תמלול: מעיין יבנה | MasterSchool | איך בונים מוצר edtech?

אייל דוד: [00:00] היי, זה אייל, ברוכים הבאים לפרודקט בילדר, המקום לשיחות המוצר הכי מעניינות. אני הבעלים של UserFlows ובין השאר המנחה של הפודקאסט הזה, והמטרה שלי כאן היא שנשפר יחד את הפרודקט סקילס שלנו. אם זו הפעם הראשונה שלכם פה, מקווה שתהנו, ואם כבר האזנתם וקיבלתם ערך, אשמח ממש שתשתפו את הפודקאסט עם חבר או חברה. אז יאללה, מתחילים. היי מעיין, מה העניינים? אהלן. מעיין שחנתה בכחול לבן. לגמרי. אני כן הראשונה ממש. אז בעצם נמצאת איתנו מעיין, שהיא VP of Career Training במאסטרסקול, אמרתי נכון? מדויק.

מי זו מעיין: מפיתוח iOS דרך סטנפורד ל-EdTech

מעיין יבנה: [00:43] יש. אז תספרי טיפה למאזינים עם מי מדובר. אז אני מעיין, אני VP of Career Training במאסטרסקול. אני באה מרקע טכנולוגי, התחלתי כמפתחת iOS, iOS 2 ככה של פעם, לפני משהו כמו 14 שנה. הבנתי שאני רוצה למצוא דרך ככה למזג את שני תחומי העניין שלי, למידה וטכנולוגיה. ועשיתי תואר כפול באוניברסיטת סטנפורד, שזה MBA ו-MA בחינוך, וסללתי מאוד מאוד מהר לעולם ה-EdTech, educational technology. התחלתי כפרודקט בחברה בוואלי ב-EdTech בשם בלומבורד. שם עשינו מוצרי מיקרו-קרדיטציה להתפתחות מקצועית של מורים. נשמע הרבה יותר טוב באנגלית, פרופשיונל, פרופשיונל טריינינג. ומשהו כמו לפני 6 שנים פגשתי ככה מישהו ב... מישהי שעשתה לי ככה פינג בלינקדאין, היא אמרה כאילו יותר מדי אנשים אמרו שאנחנו צריכים לדבר, אז בואי נדבר. אמרתי מעניין, וככה פגשתי את יעל רמתי, שהייתה ה-co-founder שלי בחברת סטארט-אפ שהקמנו בשם טיילורד, שבעצם בנתה מערכי למידה שמותאמים אישית, מסלולי למידה, מסלולי למידה שמותאמים אישית לתלמידים. סטארט-אפ שפתחנו ב-2017. מפה לשם גייסנו יותר מחמישה מיליון דולר, הגענו לכמעט חמישה מיליון משתמשים דרך API, דרך סטודנטים וכולי, בוגרי YC של 2019. הסטארט-אפ לצערי נסגר, טיילורד נסגרה לפני כשנה, והיום הצטרפתי למאסטרסקול גם, סליחה, שנה וחצי, והצטרפתי לפני שנה למאסטרסקול.

אייל דוד: [02:26] אז עוד ניגע במאסטרסקול וגם נצלול פנימה בעצם, אבל מה, תספרי טיפה על טיילורד, למה בעצם, מה עשיתם טוב, למה לדעתך החברה נסגרה?

טיילורד: מה בנו, הפיווטים ולמה החברה נסגרה

מעיין יבנה: [02:35] אה, שאלה, שאלה. אז בעצם התובנה שבה יעל בעצם פגשה אותי באותו ערב, אנחנו נפגשנו ב-University of, ב-Palo Alto, והיא אמרה: איך זה בעצם שמורה או מורה עדיין לא יודעים מה חוויית הלמידה הכי אפקטיבית עבור כל תלמיד, יש מלא תוכן, יש מלא דאטה, איך אנחנו עדיין לא יודעים איך לפתור את הבעיה הזאת? וזו בגדול הבעיה שבאנו לפתור. לא רק עבור מורה, אלא ממש רצינו לפתור את זה ברמת האקו-סיסטם. זאת אומרת, איך מה שעובד עבור כל סטודנט יכול בעצם להניע את קבלת ההחלטות בתוך האקו-סיסטם של הלמידה. מה בעצם בנינו? בנינו מנוע של בינה מלאכותית, when it was still hard, שבעצם סרק תוכן קיים, הבין צרכים של תלמיד מצד אחד, סרק תוכן קיים, ובעצם בנה מסלול למידה מותאם אישית לכל תלמיד. שהפרסונליזציה פה לא הייתה לגבי באיזה קצב ללמוד או אדפטיבי כזה או אחר, זה היה התמקדות על איך להמליץ על תוכן, על איך ללמוד אותו. זאת אומרת, היינו מסתכלים על צרכים של תלמידים מעבר רק למיומנות שלהם או הידע שלהם, והיינו מסתכלים על צרכים נוספים כמו רגשיים-חברתיים, כמו ביטחון, מוטיבציה, יכולת מיקוד, יכולת חברתית אפילו, ועל בסיס זה היינו בונים בעצם את התכנים, כל אחד מותאם לצרכים שלו. מה זה בעצם אומר? נגיד סטודנט עם ביטחון עצמי נמוך יקבל דף עבודה שמובנה מקל לכבד, כי זה הוכח על ידי מחקרים שזה בעצם הדבר שהכי עוזר לתלמיד. מפה לשם התחלנו עם המוצר הראשוני למורים, שבונה מערכי שיעור, משם זה הלך והתפתח לספרייה בסגנון נטפליקס, של מנוע המלצה, יכולת חלוקה של סטודנטים לקבוצות בתוך כיתה, ואיך לעשות כיתה עם הוראה דיפרנציאלית. משם אנחנו בעצם זכינו בפרס, בתחרות של ה-AI Challenge בישראל. הצלחנו להראות עלייה באחוז ההצלחה בחמש יחידות מתמטיקה, וככה התרחבנו לכ-70 בתי ספר בישראל. התקבלנו ל-Y Combinator, ואז הרחבנו גם מקצועות, התחלנו עם מתמטיקה, אנגלית, מדעים, ו-pivot ראשון בעצם שעשינו, התחלנו להוציא ככה API ליצרני תוכן. אז בעצם באנו ל-Publishers ואמרנו איך אנחנו הולכים להתחיל לעשות ככה Personalization as a Service. כי אחד מהקשיים הגדולים שלנו היה להביא תכנים איכותיים לפלטפורמה שלנו. אז בהתחלה התחלנו עם Partnerships, ממש הוצאנו APIs למפתחי תוכן שיכולים או להביא את התוכן אלינו, או בעצם להשתמש ב-API של פרסונליזציה על התוכן שלהם. אחרי כמה שנים בעצם החלטנו לעשות עוד Pivot נוסף, עם כל הקושי, ועזבנו את עולם ה-K12 והלכנו ל-Corporate Training, שם לקחנו את אותה טכנולוגיה ושמנו אותה על גבי, בעצם הבאנו פרסונליזציה של מסלולי למידה עבור עובדים בתוך ארגון, ושם אמרנו, אוקיי, איך אנחנו הולכים להביא פרסונליזציה בתוך ארגון? כולם שונאים את ה-LMS, בואו ניפטר מה-LMS, בואו נביא את הלמידה לאיפה שהעובדים נמצאים, ועשינו בעצם מוצר שיושב על גבי Slack או Teams, ובעצם עושה את מסלול הלמידה של העובדים איפה שהם נמצאים, שזה ב-Communication tools. אז מה לדעתך לא עבד שם? אז בגדול הקושי הרב היה בעיניי התאמה בין המוצר לבין המודל העסקי, וקצת אי-התאמה מול המודל המימוני. למה אני אומרת? כי אנחנו בעצם בנינו מוצר ל-K12. ב-K12 אתה מוכר בסופו של דבר לבתי ספר או דיסטריקטים, טיפה יותר גדול, או אפילו לפעמים ברמת ה-State, נגיד בניו יורק. אלה תהליכי מכירה מאוד מאוד ארוכים, אני מדברת על 24 חודשי sales cycle, בחוזים יחסית נמוכים, מדברת בדרך כלל על משהו כמו עד 5,000 דולר לבית ספר. זה לא פשוט עבור סטארט-אפ לחכות כל כך הרבה זמן ולעבוד כל כך הרבה זמן כדי לראות כל כך מעט רבניו בסוף, זו בעיה אחת. אז המודל של מכירה לבתי ספר באמת לא מתאים לסטארט-אפ מתחיל. דבר שני, אנחנו בחרנו במודל בוטום-אפ, שהיה מאוד כזה, לכולם היו המון תקוות שמודל בוטום-אפ של B2C2B יעבוד בעולם החינוך, אז מה עשינו? אמרנו אוקיי, אנחנו נפתור את הבעיות למורים. כי זו הדרך הכי טובה בעצם להגיע להשפעה על התלמידים. נפתור את הבעיות של המורים, בגלל זה עשינו בניית מערכי שיעור. ואז המורים כל כך יתלהבו, והם יהיו כאלה צ'מפיונס בתוך הארגון, לא נצטרך לבנות מודל B2B סטנדרטי, נוכל לעשות בוטום-אפ, צ'מפיונס בתוך הארגון, המורה יביא את זה לבית הספר, וככה אנחנו ככה נכבוש בית ספר. ונגיע איתם דרך המורים. במורים גילינו כמה דברים: קודם כל זה מאוד מאוד שונה, כמה שמורה יכול לאהוב את המוצר שלך, זה לא אומר שהוא צ'מפיון בתוך הארגון. המבנים, גופים ציבוריים כמו בתי ספר, הם מבנה מאוד מאוד שונה מחברות פרטיות. בגדול יש שם היררכיה מאוד שטוחה, יש שני סגמנטים, יש מורים ויש אדמיניסטרטורים. ומורה לא תמיד רוצה להתקדם להיות אדמיניסטרטור, ולא תמיד, כי היו לנו מורים שקנו את המוצר שלנו במודל הפרימיום ולא היה להם שום עניין שהמוצר ייקנה ברמת בית הספר. הם מאוד מאוד שמחו להוציא את ה-10 דולר בחודש ולהשתמש בו, והשתמשו כל יום. ויש מורים שמעט מאוד השתמשו במוצר אבל היו צ'מפיונס מטורפים להביא את זה לבית הספר. למה? כי זה קידם אותם מקצועית, כי זה נתן להם ככה יותר נוכחות, וכך הם יכולים להגדיל את ה-reputation שלהם בתוך הדיסטריקט. ומצד שני, אדמיניסטרטורים, ואני הולכת להכליל אבל לא בצורה קשה, יש כאלה כן ויש כאלה לא, אבל לא תמיד מקשיבים למורים. כי מה שחשוב לאדמיניסטרטור לא תמיד חשוב למורים. דוגמה: למורה מאוד מאוד חשוב לחסוך זמן. אבל לאדמיניסטרטורים יש בעיות אחרות, יש תקציבים, יש יעדים, הם עובדים בגוף ציבורי.

אייל דוד: [08:57] ובוא נגיד, חיסכון זמן למורים זה לא הדבר מספר אחד. אז כאילו קיבלת כל מיני תובנות, וגם הם הכווינו אותך לפיווטים, שכנראה זה גם קשה, אז יש לך המון הבנה בעצם בתעשייה הזו, אז היינו רוצים טיפה לשמוע באמת על הטרנדים בתעשייה. ספרי לנו קצת על תעשיית האדטק.

ארבעת הסגמנטים של EdTech והמהפכות בעולם התוכן

מעיין יבנה: [09:16] כן, בטח. אז תעשיית האדטק היא תעשייה מרתקת, שבאמת עוברת שינויים מטורפים, כי באמת אם אתם רוצים לדבר על סופר אינדסטרי, זה באמת סופר קונסרבטיב אינדסטרי, אבל אבל היא באמת עוברת שינויים מטורפים בשנים האחרונות. אבל קודם כל נעשה איזו סגמנטציה קלה, ככה לעזור. אז האדטק בעצם מחולק לארבע אינדסטריז מרכזיות: יש את early childhood learning, שזה בגדול מ-0 עד 6, יש K12, שזה החינוך הפורמלי, שזה מחובה, K זה kindergarten, 12 זה י"ב, יש higher ed, שזה בעצם השכלה גבוהה, ויש, נקרא לזה lifelong learning or training or corporate training, אבל זה adult learning, כל נושא של למידה למבוגרים, וזה בעצם ארבעת הסגמנטים הגדולים. עכשיו, קרו כמה שינויים מאוד משמעותיים בשנים האחרונות. אני אתחיל קודם כל בעולם התוכן. כי תוכן הוא באמת אחד מהדרייברים המרכזיים בתעשייה הזאת. מתחילים ככה מאיך כולנו למדנו, אפילו בארץ כמעט לא, אבל בארצות הברית אנחנו למדנו עם הטקסטבוקים. כשאני גדלתי, כל אחד היה מקגרו-היל, פירסון, וכל אחד היה טקסטבוק, היית קונה טקסטבוק של הקורס. וככה היית לומד. כל ה-IP, כל הידע, כל ה-knowledge היה אצל ה-publishers, החברות הגדולות. בגדול קרו שני תהליכים מאוד מאוד מעניינים. אחד הוא דיגיטליזציה, זאת אומרת המהפך, ה-digitalization של תוכן, שלא כולם קפצו, קפצו, הספיקו מאוד מהר לסגור את הפער, שנתן ממש פתח לשחקנים קטנים, שחקני תוכן דיגיטלי קטנים, שהצליחו לייצר תוכן דיגיטלי מאוד מאוד מהר. כבר אנחנו יודעים, דווקא הטקסטבוק פבלישרס ממש נכשלו שם, ככה הם, בהתחלה, עד לא מזמן היו רק PDF-ים, בוא נגיד ככה, ורק היום מתחילים תוצרים דיגיטליים אינטראקטיביים. אז זה היה הפתח הראשון שממש גרם לפריחה מאוד גדולה של סוגי תוכן, וגם המדיה שבה אתה לומד משנה גם את סוג התוכן. אם פעם הכרת דף, עכשיו זה אינטראקטיבי, זה יכול לזוז וכולי. ודבר שני, בארצות הברית קרו כמה חוקים או שינויים ברמה הפדרלית של סטנדרטיזציה של תוכן. בעצם כדי לשבור את המונופול של הטקסטבוקים, הוחלט ברמה הפדרלית מה הסטנדרטים, מה בעצם תלמידים צריכים ללמוד. וזה ממש עבר חוקים מאוד מאוד, זה ממוספר ובאמת ברמה מאוד מאוד מדויקת. ואז הם העבירו בעצם חוקים שמורים צריכים ללמד לפי הסטנדרטים, וגם המורים נמדדים בכמה הם, או כמה הם בעצם, איך צריך לכסות את הסטנדרטים. שזה גרם לדהירה מטורפת של כל המורים לחפש תוכן לפי סטנדרטים, והתוכן היה חייב להיות, מה שאומרים, Aligned to standards, standards aligned. שזה היה פער של משהו כמו שש שנים, ממש באותה תקופה שהחברות הגדולות, עד שהן זזו, עד שהן הצליחו באמת להעביר את כל התוכן שלהן לסטנדרטיזציה. גם פריחה מטורפת של כל מיני שחקנים, כשהדבר הראשון שהם עשו זה פשוט ייצרו תוכן שהוא aligned לסטנדרטים. אז זה באמת מ-2010 עד 2020 פשוט פריחה מטורפת, שוק שהולך, פשוט גדל, עובר פרגמנטציה מאוד גדולה. התפקיד של המורה כבר מתחיל להשתנות, במקום לפתוח את הטקסטבוק וללמד את הטקסטבוק שהם מכירים כבר 15 שנה, פתאום הם מוצאים את עצמם, יום ראשון בערב, מתחילים לחפש תוכן. ואת אומרת 2020 לא סתם. נכון, כי ב-2020 קרה כאילו החלק המאוד מאוד משמעותי, שהקורונה, שבעצם חייבה, היה, נקרא לזה את ה-digital divide. זאת אומרת, היו את המורים שעשו את המעבר לעולם דיגיטלי, או לפחות הכניסו כלים דיגיטליים, ויש כאלו שלא, וכולם חיו בשלום עם זה. מי שעשה את זה עשה, ומי שלא לא. ובקורונה הייתה הדחיפה באמת הסופית, זה חייב במשך, אנחנו עוד קיבלנו את זה יחסית מעט בארץ, אבל נגיד בארה״ב היו לפחות שנתיים ב-remote, שבעצם כל הלמידה הפכה להיות דיגיטלית, שזה ממש הכריח את כולם לבוא ללמידה דיגיטלית, שפתח תקציבים מטורפים, וגם סופית ככה העביר את כל התעשייה ככה קדימה,

אייל דוד: [13:39] לאורך כל ארבעת הסגמנטים, לא רק ב-K12. אוקיי, זה טרנד אחד שקרה? כן. איזה עוד טרנדים את מזהה בעולם הזה?

AI כמהפכה השלישית: תוכן כ-commodity ופרסונליזציה

מעיין יבנה: [13:46] אז עכשיו אין מנוס מלדבר על ה-AI, כי, זאת אומרת, אני חושבת ש-AI עשה, הולך לעשות, עושה, כי זה אפילו לא בעבר, אנחנו ממש חיים את זה עכשיו, את השינויים, בין השינויים המאוד מאוד משמעותיים, וזה בהמשך לעולם התוכן. זאת אומרת, בהתחלה התוכן היה IP של מישהו, נגיד בטקסטבוקים, זה היה שייך, אתה רוצה ללמוד משהו, אתה צריך לקנות את זה. אחרי זה עברנו לתהליך דיגיטליזציה, שזה עדיין שייך למישהו, ואז זה היה גם פרימיום. אז יכולת, והיה גם גוגל, אז נגיד, היה תוכן accessible, לא תמיד איכותי, לא תמיד מותאם, ואתה קונה, אתה בעצם, יש, היה תוכן, ויכולת ללמוד, אבל היית צריך לשלם על תוכן יותר איכותי. ומציאת תוכן הייתה בעיה, במיוחד, נגיד, זו אחת מהבעיות שלנו בטיילורד, הייתה שעשינו מודל של פרסונליזציה, אבל לגבי תוכן קיים, אבל לא היה מספיק תוכן. ופה נתקענו. אז הכל היה טוב כשהגענו לאזורים של מתמטיקה ואנגלית, אבל אם רצינו להגיע לאיזשהו נושא קצת נישתי, היינו מאוד חסומים לגבי התוכן הקיים. והנה מגיע AI ועושה מהפך שלישי כבר לתוכן. זה מהפך שהוא כבר, אתה כבר לא צריך לקנות אותו, הוא לא שייך לאף אחד, הוא commodity, כמו שאני מקבלת מים ואינטרנט וחשמל, והיום יש לי תוכן. וזה משנה את כל כללי המשחק. זה תוכן איכותי גם, זה לא רק תוכן? כן, זה לא רק תוכן, זהו. ואז עכשיו, זה לא, עכשיו יש תוכן, ולא רק שהוא תוכן, הוא פרסונלי. זה פתר את כל בעיית הפרסונליזציה. אני יכולה בכל מצב נתון, אני יכולה לבחור מה אני רוצה ללמוד, איך אני רוצה ללמוד את זה, בקונטקסט שלי, ומה שחשוב לי, מותאם ל-learning objectives שלי. זה ממש משטח את ה... משטח את ה-playing field עכשיו לכולם. ומה זה אומר על המורים? כי ל-AI יש עוד היבט,

אייל דוד: [15:39] נכון? יש את כל היבט ה-co-pilot, שבעצם עוזר לי ל-practice, כאילו להתאמן יותר טוב, להתמקד יותר טוב.

מורים ו-AI: כלי למורה, לא תחליף

מעיין יבנה: [15:47] איך זה לדעתך תופס את המורים? זה מצחיק, זה ממש, אני חושבת שזה בשיחה, זה ממש ממשיך את הקו שראיתי גם, גם לפני ה-AI, אני רואה כל מיני שיחות שהיינו באים ונכנסים לבית הספר למכור, והיו את המורים שעפים על זה, והיו את המורים שכאלה, רגע, זה מחליף אותי. כמו בכל תעשייה. כן, רגע, זה מחליף אותי, ואנחנו, מה פתאום? ובגלל זה, אגב, עשינו את ההחלטה המוצרית המאוד מאוד חשובה, לא, כאילו, לא להחליף את המורה, זה כלי למורה. בגלל זה בנינו את זה תמיד ככלי למורה. זו טעות, אגב, שהרבה עשו בשנות ה-2010, ככה. אמרו, יאללה, אנחנו נתקן את החינוך, בואו נבנה מוצרים לתלמידים.

אייל דוד: [16:22] ושכחו שמהרגע שמורה סוגר את הדלת... בדיוק, להזיז את הגבינה במקרים האלה, לא, זה הבן אדם שאתה רוצה דווקא, אז אני מאוד מתחבר. אז איך AI לדעתך עכשיו מגביר את החוויה של הלמידה עצמה? איך בעצם מורים יכולים לעשות בו שימוש?

מעיין יבנה: [16:37] לגמרי, אני חושבת שכשמסתכלים על AI והתפקיד של המורה עם ה-AI, זה בעצם מתפצל לשני חלקים. חלק אחד זה ללמד אותם להשתמש ב-AI. אלה כישורים חדשים שהיום כולנו צריכים ללמוד, מהתלמידים ועד העובד הרגיל. ה-Productivity Tool, איך בעצם צריך להשתמש ב-AI כדי לתפקד היום בעולם הזה? זה דבר אחד שמשנה את כל חוויית הלמידה. ומצד שני, אצל המורה המעבר הוא ממה ללמד, כאילו, ממה לומדים לאיך לומדים. זאת אומרת, אוקיי, יש לכולם עכשיו טיוטור פרטי. מה החלקים הנוספים שהמורה מביא לשולחן? וזה בא לידי ביטוי בהערכה, ב-assessment. זאת אומרת, המורה בהקשר של הערכה: אם לכולם יש את הטיוטור ולומדים, איך אני מעריך באמת שהלמידה נקלטה. ויש לצד זה כמובן את ה-Social Emotional. זאת אומרת, איך אנחנו תומכים, בסופו של דבר אנחנו תמיד אומרים שלמידה היא חוויה חברתית. כמה שמנסים לבודד אותה, למידה היא בסופו של דבר דבר אינטראקטיבי.

אייל דוד: [17:48] לפעמים אינטראקטיבי דיגיטלי, אבל אינטראקטיבי. אז מעניין מה זה אומר שאתה פתאום אינטראקטיבי, אבל אם אני יכול לשים אותך בצ'אט עם ארבעה בוטים ואתה לא תדע את זה, אז יכול להיות שזה בכלל מפתח להצלחה. אני חושב שגם יש עוד דבר, כמו שאמרת לגבי האססמנט, האססמנט הוא גם חשוב הרי לתלמיד עצמו או למי שלומד, כי סתם, הפרעת קשב, נכון? תן לי מיקרו-דוזינג, אני לא צריך את כל הטוב הזה, כמישהו שעבר את מערכת החינוך וחושב ככה. אוקיי, מגניב, אז את נותנת אססמנט בעצם כמקום אחד שזה מאוד יכול לעזור, את דיברת גם על קונטנט, איזה עוד אזורים לדעתך הם ממש אופורטוניטיז בעצם בתעשייה הזאת? אנחנו כבר ממש ממש, לא, אפשר לראות את זה מהפתרונות, מהסטארט-אפים או החברות הגדולות שכבר מתחילות להכניס את זה. הדבר הראשון, הגל הראשון, כולם קפצו על יצירת תוכן.

ההזדמנויות: תוכן, פרסונליזציה, טיוטורינג, הערכה ו-compliance

מעיין יבנה: [18:36] ממש אפשר לראות את זה בכל השחקנים, כולם פתאום עם AI, עכשיו אתה מחולל תכנים כמה שתרצה, באיזו צורה שתרצה, וזה היה השלב הראשון. השלב השני הוא שלב הפרסונליזציה, זאת אומרת, אוקיי, איזה תוכן שאתה רוצה עכשיו, אבל באיזה קצב שאתה רוצה, המלצות תוכן וכולי. השלב השלישי זה בעצם הטיוטורינג, מה שדיברנו עליו, זה עכשיו זה לא, זה ממש מותאם אישית בחוויה, בחוויה שלך. כי, זאת אומרת, בעולם שלך, מותאם לצרכים שלך וכולי. והשלב הרביעי זה עולם האססמנט, שזה בעיניי החלק של ההזדמנות. אם אני מסתכלת על כל אלו, אנחנו רואים את השינויים בתחום ההערכה, איפה שאני חושבת שזה מתחיל להיות ממש מעניין. כי זו הזדמנות שנוצרת לא בגלל, לא בזכות ה-AI, אבל בגלל ה-AI. כי בזכות ה-AI אנחנו עכשיו, יש לנו תוכן וחוויות למידה וכולי, אבל בגלל ה-AI יש שתי בעיות שנוצרות: איך אנחנו מעריכים למידה. וזה, כולנו חווים את זה היום, כל מי שמראיין היום יודע שהם נותנים משימת בית. איך אנחנו יודעים אם זה נוצר על ידי AI, ואם זה טוב שהם ישתמשו? מצד אחד אתה רוצה שהם ישתמשו בכלי AI, מצד שני אתה לא באמת מבין ויכול להעריך את הידע. ומצד שני יש את עניין ה-compliance, זה פקטור מאוד מאוד משמעותי בעולם, בעולמות הלמידה, במיוחד במקום שעובד עם גופים ממשלתיים. איך אתה יוצר compliance וחוקים בטיחותיים עבור האינדיבידואלים? זאת בעיה של, נכון, כל העולם הזה, בעצם, שעכשיו יצטרכו לפתור. לא, זה ענק, זאת אומרת, אני אתן דוגמה, זה ממש חסם הכניסה לשוק. זאת אומרת, אם הגל הראשון של יצרני התוכן, דבר ראשון ניסו לעשות זה בעצם למכור את כל הכלים האלו לבתי ספר, וזה נבלם בהתחלה במין אמירה של: עוד לא גיבשנו את פרוטוקול ה-AI שלנו, אז אנחנו בעצם לא יכולים לקנות שום AI עד אז. אז כאילו, כמו בעולם שעשו את זה עם הקריפטו והבלוקצ'יין, שדבר ראשון עשו כזה כלי compliance או regulations, גם פה הולך להיות גל מאוד גדול של כלים שבודקים את ה-compliance שלהם. וזה יהיה מאוד משמעותי לגופי חינוך מסורתיים.

אייל דוד: [21:03] נכון, וואו, לא הייתי חושב על זה. אנחנו כאילו גם כל הזמן רוקדים פה בעצם סביב בית ספר, כשבעצם כנראה שההשלכה המשמעותית שוב תהיה על עולם העבודה. ואנחנו מדברים על כיתות, אנחנו מדברים על מורים, אבל פתאום בעצם הדרך שלי להיכנס עכשיו ללמוד איזשהו, אני בא להגיד מקצוע חדש, אבל זה בעצם סקילס, זה אוסף של סקילס, נכון? ככה גם תיארת את זה בשיחה המקדימה, הרבה יותר פשוט עכשיו, הרבה יותר מהיר. השאלה באמת זה כמה ה-quality של זה טוב, כמה אני יודע לפעול לבד בעצם.

עולם שמבוסס על סקילס ולא על תפקידים

מעיין יבנה: [21:35] אני חושבת שזה באמת מפרק את ה... ככל שהעולם נהיה יותר מולטי-דיסציפלינרי, נקרא לזה, אז אנחנו בעצם רואים, פעם היה סקילסט אחד, תפקיד אחד, סקילסט אחד, ופעם היית מתמקצע בזה. היום תפקידים נהיים יותר מולטי-דיסציפלינריים, ולא רק זה, התפקידים של עוד שלוש שנים לא קיימים, של עוד שלוש-חמש שנים עדיין לא קיימים היום.

סקילס של פרודקט, follow the money ומכירה ל-B2G

אייל דוד: [22:02] זה קראתי לזה סקילס נכון? כן אז זה לא תפקיד יותר תפקיד מהו זה אוסף של סקילס. אם תפקיד הוא אוסף של סקילס אז אנחנו אומרים אוקיי אנחנו צריכים לפרק את הסקילס ואז איך אנחנו מלמדים את הסקילס האלו. וה-AI נותן את הגמישות הזאתי את היכולת בצורה מאוד מאוד מהירה לתרגם לעשות reverse engineering. מי הצורך בשוק לסקילס הנדרש ללמוד את זה ואז ליישם את זה חזרה. או את אוסף הסקילס שהכי רלוונטיים לכמה משרות שיהיו רלוונטיות עוד עשר שנים. בדיוק וזה הכישורים שאנחנו בעצם צריכים להתמקד עליהם אנחנו לא יודעים את הכישורים אנחנו צריכים ללמוד אותם. אז כאילו זה כמו שאת אומרת זה בעצם שני שווקים שהולכים עכשיו למהפכה גדולה והולכים לשוק העבודה ושוק ההכשרה שוק הלימודים ובעצם שניהם עכשיו הולכים לרקוד איזשהו ריקוד שמעניין איך הוא ייגמר. לגמרי. יש לך שאלה, בהסתכלות על התעשייה הזאת ותפקידים קודמים מהם בעינייך הפרודקט סקילס הכי חשובים באיש או אשת מוצר? מעניין. אם כבר דיברנו על סקילס. כן, החיבור בין ואני מדבר, אז אני חושבת שדווקא פרודקט הולך ומתגבר. הצורך בסקילס של פרודקט רק הולכים ומתגברים עם השינויים של עם השינוי הטכנולוגיה שאנחנו רואים כי בוא נסתכל היום יש לנו כלי AI שעוזרים לנו בפיתוח אוקיי אז אולי לא צריך מפתח אבל בתור כל תאריך הפרודקט היה את הביזנס שאומרים הנה הצורך היה את הפי.אם שאומר אוקיי זה מה בונים. והיה מישהו שפיתח את זה ואז מישהו שבדק אם זה באמת הנהל על הצרכים. אז עכשיו נגיד שכלי AI עברו ואני לא יודעת אם הם ייתרו את הפיתוח אבל ממש יהיו תהליך הפיתוח שעכשיו אנחנו הולכים לפתח כל דבר. אז מה בעצם הולך וגובר הצורך להגדיר מה בונים מצד אחד ומצד שני יש לנו את הצורך מה בודקים אם זה נכון או לא. ואלו שני יכולות פרודקט שקיימים כבר היום ורק הולכים ומתחדדים. אז אם אני מסתכלת על הסקילס שאיש או אשת פרודקט צריכים, בסופו של דבר תמיד זה מתחיל בעיניי ב... אני לא חייב להגיד את זה באנגלית אבל, Driving Driving Towards Clarity. זה תמיד הסקילסט המספר אחד זה חתירה לבהירות. כל הזמן להגיע לאמת מה באמת צריך להיות פה ואתה מקבל פרויקט ואתה אומר מה הבהירות, מה צריך להגיע כדי להגדיר את הפרויקט הזה ואיך קודם כל צריך להגדיר את הבעיה ואחרי זה את הפתרונות. זה דבר אחד. דבר שני זה Strategic Communication. זה לא רואה את AI פותר בקרוב וזה צורך שרק הולך ועולה. להפך, ככל ש-AI נכנס לנו לחיים ומפריד בינינו, לא בהכרח מפריד אבל אני רק באופר ככה בינינו לבין אינטראקציה של אנשים אחרים, היכולת to communicate strategically בתהליך של חתירה לבהירות מאוד מאוד משמעותי וחשיבה מובנית. אני רואה כמשהו מאוד משמעותי עבור PM היכולת לפרק כמו שאמרתי מבעיה, מצורך לבעיה לפתרון ולסגור את הודעה. מעניין אז באופן מפתיע כן אני מתחבר לכל כי באופן מפתיע זה גם באמת התשובות שאנחנו שומעים מאות תעשיות בהסתכלויות אחרות. אבל כן אני ממש מסכים איתך. אני חושב שאז מה שאת בעצם חיברת פה זה זה כמה דברים שזה גם נורא פרודקטי אבל נתנו פה כמה דברים שאפשר להתחיל ללמוד אבל זה בעצם הסתכלות ביזנסית הסתכלות מרקציאלית הסתכלות של תכלס שבו באמת נבין מה מה צריך פה שזה אולי גם קצת אקספיריאנס נכון אני לא יודע איך לומדים את זה אפילו לרדד לרדד לרדד עד שאתה נשאר באמת עם הסקופ הטוב הזה ואז גם לדאוג את אומרת מערכתית לסגור את הלולאה ולראות שבאמת הדבר הזה מתכנס נכון להמשיך משם זה ממש ככה וכלי איי ומה שאפשר לראות את זה לא רק בפרודקט אני ממש רואה את זה בתפקידים אחרים. בוא ניקח את התפקיד הדאטה אנליסט כי זה סתם דוגמה דאטה אנליסט היום עושה קרנצ'ינג נאמברס ועכשיו ככל שיותר ויותר הכלי איי שלנו יותר חזקים הם יכולים לעשות את זה עבורנו אבל מה לא השתנה להגיד מה שואלים זאת אומרת איזה מה השאלה שאנחנו רוצים לדעת מצד אחד ומצד שני אנחנו אחרי שעשה את הניתוח של הדאטה האם הוא מדויק כי הכלי איי שלנו עדיין לא מדויקים. אז אותו דבר בפרודקט זאת אומרת אנחנו יכולים להשתמש בהמון כלים בפרודקט לעשות את עצמנו הרבה יותר יעילים לכתוב לנו את ה-requirements, analysis, קומטרטי אנליסט, את כל הכלים בעצם יהיו יותר אפקטיביים אבל בסופו של דבר יש את החלק הבודק, האם זה באמת וההיגיון שמשתמע מתוך הניסיון, כי פרודקט הוא הרבה פעמים הוא תפקיד apprenticeship. יש פה עוד עניין שבאמת יש כל כך הרבה יותר בעיות שייפתרו שאתה צריך להיות מאוד מדויק על הפתרון הזה שאתה מביא או על הבעיה הספציפית שאתה מביא וזה בעצם משהו שמתארת. כן, מדויק לגמרי על הבעיה, פתרון יכול לבוא כזה אבל על זה החתירה לבהירות זאת אומרת רגע רגע, are we aligned on the problem? מה הבעיה? מה הצורך? ספציפי שאתה קומיוניקט ו-align everybody על הבעיה ואחרי זה שהוא מוגדר אפשר בעצם לנוע קדימה ואז לבדוק האם הפתרון שקיבלנו בכל צורה באמת אשכרה נע על הצורך או הבעיה שהתחלנו איתו. ואם באמת אנחנו שנייה מסתכלים על השוק שאת חיה אותו, את ההעתק, בעצם מהו החוטשני, מהו הדבר הזה שאת צריכה לעקוב אחריו בעצם שלמדת שהוא הדבר שגורם לחברה להצליח או להיכשל? כן, אני עכשיו שם אותי בבעיה כי כולם הולכים לחשוב שאני הולכת לדבר על הצלחת התלמיד, הצלחת הלמידה ואני הולכת לצעות מאוד צינית. אבל האמת היא שכמו כל תעשייה אחרת הדרך להצליח בעולם הלמידה הוא אפילו יותר מתעשיות אחרות as far as the money. זה תמיד נכון לדיניי. אבל מי מחזיק את הכסף בעצם בתעשייה הזאת? כן. כי אחוז נכבד אם אני סוגרת על ארבעה סגמנטים אמרנו early childhood learning, K-12, higher education ו-adult learning אז הייתי אומרת שלושה מתוכם בגדול ממומנים על ידי ארגונים ממשלתיים. שה-adult learning נמצא תחתיו? שיכול להיות, כן. Training, יש vocational training אז הרבה מהתערכים ממומנים. יש חלקית יש כמובן למידה פרטית בתוך corporate training אבל יש אחוז לא קטן של vocational training שממומן על ידי ארגונים ממשלתיים. זהו אז בואי נגיד אולי מה זה אומר בעצם. זה בעצם אומר, מה שאני מבין לפחות, זה אומר שיש גוף או כמה גופים עם כמה אג'נדות שלאו דווקא הן בעצם טובת התלמיד, כמו טובת המורה או ייעול המערכת. צריך לספק את האג'נדות, אסור להזיז גבינה יותר מדי כמו שאמרנו, כמו שאתם בעצם גיליתם. איזה עוד דברים בעצם את מזהה שם שככה הם big no no שגילית אותם לאורך הדרך? אני חושבת שמדובר, כאילו זה B2G קלאסי. הם חושבים לא בשנה ולא בחמש שנים, חושבים בעשורים. צריכה להיות שפעם התקשרתי ל-district ואמרו, וואי זה מוצר ממש מעניין. אנחנו, זה היה ב-2020, אמרתי, אנחנו נכניס את זה ב-2024. אני לא יודעת אם אנחנו נראה קיימים אז. אז זו אותה תפיסה, הם לא חושבים בשנה הבאה או בחודשים הקרובים, חושבים בעשורים והאימפקט אורך טווח. אז זה צריך להבין את זה, כאילו זה טיימנים אחרים, זה עם גם אג'נדות אחרות, שאתה מדבר עם גופים פשוטים, הרבה פעמים זה גופים ציבוריים, נבחרי ציבור, שיש להם מניעים מורכבים נקרא לזה, כי מצד אחד, אז הדבר האחרון שאני אגיד, שאין כולם את האג'נדה של הצלחת הלמידה, אני חושבת שבסופו של דבר זה הכוונה. אבל יש פה המון המון stakeholders עם המון המון מניעים כאילו אחרים. והדרך שהם עובדים, הם עובדים בצורה מאוד מוסדרת, וכל מי שם עבד עם B2G יודע את זה. התאריך שבו משתחרר התקציב, השורה בתקציב, ומתי היא נסגרת, זה דברים מאוד מאוד חשובים, שאשכרה מכתיבים את הסיזונארלי של השוק שלך. אני סתם אתן דוגמה, ב-K12 יש פיילוט סיזון מאוד מאוד מוגדר, הוא ב-Q2, כי בעצם התקציבים נפתחים, וכל הקניות קורות בקיץ כדי להתחיל את שנת הלימודים. ואם איכשהו פספסת את הרכבת, זהו, שנה שלמה אתה לא יכול לעשות מכירות, כאילו אתה יכול, אבל זה לא באותו צורך. דבר שני, אם אתה בונה מוצר ואין איזו שורה בתקציב שמוגדר אליו, שהוא בהתאם לאליימנט של אותו גוף ממשלתי, אתה יכול להיות המוצר הכי טוב בעולם, זה לא יעזור לך. וחלק נוסף זה מי שקונה את המוצר שלך, הרבה פעמים יש לו צרכים ואג'נדות מאוד מאוד שונות למי שמשתמש במוצר שלך, ובעולם הלמידה, או אינטנט ספציפית בעולם ה-K12, כי זה מה שאני מכירה היטב, אני קוראת לזה הרביעייה הפותחת. יש לך את המורה, יש לך את התלמיד, יש לך את ההורה, ויש לך את האדמיניסטרטור. האדמיניסטרטור הוא הקונה, המורה הוא לפעמים משתמש, הוא כמו הגייטווי, התלמיד הוא הרבה פעמים משתמש וההורה הוא כזה סקנדרי סטייקוורד, שיש לו המון המון מניעים להצליחת התהליך. ואתה צריך במוצר לקחת בחשבון הכל כדי שזה יצליח. זהו, אתה צריך to streamline את זה למורה כמה שניתן, ולאדמיניסטרטור. אז זה הטעות לדוגמה שאנחנו עשינו בסטארט-אפ, אנחנו אמרנו רק מורה, אנחנו נעשה b2c2b, אנחנו נעשה מוצר מעולה למורים, וכמו שאמרתי קודם, ברור שזה התפשט כמו אש וברור שאדמיניסטרטור צריך לקנות. מה מסתבר? עשינו כמה טעויות, בגלל שהיינו פלטפורמה יחסית ייחודית, זו הייתה בינה מאליכותית עוד בתקופה יחסית מוקדמת, היינו פלטפורמה שמשלבת גם פלטפורמה וגם תוכן. זה לא השתבץ אף אחד בתקציב. רגע, רק זה מה אתם, אתם LMS, אתם מתמטיקה, אתם אנגלית, אמרנו לא, לא, אנחנו גם מתמטיקה, גם אנגלית, גם פרסונליזציה, גם, עשה הכול. אנחנו לא יודעים למי להפנות אתכם, כי הם אפילו לא ידעו מאיפה לקנות את זה, אז אפילו הדרך בסוף שמו אותנו כמוצר תוכן. ולא היינו מוצר תוכן וגם היינו יחסית מצומצמים, אז אם אתה הולך בראש עם קטלוג מאוד רחב של טקסטבוק אז זה לא עובד. אז זה טעות אחת שעשינו, לא היה לנו שורה בתקציב שבו הם יוכלו ממש לרכוש אותנו. דבר שני, כמעט ולא פיתחנו כלים לאדמיניסטרטורים. ובסופו של דבר מה שחשוב לאדמיניסטרטורים זה אנליטיקות. להוכיח כמה הם ממש עושים את העבודה שלהם ממש טוב. אז בגלל שלא השקענו בזה ושמנו מדדי למידה שחשובים למורים, אבל לא בהכרח מדדי, מדדים שעל פיהם בעצם נמדדים אדמיניסטרטורים, זה פחות עניין אותם. אז גם אם עשינו מחקרים ומראינו איך אנחנו ב-randomized control trial מעלים את אחוזי הלמידה ב-84% מתמטיקה, בסופו של דבר זה לא הכי אין לו דשבורד שבא ואומר וואלה וואלה, כאילו הבית ספר הוא ממש מספר אחד מכל הדיסטריקט. ניתן דוגמה שמישהו שכן עשה את זה, היה, אני לא זוכרת איזה רגולציה, אבל התחילו לשים ממש דגש ברמה הפדרלית, נקרא לזה square climate. אז הוא אומר, אנחנו רוצים בעצם שיהיה climate, שהסטודנטים יחיו וירגישו סייף והמצב ה-social-emotional של התלמידים והתחילו ככה כל מיני תקציבים להעלאת ה-school climate. באה חברה כמו פנורמה education ואמרה אין בעיה, הנה מוצר מאוד בסיסי, סרווי, שזה כמו גוגל פורום שאתה שולח לכל התלמידים, שולח אותם על 4-5 מדדי climate, והנה נוצרים דשבורד מעולים, שאתה ניסה אותם אחרי זה יכול לבוא ולהגיד תראו ה-school climate שלנו אנחנו מודדים אותו והוא ממש עלה, ואז אשחרר עוד תקציבים בבתי ספר. צרכה מסחררת כמוצר. אז אם אני הולך פה על follow the money, אז בעצם, אוקיי, מי הבייר שלך? אחרי זה בעצם, מה מניע אותו? שזה באמת, כמו שאמרת, ה- screen shot הזה של "היי, איך אנחנו" זה, השתפרנו, ואז בעצם התאמה בעצם די פשוטה של כלים עבורו, להיכנס, כמו שאמרנו, מבחינה סיזונלית, כאילו, שוב, לפי הריקוד הזה, וכנראה שגם לפי שורת התקציב הזאת. מה, איזה take away's יש לך סביב follow of the money? ואז אתה צריך להמשיך לעשות alignment, כי מה כולנו מכירים? יש את כל האנשים שבאים ואומרים כאילו מוצרים ב-education, education שבור, כל המוצרים נורים, אבל בגלל זה חלק מהסיבה, גם אנחנו מוצרים כאילו שבורים. כי בוא ניקח את ה-LMS המצוי, שאנחנו מכירים, כולם שונאים את ה-LMS שלהם. זה לא שהם אנשי מוצר גרועים, הם פשוט מוכרים לאנשים אחרים, הם בוחרים לאדמיניסטרטורים. אבל אז התוצאה שקונים את זה, ואז היו משתמשים בזה, ובגלל זה אינגייג'מנט הוא אחת מהבעיות הכי גדולות תמיד בלמידה. וכל המנסים לעלות אינגייג'מנט, אבל, ואז הרגע שבנית מוצר מאוד מאוד גדול שמתאים, שבגלל זה אדמיניסטרטורים קדמים אותם, עכשיו אתה צריך ליצור, להעביר את זה עכשיו אליינמנט עם המורים, ולפתור את בעיות המורים, ולפתור את בעיות התלמידים, כדי שאשכרה ישתמשו בו. טוב, אבל כמו שאמרת, הסכיל של מנהל מוצר טוב הוא באמת לבנות אז את הפסידג'יק פלן, נכון? ככה שבעצם בוא נפתור את הבעיה ראשונה, של להיכנס בדלת, לקבל תשובה תקציב, אחרי זה בוא נפתור את המורים, אחרי זה בוא נגרום לתלמידים להשתמש. לא יודע, ההורים שם גם איפשהו בדרך. ויש לי שאלה, אז בוא נצמד שנייה על אינגייג'מנט, כי זה נורא מסקרן אותי. אז בעצם בעולם של עכשיו, של co-pilots, מה שדיברנו עכשיו, איך לדעתך הם יכולים לבוא איך היית משלבת את זה בעצם בחוויית למידה? אני חושבת שהייתי בוא נחשב כמו מנהלי מוצר מה הבעיות שאנחנו אם אנחנו מסתכלים על בעיית האינגייג'מנט. אז בוא ניקח בוא נעשה קצת סטייקוורדרים על הארצסריס. אם אני רוצה לפתור את בעיית האינגייג'מנט אז הסטייקוורדרים שלהם בעצם המורה והתלמיד. מי נמדד על אינגייג'מנט של תלמיד? אז בעולם הקטוורף מעט מאוד אבל בוא נלך לעולם שבו אינגייג'מנט או מקושר לתוצאות למידה כמו בקורפרט טריינינג או קורסר לדוגמה או כל המודלים שהקורסים של המוקים שבו אנשים משלמים על סאבסקריפשן בייסט. כן ממש הלך טוב כי בסוף על מה המורה נמדד זה הפרסונה הבאה שאנחנו חותרים אליה נכון? כן. אבל יש ממש אזור מעניין שאתה מודד מורה על אינגייג'מנט לעומת learning outcomes כמו נקרא לזה efficacy. זה תמיד מתח. אתה יכול להיות מאוד אינגייג'ינג אם אתה שם טלוויזיה בכיתה כמו שכל הזמן זוכרים בשנות התשעים מאוד אינגייג'ינג לא הרבה גם מידה. למדנו אנגלית. כן אז זה בעצם את עצם האתגר המשמעותי שאנחנו מנסים מפצח אינגייג'מנט זה כזה האם בגלל שהתהליך הלמידה הוא כל כך מייגע וקשה ולא לא טוב שאני צריך להראות אינגייג'מנט במודל הלמידה שבחרתי או וזה כאילו בגלל זה אני חושבת שאי אפשר להפריד בין אינגייג'מנט למודל הלמידה. ופה אנחנו נסתכל על core pilot לדוגמה המודל הלמידה כיום של core pilot זה יכול להיות דרך שאלות ותשובות. של שיחה. שזה אני חושבת שמודל מצד אחד מאוד אינטראקטיבי ויכול להיות אינגייג'מנט אבל הוא כמו בכל דבר בעולם הוא one size for it's all. לא כולם יודעים לכתוב. לא כולם טבעי to engage כי הם מעדיפים למידה אולי יותר אישית. ובגלל זה זה מחזיר אותנו ל-how to learn. אז אני חושבת שבהתחלה איך אנחנו מסתכלים על co-pilot ואיך אנחנו רוצים להשתמש בזה to increase engagement בהתחלה זה מתחיל כספלימנט וזה מה שאנחנו ממש רואים בשוק. זה מתחיל כספלימנטור טור. הדבר האחרון שעושים זה כזה מחליף לגמרי את תהליך המידע. זה מתחיל כאתה בתהליך המידע הסטנדרטי ועכשיו you have a co-pilot שהוא ספלימנטור עבורך לסגור את הפינות. או כמתרגל שאלות או כלהתעמק כל הדברים שהם כמו שדיברנו על כזה פרסונליזציה. ושם זה בעצם tool to engage with כדי לעשות את כי אם אתה לא מסתדר עם המודל למידע הסטנדרטי אתה יכול להתעמק ולשפר וזה תהליך שמגביר engagement. אני חושבת שככל שאנחנו נתקדם עכשיו בטכנולוגיה באמת ה co-pilot הוא יתחיל לקחת הרבה יותר צד מרכזי ואז זה עולם הטוטורינג. שבעצם אולי קצת יחליף או ייתר את הלמידה הפרונטלית הבין אישית. ושם יהיה אתגר לא קטן. אז לפני שנרוץ לשם אני רק אגיד שאוקיי אם אנחנו נצמדים שנייה למורה לפרסונה שאנחנו דיברנו עליה הפרסונה הזאת יכולה מאוד לחשוש ממה שאת תיארת עכשיו נכון? מי יחליף אותי כמו שאמרת בעצם. אז גם את זה אנחנו צריכים לעטוף בצורה שאוקיי זה פורס מולטיפלייר כאילו אתה הולך להרוויח מזה אולי בעצם אם יש היום אתה משקיע הרבה על תלמידים עם קשיי למידה אולי הדבר הזה ירד ממך כאילו צריך גם את זה לעטוף מולטיפיאלי. זה לא בעיה חדשה בכלל כבר בתהליך הדיגיטלי ראינו את זה זאת אומרת גם שאנחנו בגלל זה אתה מתחיל מהמורה ומה הבעיות של המורה הבעיות המספר אחת של כל מורשת לא משנה בעולם תתפוס מורה מה הבעיה מספר אחת מספר אחת זה אין להם זמן. הם לא רוצים ללמוד כלים חדשים. לא תמיד אבל יש כאילו אני אומרת יש יש דור יותר דורות יותר מתקדמים אבל יש מורים שעפתי עליהם באמת הם מדהימים אתה תעלה על טוויטר ותראה בצורה מפתיעה אבל באמת אתה רוצה לראות פרופשנל לרנינג מילדס של מורים מטורפים תעלה לטוויטר תראה מה קורה שם זה יש כאן ממש דור חדש של מורים שממש מאוד טק סבי וממש מוכנים להכניס את כל הכלים האלו אבל עם זאת הם יש להם הגדרת עבודה מאוד מאוד ספציפית הם היום נמדדים על כיסוי של חומר תמיד. אז אם אתה יכול לחסוך להם זמן בהכנת התוכן ובגלל זה זה הדבר הראשון שכולם עשו זה תוכן יותר טוב כאילו יותר תוכן ואם אתה יכול לעזור להם בשונות של הלמידה בכיתה זה בעיה מספר אחת עדיין של 1 ל-30 ופה זה ישחק תפקיד מאוד מאוד משמעותי. זה מה שפרסונליזציה באה לעשות. זאת אומרת כולנו יודעים שמורה פרטי זה הכי טוב זה הוכח יש לך יחס של 1 ל-1 בכיתה הסטודרנטית יש לך יחס של 1 ל-30. איך אתה בעצם נותן יחס של 1 ל-1 ב-1 ל-30 על ידי כלים של פרסונליזציה. וזה בעצם מאפשר למורה להתקדם בצורה יותר מהירה ולשמור על כל הכיתה אינגייג'ד. וזה וככה אתה בעצם מאפשר. וכמובן יש את הקומפליינס הזה שמורים צריכים לתת דוחות או להסתכל ובדרך שאתה יכול למדוד איפה נמצא כל תלמיד בצורה מאוד מאוד מהירה אתה גם יכול לעשות פתרונות גם מאוד מאוד מהירים כתוצאה מכך. זהו וכנראה שגם במהלך הדבר הזה לא תהיה לנו ברירה אלא בשביל לרתום את התלמיד ואת ההורה שלו אנחנו צריכים שהמוצר גם יהיה אינגייג'ינג כדי שהוא באמת ישתמש בו אחרת זה לא הוא לא יפיד the entire machine with his נכון עם ההתנהגות שלו? אם התלמיד לא רוצה בול כאילו מישהו עומד אני אפילו לא תלמיד אם הלומד לא מעוניין זה לא יעזור לך. אבל זה נותן לנו את הוואי למה בכלל להשקיע בעצם באינגייג'ינג אינגייג'מנט בתוך המוצר בעצם בסופו של יום. אני חושבת שיש הוואי הרבה פעמים מאוד מורכב כי אני גם אני ככה כולנו ישר חושבים על דורינג או נכון שאנחנו חושבים על מוצר ממכר ושל בלמידה אבל הרבה פעמים הוואי בלמידה הוא כאילו לא בתמיד קשור למוצר. כאילו דוגמא דיברנו על זה קצת לפני אבל יש את כל המוצרי הכנה למבחן שזה כמו הג'ימט או הפסיכומטרי או כל המבחנים האלה שזה המוצרים היום יכולים להיות מזעזעים זה פשוט תרגיל אחרי תרגיל אחרי תרגיל. המוטיבציה מאוד גבוהה כי יש לי אני רוצה לעבור את המבחן המוצר. טוב דיברנו על k12 עזבי. כן שב k12 באמת המוטיבציה מאוד מאוד חשובה וכאילו היא בין הכי קשות כי בין הבעיות הכי קשות ופה אני באמת מסכימה איתך שהco-pilot דרך הפרסונליזציה של התוכן יכול מאוד מאוד להגביר מוטיבציה לדוגמה אפילו כאסטרטגיית הוראה אני אקחת את מהרבה מעט של טיילורד אחד מהדברים שהיינו בודקים זה מוטיבציה כי מוטיבציה מאוד מגביר סיכויי הצלחה. ואחד מהפתרונות בלהעלות מוטיבציה זה להשתמש בתרגילים מהעולם האמיתי. ככה במיוחד במתמטיקה כי אתה יכול ללמד משולש ואתה יכול ללמד כזה מסלול רכיבה או משהו שקשור למשהו שקשור למשהו אז וככה בעצם זה יכולת איך להעלות מוטיבציה וזה מה שמכניסים לתוך מוצר וזה איך שנגיד את AI תות'רוס והקופה בעצם יכולים לעשות את הפרסונליזציה דרך עולם התוכן שבו לומדים את החומר. וזה יהיה העלאת מוטיבציה זה לא שעכשיו יש כאילו יכול להיות ויש תלמידים שמוטיבציה עצם זה שהם אינגייג'ינג עם משהו נוסף מעלה להם את המוטיבציה אז יש הרבה שיטות להעלות את המוטיבציה פשוט עולם הכלים שלנו מתרחב בצורה ממש משמעותית. זה נכון נכון ואני אשאיר אותך במחשבה לסוף מה שגורם לי לחשוב עכשיו בכלי ג'ן AI וגם בדואולינגו אני שמתי לב לזה. נכנס כל העניין של speech שאתה ממש מדבר עם המכונה ואז פתאום אתה אני לפחות חושב טוב מה עוד 20 שנה איזה ערך יהיה למילה הכתובה כשבעצם כל האינטראקציות שלי יהיו בכלל בדיבור אני לא יודע. אז כאילו מה זה מה זה טוב בסדר זה פתחת עכשיו היה פרק ממש מוצלח מעיין איזה כיף שבאת תודה רבה ואת לגמרי חוזרת לפה אני אשאל אותך אז מה את מאחלת לעצמך לשנתיים הקרובות מעיין בעוד שנתיים.

מעיין יבנה: [45:04] אני חושבת שלהיות true to my craft ולהתפתח וללמוד אני מאחלת לעצמי הקנייה של סקילס חדשים שאני אפילו לא יודעת מהם היום.

אייל דוד: [45:18] מעיין ניפגש ניפגש עוד שנה שנתיים ונעשה catch up פייס טו פייס היה ממש כיף וביי בינתיים תודה רבה תודה רבה ביי ביי חברים תודה על ההקשבה אם מצאתם את הפודקאסט הזה בעל ערך תוכלו להירשם לעקוב אחרינו כמובן לפרקים נוספים בספוטיפיי אפל פודקאסטס או כל אפליקציה אחרת כמובן שאם לא מצאתם אותנו באיזושהי אפליקציה אשמח שתכתבו לנו. נשמח מאוד לחמישה כוכבים בכל פלטפורמה ושתעקבו אחרינו כדי שעוד מאזינים יוכלו להיחשף אלינו ולמצוא את הפודקאסט. אתם גם יכולים למצוא את הפרקים הקודמים בכל אפליקציה או בערוץ היוטיוב יש לנו לינקים בתיאור אז עד הפעם הבאה יאללה תהיו יעילים וביי ביי.