תמלול: איך מייצרים שינוי חברתי אמיתי? | אלקס ריף

טיזר — קטעים מהפרק

טיזר: [00:00] איך בונים קול למיליון איש? אני חושבת שאתה לומד לעשות הרבה במעט מאוד כסף. אני לא מצליחה להגיד, נגיד, לניצולי שואה העניים, אני לא מתעסקת בנושא הזה. כי אני רואה שאף אחד אחר לא מתעסק בו. התנדבות זה בעצם, זה מנגנון חברות. אתה ככה מכיר אנשים, ומתחבר, ומצליח להתקדם. העלייה משנות ה-90, היא נותנת בוסט אדיר לחברה הישראלית. כן, אנחנו רואים את זה בהייטק, 20% מהעובדים בהייטק הם דוברי רוסית. אם שליש מהרופאים עד גיל 65 היו דוברי רוסית. של הנדסה, הוראה, אבל אני היום מסתכלת על זה, 35 שנה אחרי. איזה הפסד כלכלי אדיר למשק. קיבלנו עובדים כמעט בחינם. לצערי, רק 18% מהעולים החדשים האלה עובדים במקצוע. לא למדנו כלום משנות ה-90 על המורכבויות ש-AI יוצר לנו, למשל בסוגיה של עוקץ קשישים. צריך להילחם בזה גם ביכולות AI של 40 חברות ההייטק במשק, שמוכנות לקלוט כל אחד חמישה מהנדסים, זה כבר 200 מהנדסים עולים, ומתחילה לייצר תנועה. וכשזה יעבוד, אנחנו מרחיבים את זה. והישראלים שעדיין נמצאים פה, משקיעים במדינת ישראל, ונשארים, ולא הולכים לשום מקום, הם ציונים אדירים, צריך כאילו להכיר להם תודה, והם מחכים שיהיה פה יותר טוב.

היכרות ופתיחה

אייל דוד: [01:14] היי, אלקס, מה העניינים? היי, יאללה, נהדר. אני קצת מתרגש, אנחנו קצת גם, אני אפילו אציג אותך. יאללה. יאללה. אז היום אני מארח את אלקס ריף, שהיא סופרת, משוררת, יזמת חברתית ואחת הקולות הבולטים של יוצאי ברית המועצות בישראל. אמרתי את זה נכון, אני מקווה. אלקס עלתה לארץ כילדה מאוקראינה, הפכה את הסיפור האישי שלה ליזמות חברתית ותרבותית. ממייסדות הבריגדה התרבותית, אולי אחרי תסבירי קצת יותר על מה זה אומר בעצם. אני מכיר אותך מדור אחד וחצי, סדרה שהייתה בכאן, נכון? איפה היא? נכון, נכון, נכון, בדיוק. בדיוק. אז היא דיברה על הסיפור של דור הילדים שהיה לכאן כמוך בעצם בשנות התשעים. הקימה ומנכ"לה את לובי המיליון, היום שמת את זה בצד ובעצם כבר נספר. ושם נתת בעצם כל כוח וייצוג לכמעט מיליון ישראלים דוברי רוסית. מעבר לזה, כותבת שירה וספרות, קראתי את אחד הספרים שלך לאחרונה שעכשיו בחג. מייצרת תוכן, גם נחשפתי לפודקאסט שלך 99 זה לא 100, מובילה מאבקים חברתיים סביב קליטה, זהות, יהדות ושייכות, ולאחרונה גם עשית מעבר אל הפוליטיקה. נכון. פעם ראשונה שאני מציג פה מישהו יצא. זה הכול שאני הולכת הביתה, הכל נאמר.

אלקס ריף: [02:27] משהו שאת רוצה להוסיף על זה? לא, אמא לשלושה חמודים. גור עוז ואליאנה, בת זוג של דניאל.

אייל דוד: [02:34] סליחה, סליחה, הוא יהרוג אותי, דניאל. ואיך שהוא עשה בתוך כל האירוע הזה, את המעבר לפוליטיקה. נכון, נכון. עם ילדה בת שנתיים, אמרת לי, אני עדיין כזה בשוק.

ילדות, עלייה מאוקראינה והבושה בזהות

אלקס ריף: [02:44] אז יזמת חברתית, איך התגלגלת לזה? אז כמו שסיפרת נכון, נולדתי באוקראינה, והרבה מאוד שנים מאוד התביישתי בזהות של הבית שלי. זאת אומרת, הייתה לי מטרה אחת, להיות ישראלית. זה התחיל, ואני זוכרת עד היום, ביום הראשון בגן, צחקו עליי, הייתי לבושה מאוד שונה, הייתי בשמלת תחרה, פפיון אדום ענק, ונורא, אני זוכרת, תפסתי את הרגל של אמא שלי, בכיתי, התחננתי שהיא לא תשאיר אותי פה, והיא תצליח לעבודה. ואני רק רציתי לברוח מהגן הזה, שבו צחקו עליי ולא הבנתי מילה מכל מה שקורה ושום דבר. ואני זוכרת ששם הבנתי ההבנה שתשנה את החיים שלי ותמשיך את הזה, זה שהדרך היחידה החוצה מהגן הזה היא פנימה. זאת אומרת, היא להיות כמו הילדים האלה. וזה משהו שילווה אותי אחר כך עוד הרבה שנים, כי 20 שנה אני בעצם מנסה להיות פנימה, ישראלית, לדבר בלי מבטא, המחמאה שאני חייבת לקבל זה את רוסייה, את לא נראית, מתנדבת בכל דבר שרק אפשר, מועצת תלמידים, מד"א, מסיימת בית ספר בהצטיינות, כי בכל זאת יש לי בעיית סובייטי, אבל מיד אחר כך ממשיכה לשנת שירות, בירושלים, בשכונת קריית מנחם, אחר כך צה"ל, קצונה, מתגייסת לקורס מ"כים, קורס קצינים, מסיימת כמעט שלוש שנים כסגנית מפקדת מחלקה, סמ"פ, ואחר כך תואר ראשון ושני באוניברסיטה הכי עברית שיש, אני בוגרת תוכנית הצוערים לשירות המדינה, כאילו ממש עוברת בכל התחנות הכי, כאילו, מה זה להיות ישראלי. ודווקא כשאני מגיעה למשרד הכלכלה, יועצת למשנה למנכ״ל, משרה מדהימה, משמעותית, מעניינת, רלוונטית, חולשת על תקציבים ועל סמכויות, פתאום משהו לא עובד. לא קורה דבר אחד, זה סט של דברים, הרבה פעמים כשמגיעים לפסגה, זאת אומרת, כאילו, אתה חותר לאיזה מטרה, מגיע למטרה, ופתאום רגע מסתכל סביבך, אולי זה לא מה שרציתי בכלל. באותה תקופה גם סבתא שלי נפטרה, שגידלה אותי כשההורים שלי עבדו במיליון עבודות, והיא תמיד זאת שהייתה מאוד סובייטית, מאוד ניסתה לספר לי, מאוד ניסתה לדבר איתי, כי אני מאוד לא רציתי ומאוד הדפתי את הכל, ומשהו מתחיל איזשהו תהליך של בירור זהות אצלי. אני באמת הולכת לכיוון אחר לגמרי, אני הולכת לכיוון של כתיבה, אני מתחילה לכתוב שירים על חוויות העלייה שלי, אני הולכת ללמוד בסם שפיגל, תסריטאות, שם אני מתחילה לכתוב את דור אחד וחצי, שלימים תהיה הסדרה שבה אני גם מתראיינת עם אימא שלי ופותחת שם את הכל בלייב. אבל אני פתאום, כשאני נשאלת מה הסיפור שרק אני יכולה לספר, ואף אחד אחר לא, אני מבינה שסיפור העלייה שלי הוא גם סיפור של גבורה,

כתיבה, חיפוש עצמי והחזרה לעשייה חברתית

אייל דוד: [05:30] ולא רק סיפור של בושה. וואו, זה כל כך, אני חושב שתהיה סביב גיל 40 דווקא, נכון? זה בדיוק השאלות שעולות בדיוק. אז היום אני בת 40, זה התחיל בגיל 30, זה התחיל עשור קודם. לא, לא, אני ממש מבין, אבל אני אומרת, זה כל כך מתחבר, את יודעת, לגיל 40, למקום סתם שאני נמצא בו, נכנס AI ואתה מתחיל לחשוב, אוקיי, מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי, מי אני, מה אני, מה הסיפור הייחודי שלי,

אלקס ריף: [05:54] קצת התחבר לי. אז אצלנו הסובייטים הכל תמיד מתחיל מוקדם, חייב להיות ראשון. סתם, אני צוחקת, אבל... ותגידי, בתוך זה, אבל כאילו, סתם, היה מישהו ליווה אותך בתוך כל הדבר הזה? איך כאילו עושים את הדבר לבד? לא, אף אחד לא מלווה אותי בתוך הדבר הזה. אני לא יודעת, אני חושבת שזה חלק מהאופי של הרבה מאוד, אתה יודע, בפודקאסט שלי, 99 זה לא 100 אחד דברים שאני מאוד אוהבת כאילו לשים עליהם זרקור, אני מראיינת שם הרבה מאוד בכירים עולים על סיפור ההצלחה שלהם. ואני רואה איך יש הרבה מאוד שמצליחים למרות שהבית, אני לא אגיד שהוא לא תומך, זה לא שאין לנו בית תומך, אבל זה לא הבית התומך שאני רואה, נגיד, אצל החברות הצבריות שלי, בסדר? זה לא הבית שדוחף כל הזמן, אומר, אנחנו מאמינים בך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו סומכים עלייך, אנחנו איתך. לא, זה הרבה פעמים דווקא במאבק עם הבית. הבית אומר לי לא לעזוב את שירות המדינה, כי מה זאת אומרת, את עוזבת עבודה עם פנסיה בטוחה וותק עוד שנייה. הבית לא מבין מה אני עושה. גם אני לא מבינה באותו שלב מה אני עושה, אבל יש לי איזו בעירה פנימית שדוחפת אותי, למרות שאני בעצם צריכה להרגיע גם אותם. זאת אומרת, לא רק שאני לא יודעת עדיין מה אחוז, אני גם צריכה להרגיע אותם, אמא, אבא, יהיה בסדר?

אייל דוד: [07:05] כן, אגיד לך משהו על זה, אני לא ידעתי. אני הכרתי קצת מהמשפחה של אשתי, אשתי עצמאית, אז כאילו היציאה שלה לעצמאות באמת לוותה, היה קשה להם עם יזמות. נכון. וקצת כשהתכוננתי לפרק ודיברתי עם חברים, אמרתי, אלקס מגיעה וזה, אז הסבו את תשומת ליבי לזה שאין הרבה יזמים, לפחות בהייטק הישראלי. אתה יכולה להסביר למה? כאילו, זה נורא מתחבד כנראה. יש משהו מאוד לא יזמי ב-DNA של ברית המועצות.

למה יזמות כל כך לא טבעית עבור יוצאי ברית המועצות

אלקס ריף: [07:32] אנחנו, לימדו אותנו, את ההורים שלנו, להיות חיילים פועלים סובייטים טובים, לא לשאול שאלות, לא להרים את הראש. מי שהרים את הראש גבוה מדי, הורידו לו את הראש. מי שהיה חכם מדי, מי שהיה יזם מדי, ממלחמת העולם השנייה ועד לסוף התקופה הסובייטית, להיות חכם מדי היה לא טוב, אוקיי? זאת אומרת, זאת תמיד הייתה המורכבות הזאת. אז ההורים שלי עבדו באותה עבודה 20 שנה שם, ואחר כך 30 שנה פה, בגדול. זה האופי שלהם. האופי היזמי זה אופי שאנחנו היינו צריכים רגע... זאת אומרת, פעם שאלתי את אימא שלי אם המה חלמת להיות כשתהיי גדולה, והיא לא ידעה לענות לי על השאלה הזאת, כי השאלה הזאת אפילו לא נשאלה. הם לא שאלו את עצמם את השאלה הזאת, מה הם רוצים להיות. זה היה ברור מה ההורים רוצים שהם יהיו ולאן יותר קל או יותר נוח למצוא עבודה. אז אנחנו כאן בעצם באיזה עולם חדש של יזמות. הם מאוד חוששים לנו. הרבה פעמים התפקידים בעלייה מתחלפים. אנחנו נהיים קצת ההורים של ההורים שלנו, אז אנחנו שומרים גם עליהם, אנחנו עוזרים גם להם, מרגיעים גם אותם. אז אין לנו את התמיכה, אנחנו מפלסים את הדרך שלנו לבד, ושם אני מפלסת. אני מתחילה בכתיבה, אני מהר מאוד מרגישה שלא מספיק לי היצירה, אני רוצה גם שוב את החלק החברתי, אז אני מקימה את הבריגדה התרבותית, אני מכירה את מה שאני קוראת לו החברים הרוסים הראשונים שלי, כי פתאום יש אנשים דומים לי, דור אחד וחצי, כמוני באיזה משבר זהות: מי אני? אני לפה? אני לשם? ואנחנו בעצם רוצים לספר לחברה הישראלית מי אנחנו. אז נובי גוד ישראלי זה הפרויקט הראשון. כל דובר רוסית בישראל ניסה תמיד לספר לחברים שלו מה זה הנובי גוד: זה לא סילבסטר, זה לא חג נוצרי, זה חילוני, אנחנו לא גויים, ותמיד זה נכשל, תמיד המשיכו לקרוא לזה סילבסטר. ולנו לא יהודים ואנחנו עושים קמפיין ישראלי, בעברית, צבעונית, מגניבה: מה זה הנובי גוד. וזה היה, זה מתפוצץ עלינו. זו הייתה חשיפה משוגעת ברשתות, בתקשורת מזמינים אותנו לכל מקום. זה היה לפני עשר שנים. זאת אומרת, היום אני מסתכלת על זה בעשור אחורה. הצלחנו לקחת חג שהיה חג לא מוכר, סטיגמטי, ולהפוך אותו לחג שכל ישראל מכירה. כן, כן, אני ממש ממש סופרת. כולם היו יודעים מה זה הנובי גוד. ובכוונה, אגב, קראנו לו הנובי גוד, לא קראנו לו חג השנה החדשה, למרות שזה אותו דבר הרי, זה פשוט חוגגים את השנה החדשה. אבל רצינו להשאיר משהו מהבית שלנו ולתת אותו לחברה הישראלית. זו הייתה הצלחה כבירה, אחר כך עשינו גם על הסיפורים של הסבים והסבתות בצבא האדום. חמש שנים אנחנו מתעסקים בזהות שלנו, כל פעם חופרים קצת פנימה. זאת אומרת, משתמשים בזה גם כאיזה מנגנון רפלקסיבי למאיפה באנו, מי אנחנו, ללמוד על עצמנו, כי לא ידענו כלום.

הבריגדה התרבותית ונובי גוד ישראלי

אייל דוד: [10:12] וואו, אני עדיין תקוע שם, בסדר, זה נהדר, גם אספת לי על הביוגרפיה הנהדרת שהסוכן כתב ואנחנו נשפר אותו בהתאם לזה, אבל... ואז מגיע הלובי. אז שנייה לפני הלובי, אני כאילו עדיין תקוע בעצם על זה שאת הגעת למשרה הזאת, שזה כאילו פסגת כל אם רוסייה, אני משערתי, כאילו לזה כיוונת, ודווקא שם בעצם מצאת את עצמך בתהליך כזה ולקחת הצידה, כאילו מה, איך זה היה? תראה, אני לא יודעת אם זה הפסגת כל אם רוסייה,

שירות המדינה, השליחות והחזרה לעשייה

אלקס ריף: [10:41] במובן הזה הם לא ידעו מה זה שירות המדינה. אגב, גם אני לא ידעתי מה זה שירות המדינה. אני הגעתי לזה חצי בטעות. אני הגעתי ליום פתוח באוניברסיטה העברית, היה דוכן של עתידים, תוכנית של הצוערים לשירות המדינה, שסיפרה לי על מלגה מלאה ותוכנית מנהיגות לתוך זה. אני כבר אז ידעתי מה זה תוכניות מנהיגות. אגב, תוכניות מנהיגות, במיוחד לעולים ולקבוצות קצה, זה מנגנון הסקיילינג, החברות הטוב ביותר בחברה הישראלית. הרבה מאוד קבוצות, ולהיכנס, להשתחל פנימה. פעם הייתי, נתתי נאום לקבוצת נעל"ה עולים שמגיעים לכאן בגיל 16, בלי כלום, בלי אף אחד, וביקשו ממני להסביר להם למה אני מתנדבת, כי אם לקבוצת העולים האלה מבקשים ללמוד מתמטיקה, הם לומדים מהבוקר עד הערב, אם מבקשים מהם להתנדב, הם לא באים. אני הסברתי להם שהחברה הישראלית, התנדבות זה בעצם, זה מנגנון חברות. אתה ככה מכיר אנשים, ומתחבר, ומצליח להתקדם. זה קשה להסביר למה, אבל אני ממש, אני קוראת לעצמי מומחית תוכניות מנהיגות. אני לא חושבת שיש איזו תוכנית שלא עשיתי, או כאילו באיזה אופן, אבל זה נתן לי המון כלים, והמון מוקדי השפעה כדי להתקדם. כן, כן, זה מה שאת עושה עכשיו לאורך כל הדרך, אני מבין. נכון, נכון, נכון. אז שנייה רגע לפני זה, אז באמת, אבל... אז החלט שאת הולכת הצידה. אז אני מגיעה לשירות המדינה בלי לדעת מה זה ובלי לדעת מי זה, אבל מהר מאוד רואה, אוקיי, מה החלום בסופו של דבר? שם החלום היה להיות מנכ"לית. אני מסתכלת על זה ואני רואה, זה לא מה שאני רוצה לעשות. לא. כי, תבין, אני אחרי, אחרי ש-20 שנה של איזה בריחה ממשהו, כן? של יש לי בית X וחוץ Y, הם לא מדברים אחד עם השני, הם בזרות, הם בבריחה. זה לא מסתדר. זאת אומרת, הייתי צריכה לעבור איזה תהליך של השלמה, של בירור, של מי אני, של מה אני, של הסתכלות פנימה, ורק בתוך התהליך הזה אני בעצם חוזרת לאותו מקום הרי, כי אני בעצם חוזרת לעשייה חברתית ולשירות המדינה, וללא מי שעוד מעט נדבר עליו, ועכשיו לפוליטיקה, אבל זה אחרי שעברתי את התהליך הפנימי הזה, של להבין מי אני, מה אני, ולהשלים עם עצמי, ולהשלים עם מי שאני, שיכולתי בעצם לחזור לאותו המקום. שם זה היה ריק, זו הייתה קליפה. זה לא היה עדיין הבן אדם שרציתי להיות.

אייל דוד: [12:58] וואו, מעניין. ואז בעצם הלכת ועשית מה שאת בעצם אומרת, הגעת סביבך אנשים, הלכת והתנדבת, בעצם זה הדבר, נכון? ייצרת מתוכך בעצם את כל התכנים האלה.

אלקס ריף: [13:07] נכון. שוב, חמש שנים ראשונות זה התחיל בתרבות, ואז הגיעה הקורונה וסגרה את עולם התרבות, ואנחנו מבינים שזה הזדמנות. אגב, הביקורת שמופנית כלפינו בתקופה הזאת, בתקופת הבריגדה, זה מה, אתם מתעסקים בשטויות, יש אנשים שאין להם אוכל, יש קשישים שבודדים, יש ניצולי שואה שלא יכולים להזדקן בכבוד, יש אנשים שלא יכולים להתחתן בישראל. מי אמר לכם את זה? דוברי רוסית, מתוך הקהילה. זאת אומרת, הייתה ביקורת פנים-קהילתית של מה אתם מתעסקים בשטויות. אנחנו אמרנו, חברים, חייבים להתחיל בתרבות. אנחנו עדיין, סליחה, רוסיות, תזונות ורוסים אלכוהוליסטים, אי אפשר לדבר על קשישים עניים, אנחנו לא מעניינים אף אחד. אבל אחרי שחמש שנים הרגשנו שהייתה התקדמות, ופתחנו את הדלת לתרבות ולבית שלנו, אני, אגב, לא הייתי בטוחה שאני אעשה את השלב הזה. זאת אומרת, שוב, אני מזכירה, אני הלכתי לכתוב שירים ולכתוב סדרה דוקומנטרית, אני רציתי להיות יוצרת. אבל לאט-לאט, כשאתה מוסיף עוד מדרגה ועוד מדרגה, אז את הרגע בעצם מבין שזה השלב הבא גם הנכון בשבילי. זאת אומרת, היה... וואו, זה גם נורא מעניין. את אומרת לי, כאילו, את יודעת דוגמה של...

לובי המיליון, מעבר מתרבות למדיניות

אייל דוד: [14:14] שאלתי אותי מה, והיא לא ידעה להגיד לי בעצם מה היא רוצה להיות, אבל בשלב הזה, גם אני לא יודעת, עד לפה, את לא יודעת מה את רוצה להיות. נכון, נכון, אני לא.

אלקס ריף: [14:21] לא, אני, יש לי שיר כזה בספר השני שלי של על זה שאני אהיה חברת כנסת, אבל זה נולד בשנים האחרונות. זה לא איזה חלום ילדות שתמיד רציתי להיות חברת כנסת. ממש לא, אני... בכלל רציתי להיות רופאה, כמו רוסיה טובה. ברור. אבל זה היה חלום של ההורים, כן? בשלבים הבנתי שזה לא החלום שלי, וכשפתאום נהיה לי חלום, אז זה היה שירות המדינה ואז הבנתי שזה גם לא החלום ואז החלום שלי היה לכתוב או לספר את הסיפור שלי וכל פעם כשאני מגשימה אז אני עושה את השלב הבא כתבתי את הסיפור שלי הוצאתי אותו החוצה וזה לא היה מספיק ואז התחלתי לפעול למען הקהילה זאת אומרת בשלב הזה אנחנו כולנו קצת נושאים ילדי העלייה נושאים את ההורים שלנו על הכתפיים יש איזו תחושת אני מרגישה איזושהי תחושת שליחות להחזיר להם את החוב שהם נתנו לנו כן הורים שלי מגיעים לפה בגיל 40 בלי שפה בלי היכרות עוזבים הכל מאחור שני מהנדסים שעובדים פה 30 שנה אבא שלי בחשמל בתחום שלו אבל כעובד קבלן מקבל פרוטות ואימא שלי בניקיון 30 שנה וזה מלווה אותי כל החיים זאת אומרת בכל התחושות בבושה הרבה מאוד שנים אחר כך בגאווה או בתודה בהוקרת תודה על מה שהם עשו לגמרי בשבילי ובשביל אחרי זאת אומרת היה ברור שהם עוזבים בשביל הילדים והחלק הזה הוא בעצם חלק שאני כבר לא רק עושה פנימה כדי לעשות עם עצמי שלום אני מתחילה להחזיר ואני מקימה את לובי המיליון שזאת עמותה שבעצם עוזרת לישראלים דוברי רוסית אבל ברמת המדיניות התפיסה שלי אגב אני זוכרת שהיא התחדדה לי מאוד בשנת שירות שאני לא רוצה לכבות שרפות לא מעניין אותי לעזור לבן אדם הפרטני לא כי זה לא חשוב אלא כי לא הצלחתי לשנות כלום במערכת אני רוצה לשנות את המערכת אבל מבחוץ כי באותה תקופה אני שוב אני ברחתי מהשירות משירות המדינה אני לא רוצה עדיין להיות בפנים בכלל אני רוצה מהשירות מהמגזר השלישי לעבוד ככוח אזרחי חזק להשפיע על מקבלי ההחלטות בתחומים שאני מאמינה בהם. ואיך את עושה את זה כלומר

אייל דוד: [16:22] עד עכשיו בעצם אני באמת סקרן הלכת ובעצם התחלת ליצור תוכן נקרא לזה ככה נכון ממה בעצם הלכת והקמת את התנועה הזאת כן קיבלת את הפידבק הזה בעצם מהקהילה שאומרת לך לכי תעשי את זה לכן הלכת לזה אני מבין שזה מקסים שהיה קשובה לפידבק

איך מממנים פעילות חברתית עם מעט כסף

אלקס ריף: [16:39] אבל מאיך מימנת בעצם את כל הפעילות שלו במיליון? אז שוב הכל כמו הברגדה התחילה מהתוכניות בוגרים. קרן שוסטרמן, קרן ברומפמן זה פשוט תוכניות מנהיגות שסיימתי ואז יש מענקים של איזה אלף דולר, 1,500 דולר לפרויקט. ככה התחלנו נובי גוד זה האלף דולר האלה. מבצע וטראנט זה ה-1,500 דולר האלה. שלב אחרי שלב ואז הארגונים האלה מתחילים להכיר אותך. אז הם כבר, הם מבינים מי את, הם מבינים מה את רוצה לעשות, הם מתחילים לתת לך גב ואחר כך זה פשוט תמיכה קהילתית. כשהקמנו את לובי המיליון, זה היה בקורונה, במובן הזה זה היה מדהים כי כל ערב עשינו מפגש זום של 30-40 איש הבכירים ביותר דוברי הרוסית בישראל שבאותה תקופה הכרתי, מכל מיני מקומות בארץ, בחיים לא הייתי מצליחה לגרום להם להגיע לחדר אחד פיזית, אבל לזום הם עלו. ושם בנינו את לובי המיליון, שם הבאתי את כל הרעיונות והתחלנו לעבד את זה וזה נולד מאיזה כאילו רעיון ללהיות ממש תוכנית עבודה, כן? תוכנית אסטרטגית, מה אנחנו עושים. ואנחנו פונים באמת לקרנות ופדרציות שיתמכו בנו וגם למימון המונים. הלובי, ה-100 אלף שקל הראשונים שלו היו מ-100-150 תומכים, דור אחד וחצי, שמאמינים ברעיון ונותנים לו כוח. וזה היה מדהים, זה היה, אתה יודע, תמיד, ההתחלה היא מאוד עם רוח ועם חזון ועם התרגשות ועם שליחות, אז מלא מצטרפים ומלא באים ועולים ונותנים ונותנים גב, ואז אתה יוצא לדרך. אגב, זה אולי ההבדל בין יוזמה חברתית לסטארט-אפ, שמאוד קשה להחזיק מתנדבים הרבה זמן על התנדבות. זאת אומרת, אלא אם כן אתה ממש עובד בזה, בלהניע אותם כל הזמן, וזה כוח משאבים רבים שאתה צריך להשקיע בזה, או שבהתחלה יש רוח מאוד מאוד חזקה, ואז אתה חייב להישאר עם עובדים, כי אחרת אתה פשוט... אז זו דוגמה אחת למשהו שלא עבד, אפשר לגעת בעוד,

אייל דוד: [18:33] אבל כאילו, זהו, אני מרגיש שאת עשית כאילו הרבה הסלינג בדרך, נכון? מה זה אומר? כי את אומרת, בעצם, התוכנית נבנתה תוך כדי, ובעצם הלכתי, ואני אגיד את זה ברע, אבל כאילו קוששתי מפה אלף דולר, מכאן אלף דולר, נכון, חד משמעי, הבאתי אנשים לאותו חדר בזום, לא מתביישת בזה בכלל, לא, מהמם. אז דיברנו בעצם לפני השיחה הזאת על ההבדלים בין יזמות חברתית לסטארט-אפ. נכון. אז זה דבר נוסף שהוא מאוד מאוד, דיברנו עוד דבר, דיברנו על הפרק שהקלטתי עם אריק, נכון? אצלכם. אריק שטילמן. כן, ושבעצם יזם או יזמת צריכים לדעת להיכנס דרך החלון, או להיכנס דרך הערובה במקרה הזה, אז זה בעצם מה שגם עשית פה, מאוד הסלינג כזה. נכון. ובאיזה רגע את מרגישה אבל שזה גדל ממש? כאילו, שעלית מדרגה? זה, נגיד, אני ניהלתי את לובי המיליון קצת יותר מחמש שנים. ועד הרגע הזה, כבר מתארת לי בעצם שעשיתם את הזומים וזה, זה את?

צמיחה איטית, הרחבת תחומי הפעולה ובניית לובי

אלקס ריף: [19:27] הייתי גם בבריגדה הזה, זה כוח מייסד של עשרה אנשים בערך. נותנים לי גב, מייעצים לי, תומכים בי. אבל כל אחד בתחום שלו, זאת אומרת, הם לא, הם מעולם לא באמת היו חלק משמעות. הם בעולמות שלהם, בעולם העסקי, בעולם החברתי, בשירות מדינה, הם עושים את זה און-טופ. אבל הם מתחומים שונים, וזה חשוב וזה מעניין, כי זה נותן לי נקודות מבט מאוד מאוד אחרות. זה ממש גדל לאט-לאט. זאת אומרת, כל שנה אנחנו מצליחים להביא עוד, עוד איזשהו תורם גדול. כשאני אומרת גדול, אני מקווה את 100,000 דולר, כן? או 100,000 שקל. זה לא תורם גדול במונחים באמת, אבל לנו, ללובי, זה היה תורם גדול. פתאום אנחנו מתחילים להתרחב לתחום של דת מדינה. פתאום רוסיה פולשת לאוקראינה, והנושא הזה במשך שנה וחצי מאוד מאוד בכותרות, אז אנחנו מצליחים להיות קול מאוד מוביל בתחום הזה. כל פעם אנחנו, אגב, אחת מהביקורות שכל פעם מפנים כלפינו זה למה אתם all over the place? למה את מתעסקת גם בקליטת עלייה, גם בעוני קשישים, גם ביהדות ומדינה, גם בחינוך ותרבות? תתמקדי בתחום אחד, תצליחי יותר. יכול להיות, אגב, שהם צודקים, אבל אני לא מצליחה להתמקד. אני לא מצליחה להגיד, נגיד, לניצולי שואה עניים, אני לא מתעסקת בנושא הזה, כי אני רואה שאף אחד אחר לא מתעסק בו. אבל אני גם מבינה, בטח בשלב הזה שמגיעה הממשלה הנוכחית, שמעטים הדברים שאנחנו נצליח לקדם באמת. זאת אומרת שזאת ממשלה שלא רוצה את התחומים האלה, אין שם דוברי רוסית בתפקידי מפתח, הם לא רוצים לעזור לנו באמת, ולכן המינימום שאני יכולה לעשות זה להמשיך להציף את הסוגיות האלה לשיח הציבורי, להמשיך לזעוק ולצעוק אותם, כדי שכשתגיע לכאן ממשלה, אגב, אני עוד לא חושבת עליי בכלל, שכן תרצה לעבוד על התחומים האלה, אז לפחות הם יהיו, זאת אומרת, לא יודעת, נצללי שואה עניים, על מה את מדברת? זאת אומרת שבכלל זה יהיה דבר שהוא מדובר.

אייל דוד: [21:18] זה די דומה למה שעשית גם לפני, בעצם את מכינת הקרקע, נכון? לזה שאפשר בכלל לנהל את השיח, קצת כמו בספר שלך לצורך העניין שקראתי. שמה? שגם שם את מכינת הקרקע, לשיח יותר רחב נראה לי, אפשר לדבר שנייה על הספר שלך, את רוצה בקרוב מילים לספר עליו? אני כותבת לפני שנה את הספר, קוראים לו יותר יהודי ממך,

הספר "יותר יהודי ממך" והמאבק על נרטיב

אלקס ריף: [21:36] הוא יצא בהוצאת סלע מאיר. אחד הדברים שכתבת, שאמרת לי כשדיברת איתי, זה שבעצם אני לא הקהל, נכון? לא כתבת ספר בשבילי. זה חלקית נכון, כתבתי את הספר הזה לדוברי עברית, זה קודם כל, זאת אומרת, לאו דווקא לעולים, זה לא ספר לעולים, אבל זה ספר שנועד לספר לקהל הימני, דתי, ישראלי, מי אנחנו, מה זאת יהדות ברית המועצות, ושבעצם את כל הפתרונות לכל המורכבויות שיש היום בסוגיות דת מדינה, נישואים, גירושים, גיור, קבורה, יש בתוך ההלכה. אני כמובן לא אשת ההלכה, אני רק נותנת הצצות, אבל אני רק מראה שברגע שרוצים להגיע לפתרונות, ובואו נפתח לנו את הדלת הזאת. אני חושבת שזה איזה נקודת מבט אחרת, כי זו פעם ראשונה שאנחנו אומרים, זה הסיפור שלנו, we own it, תפסיקו להוציא אותנו החוצה. אגב, כמו שסטלין עשה, לא, אני לא מוכנה יותר, אני יהודייה, ואני לא מוכנה שאף אחד יגיד לי, את לא, את בספק, את לא מספיק, לא.

אייל דוד: [22:32] בעצם מה שאני לוקח ממה שאת אומרת, שבכל המקומות האלה, גם בספר, את בעצם מכינה את הקרקע לשיחה,

אלקס ריף: [22:38] ואז עכשיו, עכשיו, כשיש כללי גזרה, אפשר להתחיל לזוז ולפעול. חייבים להכין את הקרקע. תראה, היו גם תחומים שבאמת הצלחנו לזוז בהם. אחת הדוגמאות, למשל, זה כל הנושא של קליטת עלייה. הממשלה הקודמת, ממש ברגע שרוסיה פלשה לאוקראינה, ביקשתי פגישה עם ראש הממשלה, והוא הסכים, מיד הוא פגש אותנו, עשרה אנשים בני דור אחד וחצי, ואמרנו, תקשיב, זה הולך להיות אירוע, מדינת ישראל לא מוכנה בכלל. בואו נבנה תוכנית אסטרטגית ביחד ונתחיל לבנות תהליכי קליטת עלייה טובים יותר כדי שהם יישארו פה. הוא הסכים, התחלנו לבנות תוכנית, והתחילו לבצע אותה, רק שמהר מאוד הממשלה הזאת התפרקה. ואז בהתחלה חשבנו שהם פשוט לא מכירים את האירוע הזה. חשבנו בהתחלה שזה מין כזה, אתה יודע, חבלי לידה, ומהר מאוד הבנו שזה לא חבלי לידה, הם פשוט לא רוצים את העלייה. זאת אומרת, זה לא האלקטורט שלה, הם לא מצפיעים לה, הם לא מספיק ייעודים מבחינתה, אז הם ממש עושים צעדים אקטיביים לפגוע בה. אבל כן היו הצלחות, הצלחנו לשפר, אני לא יודעת מה, הסכם שכר למורות האולפנים, כדי שיגיעו מורות יותר טובות. הצלחנו לבנות מנהלת רופאים, כדי שהיום רופא עולה שמגיע מלווה, ולא פשוט זורקים אותו, תתמודד בהצלחה לבד. תמצא, לא תמצא, ביי. כאילו, חסרים לנו רופאים בטירוף, אתה יודע, זה אחד הדברים שהדהים אותי, עשינו סקר לעולים חדשים, כששאלנו אותם מה הנושאים שהכי בוערים בהם, לא נושא קליטת עלייה, הנושא השני או השלישי היה תורים ארוכים לרופאים. זאת אומרת, שוב, מעל אלף רופאים עזבו ישראלים בשנים האחרונות, הראשונים שמרגישים את זה, זה קבוצות השוליים, זה בדיוק אותה קבוצה שאין לו איזה שר בממשלה, שר הבריאות, להתקשר ולבקש לקצר לו תור, והם מחכים חודשים לתורים, אגב, בהלם, כי מערכת הבריאות פה הרבה יותר טובה, אבל ברוסיה אתה משלם מספיק כסף ואתה מגיע לכל מה שאתה רוצה בתוך דקה וחצי. אז ההבנה הזאת של לשפר דברים ולעשות דברים, כל זכות, אני זוכרת שעוד הייתי בת 13, אמא שלי הביאה לי את תלוש המשכורת הראשון שלה ואמרה לי, אני עובדת 40 שעות, משלמים לי על 20, את יכולה רגע לעשות עם זה משהו? עכשיו, מה, ידעה בת 13, כאילו, אמא, מה את רוצה ממני? באמת, זה גם, כל פעם איזה מאבק כזה של ילד, אתה, כאילו, תנו לגדול, תנו להיות בן מתבגר רגיל. ואמרתי, אמא, תסתכלי לבד, ואני אמרה לי, אין, אין מידע ברוסית. באמת נכנסתי וראיתי שאין שום מידע ברוסית. ואחד הדברים שהצלחנו לעשות, ביחד עם ולדימיר בליאק מיש עתיד, זה לתרגם את אתר כל זכות לרוסית. זאת אומרת, הצלחנו להביא תקציב, והיום מעל 50% מהאתר מתורגם, עם AI עוד רגע הכל יהיה מתורגם, נדבר על זה עוד מעט. אין, יש הצלחות. הצלחנו להביא דברים גם בממשלה קשה, גם הצלחנו, הרבה מהמאבקים היה לעצור דברים רעים. כן, רצו לפגוע בסעיף הנכד בחוק השבות. בתקופה שבה יש אנטישמיות גואה בכל העולם, כולם מתחילים לסבול מיהדותם, דווקא בתקופה הזאת רוצים שנכדים ליהודים לא יוכלו לעלות לישראל, שזה נשמע לי בושה, כאילו, באמת, הצלחנו לעצור את זה. אז אני חייב שנייה להבין, את אמרת המון דברים ורץ,

קליטת עלייה, רוסיה-אוקראינה ומה כן הצליח

איך מגיעים לראש ממשלה ומה זה דורש

אייל דוד: [25:38] ואני עדיין תקוע על דבר אחד, איך הם משיגים פגישה עם ראש הממשלה?

אלקס ריף: [25:43] אני הכרתי את נפתלי בנט עוד בתקופה שהייתי יועצת למשנה למנכ״ל, כי הוא היה שר, כתבתי לו, ממש, הכי פשוט, מגיעה לכאן עלייה עצומה, אנחנו חייבים להיפגש, אתם לא באירוע, והוא אמר כן, כאילו... וואו, זה מטורף, כאילו, איך בעצם... לא משהו שיכול לקרות עם ראש הממשלה הנוכחי. כאילו, אתה צריך שיהיה אכפת לך. בסוף יש אנשים, אני בסוף מחליטה להצטרף לפוליטיקה, בסדר? אני בוחרת בגדי. אגב, אני מכירה את כולם, אני נפגשת עם כולם, מכירה את כולם, עובדת עם כולם. למה אני בוחרת בגדי? אני רואה בו בן אדם שבאמת באמת אכפת לו. זאת אומרת, גם לפני שהצטרפתי אליו, הוא הציב יד. שני מיליון עולים ב-20 השנים האחרונות, כי קליטת, הוא הבין מה זה קליטת עלייה, הוא בן להורים עולים, זה חשוב לו, אני רואה, אנחנו מצליחים... נראה לי ממש שאין ברירה, אנחנו ראוי נדבר על זה, אבל נראה לי שפשוט אין ברירה.

אייל דוד: [26:37] אני רוצה רק לקחת אותך שנייה... נדבר על זה. כן. זה הדבר. אני חייב להבין שנייה משהו, אבל הלכת, אנחנו עוד מנסים... כן, כן, כן. אחותי אמרה לי לא להשתמש במילה לפרמל, אבל אנחנו מנסים כן להבין שנייה את הפורמולה שלך, ואני מנסה להבין איך בעצם, איך בונים קול למיליון איש, אני שנייה אקרא לזה, בסדר? אני כן שומע שהיו הרבה אנשים דעתניים שאמרו לך דעות בעצם לאורך הדרך, וזה, איך נכנסת בעצם עכשיו ללא במיליון, ואת מתחילה להזיז קול של מיליון איש, במיוחד כשנכנסת לכאן עלייה נוספת עכשיו סביב המלחמה באוקראינה שהתחילה, איך זה היה?

איך בונים קול למיליון איש

אלקס ריף: [27:10] תראה, דבר ראשון, איך עושים את זה? מתחילים בעיניי ממחקרים. מתחילים מללמוד. בוא נלמד את הקול של מיליון אנשים. הרי אחד הדברים שכשאתה לא יודע זה בגלל שאין מספיק מחקר, לא חוקרים את התחום מספיק. אז אנחנו, כל תחום שאנחנו נוגעים בו, אנחנו מתחילים ממחקר עומק להבין עליו. מה תפיסות האנשים? זאת אומרת, נגיד, אני לומדת במחקר שאנחנו עושים על גיור, ש-45% מהישראלים דוברי הרוסית שהם מזרע ישראל, בני 18 עד 45, עדיין רוצים הליך גיור ממלכתי-אורתודוקסי. אולי נגיד רק במילה מה זה זרע ישראל למי שלא יודע. זרע ישראל זה בעצם מי שאבא שלו יהודי, או סבא שלו יהודי, אבל אימא שלו לא יהודייה. הם זכאי חוק שבות, הם אזרחים ישראלים. אנחנו לומדים, כל פעם אנחנו עושים איזה שלב, לומדים עוד איזה משהו בזה. אנחנו לומדים שיש 30,000 ניצולי שואה עניים, 86% מתוכם הם דוברי רוסית. אנחנו כל פעם מתחילים, אני בסוף אף אחד לא, הרבה פעמים, אתה יודע, אחת הביקורות שהיו כלפינו, אף אחד לא בחר בך. את לא נציגת הציבור, אני באמת לא נציגת ציבור, אני פעילה חברתית שבחרה נושא שמאוד מאוד מאוד חשוב לה והחליטה לקדם אותו, אבל מאוד בכל צעד וצעד עשיתי את זה ביראת קודש, כדי לא לייצג אנשים שלא לפי מה שהם באמת רוצים.

אייל דוד: [28:22] אז לא הוצאתי משפט בלי שידעתי שזה באמת מה שרוב העלייה רוצה. אז דיברת בעצם על מחקרים שהיו או לא היו, והתחלתם בעצם להניע אותם, אז התחלתם לראיין אנשים כדי להביא מידע יותר איכותני מהשטח, איך זה נראה?

אלקס ריף: [28:33] הם ממש פניתו לגופי מחקר, עשינו רעיונות עם גופי מחקר. איך עושים את זה במאה אלף שקל בשנה, אני מנסה... היום סקרים זה נושא זה, אבל גם, אתה לומד לנהל משא ומתן, אתה לומד להוריד מחירים, ואני חושבת שאתה לומד לעשות הרבה במעט מאוד כסף. זה מפתח מאוד יצירתיות. בסוף, אתה יודע, הרבה פעמים אומרים לי, לפעמים זה שזורקים על גוף עשרה מיליון שקל, הוא תובע. לי לא היה בחיים כאלה סכומים, היה לי בשנים הכי טובות שלי מיליון וחצי, שתיים, להכל, הכל, הכל, לכל התחומים שעשיתי. אז אתה לומד לעשות משהו ב-20,000 שקל, ועוד לעשות איגום משאבים, הנה משהו שהקרן הזאת רוצה, והקרן הזאת רוצה, אז בואו נאגם משאבים ביחד. שני סקרים שונים לגמרי, אבל אני עושה בסקר אחד כבר, כי אני משלמת פחות. זה דוחף קדימה.

אייל דוד: [29:18] ומה הייתה המטרה פה? כאילו, מה הגדרת לעצמך כהצלחה בעצם, כשיצאת למחקר הזה? זהו, זה הרבה פעמים ביקשו ממני, תגדירי יעדי הצלחה. מה זה יעדי הצלחה?

אלקס ריף: [29:27] יכולתי כאילו להגיד בצורה זה, להעביר חוק, לא יודעת מה, הגשנו הצעת חוק, שגם נפגעי פעולות איבה יוכלו להיקבר בחלקות ייעודיות. היום בצה"ל מצאו פתרון הלכתי, קוברים את כל החיילים שנופלים באותה חלקה. אנחנו רצינו את זה גם לנפגעי פעולות איבה, ב-7 באוקטובר היו סיפורים נוראים, אני בדיוק עכשיו, אנחנו קרובים עוד פעם ליום השנה, ב-7 באוקטובר, אז אנחנו מפרסמים סיפורים של נרצחי הנובה, סיפורים נוראים, ואחר כך, אחרי כל הרצח והאובדן הנורא הזה, הם גם נקברים מחוץ לגדר.

אייל דוד: [29:55] זהו, בוא נגיד אולי במשפט רק מה היה הפתרון, רק חייל צה"ל. הפתרון הוא זה שקוברים את כולם ביחד בעומק קבורה אחרת. פשוט לא רואים את זה מבחוץ.

אלקס ריף: [30:02] פשוט לא רואים את זה מבחוץ, ובאותה חלקה, לא בחלקות נפרדות, לא מאחורי הגדר. אז הגשנו הצעת חוק כזאת. אז היא הייתה אופוזיציה-קואליציה, אלקין וסעדה. כמובן שזה הוגש, אבל לא התקדם, כי מפלגות חרדיות בקואליציה, אבל בעצם זו דוגמה למה אפשר לעשות, לאיך אפשר להתקדם בתוך מציאות קיימת. וזה ממש היה... אז מטרה מאוד ממוקדת, אני מבין. מאוד ממוקדת. עכשיו שוב, האם הצלחנו? נגיד, החוק הזה לא עבר בכנסת הזאת, אבל הגשנו אותו, העלינו את השיח, דיברנו עליו, התראיינו עליו. הרבה אנשים מכירים את הסוגיה הזאת עכשיו. אז בעצם הדבר היה לשנות נרטיב? היה להתחיל בלשנות נרטיב. עכשיו, בתוך הדבר הזה, לא בימינוי מבחינתי, ואולי זה גם באמת השלב הבא, היה גם רגע להבין אם אני רוצה את הצעד הבא, האם אני רוצה פוליטיקה. אני חשבתי שיש לי עכשיו לפחות עשור של ללמוד מבחוץ, כי אני גם מאוד מאמינה בזה, כשאתה נכנס לתוך משהו אתה כבר, במיוחד כחברת כנסת, אין זמן. את צריכה לעשות, את לא צריכה לבזבז זמן ציבורי בללמוד בתוך התפקיד, את צריכה להגיע עם ידיעה מה את רוצה לעשות ואיך את רוצה לעשות אותו. ובשבילי, לא בימינוי אני עסוק של בחינה כזאת. האם אני רוצה לעשות את הקפיצה הבאה של להיות חברת כנסת? אבל אז הגיע 7 באוקטובר, ולי הוא מאוד קיצר תהליכים. זאת אומרת, אני אחרי 7 באוקטובר מרגישה מאוד אשמה. אני חושבת שכולנו היינו עם איזשהו סוג של אשמה, אבל אני הפניתי את האשמה למקום של, אני ישבתי במקום הנוח של המגזר השלישי, התלוננתי מבחוץ, אמרתי, זה רע וזה רע וזה לא עובד ואתם לא בסדר, אבל גם מעולם לא שמתי את עצמי ואמרתי, I'm going all in ואני הולכת לפתור את זה. ואני מבינה שאין ברירה. אם אני, אין, אין דרך אחרת, אי אפשר יותר להישאר בחוץ, אי אפשר יותר להשאיר לאנשים אחרים, זה באמת לא הזמן האידיאלי, יש לי שלושה ילדים מאוד קטנים, אני מבינה את המחירים, אני עוד לא מבינה את המחירים, אני מתחילה להבין את המחירים של הדבר הזה, ואת הולכת עלי, כן. בדיוק שאלת אותי איך החיים, כאילו אני, כל יום אני מבינה עוד ועוד מחיר של הדבר הזה, אבל גם מצד שני זה ברור לי שעוד עשרה שנים הבכור שלי, גור, מתגייס, ושאני לא אוכל לישון בשקט, בידיעה שאני לא עשיתי הכול כדי שיהיה פה יותר טוב. זאת אומרת, זה כאילו, זו החלטה שהיא, לוקח לה זמן אבל אבל היא נבנית ככה על סמך הרגע הזה כן אני מבין אני שנייה מחזיר אותנו רגע כי אני נורא סקרן באמת מה למד גם מהתהליך הזה עד פה אם שניה אנחנו כבר חושבים על הצעד הבא אז

7 באוקטובר והקיצור של תהליכי ההחלטה

מה לומדים מבניית קהילה והשפעה

אייל דוד: [32:37] מה למדת על בניית קהילה והשפעה?

אלקס ריף: [32:42] שאפשר לעשות את זה בזול אני שומע אבל מה עוד? אחד שאפשר לעשות את זה בזול, שתיים שאתה צריך איתך את החזקים ביותר זאת אומרת בסוף מי שהניע את לובי המיליון את הבריגדה התרבותית את 90 השקעה זה לא מעט, זה אלה ששברו את תקרת הזכוכית אגב בגלל זה בניתי את הפודקאסט 99 זה לא מעט כי הרגשתי שלא שומעים אותה מספיק כאילו גם הרבה פעמים אמרו לי את רק מתלוננת את רק אכולולי שתו לי אז אמרתי אוקיי אז בואו תראו במה אנחנו טובים ובואו ניתן השראה לאחרים בואו נהיה דמויות לחיקוי לאנשים אחרים שרוצים לדעת איך הצליחו אגב גם לי כל פרק שאני מסיימת רעיון זה למדתי משהו כי זה באמת השראה אנשים שהצליחו למרות הכל בניגוד לכל הסיכויים הגיעו לפה עם 100 דולר לבן אדם והצליחו להיות סמנכ"לים מנכ"לים של החברות הכי מצליחות במשק אז למדתי קודם כל שאתה צריך איתך את החזקים אבל שאתה חייב גם את השטח. זאת אומרת אני בהתחלה כשהקמתי את הלובי הייתה לי ממש איזה תפיסה כזאת אני לא צריכה שטח. אני צריכה רק את ה... אני באתי לעשות מדיניות בסדר? אני באתי לעבוד בשביל הציבור. אבל בשלב מסוים כאילו ראיתי הציבור לא מכיר אותי הוא לא יודע מי אני כאילו אני יש לי איזו תחושת שליחות מאוד חזקה אני יודעת מה אני באה לעשות אני מאמינה בזה ואני יודעת שאני אבל בסוף אם הציבור לא יודע מי אתה ולא נותן לך איזשהו גב גם לא כנבחר ציבור גם כמגזר שלישי אז אתה בעצם מאוד חלש, כאילו אין לך את התמיכה של הציבור. במיוחד היום, בתקופה של היום, מסכים איתך מאוד. אז התחלנו לעבוד על השטח, אז התחלנו לעשות פגישות עם השטח, אז התחלנו לעשות פרויקטים. שוב, אני כל הזמן ניסיתי להתמקד, כן? במצב שבו אין לך כסף ואתה צריך לבחור לאן הולך השקל הראשון, אז העדפתי לשים אותו על מדיניות ולא על פרויקט שפגש את השטח. ובשלב מסוים הבנתי שזה לא מספיק. כאילו, המדיניות זה חשוב, אבל אני חייבת לשים גם את השקל הבא על השטח, על פרויקטי נטוורקינג. למשל, עשיתי פרויקט מאוד גדול לעולים חדשים וצברים, שמפגיש אותם בנטוורקינג. רק תכירו אחד את השני, שאם תצטרך איזו עזרה במשהו, יהיה לך טלפון של מישהו מהתחום להרים אליו. התחלנו לעשות פרויקטים של מיזם הנצחה לכל החיילים העולים שנפלו במלחמה. זה ממש לגעת באנשים, זה לא פרויקט מדיניות.

אייל דוד: [34:44] איפה את עושה את כל החשיבה הזאת, את כל הדרילינג הזה? פה, פה ופה, סתם. אני מבין, אבל באמת. תראה, אני מאוד מאמינה, בסוף הכל פה,

אלקס ריף: [34:52] אבל אז אתה מביא רעיון לקבוצת בכירים כזאת, ואתה מגלגל את זה איתם, והם מדייקים אותך, והם מחדדים את ה...

אייל דוד: [34:59] אז זה עוד דבר שבעצם עשית, שהקמת לך את הלובי שלך, בעצם, בתוך לובי המיליון. נכון, נכון, את הקבוצה הזאת שמייעצת לי, את הקבוצה הזאת שאני,

אלקס ריף: [35:06] שזה גם היה הוועד המנהל שלי, בסוף הבאתי לוועד את האנשים האלה, לאספה הכללית, למי שעבד איתי. אבל גם כן, היועצים האלה, שיכולתי להתייעץ איתם על כל דבר, ולשאול, והנה, יש לי את הרעיון הזה, מה אתה אומר, הנה, יש לי את זה, איך אתה חושב. אז את מגיעה עם רעיון מאוד בוסרי, את מגיעה עם רעיון שחשבת עליו, ובעצם התחלת לזקק אותו, וכתבת אותו, איך זה נראה? תמיד אנשים צוחקים עליי, שמישהו יאהב אותי כמו שאלקס אוהבת מצגות. אני מאוד אוהבת מצגות, כי זה מסדר לי את הראש. אז אני מתחילה מרעיון, ברגע שהוא מתיישב על מצגת, הוא כבר יותר ברור, ואז את המצגת הזאת, אני מראה ל-20 איש, ואז הוא כבר נהיה עוד יותר ברור, ואז הוא מתחיל להתגלגל. הוא מתחיל לבצע אותו, הוא מתחיל להתחדד, הוא מתחיל להידייק. מתוך עשרים רעיונות, ארבעה יוצאים לפועל, אבל זה הארבעה שכשאתה זורק המון חכות, ארבעה נתפסות, יופי, מדהים.

איך נראית חשיבה אסטרטגית ומצגות

אייל דוד: [35:53] תמיד זה ככה, אתה מקבל עשרים לא בשביל שלושה כן. אז בזה אנחנו מאוד דומים, גם אני מאחין הרבה מצגות, כי זו דרך נהדרת להעביר מסר ולחדד אותו, אני מאוד מסכים.

אלקס ריף: [36:03] וגם זה נשאר. זאת אומרת, אחר כך יש לך את זה, ואתה יכול לחזור לזה פתאום, כאילו, הכול... וגם זה נשאר, זה מאוד נכון. זה זיכרון ארגוני מאוד חשוב.

אייל דוד: [36:11] עוסקים איתך מאוד. ולהקים לעצמכם לובי, זה גם נקודה ממש טובה. אנשים רוצים לעזור, אנשים אוהבים לעזור.

אלקס ריף: [36:19] איך הרכבת את הלובי הראשון שלך? מי זה האנשים שהתחלת לצרף? זה אותו לובי שרץ? איך זה נראה? זה אותו... זה אותו... אנחנו עכשיו לא מדברים על לובי המיליון, אנחנו מדברים על הלובי של אלקס. זה החל מדוברי רוסית בתפקידים בכירים, בכל מיני מקומות כאלה. זה כאלה באנשים שהם בכלל לא, הם מנכ"לי הפדרציות שתמכו בי, כי ראיתי פתאום אנשים שהלכו לייעץ לי, כל מיני מלכ"לי חברות ויועצים שפגשתי בדרך, ויש כאלה דמויות.

אייל דוד: [36:44] כמה אנשים יש שם, לצורך העניין? כמה אספת לך ל... יש שם ארבעה-חמישה חזקים מאוד, ומאות אנשים... ואת מתייעצת איתם פרטנית? את מביאה את כולם לזום? אני מתייעצת איתם פרטנית. כי הזמן של כולם... גם כי הזמן של כולם, וגם כי זה פורמט כזה שהוא לא עובד, אתה לא יכול להביא את כולם ל... ואיך את מצליחה לזקק בעצם את הפידבק שאת מקבלת מכל אחד מהם לכדי משהו שהוא... כי זה נורא קשה לשמוע המון דעות, ו... זה לא המון, קודם כול באמת, זה ארבעה-חמישה,

אלקס ריף: [37:11] שאני מאוד סומכת עליהם. בסוף, תראה, אני מרגישה שכל התשובות הן בתוכי. בסוף, לפעמים אתה צריך רגע להדהד את זה למישהו כדי שנייה לקבל איזה הידוק או חידוד, אבל מעטות הפעמים שאני באתי עם דף נקי למישהו, אין עולם כזה. אני בתוכי יודעת מה אני רוצה ולאן אני מכוונת, אני לפעמים צריכה ככה איזה טיפה כוונון, או אפילו, אגב, מיץ אומץ. אתה יודע, מי שבעצם אין לה, אפילו בצורה משפחתית אין, כאילו, אני צריכה להרגיע את ההורים שלי, לא ההפך. אז זה נותן לך איזה גב, אפילו אולי ידעתי את התשובה לפני. אבל עצם זה שרגע מישהו נתן לי את ה... כל הכבוד, את שם.

אייל דוד: [37:52] אני בגלל זה שאלתי את זה, כי הבנתי מאיפה את מגיעה, ולכן גם שאלתי, נורא קל לפקפק בעצם, אז זה נורא הגנותי. אז אין מקום לפקפוק, אין מקום לפקפוק. אגב, היה לי כזה שיחה באחד הפודקאסטים,

אלקס ריף: [38:03] אין לנו מקום ליפול,

אייל דוד: [38:07] לא להיות בטוחים, זה אין. אוי, אני אהבתי את זה, יש כותרת לפרק, כנראה אין מקום לפקפוק. מעניין איך הוא יסתדר עם זה בתמלול, הפקפוק. בואי נעבור שנייה לעלייה שלטה מברית המועצות בשנות ה-90. אני יודע, כי בעצם, את יודעת, גם עבדתי בהייטק בתחילת שנות ה-10, נכון? 2010 וכאלה, זה 10 נקרא, ובעצם עובדים ועבדו איתי הרבה הרבה אנשים. אז אני ראיתי בעצם את הבוסט המשמעותי שזה עשה להייטק, לצורך העניין, דיברתם על רפואה, הזכרת עוד בעצם תעשיות. ברור לי שהבוסט שלנו, אני לא יודע איך אומרים את זה בעברית, אבל בעצם הדבר שקרה בעשור 20 שנה האחרונות, בעצם מאוד קשור לאנשים האלה, ואני מנסה לחשוב עכשיו בעצם מה קורה עם העלייה הזאת שאת מתארת בעצם, שקורית עכשיו, שקורית בשנים האחרונות, אמרת שלא משתמשים בהם כהלכה, מה את רואה שם? מה חסר? מה היה בתוכנית שלך שהצגת? אז תראה, באמת, כשמגיעה לפה העלייה משנות ה-90,

מה השתנה בעלייה משנות ה-90 ומה חוזר עכשיו

אלקס ריף: [39:10] היא נותנת בוסט אדיר לחברה הישראלית. בהכול, כן, אנחנו רואים את זה בהייטק, 20% מהעובדים בהייטק הם דוברי רוסית, הרבה מעל אחוזנו באוכלוסייה. רופאים, עד לפני כמה שנים שליש מהרופאים עד גיל 65 היו דוברי רוסית. אחוזי גיוס לצה"ל, הנדסה, הוראה, הרבה מאוד מתמטיקה, פיזיקה, אגב, זה המורים שפורשים היום ואין להם תחליפים. זאת אומרת, זה היה ענק, בוסט חזק מאוד. מה שלא הצלחנו לעשות בשנות ה-90 זה באמת, היו הרבה מאוד אנשים שלא הצליחו להגיע למקסימום שלהם, למצות את הפוטנציאל המקצועי שלהם. בין אם זה בקטנה, בגרשיים, נגיד רופאי, לא יודעת מה, כירורגים שנתקעו כרופאי משפחה, ובין אם זה בגדול, כמו אימא שלי, מהנדסת שעבדה בניקיון, לצערי, היו כאלה המונים. זה, שוב, זאת עלייה שלא מתלוננת, כן, זאת עלייה שלא קשה לי וזה, היא עבדה קשה, היא עשתה את מה שצריך והיא התקדמה. אבל אני היום מסתכלת על זה, 35 שנה אחרי, כן, אני בדיוק 35 שנה על העלייה שלי. איזה הפסד כלכלי אדיר למשק. קיבלנו עובדים כמעט בחינם, במובן הזה שהם כבר מוכשרים, לא שילמנו על התואר שלהם, לא שילמנו על ההכשרה שלהם, רק לשים אותם בתחום שלהם. והיום קורה אותו דבר. בארבע השנים האחרונות הגיעו לכאן מעל 150 אלף עולים חדשים, רק ממדינות ברית המועצות לשעבר, בעקבות המלחמה. 75% מתוכם אקדמאים, במקצועות הכי נדרשים למשק. ומדינת ישראל עשתה מעט מאוד כדי באמת לקלוט אותם בתחום, בכל הקשת. דבר ראשון, האולפנים לא מספיק טובים, מלמדים עדיין, פעיל פועל, התפעל, לא עברית מעשית, לא עברית מדוברת, לא מתאימים לאנשים עובדים. אני מכירה חבר שמספר שהוא עלה, הוא היה צריך לבחור, אשתו הלכה ללמוד אולפן, הוא הלך לעבוד, כי היה צריך לפרנס. ארבע שנים אחרי, היא יודעת עברית, הוא לא יודע עברית. אין, אין התאמה גמישה ומגוונת לפתרונות שנדרשים היום. ואתה לא יודע עברית, אתה בהרבה מקומות חסום, עוד מעט נדבר על זה, אבל בישראל, לצערי, עדיין, גם בחברות ההייטק יש תרבות, מה שנקרא תרבות המסדרונות. אגב, דיברתי עם חבר טוב, דובר רוסית, מנכ"ל חברת הייטק, על העלייה הזאת, אמרתי לו, תיקח אותם. הרי צריך לתת את זה באנגלית, הוא אמר לי, אבל התרבות של ה... אני לא יכול להביא מישהו שלא דובר עברית בכלל. מעניין. ואז התעסוקה, שנייה, רק אני אשלים, כי זה הכי חשוב. ואותו דבר התעסוקה. לצערי, רק 18% מהעולים החדשים האלה עובדים במקצוע. לא למדנו כלום משנות ה-90, לא נבנו שום תוכניות שמשימות, מהנדסים, אקדמאים, מורים, בתוך התחום שלהם, ולצערי, בניגוד לעליית שנות ה-90, זאת עלייה שעוזבת. כן, מה את יודעת? מה רואים? אין מספרים מדויקים, כי אף אחד לא יודע אם הם... זה גם מצד שני עלייה שנמצאת על הקו, זאת אומרת, היא הרבה יותר היברידית, היא מפעילה שם עסקים, יש לה שם משפחה, אבל אנחנו רואים שהרבה לא נשארו, כי הם לא הצליחו פה. מה זה הרבה? עשרות אלפים. שוב, אנחנו לא יודעים מספרים מדויקים, אבל עשרות אלפים ניסו, רצו, כל המחקרים שאנחנו עשינו לגבי העולים החדשים, ממש דגמנו אותם ברגע העלייה. באתם כדי... זה היו הסטיגמות הרי, שזאת עלייה שהגיעה לקחת דרכון ולעזוב, זה היה שקר גס. אחוז בודד קטן הגיע כדי לקחת דרכון ולעזוב, רוב העלייה, מעל 90 אחוז, הבלק הגדול, עלייה כדי להישאר. כן, לא נראה לי שאתה, לא נראה לי שאתה... וזהו, אבל לא הצליח. אז שוב, יש כאלה מאוד, אתה יודע, חדורי מטרה, או שאלה הם אפשרויות אחרות שנשארו, ועובדים קשה ועושים ומתקדמים לאט לאט, אבל הרבים נפספסנו. כי אולי זה גם דור ש...

אייל דוד: [42:48] זה אולי זה גם דור שאם דיברנו על זה שהדור הקודם לא היו יזמים, אז הדור הזה הוא הרבה יותר?

אלקס ריף: [42:57] להתפשר. כי הוא יודע שיש לו אפשרויות. הוא יודע שאם לא יפתחו לפה את הדלת, אז יפתחו לפה את הדלת במקום אחר.

אייל דוד: [43:05] מה ישראל כן עשתה נכון לדעתך בשנות ה-90 שהיה שווה להשאיר ואולי לא קורה עכשיו? אני חושבת שבשנות ה-90 רצו את העלייה,

אלקס ריף: [43:13] וזה ההבדל בין מה שקורה עכשיו. הממשלה וכולם יצרו תחושה של אנחנו כאן באיזה אירוע לאומי, אנחנו קולטים עכשיו מטוסים, אני שומעת סיפורים של שרים שהם ממש הגיעו לקלוט את המטוסים של העולים, שהגיעו באיזו תחושת ציונות גדולה. זה מת, זאת הממשלה הראשונה בתולדות מדינת ישראל, שעשתה איפה ואיפה בין עולים, שאמרה, את העולים האלה אני לא רוצה. אז התחושה הייתה שלא רוצים את העלייה הזאת. אין איזו התגייסות לאומית לעזור להם, לקלוט אותם, לפתוח להם את הדלת, וזה חלחל למטה. וזה נורא, זה דבר נורא. הערך הציוני הכי חשוב של קליטת עלייה, אנחנו מפספסים בו. איך לדעתך היה אפשר לעצב את זה אחרת? הכל, החל מאמירות של ראש הממשלה: זאת עלייה חשובה, אנחנו חשוב לפתוח את הדלת לה, חשוב לארח אותה, חשוב לעזור לה. כלה בהפניית תקציבים. אנחנו ראינו את ההפך, אנחנו ראינו שלקחו תקציבים מקליטת עלייה, ל... לא יודעת מה, היה איזה מבחן תמיכות ספציפי שאמור לעזור לארגונים, שהשטח כבר עושה, שעושים קליטת עלייה, 8 מיליון שקל הופנו מארגונים כאלה לארגונים שמלמדים תורה. לכוללים ולאברכים ול... מה קשור בינם לבין זה. זאת אומרת, גם בצורה כזאת נעשה דברים, וגם פשוט קיצצו בתקציב. פחות ופחות כסף הגיע לקליטת עלייה, זה לא היה ערך לאומי, זה לא היה משהו שראינו חשיבות לאומית בשבילו.

אייל דוד: [44:33] את חושבת שהמגזר העסקי יכל לעשות דברים אחרת? אני חושבת שהיה אפשר לגייס יותר טוב את המגזר העסקי.

אלקס ריף: [44:40] אני חושבת שאילו היו בונים תוכניות עם המגזר העסקי, של קליטה של קבוצות של עולים, של סבסוד שכר, לתקופה ראשונית מסוימת. אנחנו גם רוצים לעזור למעסיק הזה, אנחנו יודעים שהוא לוקח עובד שלא יודע עברית, אבל אנחנו רוצים שהוא ילמד עברית במקום העבודה, ברמה מקצועית גבוהה, ושיישאר אחר כך שם. יכולנו לבנות תוכניות שיגרמו לזה לקרות. אגב, לא רק בתעשייה, תעשייה זה חשוב, אבל אני מדברת באמת על היותר גבוה, על ההייטק, על העובדים המקצועיים, יכולנו לעבוד ביחד איתם,

אייל דוד: [45:09] כדי לעשות פה משהו. את לגמרי דיברת על התעשייה, אני דווקא הלכתי יותר להייטק, כי אני גם חושב שזה מה שאמרת, שאני לא יודע מתוך 75% האלה, כמה היו עם תארים הנדסיים, כנראה שרובם, זו ההלכה שלי, אז דווקא לשם אני הולך. מה לדעתך שם היה אפשר לעשות אחרת? זה מה שאני אומרת, לגמרי זה בהייטק. אני מבין מההיבט הזה, אבל אני חושב שנייה, אם את שמה שנייה את הכובע החברתי שלך, ועכשיו היית צריכה לגייס את אותם אנשים חזקים, אמרת, צריך לרתום אותם אלינו, אז כנראה שהייתי הולך ומוצא דווקא את המנכ"לים, שאסרו לי לדפוק פה על השולחן, אמרו לי את זה, אבל הייתי דופק להם על השולחן, ומנסה להביא את החבר'ה האלה, מה היית פונה אליהם? מה היית אומרת? איך היית מגייסת אותם דווקא?

אלקס ריף: [45:47] דבר ראשון, אני מביאה אותם אליי ל-99 זה לא 100. כי הרבה פעמים כשאתה מצליח, כשאתה פורץ את תקרת הזכוכית, אתה לא רואה את הבעיות של אחרים. כי מבחינתך, מי שטוב מצליח. אני זוכרת הרבה שיחות כאלה, דווקא עם הגבוה ביותר. ובעיניי, דווקא כשאתה מצליח, אתה צריך רגע להסתכל על מי שלא הצליח ולפתוח עבורו דלתות. ואני חושבת שכשאתה רגע טיפה פותח את הראש ורואה את התמונה הזאת,

אייל דוד: [46:12] יותר קל לך לבנות תוכניות, לעשות דברים ספציפיים, אבל צריך לעבוד בזה. צריך ממש... להניח את הקרקע, כמו שאמרת, אז אני ממש מבין את זה, אבל מה היית עושה, אוקיי, ביום שני, אחרי שעשית שיחות האלה, והתחלת לייצר שיח, סחבת עלייך כמה אנשים כאלה מתוך ה... היא ממש בונה תוכנית של 40 חברות ההייטק במשק,

אלקס ריף: [46:31] שמוכנות לקלוט כל אחד חמישה מהנדסים, זה כבר 200 מהנדסים עולים. ומתחילה לייצר בעצם תנועה. ומתחילה לייצר תנועה. וכשזה יעבוד, אנחנו מרחיבים את זה. ומביאה עוד חברות, מתחילה רגע ליצור את הדברים, זה קשה, זה לא קל, אני לא אומרת שזה קל. צריך לרכוש אמון, צריך לראות שזה באמת אנשים טובים, צריך לעשות התאמות נכונות. אבל תחשוב, הצלחנו לקחת 20-200 מהנדסים, ולהכניס אותם למשק הישראלי. אבל רגע, אני אסתכל מלמעלה. בסוף, בסוף אנחנו במצב מורכב מהמון המון חזיתות. כל עוד לא נחליף כאן ממשלה לממשלה עם תקווה ועם עתיד, כל עוד לא נחזיר השקעות לישראל, כל עוד לא נוריד את יוקר המחיה, הכל הוא תלוי בהכול, כן? נעשה רק את הדבר הזה, אבל כל השאר יישאר רע, אני לא בטוחה שנצליח. זה המורכבות, שהכל זה פרויקטים גדולים, נגרום לכולם להתגייס, שלא יהיה מגזר משרת ומשלם, שעליו נתלים הרבה אנשים שלא משרתים ולא מתגייסים.

אייל דוד: [47:27] אם אנחנו לא נעשה את הכל הזה ביחד, אנחנו לא נצליח. אז בואי נדבר אולי מה כן שני אזורים שאנחנו יכולים לזהות ששווה להתמקד בהם, בסדר? את ואני דיברנו על ההון האנושי של ישראל, אפשר לדבר שנייה מה אפשר לעשות איתו, ואפשר לדבר על AI, זה גם דבר שהזכרת בעצם, ואפשר להשתמש. אז דיברת על AI ספציפית לתרגומים, אבל אפשר שנייה אולי להתחיל מלמנות את הבעיות, ומשם בעצם להתקדם. תראה, באמת, אני היום נאבקת בחלק מהבעיות,

AI, עוקצי קשישים והנגשה לעולים

אלקס ריף: [47:56] אני לא יודעת אם בעיות, אבל המורכבויות שה-AI יוצר לנו, למשל בסוגיה של עוקץ קשישים. יש כ-400 תלונות שנפתחות במשטרה בחודש של עוקצי קשישים, מה שאנחנו קוראים לו העוקץ הרוסי, זאת אומרת, רובם דוברי רוסית, שמונה מכל עשרה קשישים, שמשתמשים הרבה ב-AI. זאת אומרת, מחכים קולות של בני משפחה, חודרים למחשב אפליקציה, חוסמים שיחות אחרות, יש ממש מנגנונים שמשתמשים ב-AI כדי לגנוב המון המון כסף מאותו קשיש, וזה צריך להילחם בזה. צריך להילחם בזה גם ביכולות AI. צריך אבל קודם כול שהממשלה תראה בזה משימה לאומית, תקציב לזה משאבים במשטרה, תבנה צוות בין משרדי עם האינטרפול, הרבה פעמים הפושעים האלה בכלל לא יושבים בארץ, הם יושבים באיזה מדינה אחרת, כדי לתפוס את האנשים האלה ולהתחיל להילחם. אנחנו עשינו אגב האקתון של עוקץ קשישים. ממש אספנו, והיו שם יותר מעשר אפליקציות פתרונות שונים של מלחמה, אבל כל אחת קטנה. צריך רגע איזה גורם לאומי שייקח את הדבר הזה, יבנה את השתיים-שלוש האפליקציות הטובות ביותר, ויפיץ אותן לכל הקשישים, לכל רשויות הרווחה, דרך כל ניצולי השואה. צריך לעבוד בזה, כן? עשר חברות קטנות שמנסות לבד להשפיע גם בטח עם כל האמון של הקשישים, לא יקרה. זה חייב להיות פרויקט לאומי. זה נגיד אחד הדברים הראשונים שאני הולכת לעשות, הם מאוד מאוד חשובים לי, זה ממש מחדל בעיניי שזה עדיין קורה, ופה ב-AI אפשר לעשות דברים טובים. וחוץ מזה, אנחנו רואים ש-AI מוזיל משמעותית את העלויות של, כמו שאמרת, תרגום של דברים. גם אתרים, שזה כאילו הכי קל היום, אבל גם אפליקציות. היום אנחנו עדיין אפליקציה של קופת חולים, רק בעברית. אפליקציה של בנקים, רק בעברית. למה? יש עכשיו בנק לאומי, בנק ראשון, שתרגם אפליקציות לשפות, זה קל, זה עולה מעט כסף היום. למה לא לעשות, להנגיש, לאפשר לעולים חדשים להשתמש בשפה שהם מבינים בה, ולהקל עליהם על החיים בחודשים הראשונים?

אייל דוד: [50:01] זה גם דברים שהקלו מאוד. יש כמה עמוק לדעת איך אפשר להיכנס לתוך משרדי המדינה, אני קורא לזה, אבל כאילו שירותי המדינה. אנחנו מצד אחד מדברים על בריאות, שזה הגיוני, אבל מצד שני יש הרבה אזורים, אני למשל כעצמאי הרגשתי טוב את המדינה בכל מיני אזורים,

אלקס ריף: [50:17] כשאני צריך לתקשר איתה. לשם היה, אולי זה פחות התחום שלך. חייב לשם היה להיכנס חייב. הנה, אחד הדברים שאנחנו מתכננים לעשות בקליטת עלייה זה מרכז קליטה אחוד. זאת אומרת, שיהיה מקום אחד שירכז בטלפון של העולה את כל הרשויות שהוא צריך קשר איתן. שהוא לא יצטרך, שגם אם זה משרדי ממשלה שונים, אצלו הוא רואה את זה בכתובת אחת דרך אפליקציה אחת. זה לא כזה מורכב, אבל לפעמים משרדי ממשלה יודעים לעבוד מאוד לאט ובצורה מאוד מתוסבכת ולעשות מכשולים בדרך. אפשר לפתור את זה בצורה יותר קלה, ו-AI פה מוסיף לנו אפשרויות אדירות.

אייל דוד: [50:55] כן, זה מעניין, זה מעניין איך AI ייכנס לשם וכמה יהיה רצון בעצם לקבל. תקציבים כנראה שיש. מה לגבי הון אנושי בישראל? מה לדעתך? דיברנו קצת על העלייה שקורית עכשיו, יש עוד עליות שקורות בעצם, מה בעצם את מזהה שהם האזורים שהכי שווה להתמקד בהם?

רפואה, הוראה והון אנושי בישראל

אלקס ריף: [51:16] אני רואה חשיבות מאוד גדולה בכל הנושא של עובדי רפואה ורפואה, גם בגלל הנטישה, לצערי, הגדולה של רופאים בשנים האחרונות, וגם מצד שני מגיעים עולים, כאילו רק, אני מכירה רופא שבלילה עושה התמחויות, בעצם היה לו פחות מ-10 שנות סטאז' אז הוא צריך מחדש להוכיח את ההתמחות שלו, אז בלילה הוא עובד בהתמחויות כאילו הוא בן 21, והוא לא, הוא בן 30 פלוס, וביום הוא עובד בבניין. אנחנו לא מנצלים את כוח האדם שכבר הגיע לכאן, ואנחנו צריכים, זה מקצועות נדרשים, אני לא מדברת עכשיו על פליק פלקים, מקצועות נדרשים, לא מנצלים אותו כמו שצריך. הוראה, אנחנו זקוקים למורים מאוד מאוד מאוד מאוד, אני יודעת שיש כאן גם אנשי הוראה, אלפים, וגם אקדמאים שלא הצליחו למצוא פה, לא יודעת מה, עבודה במחקר או בהוראה באקדמיה, אבל יכולים להיות מורים מעולים. צריך תוכנית טובה שמלווה אותם לכניסה לתוך בתי הספר הישראליים, שזה לא קל, מערכת החינוך הישראלית היא לא מערכת קלה. אם אתה לא תעשה את זה בליווי, הם ינשרו, ומלמד אותם עברית, מהר, אבל עברית שמתאימה להם, עברית של בית הספר, עברית של המקצוע שלהם. איך עושים את זה לדעתך? בקלות, פשוט מחליטים במשרד החינוך שזה מספיק חשוב, מקצים לזה משאבים, עושים שיתופי פעולה עם מגזר שלישי, ארגונים כמו חותם, שזו מצוינות באמת בהוראה או הסבת אקדמאים, ובונים תוכניות. כן, וזה לא יצא כמו אולפנים לצורך העניין? בכלל לא. אני חושבת שברגע שיש ארגוני מגזר שלישי שעובדים טוב, אבל אתה לא זורק עליהם את האחריות, כמו שראינו ב-7 באוקטובר, שהחברה הישראלית לקחה את כל האחריות כי הממשלה זרקה הכול, אלא הם עושים את זה בשיתוף פעולה. זה מגזר שלישי ביחד עם משרדי הממשלה, אז יוצאים דברים מדהימים, וזה אפשרי, ואתה לומד מהיכולות ומהחוזק שיש למגזר השלישי, וגם מיכולות הביצוע המהירות, שהרבה פעמים אמרנו למשרדי הממשלה יש פחות, אבל מצד שני, הכסף, התקציב, ההכוונה היא ממשלתית.

אייל דוד: [53:09] והזכרת בעצם באמת אנשים שעוזבים, היית מתמקדת לצורך העניין, וזה, יש אנשים שעוזבים, בסדר, אני רואה את זה עם חברים שלי, אולי אני חי בבועה, אבל היית מתמקדת דווקא ב... הרי עזבו גם עולים שהגיעו לכאן ועזבו, וגם בעצם חבר'ה שהיו פה. נכון. אז איך היית ניגשת לזה?

אלקס ריף: [53:26] במי היית מתמקדת? איך היית ניגשת לזה? תראה, אני, יש כאן שני, באמת שתי אוכלוסיות שלו. את יודעת כמה הגירה זה קשה, אז לעשות הגירה חזרה, כאילו... נכון, נכון, נכון. אני אגיד לך מה, קודם כל זה מאוד הגיוני שיש קבוצה גדולה של עולים שעוזבים, זה FIFO, כן? פרסט אין, פרסט אאוט, זה ברור שהראשונים שהגיעו ועוד לא הצליחו להתאקלם ואז יש מלחמה ואז המצב הכלכלי-חברתי הרבה יותר מורכב, הם גם הראשונים שעוזבים. אגב, לא כולם, יש אוכלוסייה של גדולה מאוד שנשארה ונמצאת ומשרתת ולצערי אפילו גם אני רואה אותם במשפחות אבלים שאני מבקרת. אז מצד אחד, אחד, לשפר תוכניות של קליטת עלייה. זאת אומרת שאנשים, לא לעקוד בשולחן, אנשים שכבר פה ייקלטו יותר טוב ויאפשרו להם יותר לעסוק במקצוע ולהרגיש חלק ולהיות חלק ושהילדים שלהם ייקלטו בבתי הספר ובמערכות החינוך. ומצד שני, יש כאן אוכלוסייה שעזבה, אנחנו רוצים לתת לה את הכלים הטובים ביותר לחזור. אז קודם כל, ברור שכולם מחכים לתוצאות של הבחירות. זה ברור שלפי תוצאות הבחירות, הם גם יחליטו אם לבוא או לא ולכן המטרה הראשונה והכי חשובה שלנו זה להחליף את הממשלה. אז אני קוראת לכל מי שמאזין לך, ברור שאתם הולכים להצביע וברור שאתם משכנעים את כל מי שסביבכם ללכת להצביע ולבוא וכל מה שאפשר לעשות כדי להצביע בבחירות האלה, למי שאתם מאמינים בו כמובן בגוש השינוי, אבל חוץ מזה צריך ליצור, אנחנו למשל מדברים על אזרחות היברידית, הרבה פעמים אנשים מחכים לעשר שנים כדי לקבל מעמד תושב חוזר, זה מגוחך. בוא נעשה היברידי, גם אם אתה חוזר אחרי ארבע שנים, אתה אולי לא מקבל את כל מה שהיית מקבל אחרי עשר, אבל אתה מקבל משהו כדי לאפשר לך לחזור, להקל על הבירוקרטיה הזאת של החזרה, גם להקל על מציאת העבודה, כן, כאילו אנשים בסוף רוצים לחזור לאיזושהי ודאות,

מי עוזב, מי נשאר ואיך מחזירים אנשים

אייל דוד: [55:08] אז גם להם לעזור למצוא לאן הם חוזרים ואיך. אולי גם חשוב מאוד ששער הדולר ירד, בשביל שזה יקרה,

אלקס ריף: [55:16] מעניין. כמו שאמרת, המצב הכלכלי חייב להשתפר, אין מה לעשות הכל במצב מאוד לא טוב. השקעות כלכליות, חברות הייטק, אנחנו במצב מאוד מאוד מאוד מורכב. הישראלים שעדיין נמצאים פה ומשקיעים במדינת ישראל, ונשארים ולא הולכים לשום מקום, הם ציונים אדירים, צריך כאילו להכיר להם תודה. זה בכלל לא ברור מאליו שמצב כלכלי כזה מורכב, שאנחנו יודעים שהם מפסידים כסף בזה שהם מחזיקים חברות בישראל. הם לא קמים והם לא הולכים כי הם מאמינים במדינת ישראל, והם מחכים שיהיה פה יותר טוב. אז חסכת לי שאלה.

אייל דוד: [55:52] תגידי, רק מסקרנות, איפה תפס אותך השביעי באוקטובר? זכרת כמה פעמים זה שביעי באוקטובר, איפה זה תופס אותך?

אלקס ריף: [55:59] בהיריון. שנתיים, מידי זה שנתיים. כן, אימה קטנה שלי. תפס אותי מאוד מורכב, היה תחושות מאוד קשות, מאוד, הרבה פחד קיומי אמיתי. גם באמת להיות בהיריון זה תחושה מאוד מוזרה של את ה... בתוכה יש חיים, אבל החיים כל כך בסכנה וכל כך הרבה אנשים מאבדים חיים. גם איזשהו פחד ככה להיחשף יותר מדי כדי לא לפגוע בקטנה הזאת. אז כאילו, גם אתה חושף את עצמך לזוועות באיזה מידה, כי אתה לא, אתה כאילו אחראי על חיים של מישהו, אתה לא רוצה לפגוע בו. ומצד שני, באמת, בגלל זה גם התחושה הזאת, ההבנה הגיעה תוך כמה שבועות, של חייבים לעשות משהו. וזה מה שנתן לי גם את ההבנה של אני לא יושבת, אני מעכשיו בונה ובניתי לאט לאט את המסלול הזה של הפנימה. ישבתי ודיברתי עם כולם וחשבתי איפה הכי נכון לי והקשבתי ובאמת חיפשתי מקום. אני חושבת שזה מה שכל כך יפה בנבחרת של גדי, הוא אסף סביבו אנשים מקצוענים. לא כל התחומים זה תחומים שהוא מבין כמו שאני מבינה בקליטת עלייה, אבל הוא הביא אותי בגלל מה שעשיתי ובגלל הרקורד המקצועי שלי, כדי שאני אמשיך לעשות בדיוק את זה, והוא נותן לי רוח גבית, בדיוק כמו שהמנטורים האלה שאספתי אני איתך אני מאמין בך אני יודע שמה שאת עושה הוא נכון ואנחנו נצליח לעשות את זה ביחד.

אייל דוד: [57:17] אז ככה נגעת בזה על הדרך שאת נכנסת לפוליטיקה אז אולי נדבר קצת באמת טיפה יותר על זה אני אני קצת סקרן אז באמת הנחת לפי איך שאני רואה שאת פועלת אז בעצם הנחת ואת מניחה בעצם את הקרקע עכשיו כתב ספר שאני סקרן לדעת לאיפה את הולכת לקחת בעצם מה מה מעבר לזה שאת הולכת לשנות שם נרטיב כנראה מה מה הפעולות שאת הולכת בעצם לעשות באזורים האלה מה את מתכננת מה נגעת בזה קצת מה הפעולות הראשונות שאת מתכננת לעשות.

הכניסה לפוליטיקה והשלב הבא

אלקס ריף: [57:46] אני אגיד לך מה החלום באמת החלום החלום הוא לעשות את כל הדברים שאמרתי לך בכנסת זה מאוד תלוי בתפקיד שאני אקבל כן אני חברת כנסת אני יושבת ראש ועדה אני השרה הכל תלוי באיפה אני אצליח לעשות את כל הדברים האלה אני אעשה אותם לא משנה איפה כן הרבה פעמים שואלים אותי כן אבל זה תולה בתפקיד קודם כל זה לא נכון אני רוצה את הקול של עולים בכל תחום שהם צריכים בו עזרה אם הם צריכים עזרה למשרד הפנים אני אחבר אותם למשרד הפנים אם הם צריכים עזרה למשרד התחבורה אני אעזור להם למצוא את הקשר הזה כי הרבה פעמים אין קול לאוכלוסיות כאלה שהן לא יודעות למי לפנות הן לא יודעות מי זה ובמובן הזה אני מאוד גאה אני דור אחד וחצי הראשונה שטפו טפו טפו בלי נדר עם הכל אני אהיה בכנסת זה כוח מאוד מאוד גדול של מצד אחד לדבר רוסית, אבל הרוסית שלי, לא דיברנו ברוסית, הרבה פעמים אני עושה עכשיו דברים ברוסית, הרוסית שלי פחות טובה מהאנגלית שלי. כאילו זה ברור שאני מאוד ישראלית, מאוד נטועה עמוק, אבל אני מבינה את הבעיות של הציבור הזה, ולטערי אנחנו רואים מצב, יש סיכוי בכנסת הנוכחית שיהיו שלושה חברי כנסת דוברי רוסית בלבד, מתוך 120. כן, עכשיו רגע אני אגיד לך, אוכלוסייה, אנחנו 14.5 אחוזים באוכלוסייה העובדית. אתה צוחק אותי כבר עשה את החישוב על זכות 20. ו-20 אחוז באוכלוסייה היהודית. זה לא קרוב לייצוג ראוי, כי לצערי מפלגות חושבות שזה לא חשוב, וזה נורא, כי אני, שוב, בניסיון שלי, של לובי המיליון, אני ראיתי כמה דוברי רוסית, כמה חברי כנסת דוברי רוסית משתפים איתנו פעולה, לעומת כל היתר. אז מה שאת אומרת זה בעצם שאת שוברת את תקרת הזכוכית, ואת גם יודעת להסתכל אחורה. נכון, אבל אני גם מקווה שיגיעו עוד, כי בסופו של דבר, אם לא יהיה עוד דוברי רוסית בכנסת, כוחנו חלש, ואנחנו צריכים כוח כדי להגשים את המטרות האלה. זה מה שאני רוצה לעשות, זה החלום. אבל חוץ מזה, אני רוצה להיות הקול של מי שאין לו קול, של מי שצריך עזרה, ומי שצריך דחיפה, ומי שצריך, שאני אהיה הנציגה שלו. בסוף, אני הגעתי משם, אז... ומה לדעתך התנאים,

אייל דוד: [59:41] התנאים שיעזרו לאלקס לתפקד הכי טוב ולהוציא מעצמה את המרב? כנראה שהיתנו לך מעט כסף, זה מאוד יעזור.

אלקס ריף: [59:50] אבל לא, כי אנחנו רואים שאת יודעת להוציא... דיברנו על זה גם בהתחלה. אני חושבת שאם אני אגור קרוב למקום העבודה, בדיוק דיברנו על זה, כתבתי תזה על אסטרטגיות שנשים בכירות בשירות העבודה, בשירות המדינה, משתמשות בהן, כדי להצליח לשלב בין עבודה למשפחה. גם את זה, אני בעצם, כתבתי כדי לדעת איך עושים את זה. שוב, זה היה לפני חמש עשרה שנה. זאת אומרת, עוד לא ידעתי מה ומי, אבל רציתי רגע להבין איך נשים בכירות. ואני מאוד רציתי משפחה ומאוד רציתי בית, אבל איך הן מצליחות להיות בתפקידים בכירים ולעשות גם וגם? אז ממש ראיינתי אותן ובניתי עשר אסטרטגיות. אחת האסטרטגיות שם, וממש התחלתי להגשים, כן? אז גם קודם זה למצוא בן זוג שהוא שותף לחיים, והוא איתך, והוא מאמין בך, והוא תומך. זה לעבוד במה שאת מאמינה בו, בשליחות שלך, כן? אני אחרי שהקמתי את הבריגדה, היה איזה רגע שבו אמרתי, טוב, סיימתי עם ה... כאילו, ילדתי ילד, העברתי את זה למישהו אחר. סיימתי עם דוברי הרוסית, תרמתי, החזרתי חזרה מספיק. ושנה וחצי חיפשתי את עצמי, מי אני ומה אני, והלכתי לכל מיני פרויקטים עם זה, ושום דבר לא בער. שום דבר לא, כאילו... ואז היה איזה רגע של הבנה שקיבלתי דלת בעולם. אז כאילו, במקום רגע להתחיל לאכול סרטים, מה, למה, אלא אם זה, זה, תיכנסי בה ותעשי טוב. ואחר כך תעשי טוב לעוד מקומות, אבל כאילו, לא עכשיו, לא, זה, לא, זה הדלת שלי, ואני גאה בה, ואני אוהבת אותה, ואני נכנסת בה באהבה גדולה, ושם אחר כך אני אוכל לעשות טוב לעוד הרבה מאוד דברים ואנשים. אז אחד, זה לעשות את מה שאתה, שתיים, זה כבר לעשות את מה שאתה מאמין בו והשליחות שלך. ושלוש, זה מעגלי תמיכה, כמובן. אני, ההורים שלי עברו לגור לידי, שזה התודעה הכי גדולה שאני יכולה לתת בעולם. הרבה פעמים שואלים אותי מה הייתי עושה אם ההורים שלי לא היו גרים לידי, אז אני אומרת פחות ילדים. כי זה באמת, קודם כול, זו זכות גדולה לילדים בעיניי לגור ליד סבתא וסבא. הם גם מקבלים עוד שפה, הם מבינים רוסית, הם מדברים קצת, והם גם מקבלים אהבה. זה לגדול בתא שמאוד מאוד מחזיק אותך. אז לקבל מעגלי תמיכה, מה שאפשר בתשלום, למכר החוצה בתשלום, מה שאי אפשר להביא את הסבתא ואת הסבא, ולגור קרוב למקום העבודה. זה הפרויקט הבא. אז אנחנו נאחל לך בהצלחה, ותודה שבאת, איזה כיף. תודה רבה שאירחת אותי וששאלת שאלות חכמות, ואמן, באמת, לכולנו מטרה אחת, להחליף את הממשלה הזאת ולעשות פה הרבה יותר טוב. תודה רבה, אייל. יאללה, ביי ביי.