תמלול: רננה אשכנזי | Grove ventures | איך מגדלים סטארטאפ (ולמה זה קצת כמו לגדל ילד)?

פתיחה: פרק ספיישל על מוצר והורות

אייל דוד: [00:00] היי זה אייל והגעתם לפרודקט בילדר. היום אנחנו בפרק ספיישל מיוחד ומעניין. הפעם בכובע המנחה יעל שמיר זלמנוב ויחד עם רננה אשכנזי מגרוב ונצ'רס בשיחה מעניינת על מוצר והורות. האזנה נעימה. היי. היי. מה נשמע? מדהים. יופי מעולה. אז היום אנחנו בפרק של פרודקט בילדר ואנחנו, אני מארחת פה את רננה אשכנזי ואני יעל שמיר זלמנוב ואנחנו היום נעשה פרק שאנחנו נדבר בעצם על איך מגדלים סטארט-אפ ולמה זה מעניין מאוד במקרה שלנו כי את רננה, הבחורה החריפה והחכמה מאוד שיושבת מולי הכרתי על כדור פילאטיס בחוג של התינוקות שלנו ואנחנו גידלנו משהו אחר ביחד והיום אנחנו רוצות קצת לדבר על איך מגדלים סטארט-אפ וכמה הדמיון וכמה השוני ואיך העולמות האלה מתמזגים ואיפה הם לא ואיפה אפשר אולי לקחת טיפים ו-best known methods מגידול ילדים לגידול סטארט-אפים ולהפך, כן נכון, ממש ככה אז בואו נתחיל עם זה שתציגי את עצמך אז אני רננה אשכנזי, אני שותפה

מי זו רננה: מאפלייד מטיריאלס להון סיכון בגרוב

רננה אשכנזי: [01:23] בגרוב ונצ'רס. גרוב היא קרן הון סיכון שמשקיעה בסטארט-אפים בשלבים מוקדמים את רוב הקריירה שלי ביליתי מאוד רחוק מהון סיכון, התחלתי באפלייד מטיריאלס, זה עולם הסמיקונדקטורס התחלתי בתפקידי פיתוח עברתי לפרודקט וגם שם ביליתי לא מעט שנים עברתי לשיקגו ועשיתי שם את התואר השני שלי בהנדסת חשמל והנדסה ביורפואית וניהלתי צוות פיתוח כמה שנים במרכז שפיתח 50 דיאגנוסטים למדינות עולם שלישי אחר כך עוד איזושהי תקופה בחברת דיווייסים חזרתי לארץ לא מצאתי פה תינוקות אפריקאים להציל אז הייתה לי אפיזודת סטארט-אפ קצרה מאוד לא מוצלחת חזרתי לאפלייד ועוד כמה שנים להקים שם חטיבה טכנולוגית חדשה אז עוד פעם גידלתי ובערך לפני שש שנים פגשתי את מי שהם השותפים שלי היום עם ה-very very weird turn of events והצטרפתי לקרן בשלהי הקרן הראשונה היום אנחנו משקיעים בערך מאמצע הקרן השלישית מנהלים משהו כמו חצי מיליארד דולר לפני הקרנות האלה

אייל דוד: [02:26] שמחת שלנו אני שמעתי כבר את הפיץ' הזה ואני שוב בשוק

רננה אשכנזי: [02:34] מכמה דברים הספיק. זהו, תמיד בשלב שבו אני אומרת שהקמתי את החטיבה הזאת באפלייד והייתי שם חמש שנים ואז אני אומרת שב-2018 הצטרפתי לקרן, אומרים לי זה תמיד השלב בסיפור שבו שואלים אותי רגע ואת כמה את? ואז אני אומרת יותר מבוגרת עם מה שאני אומרת זה אחד משהו זה משהו ש... תודה למה? מתחבר לסיפור זה שלפני שנה נולד לפני שנה נולד אלון וכבר שנה אני אומרת שאני אמא של אלון שזה עדיין מוזר לי להגיד אני חושבת שלא משנה מתי את יולדת את הילד הראשון שלך את בשוק, נכון? כלומר, לא משנה כמה מכינים אותך, לא משנה כמה את מכירה לא משנה כמה ראית מסביבך לא משנה בת כמה את את בשוק, שום דבר הוא לא

להיות אמא בגיל 41 — והשוק של הילד הראשון

אייל דוד: [03:24] כמו שדמיינת ואי אפשר להתכונן קוראים לזה באמת וזה פשוט מדהים כמה זה דומה וכמה זה שונה מהמון דברים שעשיתי עד היום אז תכף אנחנו נתחיל ואת תתחילי לדבר על זה אני רק רוצה להציג את עצמי גם אז אני יעל שמיר זלמנוב ובעצם באחת השנים האחרונות הייתי בפייבר התחלתי שם בתפקידי פיתוח ועשיתי טרנזישן לפרודקט התפקיד האחרון שלי בפייבר היה שהובלתי את קבוצת המוצרים של פייבר פרו שזה המוצר היותר אנטרפרייזי והאפ מרקט של פייבר וזהו ואני זה הרקע שלי לעולם הפרודקט עוד שונה עוד שונה כמות הדברים שאת עשית אבל היה שם הרבה עומק ואני אימא לנועה שהיא בת חמש ואימא לנטה שהיא ממש בגיל של אלון בהפרש של כמה ימים וככה הכרנו וזהו אז התחלת להגיד כמה זה מטורף כמה דמיון יש בין התחושה הזאת של הקאוס והבלגן והתחלה והשוק שאת נמצאת בו לבין מה שאת רואה בעצם בעיסוק היומיומי שלך מול סטארט-אפים

ההלם של החודשים הראשונים ותחושת מסוגלות

רננה אשכנזי: [04:40] כן את יודעת כשניסינו לחשוב על התוכן של השיחה הזאת אז ניסינו לחשוב מה אפשר לקחת משיחה כזאת ואני חושבת שאחד הדברים זה שאני הייתי בהלם מוחלט בחודשים הראשונים שחייו של אלון לא בקטע טוב ואני חושבת שהפעם הראשונה שבה הצלחתי רגע להבין שמייבי אני כן דודס זה כשהבנתי שאני יכולה להקביל אני יכולה להקביל את מה שנדרש ממני בתור אימא למה שנדרש ממני בתור אשת המקצוע שאני בסדר בתור היום בתור משקיעת הון סיכון ושהרבה מהאתגרים אני לא מדברת אפילו על הפרקטיקה. דברים שצריך לעשות, אבל הרבה מהאתגרים הם דומים. עכשיו, בחיים המקצועיים שלי שום דבר לא מפחיד אותי, ושום דבר לא מבהיל אותי, ואני לא מאבדת תחושת מסוגלות, אז אין שום סיבה שזה יקרה לי בבית. ואולי זה זה תייק-ווי חשוב, שבסוף, בכל מקום שבו יש לנו תחושת מסוגלות,

אייל דוד: [05:52] בטוח אפשר לקחת אותה לאזורים שבהם יש לנו פחות. זה נקודה מעולה. אני חד משמעית הרגשתי, ואני לא יודעת אם גם את מזדהה עם התחושה הזאת, שלהיות אמא הפך אותי למנהלת מוצר ולעובדת הרבה יותר טובה. לא הצלחתי להרגיש את זה בצורה ההפוכה, אז מה הרגשתי שאת יכולה לקחת מהעולם המקצועי שלך, וממש כאילו הרגיע אותך בתוך, בסופו של דבר אנחנו מדברים על התקופה הראשונה של הילדים שלנו, אבל אנחנו מדברים על תקופה של כאוס, של בלאגן, אני כאילו... לא יודעת איך זה צריך בבית. אז אין לנו שום בלאגן ושום כאוס, הכל הולך כאילו בדיוק בצורה המתוקתקת ומסודרת. כן, סדר יום, מגיל שבוע כזה, בול. אבל לא, אני באמת, אני חושבת שכבר אמרתי לך את זה, והמאזינים לא רואים עכשיו מה אני עושה עם היד שלי, אבל תדמיינו גרף של גל, שהוא בהתחלה ממש ממש ממש ממש ממש צפוף, כאילו ממש עשר פעמים ביום את מרגישה בטופ ובבוטום של החיים שלך, ולאט לאט עם החיים, גם בגיל חמש וגם בהמשך החיים, כאילו זה הולך ומתרחב. נמוך יותר. בדיוק, התדר נמוך יותר, התדירות יורדת, ומעניין אותי אם כאילו את, הרבה אנשים שתיארתי להם את הדבר הזה, כאילו מיד הרגישו כאילו וואי נכון, זה ממש כאילו מדויק לגבי כאילו שלבים הראשונים של חיים של תינוק, את מרגישה שזה נכון גם לגבי הסטארט-אפים שאת מלווה?

גרף הגלים: תדירות הפיקים יורדת עם הזמן

רננה אשכנזי: [07:14] כן, אבל שוב, אני חושבת שזה קשור לתחושת מסוגלות. אני חושבת שהרי מתי אנחנו מאבדים שליטה, מתי אנחנו מגיעים לפיקים באמוציה,

אייל דוד: [07:24] כשאנחנו עוד לא שולטים בסיטואציה. אני שנייה כן רוצה להתעכב על זה, למה את מרגישה שהאמהות הופכת אותך לאשת מוצר טובה יותר,

רננה אשכנזי: [07:33] ולמה אני מרגישה שהקריירה שלי הופכת אותי לאימא טובה יותר? אני חושבת שזה מאוד תלוי בשלב בקריירה שבו את נהיית הורה. יש אנשים שמביאים ילדים בשלב מאוד מוקדם בקריירה, לא משנה אם זה נשים או גברים, מביאים ילדים בשלב מאוד מוקדם בקריירה, וזה גדל ביחד איתם. אני עשיתי הפוך, אני ילדתי את הבן הראשון שלי בגיל 41, כן אמרתי, בקול רם, ועכשיו כן. בגיל 41, ובגיל 41 כבר עשיתי הרבה דברים בקריירה שלי,

אייל דוד: [08:03] ואני חושבת שבגלל זה אנחנו מסתכלות על זה הפוך. את חושבת? אני חושבת שאת יכולת להביא את הסקילסט שלך מפעם לעכשיו, וגם אני. רק שזה היה חוויות הפוכות. אני חושבת שיש גם משהו כאילו ב... תראי, יש בינינו הבדל. אני עבדתי בפייבר כל החיים, כשהצטרפתי לפייבר, פייבר כבר הייתה איזה מאה אנשים, כאילו, אולי קצת פחות. אני הייתי עובדת מספר מאה. ובעצם אף פעם לא ממש חייתי בעולם התעסוקה שלי את הקאוס של סטארט-אפ בתחילת הדרך. אנשים מספרים על זה. ואולי שווה לדבר על זה קצת, כן? בואי נדבר על זה. כי כאילו, אני אישית, כשאני ניסיתי לחשוב על למה זה, יכול להיות שאת צודקת, אבל אני הוספתי לזה גם עוד אלמנט של כאילו, באמת, באיזה סביבת עבודה אתה נמצא. ואני רוצה קצת לדבר על סטארט-אפים בתחילת הדרך, והקאוס הזה, ואיך את כאילו, מה הדינמיקה גם שלך עם תוך הקאוס הזה? כי את נמצאת לא במקום שאת מובילה את הקאוס, אלא תומכת, לא יודעת, את תארי את זה. זו שאלה מצוינת.

מעורבות המשקיע בכאוס של סטארט-אפ מוקדם

רננה אשכנזי: [09:03] בסוף, יש המון הבדלים בין סטארט-אפים בימים הראשונים שלהם, לאיך שנראית חוויית הגרות' שלהם. איך נראה הג'רני? אחד ההבדלים זה שביום הראשון, וזאת גם החוויה שלי בתור משקיעה, שמשקיעה בשלבים מאוד מוקדמים בחברות. ביום הראשון, בדרך כלל, אין VP Strategy, VP Finance, VP Marketing, VP HR, VP Product, VP Operations. יש שניים, שלושה פאונדרים, כנראה איזשהו צוות R&D, והמשקיע, אם בחרתם את המשקיע הנכון, הוא כל הדברים האלה, פלוס פסיכולוג, אגב. וזה אומר שהמעורבות שלי בקאוס, היא הרבה יותר גבוהה. וברור שרמת הבלאגן היא גם הרבה יותר גבוהה, בגלל שאחד, אנחנו עדיין מנסים להבין ביחד איך בדיוק. יש הרבה דברים שאתה יודע בהתחלה, והמון דברים שאתה מגלה, עם ההתקדמות, עם השוק, עם הלקוחות, עם משקיעים נוספים, עם לקוחות פוטנציאליים. אז בהתחלה, הכל עמום. המון המון המון סימני שאלה, ומעט סימני קריאה. וככל שעובר הזמן, חלק מסימני השאלה, יורדים מהשולחן. חלק מהריסקים, יורדים מהשולחן. מצטרפים סימני שאלה חדשים, מתווספים סיכונים חדשים. אבל יש לך יותר ויותר ביטחון, בדברים שאתה כן יודע. המעורבות שלי, בדרך כלל, אני לא אגיד שאני פחות מעורבת, אבל אני הרבה פחות hands on, ככל שחברה גדלה. אגב, זה קשה. תחשבי, את כל הזמן בראש שלי, עוברות ההקבלות להורות, לילדים. כי פתאום הגוזל הזה, אף מעכן, הוא הולך לגן, הוא פחות צריך אותי. הוא פחות לוטי. הוא פחות לוטי, הוא פחות צריך אותי. וזה משמח, נכון? אני בסוף צריכה את הזמן הזה, גם לילד הבא. אבל יש פה איזושהי תחושה של ויתור.

אייל דוד: [11:03] כן.

המעטפת (support) שגדלה עם הזמן

רננה אשכנזי: [11:05] אז הנקודה הזאת של המעטפת, אפשר לקרוא לזה סאפורט, בסדר? ביום הראשון, יש מעט מעטפת. וככל שעובר הזמן, המעטפת הזאת גדלה וגדלה. תחשבי על מה צריך היום, כשצריך גם להסיע לחוגים, וצריך גם להביא דברים למסיבת כיתה ולאמא של שבת. את צריכה פונקציות בחיים שלך,

אייל דוד: [11:29] שלא היית צריכה בהתחלה. כן. אבל גם, את יודעת, אחד הדברים, כאילו, בסופו של דבר, בשביל ליצור, בוא נגיד שנייה את הכותרת הזו ליצור, ואז אחד, ילדים, ושתיים, סטארט-אפים, ושלוש, אולי כל דבר שאתה, כאילו, יוצר. לא בטוחה שאפשר לדבר על איך יוצרים סטארט-אפים בפודקאסט, נראה לי. אוקיי, אבל בשביל ליצור משהו, צריך שניים? אולי לפחות שניים. אוקיי? ובאמת, כאילו, בסופו של דבר, העולם שלנו גם התפתח היום למקום שאפשר ליצור דברים מאוד בקלות עם ג'ן איי. אפשר לעשות, כאילו, לא צריך כבר צוותים עצומים של אופרציה ושל, כאילו, בשביל לייצר ובאמת זה הדיבור עכשיו, נכון? כאילו, אולי תחשפי אותנו קצת לעולם הזה, כי את ממש נמצאת בתוכו. אבל צריך, אתה לא יכול לבד

רננה אשכנזי: [12:18] לעשות את השנייה, אני אגיד משהו, את ההפריה הזו. אתה צריך עוד מישהו. ואת מדברת על משהו שגם הולך ומתפתח. לאט לאט אתה צריך עוד פונקציות. בהתחלה אתה פשוט צריך מישהו שייצר איתך את הדבר הראשוני, ולאט לאט זה הולך ומתרחב. תודה. תמיד ששואלים אותנו, שואלים אותי איך משקיעים מחליטים במה להשקיע. אז התשובה הנכונה תמיד, לא משנה איזה משקיע תשאלי, היא שזה כמובן איטס קומפליקייטד, אבל המרכיב של הצוות הוא המרכיב הכי משמעותי ואין בלתו. בכל שלב. בכל שלב. כי הכל את לא יודעת. בימים הראשונים של חברה, בכל שלב למעשה בחיים של חברה. את לא יודעת המון דברים. את לא יודעת איך השוק ייראה. את לא יודעת איך תראה בעוד שנה. את לא יודעת איך תראה הסביבה התחרותית, כי את לא יודעת כמה סטארט-אפים דומים או טכנולוגיות דומות מתהוות באיזשהו גראז'. את לא יודעת איך תראה סביבת הטכנולוגיה.

למה הצוות הוא המרכיב הכי חשוב בהשקעה

30.11.2022: ChatGPT והדיסראפשן בשוק

אייל דוד: [13:14] 30 בנובמבר, 2022. התפוצצות טכנולוגית, השחרור של צ'אט-ג'י-פי-טי, שסגרה דלתות של אלפי סטארט-אפים, כנראה במינימום, נכון? היית חלק מזה? כאילו היה משהו אצלכם ממש? לא היה לנו סטארט-אפ שהדבר הזה

רננה אשכנזי: [13:33] השפיע עליו בצורה פטלית, אבל כן היו חברות שהרבה ממאמצי הפיתוח שלהם הפכו להיות לא רלוונטיים. שבנו מודלי AI וכאלה? כחלק מהצעת הערך של המוצר. ובעיקר גם צריך להגיד שהדיסראפשן הזה לא היה רק שלילי, אבל הוא כן דרש מכולם כמעט, across the board, לעשות איזושהי אדפטציה. כי גם אם המהפכה הזאת לא ביטלה את זכות הקיום של החברה, היא בוודאות גרמה לזה שהחברות צריכות לעצור רגע ולהבין איך אפשר לנצל את הדבר הזה כדי לעשות יותר טוב, יותר יעיל, יותר מהר. אי אפשר היה שלא. נקודה מעולה. כי אני חושבת

אייל דוד: [14:19] כאילו כשאומרים כאוס, אז קונוטציה שלי היא כזו. אבל יש משהו בכאוס ובתדירות מאוד מאוד גבוהה, שמחייב אותך לייצר תנועה. את חייבת כאילו לעצור שנייה ולהגיד רגע איך אני לא יורדת עוד שנייה שוב כאילו לתחתית כדור הארץ. ואני חושבת שזה נכון גם בהורות וגם בסופו של דבר את מחפשת את גם אולי מחפשת את האנשים ובאמת רציתי לשאול אותך איזה סוג של אנשים את מחפשת שיודעים להתמודד בתוך הקאוס הזה, תכף תעני לי על זה. אבל את מחפשת בעצם אנשים שבלגן מביא אותם לתנועה ולא משתק אותם. כן. ומה עוד? מה התכונה הכי חשובה להורה בעינייך? וואו. אני חושבת

רננה אשכנזי: [15:08] זה נורא תלוי כאילו בסופו של דבר אני חושבת אהבה.

אייל דוד: [15:14] זה הדבר הכי חשוב. כן, אבל בואי נדייק זו תשובה קלישאית, לא מקבלת אותה. כי כל ההורים אוהבים.

רננה אשכנזי: [15:21] מה התכונה? זה חיבור אמפתי באמת, כאילו אוקיי אולי אהבה זאת מילה קלישאית, אבל כאילו זה איזה חיבור אמפתי, יכולת באמת לראות את הילדים שלך דרך העיניים שלהם. וזה גם מאוד מאוד מאוד חשוב בפרודקט מנג'מנט, כאילו מאוד. ותכף תגידי איך זה כאילו גם חשוב בתפקיד שלך או בעולמות התוכן שלך שהם לא רק פרודקט. אבל באמת

אמפתיה: לראות דרך עיני המשתמש ושל הילד

אייל דוד: [15:50] ברגע שעד שאין אמפתיה עם המשתמשים שלך, עד שאת לא ממש מנסה לשים את עצמך בנעליים, עד שאת לא כאילו מבלה אגב את מרבית זמנך בלדבר עם הלקוחות האלה, היה לי פעם איזה מישהו שדיברתי איתו, בחור מבריק וחכם וגם עם ניסיון מרשים מאוד, שכאילו הייתה לנו, באחת שיחות הייעוץ הראשונות הוא אמר לי כזה, יעל, את עושה את הדבר הלא נכון. תצאי מהמשרד ודברי עם אנשים. אל תהיי, עד סוף השבוע את לא מדברת איתי מהמשרד, אני לא רוצה שתהיי במשרד. לכי דברי עם אנשים, עם הלקוחות שלכם,

רננה אשכנזי: [16:25] תחקרי אותם, תשבי לידם, תהי סתם כאילו שם כדי לחוש את מה שהם חשים והדבר הזה באמת מייצר אמפתיה מסוג אחר. את יודעת, אחד הדברים הכמעט יחידים שאני מחפשת, כשאני מסתכלת על סטארט-אפ בשלב מאוד מוקדם, זה מרקט ולידיישן. לא מעניין אותי אם יש מוצר עובד, להפך, אני מעדיפה שלא יהיה. לא מעניין אותי, בגלל שאם יש מוצר עובד זה אומר שמישהו כבר בנה משהו, בלי שהוא דיבר מספיק עם השוק. כי אתה לא כבר מאוהב במשהו, כאילו. כבר סגרת את ה... אתה כבר יודע איך זה אמור להיראות, ואתה לא יודע. אז לא מעניין אותי מוצר עובד, לא מעניין אותי לקוחות משלמים, לא מעניין אותי לקוחות בכלל. מעניין אותי לראות שהצוות עשה עבודת מחקר אמיתית על השוק. ועבודת מחקר אמיתית על השוק אי אפשר לעשות בגוגל. זה התחלה לא רע בכלל. יצאתי בומרית עם גוגל. צ'אט. אי אפשר לעשות מול המחשב, בסדר? צריך ללכת ולדבר ריאיונות עומק, והדרך לעשות מרקט ולידיישן כמו שצריך זאת תורה ואומנות. ונכתבו על זה אין ספור מילים, כי זה לא רק מה אתה שואל, זה גם כמובן את מי אתה שואל. אגב, מה אתה שואל? איך היה בגן? אז בדיוק אני לשם הגיעה. וזה גם איך אתה שואל, נכון? כי תשאלי מישהו כמה תהיה מוכן לשלם על זה, וסביר להניח שהוא לא יענה לך. או, האם היית רוצה את הפיצ'ר הזה? אבל אם תגידי לו דיברתי עם כמה עשרות לקוחות בפרופיל דומה, והבנתי שהם משלמים משהו באזור ה-300 דולר, אז סביר להניח שהוא יגיד לך 300 דולר נראה לך חיפות חיה, זה שליש ממה שאני אשלם. או לחילופין, 300 דולר נראה לך אצלנו עשרה דולר, וזה וזה הגזמנו. אז מה אתה שואל? איך אתה שואל? זה את מי אתה שואל? והסיפור הזה של מרקט ולידיישן הוא בדיוק בגלל שאתה יוצא לדרך חושב שאתה יודע, ואז אתה מגלה שיכול להיות שחלק כן, והרבה מאוד לא, וכשאתה יוצא למסע הורות הזה, אני חושבת שזאת אולי הקפה הכי גדולה שאתה חושב שאתה יודע. אתה חושב שאתה יודע מה צריך לעשות. אתה חושב שאתה יודע איך תהיה. לי היה בראש ויז'ן אחר לגמרי של האמא שאני אהיה. ספוילר? הרבה יותר צ'יל ממה שאני. ואולי עוד נקודה שהיא חצי קשורה, זה ששאלת מה אנחנו מחפשים ביזמים, אז א' אנחנו מחפשים את הסקרנות הזאת, אבל אנחנו גם מחפשים איזשהו בלנס מאוד עדין בין אנשים שיודעים לבין אנשים שהם מקשיבים ומוכנים לשנות. עכשיו כשאתה יזם בתחילת הדרך רוב האנשים לא מסכימים איתך. עם ההנחות שלך עם הוויז'ן שלך עם הדברים שאתה רוצה לבנות וחושב שצריך. כי אם אנשים היו מסכימים אז כבר היה כזה. רוב הרעיונות הטובים לסטארט-אפים הם קונטרריין. הם נוגדים את התפיסות המקובלות או את ההסתכלות המקובלת. אז רוב האנשים אומרים לך שאתה טועה. ויש קו מאוד עדין בין להתערער מזה. לבין להקשיב לחלקים שכדאי לאסוף מהפידבק הזה. ובתור הורה כל הזמן אמרו לי שזה יקרה. באמת נדהמתי מעד כמה. לכולם יש עצות. לכולם יש מה להגיד. כולם חושבים שאת עושה לא טוב. או לא מספיק טוב. או שימי על הילד משהו קר. או לא יודעת איזה עוד עצות. או גם אנשים שהם מומחים בזה. מומחים. אבל כאילו לא במירכאות. זה באמת מומחיות. אבל יש כל מיני שיטות. וכל שיטה היא שונה לגמרי. ושום דבר לא מגובה במדע. אגב. גיבוי

מרקט ולידיישן: למה עדיף שלא יהיה מוצר עובד

מה שואלים, איך שואלים ואת מי שואלים

בלאנס בין ידיעה להקשבה ורעיונות קונטרריין

לכולם יש עצות — לפלטר את סימני הקריאה

אייל דוד: [20:27] במדע. יש דבר כזה בפרודקט מגובה במדע? למה את קוראת מדע?

רננה אשכנזי: [20:35] לא. אתה יודע. יש בי קיימס. נכון. best known methods. אבל גם best known methods הן רלוונטיות היום. והן כבר לא רלוונטיות מחר. והנקודה הזאת היא באמת. של יועצים מומחים שמדברים בסימני קריאה היא באמת סופר אפליקטיבית גם להורות וגם לעבודה באשר היא. ובטח לפרודקט. כי אסור לך לתת לילד להירדם בוכה. את חייבת לתת לו להירדם בוכה. כי אחרת הוא יתרגל להירדם בידיים. אסור לך להעניק אותו לפני השינה. כי אחרת הוא לא ישן טוב. את חייבת להעניק אותו לפני השינה. בגלל שזה נורא נורא בריא. אסור לך לתת לו לשחק עם עצמו. כי הוא צריך להרגיש. שייקשרות, את חייבת לתת לו לשחק לבד, בגלל שהוא חייב לפתח עצמאות. אסור לך לדבר עם חברות אמריקאיות לפני שאת מתייעצת על ישראליות, את חייבת לדבר עם האמריקאיות בגלל שהישראליות לא מייצגות. המון המון אנשים מדברים בסימני קריאה, והיכולת לפלטר את הסימני קריאה שכדאי לאמץ, ואת אלה שאפשר לשים עליהם איזה סימן שאלה קטנצ'יק, זה תכונה נורא חשובה ומאוד חמקמקה. כן, זה איזה בגרות גם, כאילו הבנה שבאמת אין אמת אחת. אין אמת אחת, והרבה דברים הם לא צפויים. קשה לך לשמוע את זה, את מתגרדת. את יודעת, אני, כשאני מדברת על הון סיכון, אז אני אומרת שבפקולטה להנדסה, ואני ביליתי הרבה שנים בפקולטות להנדסה, בפקולטה להנדסה כשיש משוואה שיש בה יותר נעלמים מקבועים אז זורקים אותה לפח, לא צריך לפתור אותה. שזה באמת תחושה מאוד נעימה. יותר סימני שאלה, יותר סימני שאלה מקונסטנט, אז נגמר האירוע. שלום. בהורות ובסטארט-אפים. ובסטארט-אפים. בטח בשלבים מוקדמים, אבל עוד פעם, לאורך כל הדרך כל העולם הוא הוא unknowns, נכון? ממש. אז כן, אז אני זה לא סביבה נוחה אבל אבל אבל אני חושבת ש אני מעט אנשים באמת פורחים במצבים של עמימות, אבל אבל זה לגמרי שריר שאפשר לפתח וצריך לפתח. כדי להצליח בעיניי, בגלל שבסוף עוד פעם, הסביבות הנוחות והבטוחות הן האלה של התדר הנמוך. כן. מעניין. איך את זה עלה לי גם מקודם השאלה הזו, ואני חושבת שזה גם מאוד קשור לעולם של רעיונות למנהלי מוצר. אני, כשאני מסתכלת על אנשי מוצר ואיך שהוא יוצא לי לשבת, או אפילו לקרוא מצגות של סקרים שהם הריצו. להיות נוכחת בריאיונות שהם מובילים של משתמשים. אני מתחילה כאילו, באמת ממש לא נוח לי בגוף כשאני שומעת שאלות שנשאלות לא כמו שצריך, שמובילות המשתמשים להגיד תשובות שאתה רוצה לשמוע וזה ממש אומנות. הייתה מישהי שעבדה איתי בפייבר, אני חייבת לה המון ממה שאני יודעת על העולם הזה, אבל זה באמת אומנות והמון המון המון תרגול. כאילו אתה חייב להתחיל ממקום שאתה לא יודע לעשות את זה להשתפשף, לקבל פידבק זה האמת? אולי

לפרוח בעמימות — שריר שאפשר לפתח

אייל דוד: [23:48] שמה בסימן שאלה את מה שאמרתי עכשיו אם אתה חייב איך את מזהה אם זה דבר כל כך חשוב, המרקט ולידיישן, ובסוף יזמים באים אלייך ואומרים לך ABC, זה מה שמצאנו, עשינו ככה איך את מזהה את האנשים שעשו מרקט ולידיישן טוב ללמול אנשים שפשוט

איך מזהים מרקט ולידיישן טוב מגרוע

רננה אשכנזי: [24:07] כאילו שאלו את השאלות הלא נכונות שאלו אותן בדרך אחרת ההבטחה העבודה שלי היא להבין את הדברים האלה אני אף פעם לא שואלת יזמים מה למדתם או מה שמעתם מהשוק אני שואלת אותם עם מי דיברתם, לא שמית אבל עם איזה סוגי חברות עם איזה סוגי פרסונות מה שאלתם ואיך שאלתם כי כי בסוף את יודעת, זה נורא מצחיק אנחנו הרבה פעמים עושים דודיליג'נס ביחד, כלומר כלומר או שני שותפים שותף ועוד מי שמצב את ההשקעות כי זה זה מאוד עוזר לקבל עוד פרספקטיבה ויוצא לי לא פעם לעלות על שיחת דודיליג'נס עם אחד השותפים שלי ואנחנו יורדים מהשיחה ואז אחד מאיתנו אומר וואי, את השיחה פגז כלומר, זה בדיוק מה שרצינו לשמוע ואז השני אומר מה? לא שמעת שהם אמרו שזה בכלל לא עוד עבר? אז בגלל זה אני לא מקבלת בפייס וליו את השורות התחתונות כי השורות התחתונות נתונות לאינטרפרטציה איך היה בגן סבבה? זה לא מספיק כיף זה לא אני לא יודעת להוציא מזה כלום זה לא מספיק אינפורמציה בשבילי כדי to extract meaningful information out of it עכשיו, אגב, ברוב הימים אני מסתפקת בזה כאילו, באמת ויש ימים שאני מגיעה עם איזה אוקיי, היום עם איזה ילדים שיחקת מי הכי יצחיק אותך? כאילו, דברים כאלה אבל ברוב הימים אני כאילו אין לי את ה... אבל את יודעת, יל זה קשור זה גם קשור, לא יודעת למצב רוח שלו ולסטייט אוף מיינד שלך וזה גם קשור לאיזה החלטה את צריכה לקבל על בסיס התשובה הזאת

אייל דוד: [26:08] נכון כי אם היית צריכה לקבל החלטה חשובה לפי התשובה של איך היה בגן אז את היית חופרת

רננה אשכנזי: [26:15] ואם אני צריכה להחליט אם לכתוב צ'ק של חמישה מיליון דולר אז אני חופרת כן אז אני חושבת שזה מאוד

אייל דוד: [26:23] ממש צודקת אז בואי נפסיק פה וואי, עניינתי כאילו בגלל שזה כזה עולם של כל כך הרבה כוחות חיצוניים וכל כך הרבה שני עולמות אגב המון כוחות חיצוניים המון דברים שהם ממש ממש לא בשליטתך את רוצה להיות קצר שליטה אבל אין לך

רננה אשכנזי: [26:41] אגב שנייה עושה דיטור כזה אבל אחד הדברים שאני זוכרת ואולי גם אמרתי לך את זה כשנפגשנו מתחילת החיים של נועה של הגדולה שלי זה שאחותי אומרת לי יעל הדבר הכי ידוע כרגע זה ששום דבר לא ידוע את לא יודעת מה יקרה עוד דקה אוקיי ואם את תשחרר כאילו תתחברי תחבקי את זה תחבקי we'll embrace it כאילו תביני שככה זה ואין לי אין לי אין לך מה לעשות יהיה לך הרבה יותר קל נאמר לא יודעת כמה זה קרה זה היה מאוד מאוד מאוד קשה וכאילו בתוך הדבר הזה כאילו איך לא יודעת איך מוצאים גם את את האנשים איך מוצאים את סוגי עסקים איך מוצאים את הדברים האלה שכאילו את יודעת בסוף כשאתה מנהל את זה טוב, מנהל מוצר, מנהל חברה, כשאתה מנהל טוב, אתה כל הזמן צריך לקבל החלטות, כשאין לך את כל הנתונים. דיברנו על זה לפני שנייה. ואני לא אשכח אף פעם שהייתי מנהלת צעירה, ועובד שלי שאל משהו, זה היה אירוע משמעותי, כלומר, היה צריך לקבל שם איזושהי החלטה, ואני נורא התלבטתי. ואמרתי לו, רגע, אני צריכה לבדוק, והלכתי, וחזר, ובאיזו שעה הוא אמר לי, רננה, אני חייבת לקבלי החלטה, לא אכפת לי אם זאת תהיה החלטה טובה או לא, אני חייב שתקבלי החלטה. ולא קרה לי הרבה פעמים בחיים שמישהו אמר לי משהו, וזה פשוט, זה עשה לי מין, כזה, אסימון נופל, אבל ששמעתי אותו מצלצל. הנה, עוד פעם מצאתי בומרית, אמרתי, אסימון. אתה צריך לקבל החלטה, אתה לא יודע בדיוק, ואתה חייב לקבל אותה. וזו תכונת אופי שהיית חושבת שיש להרבה אנשים, זה לא נכון. וזה אחד הדברים שאנחנו מחפשים, אנחנו מחפשים אנשים שהם, שיש להם ביטחון עצמי, אבל גם מוכנים לוותר עליו. שיודעים לעבוד בסביבה של חוסר ודאות ולא מאבדים איזון. שיודעים לקבל החלטות קשות גם אם לא כולם אוהבים אותן. שלא נופלים מזה שהם שומעים המון המון המון, לא.

לקבל החלטות בלי כל הנתונים

אייל דוד: [29:03] יש לך איזה דוגמה למקרה שכאילו, את יודעת, ראית את הדבר הזה בתחילת הדרך, ואתה חושב שזה לא נופל. זה לא נופל לך כאילו, את כל ה... לא יודעת מה בא לי לשאול, את כל ה-Vים או את כל ה-Xים בתחילת הדרך, בדיו דיליג'נס, את הרגשת משהו, מישהו אחר הרגיש משהו אחר, בסופו של דבר זה התפוצץ למשהו שלא האמנת שיכול לקרות. שהתפוצץ חיובי או התפוצץ שלילי?

היזמת שחזרה אחרי שנה והעיפה את המוח

רננה אשכנזי: [29:28] בואי נלך על התפוצץ חיובי. כן, פגשתי יזמת לפני שנתיים וחצי, אולי שלוש. בגדול בסוף השיחה אמרתי לילדה, תחילה סימון, תתקשרי לה, אשתי היא גדולה. הרגשתי שהיא לא עשתה מספיק ולידציה, הרגשתי שהיא מכוונת נורא נורא נורא גבוה ולא הבנתי על בסיס מה, והבחורה חזרה אחרי שנה, והעיפה לי את המוח עם מה שהיא הספיקה לעשות בשנה הזאת. עכשיו, שוב, תחשבי על זה, העבודה שלי זה להיות מסוגלת, לזהות, נכון? את הפוטנציאל הזה. זאת הייתה הפעם היחידה שאני זוכרת שאמרתי לעצמי, בונה, פישלת, מזל שהיא חזרה.

אייל דוד: [30:18] לא הייתה, את יודעת? אני עכשיו, את מספרת לי את זה ואני מתלבטת, אם פישלת או לא? האם זה שנתת לה את הקפה הזו והורדת אותה לתחתית כדור הארץ, אגב, גרם לה לעשות תנועה חדה, לבוא ולקרוע את התחת, לעשות דברים שהיא לא חשבה שהיא צריכה לעשות, ואחרת היא הייתה הולכת באיזה תלם שהיא לא הייתה מגיעה רחוק, וזה גם קשור, אגב, לתפקיד של מנהל, לא משנה באיזה תחום, האם אתה רוצה להיות שם לצד, לתת יד, ללכת יד ביד ולמשוך את העובדים שלך, או אתה רוצה לזרוק אותם מהמדרגות ולתת להם לצמוח, ומזה הם יגיעו למקומות רחוקים יותר, או כל מה שבטווח ביניהם.

להתייחס לכל עובד (וילד) לפי מה שהוא צריך

רננה אשכנזי: [30:55] את יודעת, זה... קודם כל אפשר לשאול אותה. אבל גם, זאת נקודה מעולה בגלל ש... בונה, אנחנו מחמיאות אחת לשנייה פה. אבל זו באמת נקודה טובה בגלל ש... בדיוק כמו בתור הורה, ככה בתור מנהל, אחד הדברים הכי חשובים בעיניי זה להבין מה העובד שלך צריך ממך. כל עובד הוא אחר, נכון? נכון, אנחנו אומרים שיש כזה חוק זהב, שתתנהג לאחרים כמו שאתה רוצה שיתנהגו אליך, אז I would argue שזה בכלל החוק הנכון, כי החוק הנכון הוא להתייחס לאנשים אחרים כמו שהם רוצים שיתייחסו אליהם. יש עובדים שצריכים שתחזיק אותם ביד ותראה להם בדיוק, ויש עובדים שצריכים שתשחרר אותם ותיתן להם את כל המרחב בעולם. יש עובדים שמה שמניע אותם זה פידבק, יש עובדים שמה שמניע אותם זה קומפנסציה חומרית, יש עובדים שצריכים שכל הזמן תיתן להם פידבק, ויש עובדים שזה מטריף אותם, נכון? יש עובדים שאתה צריך בהתחלה להסביר להם בדיוק, בדיוק, בדיוק, בדיוק, בדיוק, בדיוק מה צריך לעשות,

אייל דוד: [31:59] וזהו. ויש כאלה שבדיוק הפוך ולי יש היום רק את אלון אז אני מכירה רק אחד יש לי N שווה אחד אבל אצל ילדים זה אותו דבר נכון? כל ילד צריך אותך אמא אחרת או אותך הורה אחר, אבא אחר בשלבים שונים אגב בטוח שזה גם קשור לעובדים בטוח, שבשלבים

רננה אשכנזי: [32:20] נכון, בדיוק והצורך כל הזמן להיות עם יד על הדופק לזהות את הצורך עכשיו של העובד שלך ואגב, אם חוזרים רגע לפרודקט אז גם את הלקוחות שלך הלקוחות שלך לא צריכים אותך תמיד, לאורך כל המסע את אותו דבר ולא כל הלקוחות שלך צריכים אותו דבר

לקוחות שונים, קסטומיזציה מול פרודקט

אייל דוד: [32:45] והשאלה היא איך עושים קסטמיזציה שהיא עדיין מאפשרת פרודקט ולא סרוויס, נכון?

רננה אשכנזי: [32:52] כלומר, איך את עושה שיומים וואו, שאלה מעולה אנחנו לא יכולים להתחיל לדבר עליה עכשיו זאת שאלה באמת מצוינת גם בשלבים שונים של הלקוח, כלומר האם הוא מכיר את המוצר או לא מכיר את המוצר אם הוא מכיר את התעשייה או לא מכיר את התעשייה האם, עם איזה נולד הוא מגיע כאילו לתוך הדבר הזה באיזה סקייל הוא עובד וגם בשלבים שונים של העסק שלך כאילו, פייבר למשל בא בהתחלה לפתור בעיה של גיגים בחמישה דולר, אבל הפכה להיות משהו אחר לגמרי ועכשיו נועה רוצה חביתה ונטה רוצה פנקייקס Do you cater to both wishes? או שאת מוצאת פתרון באמצע ומזמינים פיצה כי את לא רוצה לפתח גם ללקוח א' וגם ללקוח ב' שני דברים שונים לגמרי ואין לך כוח לעמוד במטבח עכשיו שעתיים אין סוף, קווים מקבילים

אייל דוד: [33:43] וואי, וואי, וואי, ממש טוב, דיברנו על כל מיני דברים ובא לי לשאול אותך כזה כמה שאלות לסיום דיברנו על כאוס ודיברנו על ההתמודדות בתוך כאוס ודיברנו על זה שצריך אנשים מסביבך וצריך הפריה ו-it takes a tribe גם בעולם הזה וגם בעולם הזה באמת צריך את התמיכה הזו, זה גם המקום שלכם להיות לא רק אנשים ששמים את הכסף או אולי זה הדבר האחרון שציין שאתם עושים, כאילו בסטארט-אפים בתחילת הדרך, דיברנו על זה שאין אמת אחת ושהעולם הזה מלא ביועצים ובסופו של דבר יש מחפש את אנשים גם עם איזה נחישות וביטחון והתמדה אבל גם עם הקשבה ואמפתיה ורצון באמת להבין מה הם מוסיפים בין השורות של הדברים שכל מיני אנשים אומרים להם בשביל לייצר איזושהי אמת חדשה כל הזמן ולהיות בתוך התנועה הזו ודיברנו באמת על דברים מאוד מאוד מאוד מעניינים והמון דברים שגם באמת מייצרים קווי דמיון שהם על סף הקרינג' כאילו, כשאומרים בוא נשווה ילדים וסטארט-אפים אבל באמת יש פה המון קווי דמיון של דברים שאפשר לקחת מעולם אחד, להמשיל לעולם אחר ולהרגיש איך זה מחזק, בונה ונותן כלים שאפשר להשתמש בהם לעוד המון עולמות אחרים של בנייה ושל יצירה תגידי את אימא יותר טובה לנטה?

אמא ופאונדרית מנוסה יותר לילד השני

רננה אשכנזי: [35:09] מי שהיית אימא לנועה? אני לא רוצה שנועה תשמע את זה אבל האמת היא שכן המוצר השני שבנית היה יותר טוב מהראשון? כן, כאילו אני לא אומרת שהיא מוצר יותר טוב זה לא, לא משווה שתיהן מדהימות אבל אני אומרת שאני בתור במרכאות פאונדרית של הדבר הזה פאונדרית הרבה יותר בוגרת הרבה יותר מנוסה וגם עם איזה שהיא הדבר הכי משמעותי שאת שומעת מכל הורים לילד שני הדבר הכי הכי משמעותי זה איזושהי פריזמה איזושהי יכולת להבין שהדבר הזה שעכשיו אני לא יודעת מה יהיה איתו עוד דקה וכאילו ואני כאילו חרדה לדבר הזה הופך להיות כאילו משהו אחר זה משתנה מה שקורה היום הוא לא מה שיהיה מחר יש איזה כאילו סבלנות אחרת פרספקטיבה פרספקטיבה ממש ככה גם בתור עובד מנוסה ממש ככה אז אז כן ומצד שני רציתי לתת לזה גם דיסקליימר כי אני מגיעה אמרת כל עובד כל ילד צריך משהו אחר אני מגיעה לתוך המשימה הזאת עם איזה שם כאילו ידיעה לגבי מה עבד עם נועה מה עבד עם השינה של נועה מה עבד עם כל מיני דברים. מה היא אוהבת לעשות מה אני כאילו מה היא גורמת לי להרגיש וזה לאט לאט זה פתאום כאילו פתאום הן נפרדות כאילו ממש וזה וכאילו זה גם זה דורש ממני איזושהי תנועה פתאום כזה אני עובדת על שני דברים שונים.

אייל דוד: [36:43] ואנחנו חוזרות לנקודת הפרודקט והלקוח שאת מגיעה עם האמיתות שלך עם הדברים שאת יודעת ואז הלקוח או נועה אומרים לך משהו אחר.

רננה אשכנזי: [36:55] והשאלה היא. אם. השאלה מי צודק נכון כי יש דברים שאת אומרת היא עוד לא יודעת או הלקוח לא מבין מה הוא צריך אני יודעת בגלל שאני כבר עשיתי את זה כבר עבדתי עם לקוחות אחרים כבר ראיתי את השלב שאחרי אז אני יודעת שזה הצעד הנכון. לפעמים הם צודקים ולפעמים אנחנו וצריך להקשיב ולראות מתי מתי זה הזמן להגיד אני עכשיו לומדת משהו חדש כן להקשיב זו באמת נקודת.

ה-ROI: מגיע בנקודות קטנות ולא רציף

אייל דוד: [37:24] מפתח לא דיברנו על הרוואי נכון אני רציתי באמת לסכם עם הדבר הזה כן אז מה מה יש לך להגיד על הרוואי שאחת השאלות ששאלתי הכי הרבה אחרי הלידה של אלון את כל מי שדיבר איתי זה תגידו איפה הרוואי איפה הריטרן ריטרן.

רננה אשכנזי: [37:50] שאלתי את זה גם עכשיו על הדבר הזה. מתי זה קורה וזאת שאלה שאני רגילה לשאול בעבודה שלי כל הזמן כמה גדול זה יהיה בתוך כמה זמן מה הרוואי אני יכולה להגיד לך שהמסקנה שלי אחרי שנה ויומיים. היא שתודה שעשו ראשות שלה לעשות עם ילדים כן הרוואי מגיע בכזה נקודות קטנות הוא לא משהו רציף זה אולי ההבדל.

אייל דוד: [38:24] נכון על קווי דמיון הנה לנו זה הוא בא לי לדבר על כאילו עקב שוני הכי משמעותי ואת אומרת הרוואי ושסטארט-אפ המוצר לא מחבקים אותך נכון ולא נותנים לך אהבה אבל הם גם הם גם הם גם שם תמיד תמיד נכון. אבל יש לי שאלה אחרונה כזה יאללה איזה סטארט-אפ היה בא אלייך שפותר. מה, הבעיה בוערת והוא כאילו אני הולכת על זה.

הסטארט-אפ החלומי: עליית הפמטק

רננה אשכנזי: [39:01] אין לי תשובה אחת יש לי הרבה ואני רוצה להגיד לך שזה למה אני אוהבת את השאלה הזאת בגלל שהיזמים הכי טובים שאני מכירה פותרים בעיות שהם חוו בעצמם. זאת גם הבעיה שלהם אגב כי הם רואים את הבעיה מתוך התחושה שלהם ואת הפתרון מתוך התחושה שלהם ובגלל זה הם הרבה פעמים לא טורחים לעשות ולידציה משמעותית. וזה מה הכי טובים שאני מכירה ומה שאנחנו רואים יותר ויותר בשנים האחרונות זה באמת סטארט-אפים שקמים בעולמות שפעם לא ראינו פמטק מונח שכבר יחסית שגור טכנולוגית שקשורות לנשים זה מושג חדש יחסית כי יותר ויותר נשים לא חוות בעיות חדשות. הם תמיד חוו אותם אבל הן יותר פתוחות לעולם היזמות אז פתאום אנחנו רואים משאבת חלב שהיא ניידת שהיא שקטה. היא אלחוטית נכון הוקמה על ידי אישה שישבה בישיבות בורדים ולא רצתה עכשיו שיהיו חוטים וכבלים ושיהיה נורא נורא נורא רועש. אפליקציות מעקב אחרי מחזור כל מיני דברים שלא היינו רגילים לראות אז אז אני חושבת שבמסע ההורות שלי. באין סוף נקודות בגלל שככה אני חושבת על דברים באין סוף נקודות אמרתי כזה חייבים לעשות. אם היה. אפשר מה שאני רוצה אז הייתי מאוד שמחה על הסטארט-אפ שיגיד לי מה למען השם הילד רוצה ממני.

אייל דוד: [40:33] בום טוב היה לי מה זה כיף אני מודה לך מאוד. וזהו אהו היי פוזיטיב לשם ויכולי שנה רציפה לגמרי יאללה. חברים תודה על ההקשבה אם מצאתם את הפודקאסט הזה. דרך תוכלו להירשם לעקוב אחרינו כמובן לפרקים נוספים בספוטיפיי אפל פודקאסט או כל אפליקציה אחרת כמובן שאם לא מצאתם אותנו באיזושהי אפליקציה אשמח שתכתבו לנו. נשמח מאוד לחמישה כוכבים בכל פלטפורמה ושתעקבו אחרינו כדי שעוד מאזינים יוכלו להיחשף אלינו ולמצוא את הפודקאסט אתם גם יכולים למצוא את הפרקים הקודמים בכל אפליקציה או בערוץ היוטיוב יש לנו לינקים בתיאור עד עד הפעם הבאה יאללה תהיו יעילים וביי ביי.