תמלול: מעין גוטליב | Symbol | פסיכולוגיה של מנהלי מוצר

אייל דוד: [00:00] היי חברים, זה אייל. הגעתם לפרודקט בילדר, ופה תוכלו להקשיב לשיחות המוצר הכי מעניינות. המסע שלי החל ב-2012, כשלמדתי מה זה פרודקט, בסטארט-אפ שלי. מאז עבדתי בתעשייה, ומ-2017 החברה שלי מייעצת למגוון חברות. הדרייב שלי הוא לעזור לכולנו להשתפר כאנשי מוצר. ולפני שמתחילים, אם אתם נהנים להאזין לפרודקט בילדר, דרגו אותנו בבקשה בחמישה כוכבים בספוטיפיי. זה ייתן לי אחלה פידבק שהפודקאסט נותן לכם ערך, וזה ישמח אותי מאוד. אז יאללה, מתחילים. היי, מעיין, מה העניינים? בסדר, מה שלומך, מעיין. נהדר, איזה כיף שבאת. איזה כיף שהזמנת. את באת גם לדבר על נושא שאני לא רגיל לדבר פה, אז אנחנו טיפה ניתן הקדמה. יאללה, סע. אני אספר בעצם שנייה עלייך, אז בעצם נמצאת איתנו מעיין, היא פרודקט מנטור ופי-אם אין רזידנס בסימבול, ב-VC, ואנחנו כאן כדי לדבר על פסיכולוגיה של ניהול מוצר, או איך שלא נחליט לקרוא לזה בעצם, מה מתחולל במוח של מנהל מוצר בפן הרגשי?

על מה הפרק: הפסיכולוגיה של ניהול מוצר

מעין גוטליב: [01:03] ברגש. ברגש. בלב. זה חיבור בעיניי. אבל כן, זה מה שמייצר כאבי גב,

אייל דוד: [01:09] שזה בעצם גם שם וגם שם. נכון. אז מעיין, בואי טיפה נספר מי את ומה את, אז טיפה בואי נרוץ על הבעיה שלך. אני אתחיל בממר״ם, נכון? את רוצה כמה מילים משם? כן, אפשר.

מהמסלול: ממר"ם, Leverate ואוטודסק

מעין גוטליב: [01:21] אז באמת התחלתי בממר״ם, הייתי בצבא עשר שנים, זה מפתיע גם אותי הרבה, התחלתי בתור מפתחת, ראש צוות פיתוח, היה לי איזה סיבוב מהיר כמפקדת קורס תכנות, וזכיתי בשלוש שנים שעשיתי תפקיד שהוא, נקרא לזה, הכי קרוב לפרודקט שיש, לא היה אז לפחות פרודקט בצבא. אחר כך עברתי לסטארט-אפ בשם Leverate, זה היה סטארט-אפ כבר די בוגר, סדר גודל של 70 איש כשהצטרפתי, בעולם הפורקס, יצא לי להקים שני מוצרים מאפס, מערכת מסחר, אחד במובייל, אחד בדסקטופ, ואחר כך ניהלתי את הצוות של המערכות צד סוחר. ביקור קצר של Relocation לניו יורק, חזרה לארץ. אני רואה שלקחת טיול, אוקיי? לא, האמת שזה לא היה טיול, הטיול היה בסוף הצבא.

אייל דוד: [02:11] כזה שלושה חודשים New Zealand כמו שצריך. אז בואי נעבור על זה שנייה, ונמשיך, אז איך בעצם נכנסת לעבודה הראשונה הזאת ב-Leverate,

מעין גוטליב: [02:18] בעצם נסעת לטיול ועבודה חיכתה, איך זה היה? וואו, זה לא עובד ככה, כמו שאנחנו יודעים. האמת שיצאתי מהצבא, והיה לי ממש חזק בראש שאני רוצה לעשות פרודקט, אני לא סגורה כל כך למה. אני כן אגיד שהכרתי את זה מאחותי, שגם הייתה ממר״ם-ניקית ועשתה פרודקט אחרי זה. מאוד רציתי את זה, חשבתי שמאוד נמוכים הסיכויים למצוא תפקיד פרודקט, כתפקיד ראשון באזרחות, וגם אני אגיד שזאת הייתה תקופה אחרת, דיברנו על זה גם אנחנו, היה אז הרבה פחות ביקוש לפרודקט מנג'מנט, המקצוע היה עוד יותר צעיר ממה שהוא היום, וגם היה לי מזל, הגעתי לאיזשהו מקום שעבד שם מישהו שהייתי איתו בצבא, והוא מאוד המליץ עליי, וגם אני חושבת שבאמת הצורך, כאילו הדברים שהם היו צריכים לתפקיד, מאוד נפלו טוב על היכולות שלי. גם הייתה המלצה וגם התאמתי להם. נכון. אז איפה זה המשיך משם? אז עשיתי שם באמת שלושה תפקידים, התנסות מדהימה, יש משהו בזה שאתה נכנס תפקיד ראשון באזרחות, אתה עושה מוצר מאפס, אתה לומד מלא מלא מלא, ואני אגיד שככה השתפשפתי עם הזמן, ובתפקיד האחרון שם גם תרגלתי יכולות ניהול, וגם כזה עליתי קצת יותר לאזורים הסטרטגיים, ואז התפקיד הבא בעצם כבר עברתי לאוטודסק, בעצם הגעתי להוביל את צוות הפרודקט הישראלי של אוטוקאד, בסניף כאן בארץ, כשההתמקדות שלנו הייתה באוטוקאד מובייל,

אייל דוד: [03:39] תפקיד מדהים, באמת, נהניתי שם. אני חייב לשאול אותך, אז איך עושים את זה במובייל?

מעין גוטליב: [03:46] מאתגר, פשוט עושים את זה. גם יש שם אנשי מקצוע מדהימים, אני חושבת שהיה בתפקיד הזה המון חיבור בין מצד אחד עולמות קורפורייט, שמביאים איתם גם את, נגיד, המורכבות של מערכת מומחי אוטוקאד דסקטופ, זה כבד, יש לזה מנוע כבד, מתכנתים שם בדסקטופ, עובדים על זה 30 שנה, מאוד מקצועיים, ועם איזשהו חיבור לעולם הישראלי, סטארט-אפי, משהו יותר דינמי, אתה יודע, מובייל, מוציאים גרסאות כל שבועיים, אווירה יותר זורמת, אז פשוט מחברים את שני הדברים האלה. יצא המוצר טוב? אני הגעתי כשהמוצר כבר היה קיים, ובעצם אחד האתגרים המרכזיים שעבדנו עליהם שם, היה להחליף את התשתית של המוצר, שלא הייתה מבוססת אוטוקאד באמת, למנוע של אוטוקאד דסקטופ, עדיק, שהמנהל שלי שם, עדיק מיטלמן, ואני עשינו על זה גם הרצאה בפרודקט X, אפשר למצוא אותה ברשת, פרויקט מדהים, בעיקר עסקנו בלהבין איך מחליפים תשתית של מוצר שנמצא בפרודקשן, ושימוש של באמת מעל מיליון משתמשים, תוך כדי ריצה, ובזמן סביר, כל המהלך היה איזה שלוש שנים, היה באמת, סופר כיף וסופר מאתגר.

שנת חופש, workaholism וחזרה למשרה חלקית

אייל דוד: [05:05] ואז לקחת נשימה, נשימה של שנה, ומצאת את עצמך בעצם בסימבול.

מעין גוטליב: [05:11] כן, כן. אז זה היה באמת שינוי, תפנית בעלילה שממש לא, לא ציפיתי שתקרה, נגיד שכשלקראת הסוף באוטודסק, כבר כזה ידעתי שאני רוצה לעזוב, והשלב הטבעי הבא מבחינתי היה, ללכת להיות ה-VP product, באיזשהו startup, וכבר דיברתי עם חברים מעבר, והתחלתי לבשל משהו, אבל הייתי אחרי איזשהו משבר אישי, והבנתי שאני צריכה הפסקה, וככה, האמת שבזכות הבן זוג שלי, שעזר לי להבין שאנחנו לא מדברים פה על הפסקה של חודשיים שלושה, אולי בעצם, אפילו כדאי להעז ולקחת שנה, זה היה מהלך מאוד לא מעייני, מבחינתי, והיה מדהים, אז יצאתי לשנה חופש, נשמתי, התאווררתי, עשיתי קצת יותר מעיין, ואז הבנתי שבאמת אני רוצה לחזור למשרה חלקית, כי אני workaholic מאוד, מי שמכיר אותי יצא לו לראות את זה, חושבת שיש הרבה אנשים כאלה בשוק, התופעה היא מאוד בולטת, והבנתי שאם אני אחזור לאותו מקום, אז אני אמשיך לעבוד באופן מוגזם, ואני צריכה לתרגל את השריר הזה של work life balance. אז איך כאילו מצאת חצי משרה,

אייל דוד: [06:21] ואפילו משהו מאוד מאוד נוטה ללמידה, איך מצאת את זה בעצם? האמת שאני חיפשתי לשלב כמה דברים,

מעין גוטליב: [06:29] סימבול זה באמת חלק ממש שעשיתי, חלק ממש אני עושה היום, והיה לי מזל, חברה, בשם רחלי, שהיום היא פרטנרית בסימבול בעצם, והביאה אותי לעבוד שם.

אייל דוד: [06:41] מהמם, אז אוקיי, יצא לך לעבור כברת דרך, ראית המון מוצרים, והיום את בעצם פרטנרית, רואה סטארטאפ אחרי סטארטאפ, ומייעצת להם ברמה של איך זה עובד בעצם? אז בקרן אני אגיד,

מעין גוטליב: [06:53] אני עושה כל מיני דברים, חלק משמעותי בזה זה בעצם ללוות את הסטארטאפים בפורטפוליו בתחומי ניהול מוצר. אופי העבודה, זה פחות ליווי קבוע, כשאני הגעתי לקרן חשבתי שאני ככה, יש לי חצי יום עם כל סטארטאפ, ואני אשב איתם, ונעבוד על הדברים, ואז הבנתי שזה פשוט ממש לא עובד ככה, וזה לא מתאים למה שהם מחפשים. וככה ניתחנו את זה קצת,

אייל דוד: [07:17] ופשוט שינינו את זה. אז קחי אותנו שנייה אחורה, בסדר? אז התחלת לשבת עם סטארטאפים,

מעין גוטליב: [07:23] הגעת למצב שאת יושבת איתם חצי יום? כן, לקחתי שני סטארטאפים, וניסיתי לשבת עם כל אחד יום, וחצי יום בשבוע. מה קרה שם? היה בלאגן. אני אגיד, קודם כל סטארטאפים רצים בקצב שחצי יום בשבוע, זה פשוט לא רלוונטי. אתה מגיע, אתה חוזר שבוע אחרי זה, עשו שלושה פיווטים באמצע, קונטקסט, הוא פשוט, זה לא התאים. וכאילו כן הרגשתי שאני מצליחה לתת ואליו, אבל זה לא מספיק, וגם אני אגיד, סימבול קרן ג'נרליסטית, קרן צ'ק ראשון, ג'נרליסטית, זה אומר שאנחנו נפגשים עם סטארטאפים כשהם רק הפאונדרים, בעצם, אין צוות, הם צריכים... הם צריכים איש פרודקט שעובד,

אייל דוד: [08:07] וגם פרודקט זה חלק מאוד קטן, בכל מה שהם עושים. אני מבין שרוצים להוריד מהם את זה, אבל אוקיי.

מעין גוטליב: [08:13] נכון, בדיוק, אבל אני, בחצי יום בשבוע אני לא באמת יכולה להוריד מהם את זה, אני יכולה לבוא וליעץ, ולתת קצת כיוון, ואולי קצת לעזור בנושאים ספציפיים, כמו אנליטיקות, אבל אני לא... לא יודעת את התוכן שלהם בעצם. בדיוק. וזה לא היה מספיק. ואז הבנו ש... כאילו כן הצלחתי לתת ואליו, אבל גם, אני אגיד, לוקח הרבה זמן להיכנס לתוך עולם התוכן שלהם, איזה שהוא מכיר לתת לי את הקונטקסט. ומה שהבנו, זה שקראנו לזה, מיקרו-סרוויסס אז בהתחלה, שעדיף שאני פשוט אכנס כל פעם לאיזו סוגיה, ואייעץ. אז נגיד, אני יכולה להיכנס לאיזשהו סטארט-אפ שנמצא בתחילת הדרך, לעשות איתם פרודקט מרקט פיט וורקשופ, ממוקד, כזה, לא יודעת, לקחת שבוע, איזה שתיים שלוש פגישות של כמה שעות, או אפילו פחות, והם הרוויחו. אני יכולה להיכנס ולעשות להם ריוויו על אפיונים, או אם חברה עכשיו הגיעה למצב שהם מגייסים פרודקט, לשבת איתם, לעזור להם, לחדד מה הם באמת מחפשים בפרודקט, איך לעשות לבן אדם הזה אונבורדינג, נכון? אז כאילו, אני מריח פה

אייל דוד: [09:13] שעברנו מגישה איכותנית לכמותית, בעצם בואו נבין שנייה עכשיו מה הבעיה נחלק אותם לבאקטים, נעשה שנייה למצוא את השמונים-עשרים, נכון? אה... ואת יכולה להביא הכי הרבה ערך בכמה שפחות זמן בעצם.

מעין גוטליב: [09:25] נכון, אבל אני לא חושבת שזה... אני לא חושבת שזה הופך להיות כמותי, כאילו אני חושבת

אייל דוד: [09:31] שזה עדיין... צודקת, צודקת, אני פשוט אומר שאוקיי, אי אפשר כירורגית להיכנס לכל אחד, בואו נראה מה יכול לעזור למכלול. נכון, נכון. אז מה גילית? קודם כל שזה יכול לעזור, וגם

מעין גוטליב: [09:43] שזה נורא תלוי בכימיה עם הפאונדרים, ונורא תלוי במה קורה איתם באותו רגע וכמה יש להם, וכמה אני מתאימה מבחינת הידע שלי ומה שאני יכולה לתת. אני אגיד שבחלק מהמקרים מצאתי את עצמי, באמת עושה מנטורינג ובחלק מהמקרים גם פשוט נהייתי זו שיושבים איתה פעם לארוחת צהריים ושופכים לה את כל מה שיש. כל הנשמה, אה? אין מה לעשות, הכל נשמה. ומפה בעצם

אייל דוד: [10:07] אז אוקיי, עשית כמה כאלה ואז פתאום נולד דבר, נכון? נכון. פתאום התפקיד הזה התהווה.

מעין גוטליב: [10:13] אני באמת אגיד שלצד, שלצד הליווי של הסטארט-אפים בפורטפוליו יש עוד דברים שאני עושה שם. אני אגיד שאחד הדברים הכי מדהימים אני חושבת שהקרן עושה זה קבוצות. קבוצות של מה? אז זהו, התחלנו מקבוצה למנהלי מוצר ראשונים בסטארט-אפים, עם הזמן זה זכה לשם Zero to One Product Club. כל הסיפור הזה התחיל בזה שהבנתי שמאתגר לי לתת ואליו לסטארט-אפים בפורטפוליו ופשוט התחלתי לדבר עם אנשי פרודקט בסטארט-אפים ולהבין מה בדיוק האתגרים שמתמודדים איתם מה הקשה להם, מה קשה איך לפרק את זה ברור לי שהקושי מתמקד בלהגיע לפרודקט מרקט פיט, אבל איך נעשה זה קצת יותר קונקרטי ומפורק ואחרי הרבה מאוד שיחות הבנתי שיש פה פיין פוינט מטורף שחוזר על עצמו כל הזמן זה אנשים בתפקיד סופר מאתגר, יש שם הרבה מאוד לבד יש שם המון אתגרים בעבודה עם הפאונדרים כי יש תאום ציפיות מאוד חלקי הרבה פאונדרים לא באמת יודעים מה הם צריכים מראש, או שהם יודעים וזה משתנה בסוף הם לוקחים את הבייבי שלהם שחשוב להם כל כך ועמלו עליו, שעושים פרודקט בהתחלה והם הביאו איזה נני שהיא אשת מקצוע והיא מאוד טובה, אבל למה שאני אשחרר את הבייבי שלי בקלות ככה למישהו אחר, ובכלל סטארט-אפים זה מורכב, אין דאטה יש הרבה מאוד רגישות לגבי עבודה עם לקוחות, וכל זה לפני וורק לייף בלאנס שלא בדיוק היה והכאוס המוחלט של תהליכים שלא קיימים ופשוט פתחנו קבוצה, משהו בין קבוצת למידה לקבוצת תמיכה זה סדר גודל של, מאוד חשוב לנו האינטימיות, זה סדר גודל של עשר, אגב שתים עשרה נשים בקבוצה, שפשוט נפגשים פעם בחודש, וכל מפגש שני אנשים מביאים איזשהו use case מהיום-יום משהו שהם מתמודדים איתו אנחנו כקרן לא מתיימרים לבוא וללמד אני בעיקר עושה שם facilitation כמובן יחד עם רחלי ויובל שגם מאוד תורמים מהידע והניסיון שלהם, וקורים שם דברים מדהימים בקבוצה אני אגיד משהו באווירה הסלונית הפתוחה, ובזה שקשה לאנשים בתפקיד הזה, למצוא עוד אנשים שחווים איתנו את אותו דבר אז איך נראה המפגש כזה, כאילו

Zero to One Product Club: קבוצות למנהלי מוצר ראשונים

אייל דוד: [12:31] את אומרת אנחנו רק, את לא מנחה אותו בסופו של יום, את לא מביאה, אני מדמיין את עצמי בסיטואציה נורא קשה לא להוביל דבר כזה ולנסות לפתור אותו במקום נורא קשה

מעין גוטליב: [12:43] וגם פה הגעתי למפגשים הראשונים ואני עשיתי facilitation והכנתי וזה ומה שהיום הבנתי, מדובר במנהלי מוצר אנחנו אוהבים לדבר אנחנו יודעים לדבר ואני יכולה להגיד שבמפגש 2 הראשונים היה העניין של לתת לקבוצה להתחבר יותר עסקתי בלתת לקבוצה להתחבר ופה ושם טיפה לתת מהידע שלי יש שם מספיק ידע בחדר אני לא באמת אנשים ממש טובים בלעזור אחד לשני אנחנו כן מביאים הרבה יין כדי לשחרר כזה את האווירה וזה נחמד עם הקבוצה הראשונה והשנייה והשלישית אז גם עשינו כבר מפגש צריך לבדוק אולי על הסיבה שהם באים אז נעמם

אייל דוד: [13:25] סליחה קטעתי אותך, אז כמה קבוצות כבר היו? איך זה נראה? זה במחזורים ממש כאילו? כן, כן, אז היו כבר שלוש קבוצות

מעין גוטליב: [13:31] ואז עשינו מפגש של ככה הבנו שאנחנו בעצם מקימים פה קהילה והפגשנו את כולם ביחד ואני אגיד שלא מזמן פתחנו קבוצה ראשונה למפתחים גדול, כן כי בכלל הקרן הבינה שמן הסתם יש המון המון פוקוס על פאונדרים אבל אם כבר אנחנו עוסקים בearly stage כל הנושא הזה של עובדים ראשונים בסטארטאפ, וואו באמת חווים מלא מלא קשיים ומנהל מוצר זה חלק מזה ויש עוד הרבה תפקידים שחווים את זה ועכשיו אנחנו מנסים ככה לתת מענה לכולם. ממש יש הרבה רכיבים שיכולים לעלות הרבה כסף בדרך

אייל דוד: [14:07] אם מסתכלים על זה אוקיי, מגניב אז אתם רוצים ככה, אז אני אשאל אותך עכשיו את השאלה הקבועה שאנחנו שואלים פה אז אחרי שהסתכלת אחרי כל הקריירה הזאת שתיארת והחברות השונות ועכשיו שבעצם עושה דרילדאון וממש דאבל קליק על מנהלי מוצר בחברות צעירות, אז מה לדעתך הסקיל הכי חשוב של מנהל מוצר

הסקיל הכי חשוב של מנהל מוצר

מעין גוטליב: [14:31] הו הרי המון, אני אנסה למקד את זה. אני חושבת שהדבר הראשון שאני מחפשת, זה איזשהו ניצוץ של לידרשיפ בסדר, כולנו ככה יש הרבה מאוד מקורות מקורות מנהיגות בכל אחד מאיתנו אז לדעת לזהות את מקור המנהיגות שלך ולהביא אותו כדי להניע ולרתום ללא סמכות דיברנו על זה קצת קודם עוד משהו מאוד משמעותי, דווקא יותר משהו שקשור לאותה מנטליות זה לפרק בעיה גדולה, לבעיות קטנות, ולהסביר בפשטות זה סופר חשוב בעיניי תקשורת גם, ואונרשיפ אונרשיפ זה באמת

אייל דוד: [15:07] הבסיס להכל בתפקיד הזה כן, אז זאת תשובה טובה אז גם למנהלי מוצר בחברות צעירות את מרגישה את זה ככה? או שיש דברים שאולי אם אני עובד בקורפורט גדול או באוטוקאד לצורך העניין אני אולי יכול לבחור ספציפית הדברים שאמרתי

מעין גוטליב: [15:26] אני מרגישה שהם באמת הבסיס של כאילו הם התשתית של התפקיד בעיניי אז כן, אני חושבת שזה רלוונטי

אייל דוד: [15:32] אפילו על אחת כמה וכמה בחברה קטנה ואני מנסה לראות אם זיקקתם דברים נוספים שעלו בעצם מהמפגשים האלה שהם אולי כן רלוונטיים למנהלי מוצר סתם, אני מנסה לשים את עצמי כן, במקומות כאלה אז מעבר לאונרשיפ וזה אני חושב שאני אני חושב שהיא יכולת ממש טובה לצלול לפרטים הרבה יותר אולי מאשר בחברה גדולה שיש מישהו שמסוכך עליי לא יודע, בעיניי זה נראה חשוב ואם גם צריך לתעדף בין הדברים אז אולי אונרשיפ זה משהו שהוא מאוד מאוד חזק במקומות האלה סתם אני אומר בסוף יוצא שהמנכ״ל נוסע עכשיו לאיזשהו כנס בווגאס אז אתה לא המנכ״ל בפועל אבל אתה כאילו, אם עשיתי הוא גם נסע סתם אני אומר, אתה הבן אדם שצריך לנווט את הספינה ולהגיד, אני חושב שזה יותר קשוח מאשר לא יודע אם קשוח, אבל זה קצת אחר, לא?

מעין גוטליב: [16:26] קודם כל, זה ממש אחר זה באמת תפקיד מאוד שונה ואני חושבת שהוא מאוד מאוד קשוח אני לא יודעת אם אתה זה שצריך לנווט את הספינה, אני חושבת שזה נורא תלוי בתפקיד שאתה לוקח, יש מנהל המוצר בסטארטאפים שהם יותר ג'וניורים שנכנסים ויש כאלה שהם יותר ותיקים ומנוסים וגם יש כמה פאונדרים הרבה פעמים. אני כן חושבת לא, אני עשיתי את כולם, שמעתי עליהם אני כן חושבת שהנושא של התמודדות עם שינויים ועם דינמיות זה משהו שקיים בתפקיד הזה בכל סוג חברה והוא הכי הרבה יותר בסטארטאפים כי יש כאוס מוחלט בסטארטאפים, ולדעת למצוא את עצמך בתוך זה, לדעת להמציא תהליכים ולשנות אותם כל כמה שבועות כי החברה פתאום גדלה או כל כמה חודשים וגם לדעת להתאים את עצמי, אני חושבת שקורפורטים נוטים להשתנות פחות, בסטארטאפ יש גם הרבה מאוד עניין של אני חושבת שתמיד יש עניין של להתאים את עצמי למה שהסביבה צריכה ממני מה שהמנהל שלי צריך ממני אבל בסטארטאפים זה עוד יותר קיצוני אתה נכנס ואתה ממש צריך בעיני, להבין מה הפאונדרים לא יכולים לעשות בעצמם ואני יכול לתת להם, ודיברתי כאילו, יצא לי לדבר עם הרבה מנהלי מוצר בסטארטאפים שאומרים, וואלה הרבה מה שאני עושה זה לא ניהול מוצר, אבל אני מרגיש שזה נותן כרגע הכי הרבה, וואלה בסטארטאפים כמו מה למשל? במקרה קיצון, לגשר בין הפאונדרים גם זה היה לנו ולפעמים אנשים בסטארטאפים עושים לפעמים ענייני אדמין במשרד אתה מוצא את עצמך בתור זה שמזמין דברים למטבח, וזה מה שצריך כרגע וואלה זה בסדר ולפעמים אני זה שיושב ומפתח ועוזר להם לעשות פינג פונג על המחשבות שלהם אבל זה מה שמקדם את החברה כרגע ואתה יודע, לפעמים עושים מרקטינג ולפעמים עושים סייל זה כאילו דברים קצת יותר מובנים להם

אייל דוד: [18:17] מה חשבת? לא יודע דווקא מסקרן הכל מהכל אז אוקיי, מגניב עכשיו בואי נצלול אולי למשהו רחב יותר כי אנחנו באמת רוצים להסתכל על כל סוגי מנהלי המוצר וגם בעצם אנשי מוצר באופן כללי כי גם לויפי יכול להיות אותם סימפטומים לצורך העניין אז אלה דברים שגילית שחוזרים וששווה לדבר עליהם בממד רגשי באמת יש המון

מעין גוטליב: [18:47] חשבתי שאפשר להתחיל עם משהו שהוא יותר בבייסיקס כזה נגיד ניהול ללא סמכות זה באמת נושא שכולנו כבר יודעים ומדברים על זה שזה אחד האתגרים המרכזיים בניהול מוצר ושאנחנו בסוף מובילים צוותים של אנשים שאנחנו לא מנהלים אותם ולפעמים זה גם מורכב אני עובדת עם כמה מפתחים בצוות שלי לפעמים יש שם גם ראש צוות שהוא כן מנהל, הוא מנהל אותם אני צריך לתת לו מקום וללא סמכות נשאר לנו באמת לגייס את מקורות הלידרשיפ שלנו כל אחד ומה שיש לו לפעמים אני מאוד חכם ולפעמים אני מצחיקה ולפעמים אני סתם צ'רמר ואני עובדת עם הדברים האלה אבל השאלה היא מה קורה כשאתה נופל על איזשהו מוקש כי הגעתי עם הכישורים האלה ולפעמים זה לא מספיק אני זוכר את עצמי כ-PMית יחסית בתחילת הדרך ואני באה לאיזה פגישת גרומינג עם הצוות והכנתי את האפיק והכל ישב מסודר ואנחנו מתחילים לפרק את היוזר סטוריז ואז מישהו מהצוות מתנגד, אבל מה זה בהתנגדות כאילו אני מנסה לפרק ואני לא מצליחה ויש בסיס לאירור הזה? כלומר זה גורם לך

ניהול ללא סמכות ואמפתיה ככלי עבודה

אייל דוד: [19:59] לזוז בחוסר נוחות בכיסא ברמת הנחת הבסיס? לפעמים בהתחלה לא

מעין גוטליב: [20:05] ואחר כך כן, אתה יודע, אין מה לעשות אנחנו בני אדם וזה גם עניין אני חושבת הרבה פעמים של כמה מצורך עניין, במקרה זה המפתח אבל לא משנה, מי שעומד מולך לוחץ וזה גם הרבה פעמים אפילו אותי יותר כי הוא לוחץ מול עוד כל מיני אנשים ומה קורה לי כשפתאום מישהו חצי מפוצץ לפגישה, הוא גורם לי להרגיש קטנה ליד אנשים אחרים ואני חושבת שאחד הכלים שהכי עוזרים לי במקום הזה, ועם השנים למדתי שהוא באמת זה סופר חשוב למנהל מוצר, זה אמפתיה אמפתיה זה כזה, כשמדברת על זה אז לפעמים אנשים אומרים, מה, את חושבת שאני לא אמפתי? ממש חושבת שכולנו אמפתיים וזה משהו טבעי, אבל אני חושבת שבתפקיד הזה, זה יכול להיות כלי שמשרת אותנו ואותי זה ממש שאני אגיד את זה הרבה פעמים אמפתיה במובן הזה שאני יכולה לקחת את אותו מפתח שפוצץ לי את הפגישה שתמיד יש את האחד שכזה קצת אוהב לפוצץ פגישות ולהגיד, אוקיי בואו ננסה להבין אותו קצת יותר לעומק בדיוק כי בסוף, כאילו הבן אדם הזה, הוא כנראה זה שהכי אכפת לו בצוות לא יודעת אם הכי, אבל מאוד אכפת לו והוא גם כנראה איש מקצוע מאוד טוב ובגלל זה הוא מתעקש, והוא לא מתעקש כי משהו כואב לו שם ואם אני אדע להבין אותו יותר טוב ולראות אותו אני אגיע מראש לפגישה אחרי שישבתי וחשבתי איך מה שאני הולכת להגיד נוגע בכל אחד מהאנשים האלה ואיפה זה פוגש אותם רגשית אז אני אצליח לנהל את הפגישה יותר טוב אבל בשביל לעשות את זה אני צריכה לשבת עם האנשים האלה לפני זה לסמן את הפרויקטים האלה שלי ולהגיד, אוקיי הנה בן אדם שאני רוצה לשבת איתו לקפה מדי פעם ולהכיר אותו וכשאני מכירה אנשים יותר טוב אני יותר יודעת לצפות אותם ואני אגיד, זה הדדי האמת שיש לי דוגמה מעניינת בהקשר הזה של משהו שצריך לעבוד באוטודסק סיפרתי לך על הפרויקט התשתיתי הגדול הזה שעשינו וזה באמת היה משהו ככה החלטה שלא טריוויאלי להעביר אותה, לקחנו פרויקט שתוכנן בשלוש שנים וקיצצנו אותו בערך לשנה והיה ברור שיהיו הרבה התנגדויות ואני חשבתי ובניתי מצגת ושכנעתי את הלידרשיפ והלכתי ועשיתי רוד שואו עם המצגת הזאת ואני אגיד שמאוד התמקדתי גם בהנהלה וגם בצוות הייצוב כי היה לי ברור ששם הנקודות הקשות במיוחד ואז יום אחד היה לי היום שבו ידעתי שאני מציגה את זה למפתחים וערב לפני זה נשארתי בעבודה עד מאוחר כזה התחלתי לטייב את המצגת עבורם והבנתי שוואלה אני לא יודעת איך זה יפגוש אותם אני לא יודעת בדיוק מה יש שם ולמזלי ישב שני שולחנות ממני אחד המפתחים ואמרתי יש לך חצי שעה בשבילי בוא אני רוצה להראות לך משהו והראיתי לו את המצגת שאני רוצה לעבור עליה מחר ובאמת ניסיתי להבין איפה זה פוגש אותו מה יש שם ואני מעבירה לו את זה ואני רואה שפתאום יש לו עווית כזה קטן בפה ואני אומרת לו מה מה תגיד לי מה מעצבן אותך איפה זה מדליק אותך ולמדתי המון בחצי שעה הזאת למדתי מה כואב למפתחים בדבר הזה וגם איך להציג את זה ובאמת אני חושבת שהכלי המדהים הזה זה שכאילו ברגע שאתה מראה פגיעות וברגע שאתה בא עם פתיחות זה גורר פתיחות ופגיעות מהצד השני זה דבר הדדי ובלי להתכוון יצרתי גם אמפתיה כ-PM והיום אותו בן אדם הוא כבר הדובר שלי בתוך הפיתוח כבר השגריר שלך מהמם

אייל דוד: [23:45] כאילו בראש שלי אני חושב וואו עשית פה אחלה תעלול שיווק כי כאילו זה גם השאלה שעולה לי זה מעניין את חושבת שהעבר שלך בתור מפתחת כאילו היווה פה מכשול כאילו אולי כבר אמרת אני לא

מעין גוטליב: [24:03] מבינה את הראש להם אני אתקדם וזה כי לי זה קרה אני חושבת שבשלבים מוקדמים כשהייתי יותר קרובה לפיתוח חד משמעית ספציפית באוטודסק כבר לא פיתחתי המון זמן אז די כאילו לא התיימרתי אפילו שאני לא יודעת אבל אני לגמרי בכמה שנים הראשונות כשעברתי להיות מנהלת מוצר הייתי מאוד במקום הזה וגם הייתי מנהלת מוצר פחות טובה כי

אייל דוד: [24:27] הייתי בראש של הפיתוח לגמרי ואת יכולה דוגמה נוספת לאמפתיה על משהו כאילו עוד איזה טריק כזה לא טריק אבל בעצם את יודעת דבר כזה שאפשר לשתף עם המאזינים לקחת אותו לפרקטיס סביב איך להפעיל אמפתיה או את תחליטי אני חושב שבאופן כללי את אמרת אוקיי לפני שאני יוצאת עם עשרים אני בעצם מחדדת אותם

מעין גוטליב: [24:51] ואני מנסה להיות אמפתית מאוד לצד השני אבל גם דיברת בעצם על הרגלים של אני משתקפת איתו או איתה

אייל דוד: [24:57] וכאילו יש דברים מאוד כאלה שאת אולי סביב לא יודע עבודה דיברת יותר על העניין של הקיק אוף, החשיבה של המוצר, רציתי להגיד גרומינג אבל כבר לא עוברים על גרומינג

מעין גוטליב: [25:09] נכון נכון כי חשבתי על זה שאני אגיד, זה אני רוצה לציין שזה בימים שבהם אג'ייל לא דייך היה כל כך מזמן אבל כן לא אבל בעצם כאילו

אייל דוד: [25:21] גם יש את העבודה השוטפת שמפתח יכול להיות ברבק שלו באיזשהו לאו וכאילו להראות אמפתיה שם זה גם דבר שאני שם אני משתדל לעשות לגמרי אני חושבת שזה כל

מעין גוטליב: [25:33] הזמן כאילו אנחנו עכשיו מדברים על מפתחים גם זה לא רק נכון נכון נכון זה כולם אני חושבת שבסוף זה פשוט להיות בקשר טוב חשבים זה יכול להיות לשתות קפה וזה יכול להיות לאכול צהריים וזה יכול להיות בן אדם או לבוא ולשאול מה קורה ואת singer ואת Hochbys remaining ואני רואה שמישהו שותק אז לא ו Earl חושב כפיים יותר ואני יודעת כן את המקומות האלה של אנשים שלא הגידו מה בליבם ואחר כך זה התפוצץ אני אגיד enabled כולנו. מה שחשוב זה פתיחות, זה בעיקר פתיחות. וזה גם נכון כשעובדים עם פאונדרים, וזה נכון כשעובדים עם סטייקהולדרים בכלל מעבר לים. וזה נכון כשעובדים עם מנהלים, כן? כל הנושא של המנג'ינג אפ, כן, שאני לא יודעת כמה עוד יצא לנו לדבר עליו, זה בכלל עולם ום לא, כן? אני אגיד שלי גם היה באותו דסק, סיטואציה עם מנהל שהיה לי מאוד מורכב, מנהל מארצות הברית. ואחד הדברים שהכי עזרו לי שם גם זה אמפתיה, זה ממש להתעקש על הנושאות להבין מאיפה הוא מגיע, ועם הזמן הבנתי כמה זה רחוק מאיפה שאני מגיעה, אז באמת אני צריכה להסתכל עליו, ולא עליי, והרבה פעמים אנחנו כל כך במשימות ורוצים להתקדם, אז אנחנו בפוקוס על עצמנו, וזה טבעי. אבל בתור חיה כזאת, אתה יודע, מנהל המוצר בארגון בקשר עם כולם, אז אנחנו צריכים לעשות המון עבודה של לשאול וואטס אין איט לצד השני.

אייל דוד: [26:58] נכון, נכון, נכון. ואני רואה שכשדיברנו בעצם על הדבר הזה, ההיפוך שלו זה גם, לא יודע אם היפוך, אבל יש את העניין של הבדידות, נכון? נכון. שאתה רוצה להיות אמפתי, אבל מצד שני, את הזכרת גם בדידות בהקשר של פאונדרס מקודם, רוצה לגעת בזה? יאללה.

בדידות ותסמונת המתחזה

מעין גוטליב: [27:19] קשה גם להיות אמפתי כשאתה בודד, לא כשאתה מרגיש בדידות. קשה מאוד גם כי אתה מרגיש הרבה פעמים כלפייך האמפתיה. אתה לבד, כן? כן, זה גם יכולת שכאילו, you need to suck it up. כן, נכון, בדידות זה עוד אלמנט מטורף של התפקיד הזה, יש לזה המון היבטים, אני חושבת שזה מתחיל, אני חושבת שמנהלי מוצר צעירים פוגשים את זה הרבה בחוויה הזאת שאני עובד עם המון גורמים בארגון וכל אחד חושב, כמו התמונות האלה בפייסבוק, נכון? מה ההורים שלי חושבים שאני עושה מזה? מה הפיתוח חושבים שאני עושה? מה קסטמר סקסס חושבים שאני עושה? וכל אחד חושב משהו אחר. וגם יש את הנושא שהרבה פעמים אני עובד כחלק מצוות, ולמפתחים יש אחד את השני, ואז אני עובד גם עם החבר'ה מהמרקטינג, וגם להם יש אחד את השני, או שאני עובד עם ראשי צוותים או דירקטורים של פיתוח, וגם הם, בתוך הצוותים שלהם, אבל אני מאוד לבד. ועוד אספקט של הדבר הזה, זה שככה גם התחבר לתסמונת המתחזה, קצת דיברנו עליה קודם, זה שלפעמים בתור מנהל מוצר, אני זה שמוביל לאיזושהי אסטרטגיה, או דוחף לאיזשהו feature או outcome, ואני אומר, בוא נה, אני לוקח איתי את כל הארגון לשם, ואני מגייס את כל המנהיגות שלי, ואני אומר בביטחון, שזה מה שיוציא אותנו מהבוץ, או יזיז את המחט שכרגע אנחנו ממוקדים עליה, ומה אם לא? ויש גם המון בדידות במקום הזה, זה דורש ממני באמת לגייס המון,

אייל דוד: [28:42] אבל עכשיו כולם מצפים, ובסטארט-אפים זה סופר-קשה, זה הלאה, זה נמוד בקבוצה. גם יותר משקל על הכתפיים שלכם.

מעין גוטליב: [28:49] נכון, אנחנו כמו מול פאונדרים, שזה העסק שלהם, שמו... גם לך תקשר עכשיו מסר שלא אמרת לו לא, אולי אתה לא מאמין בו, אתה לוקח אותו מהפאונדר, זה מוריד אותו למטה, ומצד שני הצוות מתנגד, ואז זה גם מוביל הרי לבדידות או למקום של מתחזה, נכון? ממש. הנושא הזה של בדידות הוא מאוד קשה, והתחושה שלי שתסמונת המתחזה זה משהו שמקצין יחד עם הבדידות. כאילו, משהו בתפקיד הזה מעלה את תחושת ההתחזות עוד יותר, כי אני לבד ואין לי מי לדבר על זה. ובהקשר הזה אני חושבת שזה סופר-סופר חשוב, לוודא שמנהל המוצר, כאילו, בעיניי. קודם כול, לוודא שיש לך תמיכה. זה יכול להיות מישהו בצוות, אני אגיד שאני, כמנהלת מוצר מתחילה, היה לי פייהם בצוות הייתי, שהיה סוג של אח גדול, ופשוט הייתי באה אליו, ובאמת... פורקת. פורקת הכול, בוכה אם צריך, צוחקת, הכול. זה ממש חשוב להבין שגם אחרים חווים את זה. אם זה לא מישהו בתוך הצוות, לפעמים כשאנחנו עולים בתפקידים, לתפקידי ניהול, הרבה פעמים אין עמיתים, אז קבוצה של עמיתים שעוברים את אותו הדבר, כמו הקבוצה שיש בקרן, וזה גם יכול להיות מנטור, שנמצא במקום ש... או היה במקום שאני הייתי.

אייל דוד: [30:04] אז סופר-סופר חשוב לה. אולי את צריכה לעשות כזה שירות, אני לא יודע אם יש כזה, מעניין. מעניין. אבל אני שמח שנגענו פה בעצם גם בלתת אמפתיה, גם בלקבל אמפתיה, אנחנו... נכון, נכון. הגענו בשניהם. אני חושב שגם על בדידות, כאילו... המחשבה היא שזה אולי משתפר אובר טיים וזה אולי זה, אבל זה תמיד יכול לתפוס אותך בכל חברה שהיא ובכל תפקיד. ויש עוד סיפורים שאת ככה זוכרת ש... ככה, ששמעת בעצם מאנשים שהגיעו אליכם למיטאפ, אני רוצה להגיד מיטאפ, זה לא מיטאפ. לקבוצה, כן. לקבוצה, כן, שממש דיברו על בדידות, כי זה נשמע לי, בסטארט-אפ קטן, ממש אקוטי.

מעין גוטליב: [30:49] וואו, אני לא חושבת שיהיה שם מישהו שלא דיבר על בדידות. באמת היו המון, זה או כי אני מוביל לאסטרטגיה, או כי לא מבינים... ספציפית בסטארט-אפים זה גם קיצוני, כי מנהלי מוצר שמגיעים, הם כאילו מצד אחד, הם בלידרשיפ, אבל הם לא הפאונדרים. ואז לפאונדרים יש אחד את השני, לפיתוח יש אחד את השני, כאילו לכולם יש איזה שיקוטה עוד שעה. כן, כמו שזכרת מקודם. ואני ממש לבד, וכולם מצפים ממני דברים כאלה ואחרים, ואין לי, אין לי מישהו שמבין אותי באמת עד הסוף.

אייל דוד: [31:20] זהו, גם במקומות האלה יש בכלל את הממד שאתה עסוק כל... זה נכון כמעט בכל מקום, אבל במיוחד בקטנים, שאתה עסוק כל היום, ואז אתה מגיע לסוף היום שלך גם ככה בדאון, בדאון ואז אתה מרגיש אולי בודד וזה, אז בכלל זה כדור שלג. נכון, נכון, בגלל זה הקבוצות האלה, זה כל כך חשוב, ממש. וגם יש את הנושא של להגיד לא, שאפשר... שאפשר לדבר עליו גם בגלל. כי הוא גם מקום שבו בסוף עולה הנושא של הבדידות. אז אנחנו גם, זה כאילו נושא מאוד שחוק על פניו הקטע הזה של להגיד לא, וכולם יודעים שזה חלק נורא משמעותי בתפקיד, וזה להיות מנהל מוצר טוב.

האומץ להגיד לא

מעין גוטליב: [32:01] אבל זה גם עלה איתו הרבה מורכבות. האמת שאני יכולה לתת פה דוגמה על משהו שדווקא איזושהי מנטי שלי חוותה, שאחד ממנהלי הלקוחות שהיא עבדה איתו, וככה קבעה איתו לעבור על התוכנית לרבעון הבא, והיה לו מאוד אכפת מאיזשהו פיצ'ר שהלקוח שלו צריך, והיא החליטה שלא, כי זה לא מקדם את המוצר לאסטרטגיה שהמוצר צריך ללכת אליה. והיא אמרה לו לא, והוא פתאום מתחיל לנהל איתה איזה משא ומתן, והוא אמר לה לא, אבל ברבעון הקודם את אמרת לי שאת תתני לי עכשיו, ואת לא נותנת, ואת צריכה לתת לי אחר כך, וחוץ מזה זאת שעשתה את התפקיד לפנייך, כי כן הייתה נותנת לי, ואתה עושה את זה הרבה יותר טוב. ובאמת ככה, היא הרגישה קצת כאילו בשוק.

אייל דוד: [32:46] עכשיו אולי זה נשמע מוזר, אבל זה דברים שקורים. כן, אני כאן מפותח בבת, אבל השאלה שאני רוצה לשאול לפני שתמשיכי היא, היא לקחה את זה איתה, ואז היא עברה על זה איתך, נכון? כן. ואיפה לקחנו אותה בשיחה עם זה?

מעין גוטליב: [33:02] אני חושבת... כן, אנחנו... סליחה, כן, אנחנו לא בשוק, אבל אנחנו כן עדיין רוצים להשאיר אותו שמח ולרתום אותו למרות הדבר, אז איך תקשרתם את זה? ממש. אז אני אגיד, אגב, רגע לפני התקשורת, בעיניי שלב נורא חשוב זה מודעות וקבלה מול עצמי, כן? זו שנייה להיות מודעת לזה שהדבר הזה, מה זה? מזיז אותי ואני עצבנית, תקועה, עסוקה או מתוסכלת? אז רגע לתת לזה מקום ולקבל את זה שזה מה שאני מרגישה ושזה בסדר, כי הרבה אנשים גם נתקעים שם, והשלב הבא באמת היה רגע לנשום ולנסות להבין איך בניגוד למה שאולי בא לה באופן טבעי, היא לא נשאבת לתוך המלחמה הזאת, כן? היא לא יורדת למקומות האלה, אלא נשארת באיזשהו מקום עליון ומוביל. אז אנחנו, בתור התחלה, למקום של למה היא חושבת שהיא הייתה צריכה להגיד לו, ולמה, בעינייה, זה אומר להיות מנהלת מוצר טובה יותר, ולמה היא רוצה את האסטרטגיה המוצרית הזאת. ואז שנייה לשבת, לנשום, לאכול איזו פחמימה טובה,

אייל דוד: [34:00] ולקבוע את השיחה לשבוע הבא. מה זה מזכיר לך? מה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי שהגעתי לפה היום. זה נכון, אבל גם ניהול גבולות לילדים קטנים. וואי, ממש. כי בסוף נשמע קצת, אני לא מנתח אותה, אבל נשמע קצת שיש לה עניין של ניהול עימותים. ואם היא לא תציף את הגבול הזה עכשיו, אז בפעם הבאה זה ימשך וימשך, אז אני ממש אוהב את מה שעשיתם פה. ממש. וגם באמת, זה גם עם הילדים,

מעין גוטליב: [34:26] כן, לנשום עמוק הזה רגע, ולחכות, ולקבוע את הפגישה רק עוד שבוע, וגם קצת פחמימה לפחמימה. כן, אז אני אגיד ש... ולחזור לפגישה הזאת עוד שבוע, במקום שבו היא סטוריטלרית, והיא רגע מספרת לו סיפור, ומחזירה אותו למה האסטרטגיה, ולמה האסטרטגיה המוצרית הזאת כל כך חשובה וכל כך נכונה, ואיכשהו לנסות להביא את זה למצב שהם יוצאים מהפגישה שלא רק היא זוכרת למה, בזכות הדבר הזה מנהלת מוצר טוב, ויותר מזה גם הוא מעריך אותה יותר, ואם אפשר גם על הדרך לזכור שהוא בסוף מחויב לאיזשהו לקוח, וזה נורא קשה, שאומרים לך לא, ואולי יכולה לתת לו משהו קטן במקום זה. אולי יש איזה משהו קטן שכאן יעזור מול הלקוח הזה. וכך, והנה, בסוף הפגישה חברים והוא מעריך אותה יותר. ואולי הוא גם יכול לייצר קייס יותר טוב, וללכת לדבר עם החברים שלו, ולמצוא עוד מקרים כאלה, ואז יהיה צורך לעשות את זה. ממש. באמת, שייצר קייס, למה הדבר הזה שווה כסף? מעבר ל...

ניהול מתח: מדיטציה, נצחונות קטנים והומור

אייל דוד: [35:24] הנה, נראה אותה כבר. זהו, עכשיו אני חושב שמשהו שלא דיברנו עליו זה עניין של מתח. כן. יש מתח בעצם מול גורמים אחרים, יש מתח של חיים עצמך, יש מתח של חייתו, אמרתי בעיות גוון, לא סתם אמרתי את זה, אני ממש זוכר, אני ממש זוכר את המתח הזה. כי גם הגוף מדבר. ממש. את מה שאנחנו מרגישים. וואו. פרק כזה הולך למקומות מעניינים. אז על מתח זה דבר שאתם כן מדברים, יש... אני בטוח שזה עולה כל הזמן, יש כל מיני מדיטציות, עניינים ש... לי זה עבד פשוט, מדיטציה.

מעין גוטליב: [35:58] כן. דברים נוספים, שאת ככה... וואו, יש המון, כן. קודם כול, כל אחד במה שעובד לו, כן, אני ספציפית גם לומדת פילוסופיה באיזשהו מקום, אז הרבה דברים גם מגיעים לי משם, גם מדיטציה, גם נשימות, גם רגע לקחת הפסקה, ובתוך המשרד אפילו, מכל מה שאני עושה, ועשר דקות לשבת בצד לא עם הפלאפון, אבל להתעסק במשהו אחר, אפילו לשבת לקפה עם מישהו, מסתכל בעיניים, ולא לדבר, או לצאת לטיול, כן, וגם דברים שלפעמים עוזרים. וגם אני חושבת שלפעמים בתוך העומס המטורף, פשוט למצוא את הספייס, כן, איך אני מייצר לעצמי איזה חמש דקות נשימה.

אייל דוד: [36:41] אני איתך, אני חושב שעוד דבר סתם שלי עבד, אז מדיטציה זה דבר אחד, דבר שני זה לנסות לפחות לי, שהוא לייצר נצחונות קטנים, כשאתה במצב נורא מתוח, אז גם לך, גם לצוות, גם לעובדים וכולי, אז זה מאוד עוזר, ואז אתה בונה את זה אוברטיים, ודברים מרגישים קלילים יותר. דבר שני, אני חושב שגם יכול להיות תוצאה, זה לשבת ולדבר על המתח בחדר, סתם, אם אתה באיזושהי פגישה, אז דווקא להעלות את זה שנייה, ואולי יצא מפה רעיון מצוין, מעצם זה שלא השארנו את זה מתחת לשולחן,

מעין גוטליב: [37:11] נכון. ודיברנו. נכון, ואני אוסיף על זה הומור. בטח. לא, להשתמש בהומור.

אייל דוד: [37:18] אה, בהומור, חוש שאתה תספר. זה ממש עוזר, כאן, כאילו, סתם נזכרתי, בגלל שדיברת על הפיל הזה, כן, נתייחס לפיל הזה. חייבים ככה. פשוט איזשהו הומור, או שנייה, לי לפעמים עוזר לעשות איזה זום אאוט ולהסתכל על עצמי מהצד, או על החדר מהצד ולהגיד, בואנה, איזה מצחיק, מה שקורה פה, איזה מצחיק שהתחלנו לריב רגע על הדבר הזה, או שאנחנו פה באיזה טירוף סביב הבאג בפרודקשן הזה, ובתמונה הכללית של החיים, הכל יהיה בסדר, אנחנו נפתור את זה, אז כל זום אאוט, פרספקטיבה, והרבה הומור. מגניב, אז בעצם, אם אנחנו חושבים שנייה על סימבול ועל המפגשים שאתם עושים,

מעין גוטליב: [37:55] מי, לדעתך, הסגמנט שהכי מתאים לו להגיע? אז המפגשים של סימבול הם באמת מאוד מאוד ממוקדים למנהלי מוצר שמצטרפים כמנהלי מוצר ראשונים בסטארט-אפים. עד עכשיו הקבוצות שלנו היו ממוקדות בחברות יותר ותיקות, כבר, אני יודעת, חמש, שש שנות ניסיון ומעלה. גם לפאונדרז עצמם? לא. היה שלב שפתחנו קבוצה אחת שהיה לנו הרבה דילמה אם לערבב אותם או לא, ועשינו ניסיון לקבוצה אחת והחלטנו שדווקא אנחנו רוצים להשאיר את זה בנפרד. יש דברים אחרים שמיועדים לפאונדרים. אבל הקבוצות הם זה, אני כן, ככה, זה פיק קטן וזה, שאני ככה, בבחינה של לפתוח איזושהי קבוצה על מנהלי מוצר, שלא תהיה ממוקדת בסטארט-אפים בהכרח. גם, כי אני חושבת שהפלטפורמה הזאת היא מדהימה, לתת לאנשים פשוט לדבר עם אנשים שחווים דברים דומים עליהם, בסיטואציה אינטימית ופתוחה וסלונית, שהיא לא הנטוורקינג והמינגלינג, הרבוי בתעשייה, אלא משהו של באמת לדבר לעומק. אז...

אייל דוד: [39:03] כמה זמן נמשך כזה מפגש?

מעין גוטליב: [39:06] שעתיים וחצי. אה, יש עומק, אוקיי. כן, העניין זה העומק. העניין זה באמת לתת זמן להתעמקות וגם, אני אגיד שהשיחות קבלה במרכאות או לא במרכאות, לקבוצות האלה, הן גם חשובות, חשוב לי שזה יהיה אנשים שיש להם את היכולת לעשות רפלקציה בדיוק, שרוצים לשתף, שמוכנים לזה. וגם אנחנו משקיעים לא מעט זמן בלחבר את האנשים אחד עם השני.

אייל דוד: [39:35] אז יש פה גם תהליך של ולידציה הזה. נכון. מגניב, אז יש פה ערך ברור, אז אנחנו נשאיר את הפרטים שלך ויהיה קל ליצור, והכי קל... לינקדאין, אני משאיר? כן, כן, לגמרי. מגניב. וגם נשים, אם יש לכם איזשהו עמוד נחיתה או משהו, נשים בשמחה. נארגן איזה משהו. אז אוקיי, אנחנו כבר ממש הגענו לסוף הפרק, צלחנו את זה. מעיין בעוד עשר שנים, איפה היא תהיה, מה את מאחלת לה?

מעין גוטליב: [40:01] אני מאחלת למעיין של עוד עשר שנים. קודם כול, להיות מאושרת, כי אם יש משהו שלמדתי, והבנתי בעיקר בשנת החופש הזאת, שהיה הכי חשוב אחרי הבריאות, זה האושר. ועוד משהו, זה לעשות את מה שנכון לי לעשות. אני חושבת שהרבה זמן, אני מזכירת הקריירה, ואני רואה את זה המון על הנשים מסביבי, אנחנו רצים, והתעשייה מריצה אותנו קדימה, ואנחנו עושים את מה שאולי כאילו מצופה מאיתנו, או מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות, ואני מרגישה שאני לפחות בשנה, שנתיים האחרונות, הרבה יותר מדייקת את מה שנכון לי. גם את המתח שנכון לי, וגם את סוג העבודה שנכונה לי. וזה לא דבר טריוויאלי. אז לעשות את מה שנכון לי, וגם את הממשך.

אייל דוד: [40:44] אז אני אסכם, וורק-לייף בלאנס, וכנראה גם עוד איזה ממד שכאילו יהיה לך כיף לעבוד בו. אז אם הרעיון הזה של פסיכולוגיה תעשייתית מדבר לך, אז כדאי שתרוצי לפני שיהיה מי שיעשה את זה. מגניב, היה לי מה זה כיף. וואי, גם לי. לא מאמינה שכבר נגמר. ממש רץ. יאללה, אז נתראה בפרק הבא. ביי, בון טיים. ביי, מעיין. היי, חברים, תודה על ההקשבה. אם מצאתם את הפודקאסט הזה בעל ערך, תוכלו להירשם, לעקוב אחרינו, כמובן לפרקים נוספים, בספוטיפיי, אפל פודקאסט או כל אפליקציה אחרת. כמובן שאם לא מצאתם אותנו באיזושהי אפליקציה, אשמח שתכתבו לנו. נשמח מאוד לחמישה כוכבים בכל פלטפורמה ושתעקבו אחרינו כדי שעוד מאזינים יוכלו להיחשף אלינו ולמצוא את הפודקאסט. אתם גם יכולים למצוא את הפרקים הקודמים בכל אפליקציה או בערוץ היוטיוב, וביי-ביי.