תמלול: שני חי | Shani Hai | תקשורת אפקטיבית

פתיחה: הגעתם לפרודקט בילדר

אייל דוד: [00:04] היי חברים, זה אייל. הגעתם לפרודקט בילדר, ופה תוכלו להקשיב לשיחות המוצר הכי מעניינות. הפעם אנחנו בפרק עם שני חי, שעוזרת למנהלים ביצירת תקשורת אפקטיבית. שני תעביר לנו היום סוג של מאסטר קלאס פרקטי, יהיה סופר מעניין. ולפני שמתחילים, אם אתם נהנים להאזין לפרודקט בילדר, תדרגו אותנו בחמישה כוכבים בספוטיפיי. זה ייתן לי אחלה פידבק שהפודקאסט נותן לכם ערך, וגם זה יישמח אותי מאוד. אז יאללה, מתחילים. היי שני, מה העניינים? היי אייל, אני מעולה, מה שלומך? גם, איזה כיף שהגעת. ממש כיף. ממש. אז נמצאת איתנו שני, שבעצם, פאן פקט, היא הבת זוג של דניאל, שהתראיין פה בפרק שלוש או ארבע, והחלטנו שיהיה סופר מעניין לדבר. שני בעצם יועצת ארגונית, היא עובדת מול חברות טכנולוגיה, בעיקר מול מנהלים. ומנהלות. ומנהלות, ממש. וזה ממש, ממש, ממש רלוונטי לרובנו. אז אני חושב ש... שני, בואי נדבר כזה בקטנה על מה את הולכת לדבר היום.

היכרות עם שני חי ומה נדבר עליו

שני חי: [01:14] אני הולכת לדבר היום על הרבה דברים שהם לכאורה מובנים מאליהם, אבל אני חושבת שהם באמת פור לייף. כאילו, זה לא משנה אם אנחנו מנהלי או מנהלות מוצר, אם אנחנו עובדים בארגון, אם אנחנו מדברים עם המנכ״ל, אם אנחנו מדברים עם השומר. זה תמיד רלוונטי. אנחנו הולכים לדבר על תקשורת אפקטיבית. ואיך בעצם אנחנו אולי צריכים קצת לעבוד אבל אנחנו עושים את זה כדי שהתקשורת בסוף תעבוד בשבילנו נשמע מאוד יעיל אוקיי אז בואי נצלול פנימה טיפה רק אני אספר עלייך אז בעצם שני בכלל היית עובדת בחברת טק עבדת בגוגל נכון רוצה טיפה לספר על הביו שלך כן הביו שלי התחיל בצורה מאוד אקלקטית כזאת איך אומרים, שרירותי קריירה שלי התחילה כמשהו שרירותי אבל לאט לאט התחלתי לעשות בחירות קצת יותר מושכלות כשהבנתי קצת מי אני ומה אני רוצה אז באמת התחלתי כמו שאמרת בהייטק בתפקיד של מעין פרוג'קט מנג'מנט כזה אופרציה במרקטינג של 888 ממש כאילו פרש מהתואר הראשון של עמת פסיכולוגיה ותקשורת לא מאוד קשור הגעתי שם פשוט כי חברה המליצה לי ואמרה לי את בול לזה משם חלק חברה לחדר קולגה עזבה את תפקידה כמנהלת אונליין מרקטינג קונברז'ן מה שהיה נקרא ופשוט באתי לבוס שלי ואמרתי לו אני רוצה את התפקיד ככה נכנסתי לעולם הזה מאוד אפקטיבית כן היה לי אומץ משם באמת התגלגלתי דרך עוד איזשהו עוד איזושהי חברה קטנה לפיתוח משחקים ושם ואחר כך באמת לגוגל שבגוגל הייתי אגב פחות משנה קצת פחות משנה ואת גוגל עזבתי אחרי שקיבלתי קידום יומיים אחרי שקיבלתי קידום וואו כן והבנתי שזה לא המקום ושאם לא טוב לי בגוגל אז כנראה אני צריכה לעשות משהו עם זה באיזה גיל זה שלושים

הביו: מ-888 דרך משחקים לגוגל

עזיבת גוגל יומיים אחרי קידום, בגיל 30

אייל דוד: [03:19] אז בגיל שלושים בעצם הגעת לתובנה מה את לא רוצה לעשות בחיים וזה פיקס אותך בעצם זה פיקס אותי קצת

שני חי: [03:26] לחקור וללכת אחורה לזה שאני כן מאוד מאוד מתעניינת בפסיכולוגיה ובבחירה עבודה עם אנשים תמיד גם במרקטינג הייתי סביב הפסיכולוגיה של המשתמשים תמיד ממש אני זוכרת שעשיתי אפילו איזשהו סשן של כזה קראתי לו behind the clicks כזה בגוגל של ממש לנטר את התנהגויות בדיוק ואז אמרתי טוב אולי נלך לכיוון של פסיכולוגיה תעסוקתית כי יותר עניין אותי לתת כלים פרקטיים למה אפשר לעשות היום ושוב בדרך המקרה פספסתי את המבחן של ה-GMAT בשביל התואר השני חברה בדיוק עשתה קורס פיתוח מנהלים בחברת לוטם שזה חברת ייעוץ ארגוני מאוד גדולה בישראל אמרתי לה וואי זה נשמע ממש מגניב אני רוצה לדבר עם המנחה נתנה לי את הטלפון שלו דרכו הגעתי לבעלים של החברה והשאר היסטוריה כאילו התחלתי לעבוד שם מה שאילה כזאת פרקטית אז זה בעצם הביא אותך בעצם למקום שהיום את מייעצת נכון? היום אני אני אני אני חושבת שהדרך הכי טובה להגדיר את מה שאני עושה אני עושה את זה זה שהיום אני עוזרת לאנשים למצוא את מה שהם טובים בו את מה שהם אוהבים לעשות שזה לא תמיד אותו דבר ואת מה שיש סביבם שוק שמוכן לשלם עליו או שמישהו מעריך אותו זה יכול להיות באמת סמול ביזנס קטן וזה יכול להיות כל עובד או עובדת או מנהל או מנהלת הכי בכירים או הכי זוטרים בכל חברה אז בעצם כל מה שקשור לאנשים ותהליכים וברגע של האנשים יותר טוב בעיניי ארגונים עובדים בצורה הרבה יותר טובה

המעבר לייעוץ ארגוני בחברת לוטם

אייל דוד: [05:07] אז בעצם את עוזרת לאנשים למצוא מרקט פיט בעצם ואת עושה במקביל

הוראה בבינתחומי: קורס Storytelling in Business

שני חי: [05:13] גם את מלמדת בבינתחומי אני עובדת עם פרופסור רוני שחר בבינתחומי בפקולטה למנהל עסקים ששם יש לנו קורס שנקרא סטוריטלינג אין ביזנס שם בעצם ממש לוקחים את היסודות של הסיפורים של איך לספר סיפור ומשתמשים בזה לכלים של פרופול ושיווק ואפילו שיווק עצמי ומיתוג עצמי ממש תהליכים של מיתוג איך אני עושה את זה על עצמי איך אני מבין מה מבדל אותי איך להציג את זה מי המתחרים שלי, מי השותפים שלי איך אני צריך לספר את הסיפור ולמי וכו'

אייל דוד: [05:47] אוקיי אז היום את עובדת בעצם עם מנהלים את נכנסת לחברה וממש ומנהלות אני לא בטר לך ככה אנחנו נעשה את השינוי את עובדת עם מנהלות ומנהלים ואת רוצה טיפה להתחיל בעצם לספר בעצם על מה נעשה היום, על מה אני עושה איתם. כן, כן, כן. מה נעשה היום.

מבנה המאסטר-קלאס: מניתוח הצד השני עד המסר

שני חי: [06:07] אוקיי, אז היום אנחנו נדבר באמת באחד התחומים בעיניי הכי חשובים שאני היום מתעסקת בהם. זה סופט סקיל מאוד מאוד כאילו פשוט וברור, שתמיד מדברים עליו, שאנחנו בעיניי תמיד כושלים בו במני טיים. והיום אנחנו נדבר בעצם, ניקח את זה מהזווית הרחבה יותר, של בכלל מה זה תקשורת, ואיך אני לפני שאני בכלל ניגש למישהו מנתח, מה הוא בשבילי ואיך אני ניגש אליו. ונגיע עד לפרקטיקה של, אוקיי, יש לי מסר, איך כדאי לי להעביר אותו. אני אשתדל לתת כמה כלים מאוד פרקטיים כזה של אחת, שתיים, שלוש, אפרופו תקשורת ושורות תחתונות, ולתת את הכלים האלה.

אייל דוד: [06:49] מעולה, מעולה, ממש גיימפלן. אוקיי, מגניב. אז בעצם בואי נתחיל, אז את אומרת בעצם אנחנו מתחילים מניתוח הצד השני?

always be curious: אנחנו יודעים רק חצי מהתמונה

שני חי: [06:55] אנחנו מתחילים כן, מניתוח הצד השני. אני אגיד קודם לפני, שאגב זה משהו שגם נטע הזכירה בפרק על משא ומתן, מאוד אהבתי, זה הייתה always be curious, שכשאנחנו עושים משא ומתן, בעצם אנחנו יודעים רק חצי מהתמונה. אז זה מאוד דומה, אני חושבת שהטעות הכי גדולה שאנחנו עושים, שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה הם רוצים. מה מי שמולנו חושב ורוצה. על אף שאנחנו בדרך כלל מסתכלים על זה מהפרספקטיבה שלנו, או של מה יש לי לתת לו. או של מה שאני רוצה ממנו. אנחנו לא באמת מקשיבים בשביל להקשיב. אתה מכיר את השיר sounds of silence? אז זה כזה, people hearing without listening. זה ממש כזה. אז זה אחד. אחד זה בכלל להבין את הנקודת מבט של מי שמולנו. והדבר השני זה, הדבר הכי פשוט של איך אני מתקשר. איך אני מתקשרת איתך, מה אני אומרת לך. אני כותבת לך וואטסאפ, אני כותבת לך סלאק, אני מתקשרת. זה גם הערוץ, אבל זה גם האופן שבו אני משתתפת. אני אשתמש בערוץ, אני אכתוב לך עכשיו קודם כל את השורה התחתונה, ואז את השאר, או שאתה זה שאוהב לשמוע את המאחורי הקלעים קודם, ואז את הסוף. יש לך סבלנות? אין לך סבלנות? מה מעניין אותך בתוך מה שאני אומרת? את המספרים, הלוגיקה, האתגר? אוקיי? לכל אחד מאיתנו יש דרייברים אחרים. ואני צריכה לפנות לדרייברים שלך, כדי שאתה תקשיב לי.

להתחיל מהאמל"ק בעולם הדיגיטלי המוצף

אייל דוד: [08:17] אוקיי? יש לי שאלה, לפני שניכנס. באמת כלל אצבע. בכלים דיגיטליים, בתקופה של היום, יכול להיות שזה נכון תמיד להתחיל מהאמלק בעצם? כי אתה מבין שכולם נורא נורא עסוקים, ויש כאילו, כן?

שני חי: [08:32] יפה מאוד, אז אתה ממש מרים לי להנחתה. מעבר לזה שזה יכול להיות, זה בטוח. וזה לא רק שכולם עסוקים ומוצפים. אני פוגשת הרבה מאוד אנשים שאני עובדת איתם, מנהלים, מנהלות, וגם לא רק, שמרגישים שהמון פעמים הפלטפורמות הדיגיטליות מתקיפות אותם. ואני לא אחת, אגב, ממליצה פשוט להוריד את הנוטיפיקיישנס מהטלפון, אם אתה יכול, אוקיי? הסלאק, הוואטסאפ, הכל מתקיף אותנו. זה הגיע למצב שאצלי, אתה לא חווה את זה, כי אני מחבבת אותך, אז אני משתדלת לענות לך בזמן, אבל אצלי הוואטסאפ הפך להיות כמו מייל, אני יכולה לענות באיחור של שבוע לוואטסאפ, ואני לא היחידה. אוקיי? אז כל פעם מגיעה איזו פלטפורמה חדשה, שאנחנו עושים לה אביוז, וזה הגיע לרמה של, נראה לי אמרתי לך גם, אני ממש רוצה לעשות סדנה על איך להשתמש בסלאק, כי אני מוצאת שזה, כל כך הרבה ארגונים פשוט הטמיעו את זה, וזה באופן חד משמעי בעיניי גורם לירידה בתפוקה, שוב, אני לא בדקתי את זה, אבל אני מוכנה לחתום על זה שזה גורם לירידה בתפוקה, ולו רק בגלל הקונטקסט סוויצ'ינג והסיפור שזה ממש פוגע ברווחה של העובדים. אז אין לי ספק שזה משפיע על הביצועים. ביצועים ועל הוולביינג של העובד, כמו שאת אומרת? חד משמעית, שהם קשורים ביניהם אגב. וגם זה מייצר הרבה מאוד קשרים, הרבה מאוד, סליחה, קצרים בתקשורת. זה לא מייצר קשרים, זה דווקא פוגע בקשרים, זה מייצר קצרים בתקשורת. הרבה פעמים כשאני כותבת הודעה בסלאק, היא לא מתקבלת כמו שאני רוצה שהיא תתקבל. ואני אגיד לך שלי יש כלל, שלי יש משהו רע להגיד, או שעלול להתפרש כרע, אוקיי? אני בחיים לא כותבת אותו. באף. בפלטפורמה. אני תמיד אומרת אותו, או בטלפון, או בפנים אל פנים. כי כל אחד מאיתנו קורא אחרת את מה ש... כן, שיארצי שאת רוצה שזה יתפרש כמו שאת רוצה. בדיוק. וגם שלא יהיה תיעוד לזה. לא, אני צוחק. אגב, זה ממש נכון. שלא יהיה תיעוד לזה, שאף אחד לא יעביר את זה למישהו אחר, ויעשה בזה שימוש לרעה, לא כמו שאני התכוונתי. אבל בעיקר בעצם לחבט את הצד השני, ולתת את המסר בדיוק כמו שאתה רוצה. חד משמעית. אוקיי. שוב, אגב, לא תמיד ממניעים אלטרואיסטים של לחשוב על הצד השני, הרבה פעמים גם ממניעים אגואיסטים של לחשוב על מה אני רוצה, ואפילו את זה שאני רוצה לתת רגע עכשיו ביקורת בונה למישהו, ולעשות עבורו יותר טוב, אבל אני גם לא רוצה שהוא ישרוף איתה... כן. את הקשר. כן, בסלאק זה כנראה לא היה עובד. נכון. אוקיי. ואני אספר רק אנקדוטה אולי על זה, לא מזמן העברתי סדנה באיזה קבוצה שעבדתי איתם בין היתר על הסיפור של התקשורת, ואחד המשתתפים אמר שהוא תמיד כותב הודעות מאוד ארוכות בסלאק, כי הוא רוצה לייתר את הפגישה עבור הצד השני, כי בשבילו פגישה זה הדבר הכי נורא. אוי, אני מכיר את אלה, אוקיי, כן. ומה אתה עושה כשאתה מקבל כזאת הודעה בסלאק? דיברנו על זה, הכסף כאילו גורם לי לגוד. אבל מה אתה עושה? מה אתה עושה? קיבלת הודעה ארוכה כאילו... דוחה, דוחה. מי שחשב שהוא כותב לך הודעה כדי לייתר לך את הפגישה ולחסוך לך את הזמן, נכון? הוא בא בטוב, רואה שאתה מתעלם, ומה הוא חושב? זה לא מספיק חשוב לי. נכון? מי זה היה לזה? למה, כאילו, למה הוא מתעלם ממני? זה מייצר מעגל שהוא בדיוק הפוך מערך, אוקיי? זה בדיוק מתחיל לייצר את הקצרים האלה בתקשורת. בעוד שאם אותו בחור פשוט היה כותב, אני כותב לך עכשיו בסלאק הודעה ארוכה, כדי שלא נצטרך פגישה, תקרא כשיצא לך. אוקיי, משפט קצר מאוד שהיה יכול להוסיף בתחילת ההודעה. סביר להניח את זה. פשוט כדי לתאם ציפיות. היית מעריך את זה והיית קורא את זה בהרבה יותר נחת ובלי תחושה שזה מתקיף אותך ומציף אותך ועוצר אותך מלהתגלגל לדברים אחרים.

מסר רגיש? אף פעם לא בכתב — טלפון או פנים אל פנים

אנקדוטה: ההודעה הארוכה בסלאק שמייצרת קצרים

אייל דוד: [12:12] בכלל תאום ציפיות זה דבר ששווה שניגע בו, בסיס מהכל לדעתי. ממש, ממש. אנחנו ניגע בו אחר כך כשנדבר על המסרים.

שני חי: [12:19] אז אוקיי, אז שני הדברים האלה של הצ'אנלים שבהם אני מתקשר, איך אני מתקשר, והעובדה שאני חושבת, שאני יודעת מה הצד השני רוצה, הם הטעויות שאנחנו בדרך כלל עושים. ואנחנו טועים בהם ממני טיים. ולכן, אולי הטיפ הראשון הוא רגע, לפחות כשיש לנו מסר חשוב, שנייה לשבת ולתכנן אותו. אפילו לכתוב אותו בכמה נקודות על פתק. שנייה לפני שאתם מתקשרים או אפילו כותבים בסלאק. זה נורא נורא עוזר לסדר את המחשבות. זה באמת הטיפ הראשון שכזה אני רוצה לתת, ואני מבטיחה שזה לאט לאט הופך להיות... לא יודעת אם טבע שני, אבל זה הופך להיות הרבה יותר אוטומטי. אוקיי, אז מה עושים בתור התחלה? קודם כל, מה שאני ממליצה, הוא לנהל את הממשקים שלנו, ואת הסטייקהולדרים שלנו, בדיוק כמו שאנחנו מנהלים את הפיצ'רים בבקלוג. אוקיי? אם זה מנהלי מוצר או כל משימה אחרת. לקהל השומעים שאינם מנהלי מוצר של הפודקאסט, שאני יודעת שיש הרבה. אז בעצם את מדמיין את איזושהי טבלה שבה אני... מטריצה, כן. מטריצה בדיוק. כשאת מדמיין שעל ציר אחד יש ציר של נגיד השפעה בארגון, או סמכות, או כוח, ובציר השני יש רלוונטיות למה שאתה עושה. אולי ניקח שנייה דוגמה. נניח שאני מפתחת עכשיו איזשהו פיצ'ר חדש, ואני יודעת שיש... מן הסתם אני יודעת שזה יעניין את כל הבכירים, נגיד, כי זה פיצ'ר שאמור, לא יודעת מה, להעלות את המוניטיזציה, או לעשות שיפור גדול על המוניטיזציה, או איזשהו מנוע צמיחה שכולם בונים עליו. ובצד השני יש לי את העניין והרלוונטיות, כי בפיצ'ר הזה אולי יש דברים שיגעו בקוד מסוים של קבוצה אחת, אבל אולי אם אני אעשה לו דיזיין קצת אחר, אז יהיה לו השפעה על משהו אחר. ולכן, בכוונה לקחתי את הדוגמה של הפיצ'ר, כי המון פעמים נורא קל דרך זה להדגים כמה הרשימה הזאת היא דינמית, וכמה היא כל הזמן צריכה להיות כמו משהו חי ונושם, שאנחנו מנהלים אותו, בדיוק כמו שאנחנו מנהלים משימות. לנהל קשרים עם סטייקהולדרים זה בדיוק כמו לנהל משימות. ולכן, אגב, האנשים משתנים, הם נעים מצד לצד במטריצה הזאת ולמעלה ולמטה. אבל דרך המטריצה הזאת זה נותן לי איזשהו מושג ראשוני על מי אני צריכה להשקיע יותר זמן בניהול המערכת יחסים איתו, ומי פחות. אז בעצם הפריורטי שלהם משתנה, כמו שאתה אומרת. ממש ככה, ממש ככה. ואני אגיד שאלה שהם בפריורטי גבוה, אז מן הסתם אני צריכה שיהיה לי איתם תקשורת קבועה ופרואקטיבית. זאת אומרת, אני צריכה לקבוע איתם וויקלים, אני צריכה לקבוע איתם אחד על אחדים, אני צריכה לעדכן אותם, אני צריכה להתייעץ איתם, אם יש לי אפשרות להתייעץ איתם לפני קבלת החלטה, מה טוב, כי אז אני בכלל ארתום אותם. אבל זה משנה את המדרג של אותו סטייקהולדר אצלי ברמת התקשורת. נניח שיש לי כבר את הסטייקהולדרים, בסדר? שזה משהו שאני באמת ממליצה לעשות. אגב, לעשות את המטריצה הזאת, לכתוב שנייה את הסטייקהולדרים שלכם, אפילו פעם אחת כתרגיל מחשבתי, כדי רגע להבין. ואני אגיד שמי שאין לו או אין לה כוח לעשות את זה, אז אני אתן כלל אצבע אחר אולי, תחשבו שכולם לקוחות שלכם. ככה אני תמיד משתדלת לעשות, לחשוב שכולם לקוחות שלי, כולם לקוחות שלי, אוקיי? גם השומר בגן הוא לקוח שלי, באיזשהו אופן. אני צריכה להתייחס אליו בכבוד, וברגע שאני חושבת על מישהו כלקוח, אז אני הרבה יותר אתאמץ להתאים את עצמי אליו. באופן טבעי. אז גם אם זה מישהו שאתם מרגישים שהוא קולגה שלכם בארגון, והוא מין האיש סוד שלכם, גם הוא סוג של לקוח. ואף לבפל אם תעשי ככה, אז גם תקבלי בחזרה, נכון? נכון, עכשיו המון פעמים חושבים שזה כאילו ראייה נורא מניפולטיבית, ואפילו קצת אופורטוניסטית, אבל אני ממש לא מסתכלת על זה ככה, אני מסתכלת על זה בדיוק במובן ההפוך של, לקוחות שלנו אנחנו פשוט מקדישים זמן בלתכנן את התקשורת איתם. אנחנו לא סתם יורים הודעות בסלאק, נכון? אז בעצם אנחנו מכבדים אותם הרבה יותר מהבחינה הזאת, ואני חושבת שככה אנחנו צריכים להתייחס לכולם סביבנו. אוקיי, אז יש לי את הסטייקהולדרים שלי, בסדר? עכשיו, מה שאני רוצה לעשות, זה שנייה להקדיש זמן להיכנס לנעליים שלהם. ואני עושה את זה בשני אופנים. הדבר הראשון שאני מנסה לעשות, זה להבין מה המוטיבציות שלהם. להבין מה מדהים אותם. מה מדאיג אותם. להבין מה הם רואים בו הצלחה. איך את עושה את זה מלבד לדבר איתם? אז המון פעמים אפשר נורא לראות את זה שנייה בצורת התקשורת שלהם, אוקיי? כשאני עובדת נגיד עם נועצים או נועצות שלי, אז אני ממש שואלת אותם, איך הם כותבים את המיילים? זה ארוך? קצר? יש שאלה שהם תמיד שואלים אותך? יש נניח מנהלים או מנהלות שתמיד שואלים מה הבנצ'מרק? ומה אחרים עושים? אז אפשר לראות המון פעמים כאלה שנורא חשוב להם הנראות, כאילו שהם רוצים להציג להנהלה, שהם רוצים לספר. אז מאוד קל הרבה פעמים לזהות את המוטיבציות, אם רק שנייה מסתכלים על מעבר לצד שלי של הסיפור, אוקיי? במקום להגיד, אוי, שהמנהל המעצבן שלי עוד פעם רוצה שאני אכין לו מצגת שהוא יציג, ואני לא אראה, אני יכולה לחשוב, וואו, למנהל שלי נורא חשוב הנראות בארגון, אני צריכה לעזור לו עכשיו להשיג את זה, ואז אני אקבל את הנקודות אצלו. אז תמיד לחשוב מה יגרום למנהל או למנהלת שלך, או למי שמעליך, או לסטייקהולדר הזה, להיכנס בגאווה למישהו מדווח אליו, ולספר על ההישג הזה. זה בעיניי הדרך לחשוב על זה. והדבר השני, א', ויש כאלה שאפשר לשאול אותם כמובן באופן ישיר.

מטריצת הסטייקהולדרים — לנהל כמו בקלוג

כלל אצבע: לחשוב שכולם לקוחות שלכם

להיכנס לנעליים: מוטיבציות וסגנון

השאלה 'מה הגדרת הצלחה בעיניך?'

אייל דוד: [17:38] אני ממש עושה את זה, אני שואל מה הגדרת הצלחה בעיניך? זה מושלם, זו שאלה מושלמת בעיניי. אני רושם את זה גם. מה זו הצלחה בעיניך?

שני חי: [17:45] זו שאלה שבעיניי, אגב, כולנו צריכים לשאול את עצמנו הרבה פעמים ביום. באמת, כמעט בכל דבר. מה תהיה ההצלחה של השיחה הזאת? בדיוק, אחרת איך אפשר, גמרנו. אז הדבר הראשון שאנחנו ננסה לעשות, זה להבין באמת מה המוטיבציות. הדבר השני, הוא להבין מה הסגנון. אייל, כמו שעכשיו אמרנו, זה אייל, זה אתה. אתה בחור רגיש, אתה תמיד שואל בהתחלה מה שלומך, אתה נורא מסתקרן. אתה זה סגנון מסוים, איתך אפשר לחפור שעות על כל דבר. בסדר? לא כולם הם כאלה. יש הרבה מאוד אנשים שאין להם סבלנות. יש הרבה מאוד אנשים שבאמת רוצים את השורה התחתונה קודם. יש אנשים שאוהבים לתקשר רק בוואטסאפ, כי הם לא אוהבים שיחות ו... אתה יודע. יש כל מיני סגנונות, ולכן, כמה שאנחנו יכולים, כדאי לנו לתאם ציפיות גם על הצ'אנל. למשל, נניח שאני מתחילה איזשהו ריליישינשיפ מקצועי עם מישהו בעבודה, לא משנה איזה פרויקט חדש, ואני... אוקיי, אני עכשיו פרודקט מנג'ר, ואני... הרי חלק ניכר מהתפקיד של פרודקט מנג'ר זה להיות לנג'ס, נכון? ואז אתה הופך להיות כזה... לנג'ס, שלהבין כמה תמחור, כמה זמן זה ייקח, וכו', וכו'. מה קורה? מה קורה? בדיוק, לאן זה מתקדם, מה זה, מתי זה בפלנינג, למה זה כל כך הרבה, בלה בלה בלה. אז מה שאני אעשה כפרודקט מנג'ר כדי לרתום את האנשים, זה להגיד, תקשיבו, זה נגיד סופר דחוף, אנחנו צריכים לקדם את זה עד סוף השבוע, או עד סוף הספרינט, או אנחנו חייבים לסיים את זה בספרינט הזה, ואני ממש צריך להיות עם היד על הדופק, אפילו להגיד, אני ממש צריכה להיות עם היד על הדופק בשבילי. אז ממש לתקשר את זה, ברור. ממש לתקשר את זה, ולהגיד, זה בסדר שאני אעשה איתכם צ'קאפ סלק כזה בסוף היום, אתם מעדיפים בוואטסאפ, אתם מעדיפים לשלוח לי מייל, איך הכי נוח לכם, אני לא רוצה כאילו להציק, אני רוצה לכבד את האופן שבו אתם אוהבים להתקשר. אוקיי? אותו דבר אפשר לעשות גם עם מי שמעלינו, אגב. זה להגיד איך אתה מעדיף ש... שאני אתקן אותך. בדיוק. זו שאלה ממש פשוטה שהיא נורא עוזרת. אגב, המון אנשים גם אומרים את זה על עצמם. אומרים, אצלי רק תקליט לי הודעות. לגמרי. אני לא, להתקשר אליי רק בוואטסאפ, כזה. אז בעצם הם נותנים לנו מניו על איך לעבוד איתם. נכון. אוקיי? אני כן אגיד שלא כולם ייתנו לנו את הפידבק הזה. אם פעם אחת עשינו איזה פשלה וכתבנו את ההודעה הארוכה הזאת בסלק, אז לא כולם יגידו לנו, וואי, איזה מעיק אתה. אבל אנחנו נצבור איזשהו מטען שלילי, נאבד נקודות, של וואי, החופרת הזאת, המלאה הזאת, מה היא רוצה עכשיו. אז כן צריך להיות מיינדד לזה.

תיאום ציפיות על הערוץ — הצד השני נותן לך מניו

פנייה אחרי שעות העבודה כלאסט ריזורט

אייל דוד: [20:12] שאלה, אפשר לעצור אותך חלק על השאלה? ברור. מה לגבי לפנות אחרי שעות העבודה? ברור שעדיף שזה לא יקרה, ברור שאנחנו... זה לאסט ריזורט. אבל אם זה קורה?

שני חי: [20:25] אוקיי. אז אני אגיד, אני אגיד משהו שאולי כבר יחבר אותנו לדבר הבא. בואו ניקח את זה ככה. יש לנו איזשהו משהו חשוב שאני רוצה לתקשר אחרי שעות העבודה. אבל לא רק במצבים כאלה. אני חושבת שהמפתח הוא תמיד להתחיל בלמה. למה אני אומרת את המסר הזה עכשיו לך? אז למשל, אם ניקח את הדוגמה של אחרי שעות העבודה, אני הייתי אומרת, היי, מה שלומך, אני תמיד אוהבת להתחיל במה שלומך, כי אני חושבת שזו התחלה סופר אמריקאית כאילו לנו הישראלים, ולפעמים אנחנו ציניים לגביה, של כאילו טוב, לא באמת אכפת לך מה שלומי. אבל אני חושבת שאם מישהו לקח את הזמן כדי לתקתק עוד כמה מילים ולכתוב מה שלומך, אז מבחינתי זה מספיק טוב, גם אם זה לא מעניין אותך. אני גם חושב. זה עוד דרך לכבד. אז מה שלומך? אני ממש מתנצלת שאני פונה בשעה כזאת. אני פונה כי יש מקרה חירום עם זה. זה יכול להיות אפילו ברמה של אני פונה אליך, כי אני לא יכולה להוריד את זה מהראש שלי, ואני נורא נורא מוטרדת של כאילו רגע להכניס אותך לנבכי נפשי, ולקרב אותך דרך זה. אבל להסביר למה, למה עשיתי את זה, ואני גם הייתי אומרת בסוף, אני כמובן לא אהפוך את זה להרגל, זה לא יקרה תמיד. כאילו סוג של לתאם ציפיות גם על ההמשך, שלא תחשוב שאם אתה עונה לי עכשיו, אז ייווצר פה איזה פאטרן שאני ארגיש שמותר לי תמיד לפנות אליך. אבל אם אני רגע לוקחת את זה, עניתי לך, נשאר? כן, כן. אז אם אני לוקחת איזה שנייה, אולי טיפים כלליים איך לבנות מסר, אז שוב, תמיד להתחיל בלמה בעיניי, משם לעשות את תיאום הציפיות. אז שוב, אם אני לוקחת את זה רגע למסר היותר מפורט, של כללים כזה איך לבנות את המסר, אז באמת הדבר הראשון הוא הלמה. למה אני אומרת לך את המסר הזה עכשיו? עכשיו זה, כדאי שיהיה מתומצת. כי שוב, אנחנו חושבים באמל"ק. ולא תמיד קל לנו לתמצת. אז מה שאני היום אומרת למי שאני עובדת איתו, זה תשתמשו ב-AI. אני חושבת שצריך, באמת, כאילו לא לקרוא, לא, אתה צוחק, אני אגיד שכאילו תיחקת, ובגלל זה... כי חשפת את זה, אוקיי. את מה? חשפתי את מה? את מה שכולם יודעים? כן. כולנו מתקשרים בעזרת מכשירים. בסדר גמור, אבל מה אמרתי בזה? זה נהדר, אוקיי? וזה גם עוזר מאוד לאנשים. לי היה נועץ להשתמש ב-AI כדרך קבע, כי היה לו איזשהו מחסום להתחיל לענות למישהו למייל, וזה הציל אותו. אז למה לא? עכשיו, ברור שאנחנו לא משתמשים בזה כמו רובוטים, אבל אני אומרת לך שאני היום לא מציעה כמעט תקשור רשמי, בלי להעביר אותו במשהו. אוקיי, בסדר, פייר נאף. ולו רק כדי לחשוב. אז אני אומרת, אם קשה לתמצת, תשתמשו ב-AI. ואז תתקנו ו... אבל להתחיל מהלמה. משם אני עוברת לתיאום ציפיות. קצת מה אני מצפה שיקרה בשיחה שלנו עכשיו. אם יש משהו מאוד מאוד חשוב שאתה מצפה שאני אגיד לך, נניח שאתה מצפה ממני לעדכון על איזה פיצ'ר, האם הוא נכנס בריליס הזה או לא. לפלנינג. אני יודעת שזה יעצבן אותך שלא. אני צריכה להגיד לך את זה מראש. לשים את זה מיד על השולחן, אוקיי? אני מדמה את זה למסעדה. אתה מגיע למסעדה, עם המשפחה, יושבים, גם אתה יודע שהילדים בוחרים, נכון? מה בחרו? נגיד פיצה, אוקיי? כולם הסכימו על פיצה. מגיעה המלצרית, אתם אומרים לה, אוקיי, אנחנו רוצים פיצה. אוי, סליחה, הטבון לא עובד כרגע. אז אין לנו פיצות. זאת אכזבה הרבה יותר גדולה, זה מה שאת בעצם אומרת. נכון, נכון. אז אני אומרת לשים מראש את הדברים הרעים על השולחן. לא בצורה רעה שתוציא את התיאבון, אבל מראש לבוא ולהגיד, הטבון לא עובד. עדכון על הפיצ'ר הזה, אין לי עדכון לזה עכשיו, זה עדיין, אני מטפל בזה, פניתי אליך עכשיו בנוגע למשהו אחר. שלא כל השיחה הוא יחכה לזה, והקשב שלו ילך לשם. זה גם נורא נעוץ בתיאום ציפיות מוקדם שעשית איתו, שאתה יודע, סתם לפי הסיפור הזה, אתה יודע שהדבר הזה סופר חשוב לו, ולמתי הוא חשוב לו, כאילו מה הארג'נסי, ואז אתה יודע לתקשר סביב זה. אתה מדבר על המוטיבציות שלו, שאתה כאילו מאוד מכיר את הסטייקהולדר, נכון, מעולה, והוא גם מרגיש שאתה על זה. כי אתה מנהל את הסטייקהולדר שלך, כאילו הוא לקוח, ואתה יודע שזה חשוב ללקוח הזה. אבל מעבר לזה, אני גם יכולה לתאם ציפיות על דברים שהם קשורים לקשר בינינו, או לתקשורת בינינו. נגיד, שתמיד יש לי טאקלים עם מישהו. יש מישהו שתמיד יש לי טאקלים איתו באופן קבוע. אם אני אבוא ואני אתעלם מזה, תצא מין שיחה פאסיב אגרסיב כזאת, גם אם זה יהיה בזום, וגם אם זה יהיה בטלפון. פאסיב אגרסיב כזה של אני לא סומכת עליך, אתה לא סומך עליי, יש לנו היסטוריה לא טובה, למה בכלל לעשות את השיחה הזאת עכשיו, לסמן V. במקרה הטוב הוא יהנהן בהסכמה, ויעשה אחר כך מה שהוא רוצה, ובמקרה הרע יהיה עוד איזה פיצוץ על איזה משהו, או שהוא יתפוס אותי במילה על איזה משהו קטן. בקיצור, לא טוב. אם אני רוצה למנוע את המצב הזה, אני מאוד בעד בעניין הזה של כנות. אגב, גם אם לא ישראלים. שלבוא ולהגיד בהתחלה, אני יודע שהיו לנו את המחלוקות שלנו בעבר, אני יודעת שאתה לא אוהב את הפתרון הטכני שנמצא לזה עכשיו, ויחד עם זאת, ממש חשוב לי לשמוע את הפידבק שלך, או את האינסייט שלך, או אני פונה אליך כי יש לך מלא ניסיון עם זה מהעבר, ואני אשמח בכל זאת לשמוע את זה. זה קצת כאילו לנתק, תמיד אני מדמה את זה להחליף את הדמות של מי שמולך, כמו בסרטים מצוירים, שאני אוקיי, אני עכשיו אחליף אותו רגע לדונלד דאק, ואני אראה אם עדיין הייתי מתייעצת איתו או לא, איך הייתי מדברת עליו אם זה היה מישהו אחר. מה שזה גרם לי לחשוב,

איך לבנות מסר: להתחיל תמיד ב'למה'

תיאום ציפיות ומטאפורת המסעדה — דברים רעים על השולחן

אייל דוד: [26:04] קודם כל אני עדיין תקוע למילה נועצים ונועצות, אבל נשים את זה בצד, לא הכרתי, אבל מה שאני חושב, זה אומר שלי יש בעיה בתקשורת. לא, זה ההפך, אני מחכים פה. אבל מה שזה גרם לי לחשוב, זה שהייתי מוסיף אולי לטבלה הזו, או למטריצה הזו שחשבנו עליה, שאת הזכרת אותה, בעצם איזושהי עמודה של ריסק, ואז לדעת בעצם, איזה חשבונות הן בעצם בריסק, ובהן אני צריך לטפל. נכון מאוד, ואני אגיד מעבר לזה,

שני חי: [26:31] שהרבה פעמים, דווקא הסטייקהולדרים שלכאורה נמצאים במקום נמוך בטבלה, נגיד שאין להם הרבה כוח, או שאין להם הרבה עניין כרגע, הם קוראים לזה בספרות, unexploded bombs. אוקיי? כאילו פצצה שיכולה להתפוצץ בכל רגע, מספיק שעכשיו הפיצ'ר טיפה ישתנה וישפיע עליהם על הקוד, או שהם פשוט, אתה לא בא להם בטוב, ואז במקרה להם יש איזושהי השפעה, על מישהו שהוא סטייקהולדר שלך, והם כזה לוחשים באוזניו דברים לא טובים, ונגמר, אז כולם צריכים להיות שם מנוהלים. ובגדול אני אגיד שהימנעות, זו הבחירה הכי קלה, והכי גרועה שאפשר לעשות. כי היא מלאה בהפתעות. בדיוק, ממש ככה. אי אפשר לנהל שום דבר. ממש ככה. להימנע זה פשוט לא לנהל את זה, וזה אף פעם לא מוביל למקומות טובים. אני יודעת שזה לא תמיד קל, להתמודד עם דברים, אבל אני תמיד, מה שאני תמיד מנסה לעזור לאנשים שאני עובדת איתם לעשות, זה להתמודד, ואגב, לא חייבים להתחיל עם הבן אדם שאתה הכי לא מסתדר איתו. אפשר לתרגל את חוסר ההימנעות על אנשים שיותר קל בהתחלה, ולצבור הצלחה ואומץ,

unexploded bombs: הסיכון של סטייקהולדרים חלשים

אייל דוד: [27:41] ו... להתגבר, ואני חושב שגם מה שאני שומע, זה שזה דבר שאתה מתאמן עליו. חד משמעית. אתה משתפר.

שני חי: [27:48] חד משמעית. הוא משתפר את... אז איפה היינו? היינו בתיאום ציפיות. נכון. נכון? עכשיו, הגעתי לגוף של המסר, אוקיי? בפתיחה היה לנו למה ותיאום ציפיות, וגם אני יכולה, אני אעשה סלייד אחרי איזה שכזה יהיה לכולם. מגיע בעצם מה שנקרא גוף המסר. אוקיי? גוף המסר. מה שאני רוצה להגיד. עכשיו את זה, אני ממש ממש חושבת שצריך לתכנן מראש. בניגוד לשאר הדברים שכתבנו, אוקיי? כי זה הכי קשה. לא מזמן עבדתי עם מישהו על איזה... היה צריך לקדם איזשהו חיישן, והחיישן הראשון היה כישלון קולוסלי, שדרך על הרבה מאוד יבלות של ההנהלה. והיינו צריכים לחשוב איך להציג בכלל את הרעיון של לתקן את החיישן הזה, או לנסות לתקן את החיישן הזה, כי כולם פשוט לא רצו לשמוע עליו. אז היינו צריכים כזה למצוא לו שם, שם חדש, וגם להביא איזושהי מטאפורה, ובסוף הוא השתמש פשוט באיזו תמונה במצגת עליו, ודיבר על זה דרך זה. אבל אני אומרת, לכל ארגון ולכל אדם, יש את הדברים שעושים לו רע, שהוא לא רוצה להיזכר בהם, או שהם כישלון עבורו, ולכן אנחנו תמיד צריכים לחשוב על מה אנחנו אומרים. שלא לומר שיש מילים שהן טעונות עבור כולנו. אם אני אגיד לך עכשיו מאמץ, מאמץ זו מילה שלא עושה לנו טוב. כנראה שלא. אוקיי? אז אני יכולה אפילו להגיד אפורט, אוקיי? שזה נשמע יותר רך. אני לא יודעת להסביר למה לי זה לפחות נשמע יותר רך. כל אחד יודע בז'רגון של הארגון שלו, מה יותר טוב ומה פחות טוב. פשוט צריך לתכנן את זה לפני, ואם אנחנו לא בטוחים, אני אוהבת כזה להקריא את זה לכמה אנשים, כדי לראות את הפידבקים שלהם. אז אמרתי. גם את זה את יכולה דרך אגב לעשות עם AI, את אומרת. בעצם אני יכול לזקק את זה, לזקק את זה בעזרת ה-AI אפילו, ואז היי, מה אתה חושב על זה? היי, דמיין שאתה XYZ, מה אתה חושב על זה? מעולה. אוקיי. אני יכולה להגיד לך שאני מלא פעמים משתמשת ב-AI, כדי להגיד, תמצא לי מטאפורה על לא יודעת מה. באיזה קטע את משתמשת? סליחה שכאן את פתחת את זה. בכולם, ואני עושה איתם ויכוחים. דבר. אני עושה השוואות, ואני מתווכחת איתם, אני אומרת, לא, לא, זה לא נכון. הוא אומר לי, oh, sorry, mistake, לא, לא, לא. אתה עוד אמרת לי אחרת. ממש ככה. אז מי היה המועדף עלייך, מי הבן המועדף? אוי. זה ממש משתנה. כאילו, זה מאוד משתנה בתוכן של מה שאני זה. אני חייבת להגיד שבגלל שאני לא עם Mac, אז ה-Co-Pilot ממש נחמד לי. אבל בארד טוב לדברים אחרים, ג'מיני טוב לדברים אחרים, כאילו, אני ממש, ואני מנסה אותם קצת. כאילו, לפעמים אפילו מבחינת מה שמופיע לי על המסך, בא לי יותר על UI אחר. אוקיי, אז בואי נחזור לאיפה שהיינו. אוקיי. אז בעצם זיקקנו את המסר. זיקקנו את המסר של מה שאנחנו רוצים להגיד. ושמנו לב איזה מילים אנחנו לא אומרים, ואיזה מילים אנחנו כן אומרים, וניסינו שזה יהיה כמה שיותר קצר ותמציתי ומובן. אחר כך, אנחנו צריכים לשכנע. איך אנחנו משכנעים? הרבה פעמים, תמיד, לא הרבה פעמים, תמיד שיש דאטה, להביא דאטה. איך מביאים דאטה? איך מציגים גם את הדאטה. איך מציגים את הדאטה, יפה. זה בדיוק ההבדל בין ידע לפרשנות, אני לא רוצה להביא את הנתונים הגולמיים כמו שהם, למרות שיש פה סייג ואני צריך להגיד אותו גם, אני רוצה להביא את הפרשנות, אני רוצה להגיד so what, כאילו הבאתי את הדאטה, so what, so what זה יכול להיות גם כמה חלופות שאני מציגה ולמה אני ממליצה על מה שאני ממליצה, אוקיי, אבל אני רוצה להראות איזושהי היסטוריה, אני רוצה להביא דאטה כדי שלא יחשבו שהטיעון או שמה שאני מנסה להגיד, שהוא הנחה, בדיוק, אלא שהוא מבוסס על משהו, עכשיו גם פה אנחנו נכנסים לאיזה כלל אצבע נוסף שאני מציעה, לא תמיד אנחנו יכולים לדעת מול מי אנחנו עומדים, יש אנשים שיותר דורשים שכנוע, אתה מכיר את אלה שכזה חייבים לגעת בדאטה, כזה תוריד את האקסל, תשלח את האקסל, ויש את אלה שאין להם סבלנות, הם לא יכולים לראות את כל המספרים האלה, אז אני מאוד, אני קוראת לזה מודל ה-read more, אוקיי, כמו הרחבות בזה, read more, מי שרוצה, הנה כאן ה-raw data, אני מצרפת אותו, ואז גם אלה שהם יותר יסודיים, ואלה שלא אוהבים ששולחים להם משהו כזה מרופרף, שהם לא סומכים עליו, מרגישים שיש פה, שנעשתה פה עבודה, שיש פה בשר.

גוף המסר ומילים טעונות ('מאמץ' מול 'אפורט')

לשכנע עם דאטה: פרשנות ולא ידע, ה-so what

מודל ה-read more: raw data למי שרוצה

אייל דוד: [32:11] אז זה בעצם, א' ב' של לספר סיפור, אני זוכר שכשהייתי סטארטאפיסט, והיה לנו מצגת מכירות, אם לא ידענו על מי ניפול, לגמרי, המצגת נגמרה איפשהו, ואם היו שאלות המשך, או שמישהו רצה, אז היה אפשרות להמשיך, או באמת לשלוח להם את החומרים האלה. חד משמעית. אבל בעניין הדאטה, זה באמת מאוד חשוב לזכור, לתת את הפרשנות, ולא את הידע. אפילו ברמה של פעם, היה לי מנהל של מנהל, שתמיד היה שואל אותי, מה הבנצ'מארק? כאילו ביחס למה?

שני חי: [32:40] ברור. אז הייתי ממש שמה לי מול המחשב, היה לי פתק עם שאלות, שהוא תמיד שואל אותי, ולפני שהייתי נכנסת אליו להציג איזשהו, תוצאות של איזה קמפיין, הייתי דואגת שיש לי את התשובות לשאלות האלה. זהו, אם אנחנו כבר עושים כאן נצות לחיים, אז נראה לי תמיד, כשאנחנו מציגים דאטה, בהשוואה למה? זה משהו שתמיד צריך, כי אחרת, אלף אנשים יכול להיות הרבה, אבל אם שמים את זה בהשוואה למגרש כדורגל, אז שישים אלף, אז נשמע יותר הגיוני.

'בהשוואה למה?' — למסגר את הנתונים

אייל דוד: [33:05] אז תמיד בהשוואה למה?

שני חי: [33:11] אז אני אוהבת לספר איך הגעתי לזה, כאילו לספר את החשיבה שלי, להכניס את האנשים לתהליך חשיבה, דווקא פה, לא לספר את האמל״ק, להתחיל מאיך הגעתי לזה, וממה התחלתי, ולמה ניתחתי ככה, ולמה ניתחתי ככה, ולמה השוויתי, כי... ספר סיפור, זה היה סיפור, ברור. בדיוק. אבל שוב, כאן אתה לוקח אותי לסיפור. דאטה לא תמיד מספיק בפני עצמו, והרבה פעמים אני כן ארצה לספר סיפור, או לתת דוגמה, לתת דוגמה מהעבר, לתאר הצלחה. אני כן אבל רוצה להגיד שלא בכל מסר צריך לעשות את זה. הרבה פעמים אני אומרת איזשהו מסר, שסבבה, אני רואה שכולם משוכנעים, ותדע, כולם משוכנעים לגמרי, ואז חבל על הזמן. אז זה מה שעוד חשוב לי להבהיר, שחלק מאוד מאוד חשוב בתקשורת, הוא שהיא תהיה תמציתית. כי במהות שלנו, בזמנים האלה, כולנו, כמו שאמרת קודם, כל הזמן לחוצים. כל הזמן יש לנו בראש את כל המשימות. כולם קשב, כולנו, נכון? בדיוק. אני, קשה לי להשתמש בהפרעת קשב הזאת, כי אני באמת חושבת שיש הפרעת קשב שהיא הרבה יותר קשה, אבל למסוף... ברור, אבל אני מתכוון לפילטור, זאת הכוונה, נכון? בדיוק. בדיוק. אז ברגע שמישהו תמציתי, אני אוטומטית מעריכה אותו.

תמציתיות ככבוד לצד השני

אייל דוד: [34:26] אז תמיד להקפיד שאני ברורה, תמציתית. את יודעת, אני יכול להגיד, התארחו פה כמה וכמה אנשים, והם דיברו על האופן שבו הם בעצם מגייסים אנשים, כי הם כולם הרי VP's ודירקטורים. אז אני ממש זוכר שתי תשובות. תשובה אחת של רואי מהאפס פלייר, זה באמת שאם מישהו מתחיל לדבר בפלאף, ויוצא מהמקום שלו, שהוא ממש בוחן על זה, שאנשים מאוד מפוקסים במה שהם אומרים, אם לא, אז כאילו, הוא מפסיק להקשיב, ופה זה נגמר. ושי, מאימפתי, נורא דיבר על, או הזכיר, בעצם כמה חשוב שהוואן פייג'ר שלך, של הקורות חיים שאתה שולח, באמת יהיה בפונט נורמלי, שאפשר לקרוא אותו, באמת יכיל את הדברים הנכונים, כי אחרת פשוט מאבד עניין. אז זה ממש ממש נכון.

סיפורים ספציפיים מנצחים פלאף בראיונות עבודה

שני חי: [35:11] חד משמעית, ואני אגיד בעניין הזה, שאני תמיד ממליצה, גם משתדלת לגבי עצמי, אבל אני תמיד ממליצה לאנשים בראיונות עבודה, ובקורות חיים, לדבר על דברים ספציפיים. הסיפורים הספציפיים תמיד הרבה יותר משכנעים מכל הפלאף, כמו שאתה אומר. וגם אם זה אומר שאני שנייה ארד, אתה יודע, לא אדבר גבוהה גבוהה, ושנייה אתן לאנשים הצצה למי אני באמת, גם אם זה הסיפור שנראה לנו הכי קטן ומטומטם, זה גורם לאנשים להכיר אותנו. ולכן, כלומר, הדרך שאני עובדת עם סטודנטים, נגיד, על להתכונן לראיונות עבודה, זה בוא תכתוב שנייה את החוזקות הכי בולטות שלך. ובוא נתפוקס עליה, נכון. ותמצא לכל אחד סיפור, שמראה איך זה, שיהיה לך בשלוף. ואז כבר נבנה את הסיפור, נחשוב כאילו מה נכון להציג בו, מה לא נכון, מה להגיד, מה לא להגיד, איזה מילים להשתמש, איזה לא. אבל, אתה יודע, תמיד אומרים בקורות חיים, להגיד אני, לא להגיד אנחנו, כל הדברים האלה. בעיניי זה לא רלוונטי, זה צריך להיות אותנטי, וזה צריך להיות ספציפי.

אייל דוד: [36:16] אני כאילו חושב בראש של מישהו שמקשיב לנו, וכן מתחיל לאמץ את הדברים האלה, אז אני הייתי חושב ש... קודם כל, ככל, נראה לי, תגידי לי מה דעתך, ככל שבעצם הדברים... הפעולות האלו, הן יותר טבע שני, זה כנראה על זה שאת בכיוון הנכון, והדבר השני, זה מה שנטע באמת אמרה פה, היא דיברה אומנם על נגושיישן, על זה, אבל בעצם מה שהיא אמרה, האפקט הוא שיהיה לכם פחות שיחות קשות. אני חושב שגם פה... חד משמעית.

שני חי: [36:49] אני אצטט את הציטוט האהוב עליי, נראה לי, של מרק טוויין, זה שפעם הוא כותב מכתב למישהו, הוא כותב לו, אני מצטער שהמכתב הזה ארוך, לא היה לי זמן. בעיניי זה פשוט גאוני. אז זה מה שאני חושבת, אני חושבת שאולי היום, עכשיו, שומעים אותנו ואומרים, רגע, אבל למה אני צריך להתאים את עצמי לאחרים? למה אני צריך לתכנן כל כך הרבה בשביל לדבר עם מישהו? בסוף, כאילו, וואלה, המנהלת שלי מדברת אליי איך שבא לה, והיא לא מתאימה את עצמה לאף אחד. ואני לא אומרת שזו טעות, אני יודעת שזה נכון, ושיש הרבה שוגים בזה, אבל אני חושבת שבסוף זאת ההשקעה. הכי שווה. כי בסוף, אם אנחנו נשקיע בזה קצת יותר זמן לצורך העניין, עכשיו, עם סטייקהולדר מסוים, אנחנו תמיד נפחית את החיכוך אחר כך, בדיוק כמו שנטע אמרה, בצד השיחות הקשות, ולהפך, אנחנו רק נגדיל את הווליו, אנחנו רק נקבל עוד נקודות. ויש הרצאה מצוינת של אילן נוגה על הון פוליטי, שאני גם אשמח לשים אותה פה, זה שהיא ממש אומרת שם, הון פוליטי זה משהו שאפשר להשקיע אותו ולעשות ממנו עוד כסף, עוד הון פוליטי, ואפשר גם לאבד אותו. אז בדיוק אותו דבר, האם אנחנו רוצים שההון שלנו יעבוד בשבילנו או לא?

הון פוליטי: השקעה שמייצרת עוד הון

אייל דוד: [38:05] לגמרי, אחלה דוגמה, ואני אוסיף גם משהו שאני אומר לבנות שלי כשהן שואלות, למה אני? כי זאת הידית שאת יכולה להזיז.

סגירה: קריאה לפעולה, אונרשיפ ותאריך

שני חי: [38:12] זה מה שבשליטתך. טוב, אז אנחנו רצינו בעצם לעבור לנקודה האחרונה, אני חושבת. לנקודה האחרונה, לסיכום, של איך אני בעצם אוספת את המסר שלי בסוף, איך אני סוגרת אותו. אני אגיד קודם כל שכשאני מסכמת, גם מצגת, גם טיעון, גם פגישה, לא להוסיף דאטה חדש. בסדר? לא להוסיף מידע חדש, לא להוסיף שאלה חדשה, לא להוסיף אקשן אייטם חדש, שום דבר. לנסות לדבר כמה שיותר בקריאה לפעולה. אם אפשר לדבר בדדליינים, בכמות, באונרשיפ מסוים, זה מעולה, לצורך העניין. אז עכשיו אני מצפה ממך לתשובה, או להפך, עכשיו הכדור בידיים שלי. אז אם אני שנייה סוגרת את זה, עכשיו הכדור בידיים שלי, אני אחראית לעשות כך וכך וכך, ולהחזיר לך. סוג של לחזור לתאום ציפיות של כל השיחה, ולייצר איזושהי קריאה לפעולה, אם אפשר גם להוסיף, אז להגיד, נגיד, אני אנסה לעשות את זה עד סוף השבוע, אם אני לא זוכר היום בערב, תשלח לי וואטסאפ להזכיר לי, רובנו עושים את זה טבעי. כי אנחנו בשביל עצמנו צריכים את הסדר הזה בסוף, אבל זה מאוד חשוב לעשות את זה. במיוחד שזה סטייקהולדר. במיוחד שזה סטייקהולדר חסר סבלנות וכעוס.

אייל דוד: [39:27] את יודעת מה אני, קודם כל אחלה טיפ, את יודעת מה עוד אני עושה? כשאני מגיע לפגישות כאלה, אני שואל בעצם, אז מה אנחנו רוצים לצאת מהפגישה הזאת? מה בעצם יהיה משהו? בהתחלה אתה עושה את זה. כן. זה סוג של התאום ציפיות. כן, וזה גורם לצד השני שנייה באמת לחשוב, אני תמיד חשבתי וואו, קראתי את זה באיזה ספר, ואז אמרתי, זה לא יעבוד, זה זה, אבל זה גורם לצד השני לחשוב, ובאמת הכל הופך להיות הרבה יותר אקשנבילי, והרבה יותר מפוקס וממוקד, ואני מאוד מתחבר על מה שאת אומרת לגבי כל משימה, כל פגישה, סליחה, צריכות אקשן אייטם, זה כל כך לוגי ונכון, ומישהו צריך לקחת עליהם אונרשיפ, וצריך לקחת עליהם תאריך, כי אחרת זה פשוט לא יקרה. נכון, אבל זה יכול להיות גם ברמת השנייה לייצר אפילו את האמון,

'מה אתה צריך ממני כדי להצליח?'

שני חי: [40:08] זה אפילו לא חייב להיות איזה אקשן אייטם שהוא כאילו מאוד חשוב, אבל זה ברמת השוב, אוקיי, זה עליי עכשיו. נגיד מישהי אמרה לי עכשיו שהיא מחפשת עבודה, כי היא עזבה את מקום העבודה, שהיא מחפשת עבודה. אוקיי, זה עליי, עכשיו הכדור אצלי, אני שולחת לך דברים, לא בדיוק מתי, כשאני אראה אני שולחת לך, אבל זה אצלי. ומדי פעם להזכיר. הזכרת לי שאמרת, עוד שאלה שאני ממש אוהבת, זה לא תמיד מתאים, זה לא מתאים נגיד עם סטייקהולדרים שהם יותר בכירים מאיתנו, איתנו אבל כמנהלים או מנהלות זה המון פעמים יכול לעבוד זה זה מה אתה או את צריכים ממני בשביל להצליח ואז אוטומטית זה כזה זורק את הכדור שנייה לצד השני של להביא את האג'נדה ומה הוא צריך ממני גם אם אני חושב שאני לא צריכה להביא את האג'נדה זה שאלה אתה מחייך.

אייל דוד: [40:55] חייכתי כי מישהו פנה אליי בלינקדאין את המציאה חברות ואת אוטומטית כזאת וברגע שהשארתי זה באמת ההודעה הראשונה זה אז מה אני יכול לעשות בשבילך וחשבתי רגע באמת הגבתי זה חמוד יפה כן אהבתי מאוד. מילה לסיכום אולי של הכל, טוב שנייה, היה מהמם, נראה לי ששנייה בואי נתכנס לסוף כי באמת אנחנו כבר מדברים לא מעט זמן. ייצא פרק באמת יותר ארוך אבל נראה לי מלא בפנינים ובטיפים, אם את צריכה לסכם, יש לך איזושהי המלצה, אם צריך לקחת משהו אחד מתוך כל מגוון הדברים שאמרת, מה הדבר הכי אפקטיבי.

סיכום: כתוב לעצמך ותאם ציפיות על הערוץ

שני חי: [41:38] הכי קל והכי אפקטיבי זה שני דברים: לכתוב לעצמנו את המסרים מתי שאפשר. מתי שאפשר תכנן, אז לכתוב, והדבר השני זה תאום ציפיות על הצ'אנל, איך מעדיפים שנתקשר. אני אגיד לך מה אני, התכוונתי להגיד את הטבלה, אני לא יודעת את הטבלה, כזה הכל אצלי בראש, אז כן זה ממש אחלה. שני, היה מהמם. אם מנהלות HR רוצות ליצור איתך קשר.

אייל דוד: [42:08] אני לא יודע בעצם, הלקוח שלך מנהלות HR? מי בעצם? גם מנהלות HR, גם אולי, גם מנהלים, גם, אתה יודע, בעצם עצמאיים.

שני חי: [42:17] מהם, אז כל מי שרוצה להביא אותך לארגון שלו, איך הוא בעצם עושה את זה, יוצר איתך קשר? אז גם בלינקדאין שלי, וגם אני אשאיר את הפרטים שלי.

אייל דוד: [42:25] תודה רבה שבאת, שני, ממש מעניין. תודה, לי היה כיף. ביי ביי.