איפה הסטפ פאנקשנס המשמעותיים של פייבר היו? לא ב... לדעתי, לא ב... לא באופטימיזציות, אלא בפרודקט מרקט פיט. זה לבוא ולהבין באיזשהו שלב, כן? זה הבנו בזמנו... זה היה ברור, כן? אבל החלטנו לעשות עם זה משהו, כן? נכון שקוראים לחברה פייבר, זה נכון, קראו לגיגים כל הסרוויסס בהם ב-five dollars, ככה זה התחיל פעם, אבל האנשים בועטים במודל של החברה, כן? הסלרים אומרים לבאייר, בואו תקנה שניים, בואו תקנה עם אקסטרה, בואו דבר איתי, אני אשלח לך קסטום אופר, כן? כל הדברים האלה. היה ברור שהמודל פה הוא מנוע הצמיחה הגדול, אז בכל התהליך הזה שעשינו של ביונד פייב דולרס, כן, לאפשר לאנשים לתמחר מעבר, בעצם לא עשינו גרות', עשינו פרודקט מרקט פיט, פתחנו את המרקט פלייס למרקט יותר משמעותי של פרילאנסרס שרוצים לקחת יותר כסף. בדיוק, ואם אחכה שנייה, בטח עשית שם פישוט של הסיפור

פייבר: המהלך של Beyond Five Dollars

אייל דוד: [31:18] והבנת גם באמת שיש שם פרילנסרים מאחורה, אז דבר נוסף שלא דיברת עליו זה גם בעצם ברמת הקטלוג, היה צריך לייצר את השירותים האלה בכל מיני אזורים וגם לנקות דברים שהיו יותר ווירד ווירד בזמנו, סביב החמישה דולר, אז היה פה מהלך כולל שאתה בעצם תכללת אותו למשהו די פשוט ובעצם כל החברה הלכה אחריו. כן, זה לא היה פשוט.

שי שפרנק: [31:40] בפייבר היינו צריכים מאוד מאוד מאוד לשמור על הסיפור, וזה אולי היה הצ'אלנג' הגדול ללכת לביונד פייב, כי מה זה, פייבר, הכל ב-five dollars, נכון? קוראים לזה פייבר, איך אתה מעיז לבוא ולשנות את זה, כן? ואחד הדברים שהבנו שצריך לעשות זה למצוא סיפור חלופי. והסיפור החלופי היה בעצם מה שהפך להיות service as a product. האפשרות של אנשים, הרי כשכל המרקטפלייס הוא בחמישה דולר, הלוגו הזה, הזה, הטרנסלייישן, ה'פועשם', מה אתה בעצם אומר? אתה בעצם אומר, אני חוסך את כל התהליך הזה של העבודה מול פרילנסר, בוא נחליט על המחיר ועל הסקופ ועל הדברים האלה, אני מפשט את זה, אני נותן לאנשים לעשות one click purchase. ואז אמרנו, אוקיי, אנחנו צריכים להתבסס על העניין הזה של פרודקטיזציה של מוצר, כי זה בעצם הסיפור, לא 5 דולרס. ואז יצרנו את הקונספט הזה של הפקאג'ים, של המוצרים, שהם כן מתומחרים בכל מחיר שאתה רוצה, אבל הם מאוד מאוד פקאג'ים, זה מאוד productized, בשביל לשמר את האפשרות לקנות מפרילנסר בקליק אחד בלי להצטרך לעשות משא ומתן. ובעצם הסיפור של החברה השתנה כדי לאפשר את האבולוציה של המוצר.

service as a product והקונספט של פקאג'ים

אייל דוד: [32:53] בדיוק, ואף אחד גם לא עשה את זה בזמנו, אבל זה בדיוק מה שאמרת, ובדיוק כיוון אותי לשאלה שרציתי לשאול שנייה לפני, איך אתה רותם אנשים לסיפור הזה, כי אתה באמת עשית פיבוט של הסיפור, כולם צריכים לקבל את הדבר הזה וללכת לפי זה, כי זה משנה את כל האסטרטגיה של החברה המוצרית, איך עושים דבר כזה?

איך רותמים ארגון לסיפור — סיילס פנימי

שי שפרנק: [33:16] כנראה שזה עוד מאוד אקשן, בוא נתחיל מזה. כן, אני חושב ש... אני חושב שאולי השיעור הכי גדול שלי מפייבר, הוא קודם כל, למדתי מהלידרשיפ שם, מה זה להיות אינייבלרס? זאת אומרת, אני עשיתי בפייבר כמה דברים משמעותיים, כן, שיניתי את הרפיוטיישן סיסטם. הייתה... זה היה חייב פיימס דאון, אמרתי, צריך לעשות את זה אחרת, חטפנו שם ביטאי תלקייט של סלרים על הדבר הזה, זה רק התעסק, אבל תמכו בי, והאמינו, וכשידעתי לתת את הריזנינג הנכון, זה להוציא את הדאטה ולהראות שמיהו, יש לנו בעיית... בעיה להבדיל בין דברים שהם טובים לדברים שהם מצוינים, בגלל שהרפיוטיישן סיסטם שלנו מאוד בסיסי, ושוב, אז אני מדבר על הרבה שנים אחורה, כן, זה לא... רוב האסטארטאפים אז היו לא מפותחים, כן? היה עולם צעיר. אז קודם כל, אני חושב שהעניין הזה, אני בפייבר כאילו הצלחתי לקבל את כל הגיבוי לעשות את הדברים האלה, את פייבר פרו בשלב יותר מאוחר, את ביונד פייב, אז זה דבר אחד שלמדתי, אני חושב, על מה זה להיות לידר, והדבר השני, זה גם למדתי מה זה להיות... ג'וניור טים ממבר כמעט, אני אגיד, כאילו לא הייתי ג'וניור, כן, הייתי נגיד פיים, פרודקט מנג'ר, כן, לא משנה, אבל הייתי עובד, לא הייתי וי.פי, ולא הייתי דירקטור, ולא הייתי בשלבים האלה, והצלחתי לעשות דברים מטורפים. אז בוא תסביר, כי אני רואה שזה קורה גם עכשיו. אני עשיתי מלא סיילס בתוך הארגון, לרעיונות שלי. בדיוק, אתה יכול להרחיב על זה קצת? כן, אני ראיתי דברים שלא מצאו חן בעיניי. דרך אגב, אני רואה, בכל חברה שאני מייעץ בה תמיד, תודה, תמיד לעובדים, יש תמיד את הדעות שלהם, והם תמיד רואים את הדברים שלא טובים, וגם הרבה פעמים מתוסכלים מזה שלא מתעדפים את זה, כי עסקית זה לא... אני השקעתי הרבה מאוד מאמצים ב... לספר את הסיפור שלי ללידרשיפ, בצורה שתשכנע אותם. הייתי יושב המון המון זמן על מצגות פנימיות שאני עכשיו רוצה לשבת ולהציג את ההיפותזה שלי לגבי משהו שאני חושב שהוא בוער בי, שהוא צריך להשתנות. עשיתי את זה, עשיתי את זה כמה וכמה פעמים בתוך פייבר, ותמיד זה עבד, ראיתי גם אנשים אחרים שעשו דברים כאלה, ותמיד זה עבד, זה ברור שיותר קל בתור פיים, לחפש את האופורטיוניטי, לחפש את הלואו הנגינג פרוט, לעשות... להסתכל על הרוד מאפ, להגיד מה בבק-לוג, לתת עבודה לצוות... מאשר להפוך את השולחן, כן. מאשר עכשיו לעצור, להגיד שנייה, כולם פה יודעים שיש בעיה. כולם פה רואים את הדבר הזה, אני רוצה לפתור את הדבר הזה, וללכת לעשות את זה. זה ממש לרתום, אבל את כל השדרה הניהולית, שתיקח את זה מול הבורד גם, ותאשר את כל הדבר הזה קדימה,

אייל דוד: [36:09] נכון? אז גם באמפתי עשית את זה, סתם אני שואל, כי תיארת בעצם בתחילת השיחה איזשהו תהליך שנכנסת לחברה, התחלתם להסתכל על תרשימים, על כל הידע שנצבר, ירדתם לנקודה, לאחר מכן עשיתם רעיונות, הלכתם באיזשהו כיוון עם גרסה ראשונה, מה קרה אחר כך? היה גם איזה רגע שהפכת את השולחן ושינית את הכיוון?

שי שפרנק: [36:31] לא. אני לא הפכתי שולחנות אף פעם, ותראה, א' אני בכיר יותר, וב' החברה קטנה יותר ופחות מקובעת, ולא, אני מרגיש שבאופן כללי, תראה, יש כל הזמן דיון, יש כל הזמן שיחה, יש דברים שמסכימים איתי, יש דברים שלא מסכימים איתי, יש הרבה דברים שאני צריך לוותר עליהם, אבל בסוף הדבר החשוב הוא לא שמה ששי חושב יקרה, מה שחשוב זה שהארגון יתקדם, זה שכולם יהיו רתומים, ושתהיה עשייה משותפת, ושיהיה, יש הרבה דברים שאני עושה שם, שאולי, אתה יודע, לא הייתי בוחר לעשות, כן? אנחנו היום חברת B2B2C. אני בן אדם שהוא כאילו, אני מחובר לקונסיומר, כן?

אייל דוד: [37:21] הרבה מהעשייה שהיא עשיית B2B במהותה. שי, אתה יכול בכמה מילים כאן לספר על המצב של החברה היום? כאילו, לאיפה הולכים? איך זה נראה? אז החברה היום... מצב טוב.

אמפתי היום: גיוס סבב B והלקוחות כמשקיעים

שי שפרנק: [37:36] קייסתם עכשיו... קייסנו, נכון, נכון. בדיוק הודענו לאחרונה על גיוס סבב B, ומה שמשמח בו זה שהם, מעבר לזה ש... השקיעו כמויות משמעותיות, כמו אינדקס, ועוד, בעצם חצי בערך מסמל הסיבוב הזה הוא מושקע על ידי הלקוחות שלנו. בעצם אלה שהזכרת, חברות הביטוח. חברות ביטוח, שוב, זה גופים פיננסיים גדולים שמנהלים הרבה כסף, בעצמם בחרו להשקיע באמפתי, ובעצם היום... וואו, אמירה מאוד חזקה שלהם. לגמרי, מטלייף, ניו יורק לייף, אליאנס, כאילו, חברות מאוד מאוד משמעותיות, שהם גם הלקוחות שלנו וגם המשקיעים שלנו, שאני חושב שזה אחלה, אחלה אמירה ואחלה... ממש, כמה זמן אתם רצים איתם כבר, רק כדי שיסתדר לי באוזן? זה משתנה, זאת אומרת, עם חלק מחברות הביטוח שהשקיעו בנו, למשל אנחנו בכלל לא רצים, כי הם לא חברות אמריקאיות, אז הם השקיעו בנו והם רוצים לעבוד איתנו מהרגע שנצא לארצות הברית, וחלק מהחברות, האמת, ניו יורק לייף, זה בעצם הביטוח הראשון שעבדנו איתו, שאומרת שזה מאוד עמוק, בשנתיים בערך, האמת, להפיץ טוב, הוא קצת אחרי, זה משתנה. וואו. וואו, זאת אומרת, האמירה מאוד חזקה,

אייל דוד: [38:57] אם אחרי שנה, שנתיים, אתה כבר רואה, אם אפילו אתה לא... מגניב. חוץ מזה, אתם מגייסים, נכון?

טיפים לגיוס: קורות חיים כמוצר

שי שפרנק: [39:03] עובדים? מגייסים עובדים כל הזמן, האמת שזה משתנה כל הזמן, אז אני לא יודע, ביי דה טיים, מישהו ישמע את הפודקאסט, זה נראה לי הדרך הכי טובה, זה פשוט להסתכל באתר שלנו. כן, אם יש משהו רלוונטי, אז בשמחה. כן, ולהכין וואן פייג'ר, שמכיל באמת את הדברים הכי חשובים, ושהוא לא גולש מעבר לוואן פייג'ר אחד. כן, למרות שזה לא העיקר, כן, זאת אומרת, הפרודקט. אני מכיר אותך. כן, לא. תראה. אני יכול להגיד לך שבחוויה שלי, כן, קורות חיים למשרת פרודקט, קורות חיים זה פרודקט. כן, זאת אומרת, כשאתה בא ואתה עכשיו רוצה להציג את עצמך, זה המוצר שאתה עושה, שיש לו פונקציה שהוא צריך למלא, יש לו סקסס מטריקס, יש לו user experience, אני חושב שככה טיפ טוב לאנשים שניגשים למשרת מנהל מוצר, אצלי לפחות. זה... זה לא משנה, נגיד, שזה עמוד אחד, כי כולם אומרים שזה עמוד אחד, אז תדחפו את הכל בפונט תשע, ברווח שורה בודד, קרי וזה, כן? זאת אומרת, תשקיעו ביוזביליות של הדבר הזה, חלק גדול מאוד של קורות חיים אני פוסל, בגלל איך שהם נראים. אז הנה, אז קיבלנו גם טיפ. ואני אגיד גם דרך אגב, לצד השני אני אמשיך את הטיפ, שזה לא רק... זאת אומרת, זה לא שאני רוצה ש... קורות חיים יהיו מעוצבים מאוד, ושיהיה בהם כל מיני סליידרים כאלה, של פרוגרס בארים, של כמה טוב אתם יודעים אנגלית, וכמה טוב אתם יודעים עברית, וכמה טוב, זה כאילו לא חשוב. מה שחשוב זה המהות. המהות והקריאות והנוחות. וכנראה שגם הרושם הראשוני, כשאתה נתקל בעצם בדף פעם ראשונה,

סיכום ופרידה

אייל דוד: [40:49] אז אתה רוצה לא ליפול במקום הזה. לגמרי. שי, היה מה זה כיף לארח אותך, ודיברנו המון, זה היה פרק לא רגיל.

שי שפרנק: [40:56] נכון, היה לי כיף, תודה. ואנחנו נזמין אותך שוב, נדבר על סייקלים ודברים נוספים,

אייל דוד: [41:02] ובטח נקבל גם שאלות, אז אנחנו נבנה פרק נוסף. סבבה, שיהיה טוב. תודה רבה שי, ביי ביי. תודה, ביי.