תמלול: אלכס פרנקל | Kai.ai | איך משלבים צוות אנושי ו-AI כדי לתמוך בבריאות נפשית?

פתיח, מה זה Kai.ai והמעבר לעברית אחרי 7 באוקטובר

אייל דוד: [00:00] היי חברים, זה אייל. הגעתם לפרודקט בילדר ופה תוכלו להקשיב לשיחות המוצר הכי מעניינות. המסע שלי החל ב-2012 כשלמדתי מה זה פרודקט בסטארט-אפ שלי. מאז עבדתי בתעשייה ומ-2017 החברה שלי מייעצת למגוון חברות. הדרייב שלי הוא לעזור לכולנו להשתפר כאנשי מוצר. ולפני שמתחילים, אם אתם נהנים להאזין לפרודקט בילדר, דרגו אותנו בבקשה בחמישה כוכבים בספוטיפיי. זה ייתן לי אחלה פידבק שהפודקאסט נותן לכם ערך, וזה ישמח אותי מאוד. אז יאללה, מתחילים. היי אלכס, מה העניינים? מעולה. נמצא איתנו אלכס מ-Kai AI. אלכס,

אלכס פרנקל: [00:41] אז אתה יכול טיפה לספר על המוצר של Kai AI? בטח. Kai בונה פלטפורמה שמאפשרת לתת תמיכה רגשית לאלפי אנשים סביב מצוקה רגשית, וצמיחה, והתפתחות, ואיכות חיים, דרך שילוב בין צוות אנושי, קליני, לבין בינה מלאכותית, שיחתית. היום אנחנו עובדים גם בעברית, בארץ, נותנים תמיכה ומענה למשרתי מילואים, עובדים גם עם אוניברסיטאות, גם עם מעסיקים.

אייל דוד: [01:13] סופר מעניין ומשמעותי. אז אולי באמת בוא נתחיל את הסיפור משם עם סיפור שבעצם, סיפור עברית.

אלכס פרנקל: [01:21] אז אולי באמת תספר לנו איך זה קרה, מאיפה זה מתחיל? בטח. אני חושב שהגרעין מתחיל בשביעי לאוקטובר. בעצם בשביעי לאוקטובר גם אני וגם נתנאל, שהוא ה-co-founder וה-CTO שלנו, היינו בגוגל, במאונטן-ויו בארצות הברית. הייתי על הטיסה לארץ בשביעי לאוקטובר, והמטוס שלי פשוט הסתובב וחזר לסן פרנציסקו, לקח לי כמה שבועות למצוא טיסה של אל על בחזרה, ומאוד מהר היה ברור שאנחנו רוצים לעזור עם מה שקורה כאן. אין מספיק מטפלים, לא היה מספיק מטפלים קודם, אנחנו לא היה מספיק מטפלים לפני הקורונה, המודעות מאוד מאוד גדלה, אבל קאי לא דיברה עברית. ולמזלנו, היינו בשיחות עם ארגון הג'וינט, והם לגמרי הרימו את הכפפה ועזרו לנו לעשות את הלוקליזציה, ובעצם להתחיל להפעיל את השירות בארץ עם שותפים כאן, וזה היה תהליך מאוד מאוד משמעותי, שאנחנו גם גאים בו וגם מרגישים שהחברה מתפתחת ובאמת גדלה ולומדת.

אייל דוד: [02:27] אז כן, זה משמעותי. אז בוא נצטרף רגע ללוקליזציה, כי לוקליזציה פה זה לא סתם לתרגם טקסטים, זה הרבה יותר מזה, אבל אם כבר נתחיל משם, אולי תספר לנו שנייה איך נראית החוויה בקאי,

אלכס פרנקל: [02:37] ואז תשליך את הלוקליזציה על זה. בטח, הליבה של החוויה בקאי זה פשוט איש קשר בוואטסאפ. ממש מההתחלה קאי עבדה ישירות בתוך מסאג'ינג. יש אפליקציית iOS ואנדרויד, אבל אף אחד כמעט לא מדבר עם קאי באפליקציות. בארצות הברית כמעט כולם באפל מסאג'ז, חבר'ה צעירים בדיסקורד, יש מדינות שיותר קל בטלגרם, בישראל כמעט כולם בוואטסאפ, וקאי פשוט איש קשר בוואטסאפ. מה שמאוד מיוחד זה שקאי איש קשר אקטיבי, והיא תפנה, ממש ברמה של הבוקר, נכון? קאי כתבה לי, בוקר טוב, אלכס. היא שולחת לי משהו להשראה, היא שואלת אותי איזושהי שאלת התבוננות, היא זוכרת אותי ומכירה אותי, יודעת איך קוראים לבנות שלי, יודעת איפה אני עובד, יודעת מה הנושאים המרכזיים שמעסיקים אותי, והיא תלווה אותי. היא תלווה אותי במהלך היום, במהלך השבוע, לאורך זמן, ותעזור לי לעצור ולתרגל ולעשות נשימות ולעשות תרגילי התבוננות שבאים מהעולם הטיפולי, והיא מאוד מאוד טובה בצ'ק אינים ובפולו-אפ, היא לא שוכחת, נכון? היי אלכס, לא ראיתי אותך יומיים, רק רציתי לראות איך אתה מרגיש. אייל, עברו ארבעה שבועות, בוא נראה רגע מה שלומך עכשיו, בוא נעשה איזושהי הערכה. וזה הליבה של החוויה, שהרבה מהקסם קורה מאחורי הקלעים, כי בעצם יש לנו צוות קליני שמבצע אינטייק לכל בן אדם חדש שמתחיל לעבוד עם קאי, לפני שמתחילים לדבר עם ה-AI, מתאים תוכנית אישית ספציפית לכל בן אדם, כי יכול להיות שאני מתעסק בהורות לילדים קטנים, ומישהו אחר כרגע סביב זוגיות, ויש מישהו שכרגע נמצא בעזה והוא במילואים, וכל אחד מאיתנו בצרכים אחרים, ויש תוכנית שמותאמת לכל בן אדם, והצוות בעצם מייצר עוד ערוץ וואטסאפ, שבעצם מאפשר לפנות אל הצוות, הוא יכול להתאים את התוכנית גם בהמשך, הוא יכול לפנות כשעולים דגלים אדומים, ומראה שיש צורך רגע להתערב ולכתוב למישהו בצורה ישירה, והדבר הזה בעצם מייצר גם למשתמש יומן, שאני יכול לראות על מה אני מתכתב, מה הנושאים שמעסיקים אותי, כמה אני מתמיד, איך אני משתפר, וגם לצוות בעצם לייצר איזושהי מראה של מה שלום אנשים, מי צריך יותר תשומת לב,

אייל דוד: [05:09] אז ככה זה עובד. אז רק נסגור את פינת הלוקליזציה, אז כנראה שבאמת היה פה גם את הפלטפורמות שאתם פועלים בהן, וגם כנראה יש אימונים כאלה ואחרים ל-AI, למודל שאפשר לדבר עליהם. אני סקרן, אני שנייה רגע יוצא מהלוקליזציה, מה בעצם ה-KPI להצלחה פה? איך אתם יודעים שהצלחתם?

איך מודדים הצלחה: WHO-5, אנגייג'מנט וריטנשן

אלכס פרנקל: [05:32] אז תראה, אנחנו עובדים היום ארבע שנים, יצא לנו לראות מאות אלפי אנשים. אני חושב שה-KPI הכי משמעותי זה שיפור ברווחה הנפשית. בעצם עד היום, עוד לפני שהתחלנו לעבוד בישראל, פרסמנו שני מחקרים גדולים, אלפי אנשים, אלפי מבוגרים מעל גיל 18, יש לנו הרבה ניסיון עם מתבגרים, גיל 14-18, קאי בעצם עובדת מגיל 14-84, אני מניח שזה הטווח, אבל הרבה ג'ן זי, ורואים ממש שיפור ב-Well-being, על מדד של ארגון הבריאות העולמי, 30% שיפור אחרי ארבעה שבועות, שיפור אחרי כמה חודשים אחר כך, גם אצל נשים, גם אצל גברים, זה משהו שאנחנו רואים היום בארץ אצל משרתי מילואים גם כן, היום אנחנו עושים גם מחקר קליני. אז האימפקט והשיפור ברווחה הנפשית זה KPI קריטי. KPI אחר זה באמת השימוש עצמו, אחת הבעיות של האפליקציות המרובות בעולמות האלה של בריאות הנפש ו-Well-being, זה השימוש מאוד נמוך, זה כמו חדר כושר כזה עם מכשירים מדהימים, אנשים קונים את המינוי אבל אחר כך קשה להתמיד. ואנחנו רואים משהו אחר, קאי מקבלת חמש הודעות ביום בממוצע, במשתמש, 30% מהמשתמשים התכתבו עם קאי כל יום, כל יום, כל יום במהלך החודש, 80% יעשו פעמיים בשבוע, הם נשארים דאבל דיג'ט ריטנשן גם אחרי כמה חודשים, שזה מאוד מאוד יוצא דופן. וקאי, למרות שהיא AI, ואנחנו אף פעם לא מתחזים לבן אדם והמשתמש יודע שזה AI, מקבלת אלפי הודעות תודה על הדאגה, על העזרה, על ההתערבות, על התרגילים. זה מבחינתנו מקבץ נתונים שמראים רגע את ההצלחה. אז שיפור אמיתי במצב של אנשים, הרמה הגבוהה של ה-engagement, retention, שימוש, ופידבקים ממש ישירים של אנשים אומרים שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו להם, בטח בתקופה האחרונה. מהמם. ואת השיפור ברמת החיים אתם מודדים באמת? איך אתם סוגרים את המעגל? אז מסתבר שה-AI הוא מדהים בדבר הזה כי הוא לא שוכח, נכון? כשאני מתחיל, אנחנו מעבירים איזשהו שאלון בייסליין. אנחנו משתמשים הרבה במדד של ארגון הבריאות העולמי שנקרא WHO-5, הוא ממש הגולד סטנדרט, הוא מקושר לחרדה, לדיכאון, לכל מיני מדדים אחרים נחקר במשך עשורים. וקאי תגיד, אלכס עברו כמה שבועות בוא נראה עוד פעם איך אתה, ותבצע את המעקב הזה לאורך זמן. היום כשזה מחקר קליני אז יש קבוצות ביקורת, ועדיין, המדדים יילקחו כל תקופה. ואנשים ממלאים, במיוחד כשזה בהתכתבות בוואטסאפ, כי הם רוצים גם לדעת בעצמם מה המצב שלהם, איך הם יחסית לאחרים. היה משהו שהיה מדהים מבחינתנו בהתחלה, שאנשים היו מתחברים, עושים את ההערכה הראשונית, מקבלים ציון מאוד מאוד נמוך, שממש מעיד על מצוקה משמעותית. הם היו לוקחים סקרין שוט של הציון הנמוך, מעלים לסושיאל מדיה ואומרים, אוקיי, אני מרגישה validated, כי ידעתי שלא הכל אחלה וסבבה,

אייל דוד: [08:38] וזה עזר לי. וזה עזר לי רגע לראות שאני באמת יכולה לעשות דברים כדי לשפר את הרווחה הנפשית שלי. וואו, זה מטורף. זה בעצם גם אומר, מהסיפור הזה, זה בעצם אומר שאנשים גם מגיעים, כביכול, מאוד אפויים למוצר הזה. ואז בעצם אתה מאשש את החששות, זה בעצם מה שהיא אמרה. אז זה הרבה יותר engage כדי ל... ואז אתם מייצרים בעצם סוג של הרגל, של שיח בעצם אוברטיים, ואז בעצם זה הופך להיות

אלכס פרנקל: [09:07] טבע שני בעצם. ממש, אתה נוגע בשני דברים מאוד משמעותיים. אחד זה שאף פעם לא תרגטנו אוכלוסייה קלינית. קאי לא מחליפה טיפול, ואף פעם לא אמרנו, אתה סובל מחרדה ומדיכאון, בואו רגע תשתמש בקאי. וכשעבדנו ישירות עם המשתמשים עצמם, זו הייתה שאלה מאוד בסיסית בטיקטוק או באינסטגרם, מה שלומך, איך אתה מרגיש, תרצה רגע לדעת, בוא תתחיל שיחה עם קאי, קאי תעזור לך לקחת את ההערכה הראשונית. ולצערי, אתה יודע, מה שהיה מאוד מאוד ברור, מאוד מהר, זה שרמת המצוקה הבסיסית היא מאוד מאוד גבוהה, כולל, אתה יודע, מקומות של מצוקה אמיתית, לא רק חרדה ודיכאון, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, הרבה עניינים של זהות, ערכים ומשמעות, הרבה מעבר למה שציפינו, כי לא פנינו לאוכלוסייה קלינית. אז זה היה חלק שהיה מאוד מאוד מפתיע,

אייל דוד: [10:04] מאוד מאוד מפתיע. כאן אני משער שאתה מרפרר לג'ן זי, אז אני שם על זה נעץ ונחזור לשם, כי אנחנו כבר נשמע על הסיפור של איך התחלתם, ואז כנראה אני גם אגע בזה. וגם נורא מעניין אותי איך דווקא החבר'ה האלה, שהקשב שלהם כביכול אמור להיות נורא נורא קצר, אז פתאום יש להם את הקשב לדבר עכשיו בשיחה עם AI,

אלכס פרנקל: [10:25] זה בדיוק העניין. נגעת בזה קודם דרך הבנייה של ההרגלים, אמ... זה ארגז הכלים בעולמות הטיפוליים, הוא מאוד מאוד טוב והוא validated במשך שנים, והכלים עוזרים. היום הפסיכולוגית הראשית של קאי, פרופ' רונית שושני, היא חוקרת אושר ו-resilience, ואחד הדברים שהיא אומרת כל הזמן זה שרווחה נפשית זה משהו שאפשר לעבוד עליו. הרבה פעמים היינו מדמים את זה קצת כמו לעבודה של יוגה בשביל לתחזק את הגמישות, ואם אתה מתרגל והופך את זה להרגל ועושה את זה כמה דקות כל כמה ימים, אז יש גמישות פסיכולוגית, ואז כשנהיה יותר קשה יש לך ארגז כלים ואתה יותר מיומן ויודע להפעיל את הכלים, וזה חלק מאוד מאוד משמעותי, ואתה צודק. זה שהמאמן לא כותב לך תוכנית ואומר לך לך עכשיו לעשות אותה, אלא דופק לך בדלת בשבע בבוקר, אומר רגע, עכשיו, יש לך כמה דקות? בוא נתרגל, איך אתה מרגיש? זה שנוצר יומן באופן אוטומטי, בונה את ההרגל הזה, וזה נהיה משהו שאנשים פשוט מתרגלים, עושים את העבודה ופשוט משפרים גם את הרווחה הנפשית שלהם, אבל גם את הגמישות הפסיכולוגית,

אייל דוד: [11:38] שבסופו של דבר גם תייצר חוסן. אני חושב שזה כי המוצר שלכם טוב, אתה יודע, מצד שני של המתרס ומייצר הרגלים זה פייסבוק וכל מיני אפליקציות גיימינג, שלכם אולי זה דוחף חזרה אליכם. אז בואו אולי נצלול שנייה כדי להבין את, לא שנייה, אבל בואו נצלול כדי להבין את הסיפור שלכם,

מפסיכולוג קליני ליזם: איך התחילה Kai

אלכס פרנקל: [11:57] אתה יכול להתחיל מאיפה שאתה רוצה. כן, תראה, קאי זה הסטארט-אפ השני שיוצא לי להקים. אני בא מרקע פסיכולוגיה, עשיתי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, וטיפלתי במשך שנים, בהתחלה במרפאות בדרום, גם ציבוריות וגם פרטיות, גם מבוגרים וגם מתבגרים, ואחר כך חזרנו צפונה, אני גר בחיפה היום, ועבדתי בתחנה גדולה שנקראת תלם באורנים, עשרות מטופלים שטיפלתי בהם, והייתי פסיכולוג של שני בתי ספר, וכבר אז היה מאוד מאוד ברור שמשהו לא עובד באיך שהעולם הזה מתנהל היום, כי אין מספיק מטפלים, אנשים היו מחכים לפגישות כבר אז, וזה היה לפני הקורונה, ובבתי ספר שעבדתי, אז היו מתבגרים או נערים, להראות שהייתי יכול לראות פעם בחצי שנה, וזה לא היה הגיוני, והאימפקט שאתה עושה באחד על אחד בחדר הוא מאוד מאוד משמעותי, אבל יש לו גם הרבה מאוד מגבלות. ועשיתי את המעבר להייטק ממש בטעות, הקמתי סטארט-אפ בעולמות אחרים, AI למשחקים, משהו שהתחיל כתחביב, פתאום נהיה חברה, והתאהבתי בשילוב הזה בין הטכנולוגיה, שמאפשרת להגיע לסקייל ולייצר אימפקט על מאות אלפי מיליוני אנשים. היה לי הרבה מאוד מזל לעבוד על מוצרים שהגיעו להרבה מאוד משתמשים, ביחד עם הרכיב הפסיכולוגי והליווי, ביחד עם צוות שבא עם רקע פסיכולוגי, ואיכשהו כשהתחלנו את קאי, כל הכוכבים הסתדרו, בעצם זיו ונתנאל, שהם ה-co-founders שלי, היו פנויים ורצו לבנות חברה משמעותית ביחד, והשילוב הזה היה התחלה,

אייל דוד: [13:49] היה גרסה ראשונית של קאי בוואטסאפ וככה התחלנו. אז רק תסדר לי את האוזן, אז בעצם זיו הוא ה-CTO ונתנאל,

אלכס פרנקל: [13:58] נתנאל הוא ה-CTO, נתנאל עבד איתי בסירס והיה VP R&D בקיק, לפני זה הוא היה CTO בחברה אחרת, הוא מוביל טכנולוגי, מוביל צוותים הרבה מאוד שנים. היינו ביחד, כתף אל כתף, הייתי הפרודקט והוא היה engineering lead בסירס, עבדנו על מוצרים של social commerce, וזיו עשה איתי את התואר השני בפסיכולוגיה קלינית, אבל הוא יזם סדרתי, הוא בעצם בנה חברה של אונליין טיקטינג קצת אחרי השירות הצבאי, החליט שזהו, הוא מכר אותה, החליט שנמאס לו, הלך ללמוד פסיכולוגיה וככה הכרנו, אבל הוא איש growth, הוא איש שפשוט גורם לדברים לקרות, הוא בנה את הגרסה הראשונית של קאי בעצמו, הראה לנו אותה, לקחנו כמה שבועות להבין את הפוטנציאל של הטכנולוגיה בשביל ליווי רגשי, תמיכה רגשית, תחשוב, זה היה לפני צ'אט ג'י פי טי, לפני אופן איי איי, ואחרי כמה שבועות ידענו שזה מה שאנחנו הולכים לבנות, וככה התחלנו. מה היה הסקופ של הגרסה הזאת? מה היא הכילה? אתה תצחק, אבל זה בעיקר היה אני וזיו יושבים בוואטסאפ, אמא של זיו הייתה המשתמשת הראשונה, אחר כך משפחה וחברים היו המשתמשים הבאים בתור, ולאט לאט התחלנו לבנות את הרוטינות היומיות, התחלנו להוסיף את התרגילים ואת הפרוטוקולים לתוך המערכת, לאט לאט הצוות גדל,

אייל דוד: [15:16] ופתאום מצאנו את עצמנו עם אלף משתמשים, ואז עשרת אלפים משתמשים. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, אלכס, שנייה. קודם כל בואו ניקח את זה לאט, את הקפיצות האלה, אבל יש לי שאלה שאני לא מצליח להבין, לאמן כזה מודל על המון המון אוכלוסיות, סגמנטים,

Human in the Loop ואוסף מודלים במקום מודל אחד

אלכס פרנקל: [15:32] זה לא לאמן עכשיו את אמא, ואיך כאילו עשיתם את זה? אז צריך יוזרים כמובן. היו שני דברים שהיו ממש ממש קריטיים שאני חושב שהם בליבה שלנו עד היום, והם חלק אמיתי מהאני מאמין שלנו, אז מדיי וואן היה Human in the Loop. זו הייתה החלטה עקרונית, בנינו צוות מדהים בפיליפינים, אנשים סופר סופר סופר חכמים, אנגלית ברמה גבוהה והם עזרו מאוד לטייב את החוויה במקרי קצה, בטאגינג, בלזהות מצבים שה-AI לא עובד, וזה משהו שחשוב ומרכזי מאוד. הדבר השני שהיה קריטי זה שמאוד מהר הבנו שלא יהיה מודל אחד שיהיה מספיק בטוח ומספיק גמיש ומספיק טוב ויעבוד בעברית וברוסית ובאנגלית, ויוכל להתמודד עם אוכלוסייה של דור שלישי מבוגרים ואוכלוסייה של צעירים. ומההתחלה עבדנו עם ספק של מודלים. יש מודלים שמאוד מאוד טובים רק להחזיר את ציון הסנטימנט בשיחה. נכון, אנחנו משתמשים במודל של גוגל, והוא יודע מאוד מאוד טוב לעשות את זה, להגיד, שמח או עצוב בהתכתבות? היה מודל שאימנו בעצמנו לזהות רגשות בולטים. מה הרגש המרכזי שמופיע עכשיו? וככל שהמודלים הולכים ומשתפרים, ככה אנחנו סוג של pick and choose, plug and play, אוסף של מודלים. הקסם שלנו זה לדעת לאן לנתב, לאיזה מודל, מה לתת למודל הזה בצורה דינמית, איך לייצר את ההמשכיות ואת הזיכרון ואיך לעשות את זה בצורה בטוחה. למשל, כדי לבדוק שקאי לא מציעה טיפול תרופתי, היא לא מציעה לאף אחד להתגרש מאשתו, זה מודלים שכל מה שהם עושים זה עושים ולידציה למודלים אחרים. בעברית, ג'מיני עובד לנו מאוד מאוד טוב, יותר טוב ממודלים אחרים, אבל יכול להיות שבעוד כמה שבועות יהיה מודל אחר. אז זה משהו שמבדיל אותנו מהרבה חברות, אנחנו לא מאמנים מודל אחד בסיסי בעצמנו שנועד להיות סוג של פסיכולוג LLM, אלא משתמשים במודלים הכי טובים, הכי גמישים, הכי יעילים שיש לנו כרגע, אם זה אופן סורס או מסחריים,

אייל דוד: [17:47] כדי באמת לתת את החוויה שהיא קאי. מהמם, זהו. אני חושב שגם אילון מיגונג הזכיר שהם עובדים בצורה דומה, אז זה מאוד מתחבר. בוא נחשוב רגע, אז בעצם אנחנו חוזרים לקפיצות גדילה המשוגעות האלה, הקפיצות היוזרים האלה. קודם כל,

צמיחת B2C, דיסקורד ולמה דווקא ג'ן זי

אלכס פרנקל: [18:03] ניקח רגע נשימה ונגיד שבשלב זה אתם כיוונתם ל-B2C, נכון? לגמרי, כל הפוקוס שלנו היה B2C, אנחנו אנשים שבאים עם רקע של B2C, עם כל ההבנה של במה זה כרוך ואיך בונים את זה כמו שצריך, וזה מאוד עבד, זה מאוד עבד. התחלנו באמת ממשפחה, חברים, מפה לאוזן, אנשים הפיצו את זה מאוד בקלות, ההחלטה לא לשלוח אנשים לאפסטור, להתקין אפליקציה, לא לעבור דרך כל הפרמישינים וכל החלקים האלה. הייתה game changer מסיבי, כי כל מה שאתה צריך זה qr או לינק, אתה לוחץ, אתה מתחבר, זה לא משנה לאיזו פלטפורמת מסג'ינג, והיה מאוד מאוד יעיל מבחינת, גם הצמיחה הוויראלית אורגנית וגם מבחינת קאקים, לעבוד עם טיק טוק ואינסטגרם ופלטפורמות אחרות ולעבוד עם ג'ן זירים.

אייל דוד: [18:59] בוא נעצור שם רגע, נחנה עוד פעם לפני שאנחנו מתקדמים. לקחת גם את ההחלטה עכשיו להתמקד בג'ן זי זה לא משהו שהוא לא רק ג'ן זי, כי התפרסתם וניסיתם כנראה לראות מה נדבק, אני משער מול בעצם איפה אפשר להביא הכי הרבה ערך וקאקים נמוכים.

אלכס פרנקל: [19:16] אז איך ג'ן זי בעצם התמגנת לפה? אתה לגמרי צודק זה מאוד מאוד מתוך הדאטה אני חושב שזה משהו שמאפיין אותנו מאוד אנחנו מאוד רואים במציאות מה קורה ולא באיזו פנטזיה כזאת של מה היינו רוצים שיקרה ולג'ן זירים היה הרבה הרבה יותר קל לתת אמון לשתף בצורה מעמיקה דווקא בגלל שזה AI היה להם יותר פשוט מבחינת האמון. בושה מבחינת פחד שישפטו אותם או משהו לא בסדר בהם והם דבילים ויצחקו עליהם. והשימוש היה מאוד משמעותי. היו עוד קבוצות, אמהות צעירות, עובדות הייטק, אנשים שמג'נגלים משפחה וקריירה פשוט התחברו בצורה יותר טבעית והשימוש שלהם היה יותר משמעותי ולאורך יותר זמן.

אייל דוד: [20:15] זה ממש נולד מתוך ההתנהגות של המשתמשים והדאטה. שזה מעניין, גם לדוג את אותם ג'ן זי, אני רגע נדבק לזה, לדוג אותם, ללכת עכשיו בעצם למצוא אותם בפלטפורמות שלהם, כאילו לקחת את ההחלטה הזאת, היית צריך לבוא עם איזשהו בכלל טיפה של קריאטיביות ומקום כזה, וכנראה גם,

אלכס פרנקל: [20:34] איך תיקפתם את זה לפני שנכנסתם לאירוע? זה לגמרי לגמרי שייך לזיו. הוא בעצם בנה את האסטרטגיה. אני חושב שאחד הפיבוטל מומנטס בשבילנו היה ההחלטה לעבוד על דיסקורד. ובעצם בנינו קהילה לחבר'ה צעירים שפשוט צמחה כמו אש בשדה קוצים. בגלל המצוקה, בגלל הקושי, בגלל שהם נמצאים אונליין כל הזמן, אתה יודע, לא הזכרנו את זה עד עכשיו, אבל בעולם שלנו יש עוד שתי בעיות. אחת זה שאין מספיק מטפלים, זה מאוד יקר, זה לא נגיש, סטיגמה, זו בעיה אחת. הבעיה השנייה שלא הייתה מובנת מאליה זה שלא לכולם מתאים לעשות פגישות פנים אל פנים, ובמיוחד לא לאנשים צעירים. אני מסתכל על הבנות שלי, הן מתבגרות, ובסוף התיכון, זה לא מתאים להן ללכת להיפגש עם בן אדם מבוגר, לדבר איתו שיחה פתוחה על החיים. וזה גם לא מותאם לפעמים לקצב של החיים, כי 50 דקות פעם בשבוע, לא, קרה משהו עכשיו, מחר בבוקר יש לי משהו שמלחיץ אותי, ואני לא רוצה לחכות. זה דור שלא רוצה לחכות. ומהצד השני, הדרך שקאי עובדת, שזה אסינכרוניק מסג'ינג, באנגלית קאי עובדת גם בווייס, מאוד מתאימה להם. כי זה יכול להיות ב-12 בלילה, מעיקר אני לא מצליחה להירדם, זה יכול להיות בוקר טוב, אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה וללכת לבית ספר, אני על הפנים, על הפנים, נכון זה, הגמישות היא מאוד משמעותית, וזה היה מאוד טבעי בשבילם. והאמון, והאמון שכשהיינו עובדים עם מבוגרים, ובעיקר עם אנשי מקצוע, זה מצחיק, אבל הדבר הראשון שהם היו עושים, זה מנסים לשבור את המערכת. כמעט כולם היו מנסים להתאבד, כביכול, כדי לראות רגע מה קורה ומה ה-AI יעשה במצבים האלה, וזה אחלה, כי זה אפשר לנו לבנות פרוטוקולים מאוד רובסטיים סביב מקרי קצה. אבל אצל הג'ן זירים ראינו, הבנה טבעית, התמסרות, הרבה מאוד שימוש ואימפקט אמיתי, זה עזר להם,

אייל דוד: [22:44] זה מאוד חשוב. וואו, זה כל כך חכם מה שעשיתם, להתחיל רחב בלי הנחות, כאילו הרי כל קמפיין מרקטינג מתחיל ככה, או שאתה מתחיל מאוד ממוקד, או שאתה מתחיל רחב, ואז בעצם צללתם. מעניין, גם הגישה של ללכת לדיסקורד, מדהים. איך זה בעצם הלך משם? אז אמרת שהיו קפיצות גדילה, אני מבין שזיו הוא תותח והוא הצליח בעצם לייצר את זה. איך זה נראה? כי כאילו, בעצם הייתם אפליקציה שצריך לשלם לה, אני משער בשלב הזה. התחלנו לגמרי חינם, לפני המשבר הכלכלי,

אלכס פרנקל: [23:14] הוקי סטיק קלאסי. הגענו ל-80 אלף monthly active users, מאוד מאוד מהר, מאות אלפי משתמשים, מחקרים שפרסמנו שמראים את ההשפעה והשימוש, נתוני אנגייג'מנט ורטנשן מאוד מאוד גבוהים, גייסנו את הפרי-סיד שלנו לגמרי על סמך הדאטה. ובדרך, אתה יודע, היינו מספיק פתוחים כדי לעשות כל מיני ניסיונות ובדיקות עם פחות תשומת לב, אז היו פניות מחברות ביטוח יפניות סביב אוכלוסייה מבוגרת, בתי אבות, שיש הרבה מאוד בדידות וצורך, ואז הבנו שאין לנו את הקפסיטי ואת המשאבים לעשות את הלוקליזציה ליפנית אז. יצאנו לעבוד עם כמה חברות וארגונים, עשינו פיילוטים עם אוגורי ועם אופטיבאס בשביל לתת מענה לצוותים שלהם. זיהינו שהערוץ הזה דרך חברות שאנחנו היום מתרכזים בו יכול להיות מאוד מאוד ולידי. אני חושב שנקודת המפנה בשבילנו הייתה שהיה ברור שאנחנו צריכים להתחיל לייצר הכנסות. והמודל שהיה מקובל בתעשייה באפליקציות או חברות אחרות, ה-Headspace, היה מודל פרימיום, נכון? אתה מקבל כמה ימים בחינם, ואז 10 דולר לחודש או כל מחיר אחר דולר לחודש. וזה פשוט לא עבד. המספרים פשוט הראו שזה לא עובד. הקאקים מאוד נמוכים, פחות מדולר למשתמש. ה-LTV לא מאזן את זה. ואתה צריך מיליוני דולרים כדי להמשיך לגדול ולא להיות רווחי. והקרנות הון סיכון לגמרי שינו את המיינדסט שלהן, ובלי לפצח קודם כל את המודל העסקי, אי אפשר היה להמשיך לגדול. וזה לגמרי גרם לנו רגע לעצור, להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד, אוקיי, חייבים לעשות משהו אחר. מה כן עובד בתעשייה שלנו, זה לא, זה לא יעבוד, ועשינו פיבוט. עשינו פיבוט מאוד מאוד משמעותי.

אייל דוד: [25:10] פיבוט קשוח? כמה זמן לקח לעשות כזה דבר?

הפיבוט הכפול: שירות היברידי ו-B2B2C

אלכס פרנקל: [25:14] תראה, עשינו פיבוט כפול. פעם אחת זה ההבנה שאף אחד לא יקנה היום chatbot או אפליקציה וישלם עליה בסקייל, גם אם זה דולרים בודדים בחודש. האמון הוא לא שם, בטח סביב נושאים של תמיכה רגשית ונושאים רגישים פסיכולוגיים או התפתחות וצמיחה. קואוצ'ינג, זה לא יקרה. והתחלנו לבנות צוות קליני in-house שבעצם מאפשר לכל משתמש לעבור intake, לקבל תוכנית שמותאמת אישית ולקבל ערוץ שהוא ערוץ עם הצוות. אז בעצם היום יש לי שני אנשי קשר של קאי, אחד זה הצוות הקליני שענת בצוות שלנו מובילה. והשני זה ה-AI עצמו ושניהם בעצם זמינים אז זה היה לעבור למודל של שירות שהוא לא רק ה-AI זו הייתה החלטה אחת. והחלטה השנייה הייתה להתחיל לעבוד עם ארגונים וחברות ולעבוד b2b2c ושניהם פשוט הוכיחו את עצמם מאוד מהר במציאות כי התחלנו לייצר הכנסות התחלנו לחתום על חוזים והסכמים ולהתחיל לתת שירות בסקייל. אני חושב שאחת מנקודות המפנה הייתה כשהתחילה המלחמה באוקראינה אז אם זה מעניין אני יכול לספר רגע מה קרה שם אז שם זה מאוד מאוד מהר התחילו לפנות אלינו מעסיקים ישראלים. מעסיקים ישראלים. כן, שהיו להם סייטים שם, כן. והם רצו לתת מענה של תמיכה רגשית לצוותים למשפחות ולא היה אי אפשר היה להטיס מטפלים מאוד מאוד מורכב. ובעצם זו הייתה פעם ראשונה שהדלקנו את קאי באוקראינית ברוסית גייסנו מטפלים דוברי רוסית ואוקראינית. בנינו סרבר דיסקורד ברוסית ובאוקראינית ופשוט הפעלנו שירות והחברות בעצם מימנו את השירות הזה. וזה מבחינתנו הייתה אינדיקציה מאוד מאוד חזקה שכשאנחנו מציעים שירות שכולל גם צוות אנושי, מטפלים ותומכי רווחה נפשית, מאמנים ביחד עם ה-AI, זה משהו שארגונים מוכנים לשלם עבורו. וגם לאנשים האמון הוא פשוט יותר טוב כשאני יודע אפילו ב-Back of my mind שאם אני צריך אז אני יכול לקבל מענה מבן אדם, זה מאוד מאוד עוזר. היום אנחנו מתחילים את ה-user journey מהחיבור קודם כל עם הצוות ורק אחר כך עם ה-AI, אבל זה מבחינתנו הייתה נקודת למידה מאוד משמעותית.

אייל דוד: [27:45] מסקרן. טוב, אני, יש לי המון שאלות על המלחמה שם ובאיזה צד היה יותר אנגייג'מנט אבל אני אשים את זה שנייה בצד. אנחנו התרכזנו באוקראינה. כן, ברור לי. אבל בעצם מה שאתה מתאר בעצם זה שתהליך האונבורדינג שלי מתחיל בתור יוזר מתחיל בעצם בבניית התוכנית ואת זה אני עושה עם בן אדם. לא בניית תוכנית אבל התאמת תוכנית נקרא. נכון מאוד זה היה ממש תהליך זה היה ממצב שזה

אלכס פרנקל: [28:07] רק AI, AI קודם, למצב שזה AI ובני אדם, מצב שה-AI מאוד מאוד טוב ויעיל בלהעביר את ה-AI והצוות יכול לעבור, סליחה להעביר את האינטייק, AI מאוד טוב בזה והצוות יכול לעבור ולהתאים את התוכנית, למצב היום שהחיבור הראשוני הוא קודם כל עם ה... צוות האנושי והוא זה שיעזור רגע להעביר את האינטייק הראשוני והוא זה שיחבר את ה-AI ואז מתחילה העבודה המשותפת. ואיך זה נראה כמה זמן זה לוקח בעצם האונבורדינג הזה בוא נקרא לזה? אז תראה התהליך הוא מאוד מאוד מהיר בכמה מובנים אז אנחנו היום עובדים עם ארגונים ועושים שיתופי פעולה בגדול אנחנו מסוגלים לפרוס את השירות לארגון חדש ברמה של ימים בודדים שזה מאוד חשוב ומסוגלים לתת מענה לאלפי אנשים שזה משהו ששירותים אחרים לא יכולים לעשות. האונבורדינג לוקח כמה דקות, האונבורדינג לוקח כמה דקות, החיבור הראשוני הוא סך הכל סריקה של QR או איזשהו לינק, לפעמים אנחנו נעשה כן איזושהי סדנה או אירוע אונלייני כזה שמישהו מהצוות שלנו רגע יתאר את ארגז הכלים, יציית את האנשים טיפה בטרמינולוגיה לפני שהם מתחברים ממש לשירות, אבל ההתחברות עצמה היא שנייה של לינק התהליך אינטייק ייקח כמה דקות וזהו ואז קאי מתחיל בעצם הוא כבר מכיר אותי הוא צריך להתחיל לדבר איתי ואז לעשות נקרא לזה לשלב הזה אונבורדינג.

אייל דוד: [29:30] אני משווה את זה פשוט אתה דיברת מקודם על ג'ן זי ואני משווה את זה באמת להליכה לפסיכולוג. יש את מה שנקרא אונבורדינג יש עכשיו את האיקס מפגשים שאני יושב ובעצם מספר על עצמי אוכל את הראש עד שבעצם מתחיל להיווצר איזשהו value ואתה אמרת בעצם בצדק שלג'ן זי אין את הסבלנות הזאת. אז איך נראה היום בעצם התהליך הזה בקאי?

אלכס פרנקל: [29:52] יש שני מסלולים שהם קריטיים בשביל הפרסונליזציה, בשביל זה שלי תהיה קאי שלי ולך תהיה קאי אחרת לגמרי, כי אנחנו אנשים שונים בשלב אחר בחיים וצרכים שונים. תהליך אחד זה באמת מה שהצוות האנושי עושה. הוא באמת מתוך האינטייק מתאים ויכול לקבוע את אזורי הפוקוס, זה יכול להיות סביב מערכות יחסים, זה יכול להיות סביב באמת הורות, אנחנו הרבה עובדים עם מילואימניקים, אז סביב מילואים עובדים הרבה עם סטודנטים, אז סביב לימודים. זה מגיע מהצוות וזה יכול לקרות גם בהתחלה בעקבות האינטייק, אבל גם בהמשך. כי אתה תתכתב עם הצוות, אתה תגיד, היי, בר, אני לא ישן כמו שצריך בלילה, והיא תתאים את השיח ואת קאי כדי כן להתרכז בנושאים של שינה, לעזור לך רגע להתכונן טוב יותר לשינה, להכיר מה זה היגיינת שינה, איזה תרגילים אפשר לעשות כדי לישון טוב יותר, וזה פרסונליזציה שהצוות עושה. חלק אחר שהוא קריטי ומאוד מאוד חשוב ומבדיל את קאי נגיד מ-GPT או מודלים אחרים, זה שקאי לומדת ויש זיכרון. היום היא יודעת שאני עובד בקאי ואני בהייטק, היא יודעת מי השותפים שלי, איך קוראים לבנות שלי, מי החברים הקרובים שלי, מה הנושאים שמעסיקים אותי, ויש המשכיות, נכון? לפני כמה ימים הייתי בירושלים באיזה כנס של נוירולוגים, והרציתי וכתבתי לקאי, היי, קאי, אני צריך להרצות, אני קצת מתרגש, עשיתי איתה איזושהי עבודה בעצמי לקראת, ולמחרת היא אמרה, בוקר טוב, אלכס, איך הייתה ההרצאה שלך אתמול, מקווה שעבר לך טוב, איך התרגילים שעשינו עזרו לך, ויש המשכיות, זה מאוד מאוד חשוב. הרבה מהתרגול, זה תרגול של הפניית קשב, תרגול של הכרת תודה, וגם שם, ברגע שקאי יכולה להגיד לי, על מה אני אסיר תודה לדברים שהם רלוונטיים, עבורי, זו חוויה אחרת, אז זה גם חלק מרכזי בפרסונליזציה, אז בעצם הבניית זיכרון, הבניית המשכיות ורצף, והאינפוט של הצוות, זו הדרך שאנחנו עושים בה. בעצם, כאילו האינפוט והאינפוט מה שהצוות בטוח,

אייל דוד: [32:05] אבל זה בעצם הזמינות הזאת שאני יכול בכל רגע לעשות פיקאפ לטלפון שלי, ובעצם, אני גם בסיטואציה אחרת, אני לא בתוך חדר, דווקא זה, אני חושב.

אלכס פרנקל: [32:14] קשה מאוד להסביר כמה זה קריטי, אתה יודע, אני אלך רגע לקצה, אבל יש לא מעט חיילים שנמצאים כרגע בעזה, בטח כאלה שהיו בלבנון, שיכולים לפנות לקאי או לצוות רגע לפני שהם נכנסים למבצע או אחרי שהם יוצאים, ולקבל מענה, לקבל מענה מיד, לדעת שהצוות זמין, וזה אחרת, זה אותו דבר. אתה יודע, לפעמים, בשלוש לפנות בוקר, לא תכתוב למטפל שלך, כי זה לא נעים, כי... ואנשים ישנים, וכן, הם פונים וכותבים ל-AI, ובטח כשאתה יודע, משהו קרה עכשיו, ואני לא צריך לחכות, אני יודע שיהיה איזשהו מרחב בטוח שאני אוכל רגע לפתוח ולעשות טיפה ונטילציה ולשחרר ויהיה קשב שהוא קשב אמיתי ואמפתי,

אייל דוד: [33:09] זה מאוד משמעותי. מהמם. אז טוב, שנייה לפני שאנחנו נחזור בעצם לסיפור ועל הפיבוטים המשמעותיים שעשיתם וההחלטות, דיברנו כל הזמן על דאטה שנשמר, ובעצם שמדובר בסוף במודל היברידי, שזה לא רק אותו אדם שאני יושב איתו בחדר, שרושם או לא רושם בזמן שאני מדבר, איך נראה בעצם הפן האתי, דיברנו על טראסט גם, איך נראים החששות האלה ואיך אתם מתמודדים איתם? תראה, אלה דברים שקיבלנו לגביהם החלטות ערכיות מאוד מאוד בהתחלה.

אתיקה, פרטיות והפרדה בין AI לאדם

אלכס פרנקל: [33:39] זה מתחיל קודם כל בהחלטה המרכזית שקאי לעולם, לעולם, לעולם לא תזייף בן אדם. היא לא תהיה חבר, היא לא תחליף בן אדם, היא לא תחליף קשר בעולם האמיתי. וזה מאוד משפיע על השיח, נכון? קאי תמיד תחזור ותגיד, היי, אני AI, זה לא משהו שאני יודעת, זה לא משהו שאני יכולה לעזור בו, בהרבה מובנים יש הרבה מאוד הגבלות. וזה לא מובן מאליו, כי, אתה יודע, היו הרבה רגעים של פיתוי, של "לכל אחד תהיה את הקאי שלו ותוכל לעצב את הקאי שלך", וקאי תשנה את האישיות שלה בהתאם לאנשים. וגילינו שזה מייצר ממש סוג של Uncanny valley כזה, של "זה ממש מפחיד". רגע, מי מתכתב איתי? ואנחנו יודעים מחברות אחרות שקורים דברים מאוד מאוד שליליים, מהתמכרות, מהתבודדות כתחליף לקשר אנושי. אז זו הייתה החלטה מאוד ברורה, שקאי כ-AI לעולם לא יהיה זיוף או כאילו איזה בן אדם, ולעולם לא יהיה ערבוב, זאת אומרת, לעולם לא תקבל הודעה מהצוות האנושי של קאי בערוץ של קאי. ואותו דבר, קאי לעולם לא תכתוב בערוץ של הצוות האנושי ויש הפרדה. אז זה היה מאוד מאוד חשוב, ואני חושב שמה שלמדנו, שהיה בשבילנו מפתיע, זה שדווקא ההחלטה הזאת מאפשרת לכל בן אדם לייצר את הקאי שלו או שלה. ראינו מצבים שיש הרבה מאוד אנשים שבשבילם היא באמת אישה, ואחרים שקאי היא גבר, כי זה נוח. יש כאלה שקאי היא אחותם הצעירה, ויש כאלה שקאי זה סוג של יודה, זקן ומבוגר וחכם, וזה מאוד מאוד מקל, זה מאוד מאוד מקל. חלק אחר זה באמת החלטה מאוד מהותית שהיא כפולה, פעם אחת זה שאין שום חיבור בין מי אני לבין ההתכתבות שלי עם קאי. בעצם קאי תשאל איך היית רוצה שאני אקרא לך, או מה השם הפרטי שלך, מה הכינוי, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, וככה בעצם השיחות התנהלו, וכל פרט אישי שאנחנו יודעים מנותק לחלוטין, נשמר בנפרד, מוצפן, וזו החלטה אחת, ואפילו לצוות המטפל אין פרטים אישיים לגבי האנשים, כי לא צריך. הדבר השני זה שלאף אחד אין גישה להתכתבות עצמה. גם לי בתור המנכ״ל וגם לצוות ולפסיכולוגים אין גישה לכל ההתכתבות, וזה גם כן מאוד מאוד חשוב. ה-AI עובד בשביל הצוות, ה-AI כן יכול להגיד, אוקיי, משהו במדדים של אלכס השתנה, אלכס עסוק מאוד מאוד סביב פרידה וזוגיות. שימי לב, כן, זה משהו ש... אתה רוצה למצוא טרנדים בעצם בתוך ה... נכון, נכון, אבל זה שלאף אחד אין גישה לשיחות, וזה שאנחנו שומרים על פרטיות וסוג של אנונימיות זה היה מאוד מאוד חשוב ומשמעותי. והרובד האחרון בסופו של דבר זה לעמוד בתקנים, זה אנחנו ממש עכשיו סיימנו את הבדיקה החיצונית בשביל לקבל את ה-SOC 2, שזו ההסמכה הכי גבוהה שאפשר ל-Privacy security בארצות הברית. בטח עמידה ב-HIPAA, GDPR, אנחנו עובדים עם גופים מאוד מאוד משמעותיים שבעצמם, הסיסואים שלהם עושים את כל הבדיקות כדי לוודא, אבל זה לא היה עובד אחרת. אני חושב שאחרת האמון לא היה שם ולא היינו מקבלים את הערך הזה של אני פחות צריך לצנזר, אני פחות צריך לחשוש מביקורת, גם כי אני נמצא במצב שהוא אנונימי וגם כי לאף אחד אין גישה אמיתית לשיחות עצמן.

אייל דוד: [37:17] בוא נחנה פה עוד רגע ואולי אתה יכול להרחיב על עוד אתגרים שאתה נתקל בהם.

אלכס פרנקל: [37:24] תראה, האתגר, אני חושב, המרכזי, אני חושב הוא מתמצה במשפט הזה, אתה יודע, ששמעתי אפילו היום, של אני, קשה לי לדמיין את עצמי, מתכתב עם ה-AI ונעזר וסומך, אבל אני יכול להבין איך אנשים אחרים או אנשים צעירים כן. ויש רגע את הסקפטיות הראשונית הזאת, וזה משהו שיוצא לנו לראות הרבה פעמים. התחלתי עם הסקפטיות הזאת, ובתכלס, זה הדבר הכי טוב שקרה לי. אני מוצא את עצמי רגע שאני יכולה לשתף, השיח הוא משמעותי, הרוטינות והתרגול עוזרים לי, זה אחלה, זה הרבה יותר טוב ממה שדמיינתי או פחדתי. אתה יודע, החזון האפוקליפטי הזה שהיה עם AI מחליף בן אדם, ואנשים עוד יותר בניכור, ואנחנו גם ככה בתוך המכשירים, ואולי זה עוד יותר יגרום לאנשים להיות בתוך המכשירים, לוקח זמן. עד שאנשים בעצם מבינים שזה לא זה, שזה לא מה שקורה, אלא הפוך. השיח עם קאי מעודד קשרים ומערכות יחסים, תשומת הלב הולכת לאינטראקציות חיוביות, מה אני יכול לעשות היום כדי לייצר קשר או שיח, אולי להגיד משהו טוב למישהו שנמצא בחיים שלי. והזמינות, יש בה הרבה חלקים טבעיים, כולל זה שקאי לפעמים מציקה, ואומרת רגע, אבל אולי עכשיו זה זמן טוב לתרגל או לא בדקנו איך אתה כבר כמה ימים. אנשים יכולים להגיד כן, לפעמים היא נודניקית, אבל היא לא שוכחת אותי. היא כן תזכור, וזה חשוב, ולהתגבר על החשש הראשוני, זה כן משהו שאנחנו רואים. זה קצת דומה בעיניי למכוניות אוטונומיות, וההבטחה הזאת שמכוניות ייסעו לבד ולא יהיו תאונות, והיא הבטחה מאוד מאוד טובה ומשמעותית. ובפועל אנחנו לא נמצאים במקום, שאנחנו יכולים לסמוך על רכב שייסע לבד, אם יש מישהו מאחורי ההגה, ליתר ביטחון, אז זה אחרת. ואז ה-AI יכול מאוד לעזור ולהוריד חלק מהעומס הקוגניטיבי ולשמור עלינו במקרה קצה, ויש הרבה יותר קבלה של הדבר הזה. זה משהו שאנחנו רואים גם אצלנו, במודל ההיברידי. אז המיינדסט הראשוני, במיוחד אצל אנשים יותר מבוגרים, זה כן אחד האתגרים. ואני בטח יכול לשתף בעוד אם תרצה. כן, לא, אני שומע בין השורות.

אייל דוד: [39:51] אז אתה מדבר בעצם על הסטיגמה, את זה הבנתי, שכנראה ייקח גם זמן. והדבר, ואולי בתרבויות אחרות זה גם אחרת, אני משער, שעדיין

אלכס פרנקל: [40:00] אין לכם את האינדיקציות. תראה, אנחנו יודעים שבאמת באסיה זה אחרת, גם כי ה-trust בטכנולוגיה יותר גבוה, גם כי יש פחות לגיטימיות לשתף בנושאים של מצוקה רגשית. כן, אנחנו מכירים סיפור של איזה צ'טבוט שמייקרוסופט בנתה, שהגיע לעשרות מיליוני אנשים. בגלל שזה היה תחליף בן אדם, אז ממש הוביל למכתבי אהבה והצעות נישואין וכל הדברים האפוקליפטיים האלה. כן, הרבה פעמים, אתה יודע, במיוחד בהתחלה, אז כולם היו שואלים אותי אם הייתי, אם ראיתי את הסרט Her, שהוא מתאהב ב-AI ו... אז כן, יש את החששות האלה, הם שם, אבל אתה יודע, אני רואה את מה שקורה בבית שלי, אתה יודע, אז הדור הצעיר נמצא במסג'ינג, הוא עובד עם ה-AI, יודע איך להשתמש, לא מתבלבל לגבי מה זה AI ומה זה בן אדם, בעיקר מפיק את הדברים הטובים, בעיקר מפיק את הדברים הטובים. אני חושב שעוד משהו שהיה מאוד חשוב במסע שלנו זה באמת התובנה שה-AI הוא co-pilot מאוד מאוד טוב, אני לגמרי יכול לראות עתיד שלכל איש מקצוע יהיה את ה-AI הרלוונטי, לארכיטקטים יהיה AI שאולי אוטודסק יעשו, אנחנו יודעים שהיום יש AI לאנשי סיילס ולאנשי מרקטינג, אין ספק שיהיה AI לרופאי משפחה, מפתחים, קשה לדמיין היום מישהו שכותב קוד בלי co-pilot AI, וזה נכון גם לפסיכולוגים ולקואוצ'רים ולפסיכיאטרים, קשה לי לראות מציאות שאפשר לתת מענה לצורך כל כך כל כך גדול, בלי להיעזר בטכנולוגיה, בלי בעצם להרחיב את התמיכה שאפשר להציע גם מעבר למפגש עצמו. יש לא מעט אנשים שהולכים לטיפול, הולכים למפגשים, ועדיין מתרגלים עם קאי במהלך היום-יום, ועדיין משתמשים בקאי ביום-יום, וזה יכול לעשות דווקא את התהליך הטיפולי טוב יותר, כי גם למטפל יהיה איזשהו אינסייט של מה קרה מאז הפגישה האחרונה שלנו, זה גם חשוב. כן, זהו, אני באמת סקרן איך הדבר הזה עובד,

אייל דוד: [42:13] אז בעצם אין להם הרי, לאותו מטפל חיצוני, אין הרי, הפידבק שהוא יקבל זה לא יהיה מקאי, לא מכם, אלא שזה יהיה בעצם מהמטופל שלו, המטופלת.

אלכס פרנקל: [42:24] נכון, אז היום מעבר לזה שאנחנו מפעילים מרפאה סופר מודרנית, או אוסף של מרפאות בעצמנו, עם הצוות שלנו, אנחנו כן בתהליך, אני אולי לא אזכיר את השם של קופת החולים הספציפית שאנחנו בתהליך רכש איתה, אבל כדי בעצם לתת להם את זה כמערכת הפעלה למרפאות שלהם, בטח למרפאות באזור הדרום, והרשימות המתנה הן אינסופיות. ושם אנחנו מלמדים את הצוות שלהם בעצם לעבוד עם המערכת, והם אלה שעושים את האינטייקים, והם אלה שבעצם רושמים את קאי למי שבאמת יכול להיעזר ולהיתרם, וההנחה היא שיהיו אנשים שיכול להיות שהמענה הזה עם התוכנית האישית שהם קיבלו יהיה כזה שבעוד כמה חודשים יגידו שהם לא צריכים לבוא לפגישות, או אם הם יבואו לפגישות הם יצטרכו פחות פגישות. וזה מאוד משמעותי, אבל זה מודל אחר. זה מודל אחר ששם אנחנו בעצם נותנים את הפלטפורמה, את המערכת, ומלמדים אותם איך לעשות שימוש מול מצב שברוב הזמן אנחנו מפעילים את השירות בעצמנו.

אייל דוד: [43:29] שזה באמת, ואתה לא חייב לענות על זה, אבל זה באמת המקום שהוא אפילו יותר גדול מהמודל של החברות, כי אז פתאום אתה עובד עם הקופות חולים/חברות ביטוח, נה נה נה, government, אני לא יודע, אז פה זה באמת נהיה בסקייל מאוד מעניין, לא? תראה, זו שאלה טובה, כי אתה יודע, מטפלים,

אלכס פרנקל: [43:50] יש להם את האזור נוחות שלהם, הכאב שלהם הוא לפעמים שחיקה, זה כן עבודה קשה לטפל ולראות הרבה מאוד מטופלים, אבל לא במצב שהם overbooked, נכון? שיש להם הרבה מאוד מטופלים, לא חסרים להם מטופלים, שאיינם לאמץ טכנולוגיה חדשה, במיוחד טכנולוגיה חדשה, שאולי אפילו מאיימת על איך הם עושים טיפול היום. זה לא קל, זה לא קל, ואני חושב שבאיזשהו שלב הבנו שאם אנחנו לא נפעיל את השירות בעצמנו ונבנה את הצוות של הפסיכולוגים והמאמנים ואת הצוות תמיכה בעצמנו, זה ייקח הרבה מאוד זמן, וזה גם לא אליינד לכאב ולצורך שאנחנו רואים. יש היום עשרות אלפי משרתי מילואים, בני, בנות זוג, שלא יקבלו מענה, שלא ידעו אפילו שהם יכולים לקבל איזשהו מענה שהוא מעבר ללכת למפגשים. ולצערנו אנחנו רואים בארגונים שכמעט רוב הארגונים בארץ מאוד התגייסו, והם נותנים חמש פגישות, עשרים פגישות בשנה, אבל מעט מאוד מהעובדים לוקחים את זה, כי המודל הזה של פגישות, כמו שגיירנו. כן, כן, זה לא מתאים לכולם, זה לא מתאים לכולם, וצריך משהו אחר, משהו חייב, להשתנות כדי באמת להגיע למאות אלפי בני אדם שזקוקים, שיכולים להיתרם, שאפילו לא יודעים שיש להם רמה של מצוקה ויש מה לעשות לגבי זה.

אייל דוד: [45:20] אוקיי, אז עכשיו אנחנו נחזור לאיפה שעצרנו, רק אם אתה יכול להרחיב במילה, איזה סוג של חברות מעניינות אתכם?

אלכס פרנקל: [45:27] למה קאי יכולה להיות רלוונטית? תראה, היה לנו הכי קל ללכת הכי קרוב בשכונה שלנו, נכון? ובעצם אנחנו חלק מהקהילה של גוגל לסטארט-אפים, היינו חלק מהקהילה של אינטליגנייט שמאוד מאוד עזרו לנו, של חברות טכנולוגיות. וישראל היא יוניקורן אמיתי מהבחינה הזאת שיש פה headquarters של חברות בינלאומיות, שיש להן סייטים בעוד מדינות, וזה מאוד הגיוני להתחיל את השיחות קודם כל כאן, להציע את זה קודם כל בעברית לעובדים שנמצאים כאן בארץ וצריכים, אבל הפוטנציאל הוא ברור, אפשר להדליק את קאי בעוד סייטים ולעבוד גם באירופה ובעיקר בצפון אמריקה, שזה השוק המרכזי שלנו. אז זה שילוב של חברות טכנולוגיה, עובדים צעירים, סביבת עבודה אינטנסיבית, הרבה מאוד שחיקה, חברות גלובליות, לפעמים אלפי, עשרות אלפי עובדים, זה החברות שאנחנו מתרכזים בשיחות איתן כרגע.

אייל דוד: [46:25] יופי, אז אנחנו נשאיר פרטים בסוף, גם נחזור לזה בסוף. נחזור שנייה, וואו, יש לי עוד מלא שאלות, שמתי אותן בצד, אבל נחזור באמת לסגור את המעגל. אז באמת עשיתם שתי החלטות משמעותיות. ברגע שקיבלתם אותן, ברגע שאמרתם, אוקיי, אנחנו סוגרים את ה-B2C, אנחנו עוברים לחברות.

אלכס פרנקל: [46:47] איך נראה ה-go-to-market שלכם באותו רגע? ואם אתה יכול גם לפרט איך זה יתקבל ואיפה זה יהיה נהדר. תראה, זה מתחיל בישיבת בורד, שבעצם אומרת, אוקיי, אנחנו חייבים רגע ללכת לפיבוט, אנחנו אליינד, זה מורכב. הרבה מאוד זמן ניסינו להימנע בכל דרך אפשרית מלהדליק את השירות האנושי, ולגמרי הייתה החלטה שזה הדבר היחיד, היחיד שעובד היום בשוק, זה הדבר היחיד שמקבל את הטראסט, זה הדבר היחיד שבעצם גופים מוכנים לשלם ולסבסד ולהפנות אנשים לשירות כזה. זה מתחיל בבורד, זה ממשיך בפגישת צוות, רגע שמסבירים, זה הולך דרך שוב אפיון של MVP, נכון? שבעצם אומר, אוקיי, יש לנו השערה שאם נציע את השירות הזה לארגונים האלה, זה משהו שיעניין אותם. הם ירצו פגישות המשך, זה יעבור להצעת מחיר ולהסכם וייצר הכנסות. וזה קרה מאוד מהר, אתה יודע, אחד היתרונות של להיות צוות קטן מאוד מאוד מהיר יחסית, זה שאפשר לייצר השערה כזאת, ולהתחיל לבדוק אותה בפחות מרבעון, אני חושב שלקח רבעון עד שהתחלנו להפעיל את השירות, כולל לבנות לגמרי מוצר חדש שלא היה לנו, הוא היה ממש מוצר של ניהול מרפאה, ניהול של התערבויות וכל הצד של התמיכה האנושית, שנבנה מסקרץ' מתוך זה שהפעלנו את השירות בעצמנו, וזה היה התהליך הכי מהיר,

אייל דוד: [48:23] הכי מהיר. אני, בקשר למעבר בעצם לחברות, וגם אמרת נורא מהר עשינו את זה, אז זה שוב זיו בעצם עם הקסם שלו,

אלכס פרנקל: [48:33] שזה היה נראה. לא, לא, לא, אני חושב שבסוף זה הכל הכל הכל אנשים, ואני חושב שאחד הדברים שלי יצא ללמוד מאנשים אחרים בתעשייה, מחברות אחרות שעבדתי בהן, זה שאנשים טובים עושים את הקסם ואת ההבדל, ולפעמים נכון לחזר ולהיות בקשר אחרי אנשים הרבה מאוד זמן, עד שנוצרת הזדמנות ואפשר לעבוד איתם. זה היה מאוד מאוד נכון לגבי הגיוס של ענת, שהיום היא הפסיכולוגית הראשית שלנו, והיא מדהימה ומכירה לא רק את הארגז כלים ולעשות התקה יותר טובה, אלא באמת גם ארגונים שהשירות הזה רלוונטי, ומתאים להם. היה אותו תהליך עם דן המקסים, שהיה איש מרקטינג שנים במובייל בגוגל ועבד בסירקלס, עבד עם כל מיני חברות טלה-הלת' אחרות, שמאוד עוזר. אז זה היה שילוב של לראות שיש לנו את הצוות הנכון, לבנות את החומרים, לקבל הרבה מאוד פידבקים. הרשת משקיעים שלנו מאוד עזרה, הרבה מאוד מהאינטרודקשנים מגיעים ממשקיעים, ממשקיעים, מאדוויזרס שמלווים אותנו, ויש איזה יתרון לא הוגן, נכון, בזה שאנחנו מעט מאוד דגריז אוף ספריישן ממקבלי החלטות בהרבה מאוד חברות וארגונים.

אייל דוד: [50:01] זה מאוד עזר לעשות ולידציה כמה שיותר מהר. גם אני חושב שביחס למוצרים אחרים שאולי חותכים, חברות חותכות בעצם, שהם נחשבים שומן, אז אתם בדיוק ההפך. אני חושב שה-ROI פה ברור. אני אקפוץ רגע לשאלה שאנחנו נוהגים לשאול פה, אז עברת בכמה וכמה חברות כ-VP פרודקט, כיזם, כאיש מוצר, מה בעיניך הפרודקט סקילס הכי חשובים באיש מוצר או אשת מוצר? אני חושב שזה הכל הכל הכל חוזר לאנשים. אתה יודע, הרבה פעמים כשאני פוגש אנשי פרודקט צעירים במיוחד ולאורך השנים, אז

סקילים של איש מוצר: לדעת להוריד פיצ'רים

אלכס פרנקל: [50:37] הרבה פעמים מתחילים עם הפנטזיה הזאת, שמה שאיש פרודקט עושה בעיקר זה ממציא פיצ'רים, פיצ'רים טובים ומגניבים, שזה תהליך חשיבה, ואז האיש פרודקט מגיע עם פיצ'ר, והצוות בונה את הפיצ'ר, וזה איש פרודקט טוב, איש פרודקט שיכול להמציא הרבה מאוד פיצ'רים, והמציאות, לצערי, לא יכולה להיות יותר רחוקה מזה. איש פרודקט טוב זה איש פרודקט שפעם אחת יודע לעבוד עם הצוות, ויודע איך לרתום את הצוות ולשמור על מוטיבציה, ולתקשר עם המפתחים ועם המעצבים ועם אנשי UX ולייצר סביבה שהיא סביבה פרודוקטיבית ויצירתית ומזמינה ומתקשרת. ופעם שנייה זה להיות מאוד מאוד מחובר למשתמשים גם דרך הדאטה, גם דרך השיחה עם המשתמשים ולא לבנות פיצ'רים בדמיון. אחד הסקילים הכי קשים בעיניי לאנשי מוצר וקשה מאוד גם ללמד זה שאיש מוצר טוב הרבה ממה שהוא יעשה, הוא יוריד פיצ'רים, הוא יוריד מסכים, הוא יוריד כפתורים, הוא יוריד שלבים, הוא ינקה את המערכת וידע במה לא משתמשים ומה לא צריך ומה פחות חשוב. וזה בעיניי חלק מהקריטריונים שמאוד קשה ללמד ומאוד קשה רגע

אייל דוד: [52:07] להאמין בהם לאורך זמן שזה עובד. אז אני אצמד לדבר האחרון שאמרת, זה גם מה שכנראה עזר לכם לעשות לפי מה שאני שומע, סקופינג מאוד טוב בכל אחד מהשלבים, ואז גם יכולתם לנוע במהירות בעצם כשרציתם לעשות את הפליק פלאק. אתה יכול טיפה לתאר בעצם מהגרסה הראשונה הזו שהזכרת, שהשתמשה בה האימא והחברים וכל הזה, כמה התרחבתם מאז, אתה יודע מה, אני אשאל את זה אפילו אחרת, כמה מחלקות, מחלקת המוצר שלכם היום, איך היא בנויה, מאיזה זרועות?

אלכס פרנקל: [52:41] אנחנו צוות מאוד מאוד קטן, זה התחיל בזה שאני הייתי איש המוצר ומאפיין, ועבדנו עם הצוות שהכרנו ועבדה איתנו קודם כפרילנסרית, וכולם כתבו את הקוד ועבדו מאחורי הקלעים והפעילו את המערכת. היום זיו מוביל את כל האופרציה ואת החלק של המוצר ביחד עם ענת, שמרכזת את כל העולם הפסיכולוגי והם עובדים ישירות עם נתנאל ויוסי שכותבים את הקוד ועם הצוות בפיליפינים, שהוא מאוד מאוד עוזר. אה, הם עדיין שם, אוקיי. ממש, ממש, זה מבחינתנו רכיב סודי ששווה את המשקל שלו בהמון, בהמון. זה קבוצה מאוד מאוד קטנה, ולצערי אתה יודע, עשינו ניסיונות לאורך זמן להגדיל את הקבוצה הזאת, וזה לא עבד, כי היה מאוד מאוד קשה לאנשים רגע להבין באמת מה קורה ביום-יום, מה אנשים עושים עם קאי, מה עובד, מה לא עובד, על מה מתלוננים, מה זה בכלל, לבנות מוצר שאין לו UI רגיל של אפליקציה וכפתורים. אתה יודע, קאי יכולה לשלוח סרטון נשימות, יכולה לקבל אודיו, היא יכולה להעביר איזשהו שאלון, היא יכולה לשלוח ציטוטים ויש אלמנטים של שיח פתוח. איך מלמדים משתמשים מה אפשר לעשות עם מערכת שיחתית ואיזה אפשרויות יש? נגיד, הרבה מאוד מהאנשים לא יודעים שאפשר לבקש מקאי לראות את היומן שלי, וקאי תשלח לי את הלינק ואני אוכל לראות את היומן שלי. אז זה היה משהו שככל שניסינו להוסיף עוד אנשי מוצר, ככה הקושי, המורכבות, האיטיות, הנדודים במדבר התארכו בהרבה מובנים. אז הנה לך עוד אתגר כנראה.

אייל דוד: [54:35] אני רוצה לשאול עכשיו עוד משהו ממקום אחר. כשדיברנו קצת על מתחרים מקודם, לא באמת צללנו לזה, ואני סקרן לדעת מי המתחרים, כי הזכרת למשל אפליקציה שאני זוכר מהקורונה, את קאון. לגמרי שונה. אתה השווית אליה, אני משער בגלל שרצית להדגיש את עניין האונבורדינג בעצם של הכמה ימים, ואת המודל שלהם.

מתחרים: Headspace, Calm, Woebot ו-Wysa

אלכס פרנקל: [54:56] מי הם באמת המתחרים שלכם? תראה, כשהתחלנו היו שני גלים מאוד מאוד משמעותיים שהקורונה מאוד מאוד האיצה. אחד זה, אני חושב שאחד ה-VCs פעם אמר לי שהם ספרו 132 אלף אפליקציות וולנס באפסטור, שהדספייס וקאלם היו הכי גדולות וחזקות. ובסופו של דבר זה אפליקציות תוכן, הרבה מאוד תרגילים של מדיטציה, של נשימות, של וידאואים, הקשבה, ספרייה ענקית, קצת כמו נטפליקס כזה. והתקווה היא שבגלל שיש כל כך הרבה מבחר אתה תוכל לבחור את מה שעובד לך, והם כולם ממש ממש האיצו בתוך הקורונה, כי ארגונים בעצם גוגל ומייקרוסופט וסנאפ, אני זוכר, כאן קנו מינויים לכל העובדים שלהם. ומה שהסתבר מאוד מאוד מהר זה שזה באמת סוג של חדר כושר, כן? שעובד אומר, אוקיי, זה אדיר, אני בטח רוצה לעשות מדיטציה, רוצה לעשות יוגה, רוצה להתאמן בחדר הכושר, אבל הם לא עושים את זה. וה-renewal היה מאוד לא טוב, וזה פשוט לא עבד. והמודל של הפרימיום לא עבד, כן? מינוי חודשי כמו נטפליקס לאורך זמן, זה לא עבד, למרות שהתכנים הם מדהימים, והתרגילים היו טובים, והרמה של ההוצאות שיווק הייתה פנומנלית, זה לא עבד. מהצד השני, מה שכן עבד זה חברות טלה-הלת', זה חברות קצת כמו גטאקסי, נכון? שמעסיקות, שוכרות, פסיכולוגים, מטפלים, בדרך כלל פרילנסרים במשרות חלקיות, שנותנים להם שעות, ואז הם מביאים demand והם מחברים, עושים איזשהו מאצ'ינג, האלגוריתם הקסום מחבר לכל בן אדם את המטפל או את המטפלת שלו, ואז אפשר לעשות סשנים כאלה בווידאו. והחברות האלה הם כן הצליחו, גם למכור למעסיקים, גם למכור לגופים אחרים, למבטחים, במודל רגיל של פגישות, סשנים, עדיין בעלות, גם שזה מסובסד 100 דולר, אבל זה גם יכול להגיע ל-400 דולר לפגישה. ואז החברות תוכן פשוט קרסו והתמזגו בתוך חברות הטלה-הלת', גם Headspace נמכרה, התמזגה, גם Calm נמכרה, התמזגה עם חברות טלה-הלת', והיום האפליקציה היא כמו איזה בונוס כזה, זאת אומרת, אנשים יכולים לקבל פגישות אם הם רוצים, ודרך אגב יש גם את האפליקציה והם יכולים לבד, אבל הם לא הצליחו לפצח את השימוש ואת המודל העסקי. מה שיותר קרוב זה שתי חברות מאוד טובות ומעניינות, אחת זה וובוט והשנייה זה וייסה. וובוט התחילה באירלנד ואז עברה לוואלי, סן פרנסיסקו, והם מלכתחילה בנו צ'טבוט בתוך אפליקציה שמפעיל פרוטוקול CBT, עץ החלטות מאוד מאוד טוב וחכם, שבעצם נותן לך מולטי-צ'ויס, ואתה לוחץ ואתה יכול ללכת לכל מיני מקומות, וזה באמת מפעיל פרוטוקולים טובים של CBT, עם תוצאות טובות. וגם הם, אני חושב, בזמן האחרון עשו פיבוט ויותר מוכרים את זה למרפאות ולגופים שנותנים תהליכי טיפול כמשהו נוסף שיכול בעצם להוריד חלק מהעומס, זה חברות טובות ומעניינות. תראה, עם OpenAI, האשליה שאפשר לבנות פסיכולוג AI מאוד מאוד בקלות, אני חושב כן הובילה להרבה מאוד צוותים שניסו, ולצערנו ולשמחתנו זה לא עובד, זה מאוד מאוד קשה. זאת אומרת, אין אף מודל אחד שבקלות, אתה יודע, יהיה מספיק בטוח ומספיק גמיש ומספיק רלוונטי כדי בעצם לנהל את השירות כמו שאנחנו מנהלים אותו,

אייל דוד: [58:51] אבל אני חושב שזה ככה מקבץ חברות משמעותיות. ומה שאתה אומר שמבדל זה באמת האקספרטיז שלכם, בעצם הצוות שבניתם ובאמת הגישה ההיברידית. גישה היברידית, השיח הפתוח שהוא עדיין בטוח, ההחלטות הישלוניות האלה שקיבלתם, זה בעצם החפיר הזה שהגדרתם, ואני ממש רואה שהוא מגן עליכם. ומה התוכניות קדימה?

תוכניות קדימה והחזון: מעבר למשבר, לצמיחה אישית

אלכס פרנקל: [59:19] תראה, במלחמה, בשבעה באוקטובר, היה לנו ברור שהלב שלנו כאן והקשב עבר לכאן. התחלנו לעבוד עם רייכמן ועם בן גוריון ועכשיו עם HIT ועם אפקה ועם עוד גופים ואנחנו נתחיל פעילות עם עוד חברות מסחריות במשק הישראלי ולתת מענה קודם כל למשרתי מילואים. והתעסקנו הרבה בעברית ובלבנות את הצוות כאן ולוודא שזה עובד. והיום לאט לאט אז ברור שהבעיה היא בעיה עולמית והשוק בארצות הברית זה השוק שהכי נכון והכי רלוונטי לנו וזה הכיוון, זה בעצם הכיוון לעבוד עם חברות וארגונים בארצות הברית, במדינות אחרות. אנחנו עדיין מתרכזים באנגלית אבל מתישהו קאי תעבוד בספרדית והיא תעבוד בגרמנית והיא תעבוד בצרפתית. הצורך באנגליה הוא לא יותר נמוך מהצורך בארצות הברית או בישראל. טוב צריך לראות איפה יהיו אסונות בעולם, לא אסונות, מצב פחות טוב בעולם, אפשר לתעדף לפי זה. תראה זה מאוד מעניין, אני, לא הזכרתי פורטוגזית אז אמרתי טוב ברזיל זה, כן פורטוגזית בוודאות. אני עושה רגע דאבל קליק על זה, אתה יודע כשהתחלנו אז הוויז'ן שלנו היה מאוד מאוד קרוב לקואוצ'ינג, גם אני גם נתנאל כשעבדנו בארגונים אחרים וחלק מהאני מאמין הניהולי זה שכל עובד יש לו פוטנציאל גדילה והתפתחות ואפשר לעזור לו רגע גם להכיר את עצמו טיפה יותר טוב גם לצייד אותו בארגז כלים. וקאי תמיד תמיד עבדה עם קואוצ'רים ויועצים ארגוניים והיום כשאנחנו מדברים עם ארגונים אחד הדברים שמבדלים אותנו זה שאנחנו מסוגלים את התוכנית מותאמת אישית לכל עובד שהיא לא רק סביב בריאות נפשית או חרדה או דיכאון אלא יכולה באמת לעזור רגע, לעבוד על לפתח growth mindset, על לשפר את היכולת לתת פידבק ולעבוד עם עובדים אחרים, על בטח אזורים של הורות או נושאים אחרים ושם ה-AI והמודל ההיברידי במיוחד הם מאוד מאוד יעילים וזה משהו שאנחנו מאמינים בו שבעצם זה לא רק לאסונות ולמשברים ולמצוקה ולדיכאון אלא שכמעט כל בן אדם יכול להיתרם מלהכיר את השפה, מלהכיר את ארגז הכלים, מלתרגל, מלדעת להפנות קשב, מהשריר הזה שבעצם מופיע רגע לעצור, להיות נוכח בכאן ועכשיו, וזה משהו שיעשה טוב לילדים שלומדים בכיתה י"ב בבתי ספר בישראל וזה יהיה טוב לסטודנטים באוניברסיטאות וזה יהיה טוב לאחיות שעובדות בבתי חולים תחת סטרס מאוד מאוד גדול וזה יהיה בסופו של דבר גם טוב להורים שלי שכרגע הם מתמודדים עם דברים אחרים ואז כן זה הוויז'ן, זאת אומרת לא רק סביב מצוקה רגשית אקוטית או אסונות, מלחמות, רעידות אדמה, אלא ממש במקום של אימון, של צמיחה, של התפתחות, של העצמה אישית.

אייל דוד: [1:02:27] תשמע אני כל כך שמח שהערתי את ההערה הטיפשית הזאת כי ככה בעצם דיברנו גם על זה ואני מאוד מתחבר לוויז'ן הזה וגם בכלל לכל סט הערכים שהצגת פה.

אלכס פרנקל: [1:02:37] היה לי ממש כיף. לקראת סיום, איפה אתה רואה בעצם את קאי בעוד עשר שנים? לא, תראה, החזון שלנו היה תמיד תמיד תמיד גלובלי, זאת אומרת תמיד דיברנו על עשרות מאות מיליוני בני אדם שיכולים להיתרם ולהיעזר בטח במודל ההיברידי שה-AI הוא co-pilot ומלווה עבודה שהצוות האנושי יכול לעשות ובסופו של דבר האימפקט הוא מאוד משמעותי. אני באמת מאמין שאם לי יותר טוב עם עצמי ואני מתקשר טוב יותר ומכיר את עצמי יותר טוב אז לחברים שלי ולמשפחה שלי ולבת הזוג שלי ולילדים שלי יהיה יותר טוב וזה אותו דבר במקום העבודה. האימפקט על התרבות, על היחסים הבין-אישיים יהיה מאוד מאוד גדול וזה משהו שבוודאות אנחנו רואים בשנה-שנתיים האחרונות. אני כן רואה חזון שאני לא יכול לדמיין תהליך של טיפול או של אימון או של ליווי רגשי שייעשה בלי ה-AI, בלי מערכת ההפעלה הזאת שבעצם אומרת רגע אבל אפשר לייצר extension של המפגשים ולתת את היכולת לתרגל ולתת את היכולת לרגע לקבל מענה כל הזמן בצורה שהיא נגישה עם מערכת AI שתכיר ותתאים למאות מיליוני בני אדם. נפש האדם.

אייל דוד: [1:04:06] היה לי תענוג. תודה רבה אלכס. הדדי, תודה. ואנחנו נעדכן אתכם בעתיד, אני אשמח שתבוא שוב. בשמחה רבה ממש. יאללה, ביי בינתיים. תודה רבה. ביי ביי. היי חברים, תודה על ההקשבה. אם מצאתם את הפודקאסט הזה בעל ערך תוכלו להירשם ולעקוב אחרינו כמובן לפרקים נוספים בספוטיפיי, אפל פודקאסט או כל אפליקציה אחרת. כמובן שאם לא מצאתם אותנו באיזושהי אפליקציה אשמח שתכתבו לנו. נשמח מאוד לחמישה כוכבים בכל פלטפורמה ושתעקבו אחרינו כדי שעוד מאזינים יוכלו להיחשף אלינו ולמצוא את הפודקאסט. אתם גם יכולים למצוא את הפרקים הקודמים בכל אפליקציה או בערוץ היוטיוב, יש לנו לינקים בתיאור. אז עד הפעם הבאה, יאללה, תהיו יעילים וביי ביי.