תמלול: שיר אלקיים לוצאטו | Impact360 | איך בונים חזון הייטק בפריפריה?

שיר אלקיים לוצאטו: [00:02] שבעה באוקטובר פגע בהייטק הישראלי, בקטר שלנו, בתקופה שאנחנו צריכים מיסים, כנראה בצורה הגדולה ביותר שהיינו צריכים אי פעם. לא מדובר רק בנייס טו האב ובתיקון עוול מוסרי שההייטק נמצא רק בעזריאלי ובשרונה. טקומה.

אייל דוד: [00:16] תקומה? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים. יש פה יותר מזה, בטח, כמו שאת אומרת, זה גם נזק וגם כאילו נוצר חוב מאוד גדול, נכון?

שיר אלקיים לוצאטו: [00:23] גם מבחינת האנשים וגם מבחינת הכסף. בדיוק. זה ווין-ווין. ככה אני אוהבת לעבוד, אגב. זו השיטה שלי בחיים. אני אומרת, אם זה לא ווין-ווין לכל הצדדים, זה פשוט לא עובד. והפעם, זה בדיוק מה שקורה. אנחנו גם הופכים אותם לפחות לחוטבי עצים ושואבי מים. אנחנו גם מגדילים את העוגה, אוקיי? אנחנו מגדילים את הקטר של המשק שלנו, רק לסבר את האוזן טיפה מספרים. ההייטק הישראלי, חמישית בעצם מהתמ"ג שלנו, הוא יותר מ-58% מהיצוא, אוקיי? ותקשיב לנתון המדהים הבא, ועוד לפני, הוא 33% מהמיסים. זה כבר לא קטר, זה תלות, אוקיי? והצניחה בעצם שקרתה עכשיו, הגירעון המטורף שנכנסנו אליו, מישהו צריך לפצות על זה. וזה בדיוק איפה שנכנס הווין-ווין, גם של הממשלה, גם של הפריפריה וגם מה שאנחנו יכולים לעשות. היי, הפעם מתארחת שיר אלקיים לוצאטו.

אייל דוד: [01:18] יזמית, חוקרת ואשת אשכולות שמשתפת איך שבעה באוקטובר ליטרלי דפק לה בדלת והפיח אצלה חזון מדהים שהפך למציאות שנקראת טקומה, או תקומה. והפוקוס הוא בניית הייטק בפריפריה. פרק מיוחד ומעורר השראה שאפשר ללמוד ממנו המון על בניית חזון, גיבוש אסטרטגיה וירידה לתכל'ס. וכמובן, אם אתם יזמים, ממש כדאי לכם להישאר. האזנה נעימה. היי, שיר, מה העניינים? היי, אייל, מצוין, מה שלומך? נהדר. יום חמישי, שמש בחוץ. אני אגיד ככה, אנחנו בעצם מכירים בדיוק מהמקום שבו אנחנו מקליטים. נכון. נפגשנו כעתייה אצל איזשהו סטארט-אפ שאולי גם תספרי עליו אחר כך, אבל שמעתי אותך מדברת, סקרנת אותי מאוד, קצת צ'יט-צ'אט ובעצם הנה אנחנו כאן. כמה חודשים אחר כך. איזה כיף, תל אביב, אומנות הנטוורקינג קורית בדיוק פה. נכון, וכן, התעכב אצלנו כמה חודשים לצערי, אבל בואי, כמה מילים, את יכולה לספר עם מי אנחנו מדברים? אז נעים להכיר, שיר אלקיים לוצאטו,

מי זו שיר אלקיים לוצאטו

שיר אלקיים לוצאטו: [02:24] מנכ"לית אימפקט 360 להקמת אקסלרטורים וייעוץ לסטארט-אפים טכנולוגיים. ואני מחזיקה עוד כובעים שהם כולם בעצם מדברים אותה שפה, אבל אני גם דוקטורנטית ומובילת מחקר במשרד הכלכלה שחוקרת את כל נושא האקסלרטורים הטכנולוגיים בישראל, מלמדת את זה, חיה את זה, ואוהבת את זה. אשת אשכולות לגמרי. או שלא יכולה לישון, תבחר.

אייל דוד: [02:47] אני מכיר מהבית. עכשיו, הבסיס לשיחה שלנו כשזה, אני מניח, שנצלול לשבעה באוקטובר, נכון?

שבעה באוקטובר ולידת החזון של טקומה

שיר אלקיים לוצאטו: [02:55] כי יש את שיר שלפני ושיר שאחרי, ממש ככה, את כולנו אני מניחה, אבל... שבעה באוקטובר תפס אותי ממש קרוב לבית, ממש ליטרלי קרוב לבית, אני אחרי 15 שנה בתל אביב חזרתי הביתה לקיבוץ משמר הנגב, גדלתי בפריפריה, גדלתי באופקים, בנגב המערבי, למדתי בעצם בתיכון של הקיבוצים, איפה שרוב הנרצחים והחטופים היו, וגם בשבעה באוקטובר, בעצם המחבלים ממש היו על השער הצהוב שלנו בקיבוץ, וזה תפס אותי בדיוק בזמן שעשיתי איזשהו סטופ בחיים, והחלטתי לעזוב את העסק המצליח, את הדוקטורט שעשיתי אז, ובעצם החלטתי לעשות משהו בשביל הנפש ובשביל המדינה שלי, שזה היה בספטמבר, הלכתי לתוכנית מנדל למנהיגות, זו תוכנית של שנתיים שבוחרים בה אנשים מכל מיני תחומים בחברה הישראלית, ופשוט גורמים להם לחלום לעשות דברים טובים יותר למען המדינה, והחלטתי ללכת על זה, ואז אוקטובר 2023, והבנתי למה הלכתי על זה, אתה מכיר את זה, שיש נקודות שאתה לא מבין למה בדיוק אתה עושה משהו, במיוחד כשזה נראה הזוי לכל מי שמסביבך, אז באוקטובר 2023 הבנתי, ואז בעצם, בחודשים הראשונים זה הטירוף של להקים חמ"ל, ממש חמ"ל בבית, של ציוד צבאי ותרומות מארצות הברית, עבדתי שנים לפני זה באל על, התחלתי כדיילת אוויר, עד לתפקידים מאוד בכירים באגף העסקי של אל על, וככה הפעלתי את כל הקשרים שהיו לי אז, מכל יהודי אמריקה הטובים, וכולם בעצם תרמו, מאפודים לחיילים ועד אוכל, וכשככה ירד הלחץ והדחיפות, בעצם חלמתי את מה שאני עושה היום, שנקרא טקומה, קצת משחק מילים על תקומה, ובעצם לתקן גם את העוול ההיסטורי שאין בכלל הייטק בפריפריה בישראל, וגם בעצם לייצר ציונות חדשה, בעצם ליצור מחדש גם הרחבה של התמ"ג שלנו, של הקטר של המשק הישראלי, שזה הייטק, וגם להגדיל את העוגה. אני אפילו לא אומרת לחלק אותה אחרת, אני פשוט מאמינה באמת שאפשר להגדיל את העוגה. אז כאילו החזון הזה מתחלק באמת לשניים, נכון? ומה התחיל לזוז משם בעצם? אז זהו, בהתחלה אמרתי טוב, מאיפה מתחילים, זה חלום נורא גדול, נכון? אפילו קצת יומרני, שיגידו. אבל בגלל שאני בעצמי גדלתי בפריפריה, ואני יודעת מה זה לגדול כשאת לא רואה אנשים כמוך סביבך. בסוף יש תקרת זכוכית נורא נורא נמוכה. אני אומרת אוקיי, אני פרצתי אותה, עשיתי מה שעשיתי, הייתי בתפקידים בכירים בחברות הגדולות במשק הישראלי, אחר כך הקמתי חברה משלי, דוקטורט, נכון? זה לא בדיוק המסלול הרגיל. אבל גם בחרתי לחזור הביתה. וגם בחרתי לתת איזשהו מבט אחר של מישהו שמבין מה קורה מבפנים. וזה גם מאוד מאוד נעוץ בעובדה שלפני שנתיים אני בעצם הקמתי תוכנית של אקסלרטורים בפריפריה, זו התוכנית של הממשלה שעשיתי ביחד עם BDO המדהימים, שאני גם חוזרת לעבוד איתם עכשיו, תכף ארחיב על זה יותר. ובעצם הרמנו תוכנית להקמת אקסלרטורים וסטארטאפים טכנולוגיים בפריפריה לאנשים שלא מדברים את השפה. למי שלא גדל במגדלי עזריאלי ובשרונה ובעצם לומד איך לייצר סטארטאפ מאפס, איך בונים מוצר, איך בונים חלום, איך שואלים את השאלות הנכונות, איך פוגשים משקיעים, מה זה נטוורקינג? כמו שאני ואתה נפגשנו ככה בשפות של גוגל. אוקיי, בפריפריה זה לא קורה. אתה לא מסתובב במקומות האלה בכלל. אז זה קצת לייצר משהו שהוא קצת מלאכותי, אבל מאוד מותאם. וזה בעצם טקומה. אנחנו מדברים לא על לחקות את האקוסיסטם של תל אביב, בשדרות ונתיבות ובבאר שבע ודימונה, זה לא תל אביב, זה גם בחיים לא יהיה. זה בעיניי גם איפה שנעוץ כל מה שנכשל עד עכשיו. צריך לחשוב על איך עובדת פריפריה. ויש שם פשוט שפה אחרת, לא פחות טובה גם. ויש גם הצלחות. רק התוכניות האלה בעצם בממשלה יצרו, שוב, אני אומרת, אנשים בלי שום רקע טכנולוגי, בסביבות גיל 40 לחייהם, עשו דברים אחרים לחלוטין. והם מפקדים בצבא ועד מלחינים חלקם, אוקיי? ובעצם הם הכניסו 250 מיליון דולר מהשקעות. אלה מספרים פנומנליים. רגע לפני שממשיכים,

אייל דוד: [07:13] לחצו על הקישור לקבוצת הוואטסאפ של פרודקט בילדר בתיאור הפרק והצטרפו לקהילה. שם תוכלו להמשיך את הדיון, לשאול שאלות ולהיות הראשונים שמקבלים עדכונים על פרקי תכל'ס חדשים. מחכים לכם שם. ועכשיו חזרה לפרק. היה את החזון הזה שכנראה צץ לך על המרפסת עם קפה, ואז בעצם בנית תוכנית פעולה, התחלת להוריד את זה לקרקע, מפה נולדה בעצם טקומה, רתמת לזה פנימה עוד גופים ואנשים, ממשלה גם,

מצפן בשלושה מגזרים ולדפוק על הדלת של משרד הכלכלה

שיר אלקיים לוצאטו: [07:42] אני לא יודע איך זה היה נראה. אז אני אסביר, התוכנית שוב, בעיניי, נקרא לזה מצפן, כי זה לא תוכנית כמו שאנחנו קוראים תוכנית פעולה. אוקיי, תחשוב שהמהלך הזה, בסוף מדובר על איזשהו מצפן של פעולה, והפרויקטים שאני בוחרת גם דרך החברה שלי, וגם דרך מה שאני עושה, מדברים טקומה, ומדברים בעצם את מה שבעיניי צריך להיות בחברה הישראלית. אז זה פועל בשלושה מגזרים. הקונספט. קודם כל, יש את המגזר של התעשייה. כמו שאמרתי, זה התחיל ונבע מהידע שאני יודעת שזה יכול לעבוד. זה עבד בפריפריה, ואני מבינה איך זה יכול לעבוד בכל שאר הארץ, ואיך ללמד אנשים לדבר שפה חדשה. ויש את המגזר בעצם הלאומי, תראה, נורא קל לנו, וכולנו עושים את זה, לשבת ולצקצק כמה הממשלה הזאת גרועה, וכמה אני הייתי עושה דברים אחרת, וכמה אי אפשר באמת לשנות כלום, ואמרתי, הנה ההזדמנות שלי. אני רוצה להיכנס פנימה. אני רוצה ללכת ולראות בעצמי אם אפשר לשנות. והגעתי, דפקתי על הדלת של ד"ר ניר בן אהרון, איש מקסים, הכלכלן הראשי של משרד הכלכלה בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, ואמרתי לו, תשמע, אתם מימנתם תוכנית ענק של אקסלרטורים בפריפריה. אני ניהלתי חלק ממנה. אני יודעת שהיא הצליחה. למה אף אחד לא יודע על זה? תן לי לחקור את זה.

אייל דוד: [08:58] אז ספרי לנו שנייה, כן, על הממצאים האלה. אז הוא, באת אליו, ביקשת את זה? ביקשתי, שוב, אני חושבת שזה גם שיעור למאזינים שלנו,

שיר אלקיים לוצאטו: [09:05] שלנו, שנורא קל להגיד למה שהוא ידבר איתי, למה שהוא ישמע, אבל אפשר לנסות, ויוצאים לפעמים דברים מופלאים, בעיניי זה אפילו רגעים משני חיים. אז באמת ניגשתי אליו ואמרתי לו, בוא נחקור את זה, וקיבלתי דלת פתוחה, ובעצם חקרנו, התחלנו לחקור בצורה אקדמית לחלוטין, מחקר אקדמי, אבל שבסוף ההמלצות שלו אמורות להיות המלצות מדיניות, זה ממש אגף התקציבים, משרד האוצר, בעצם ללמוד איך לעשות דברים טוב יותר. איך הממשלה יכולה להשקיע במדינה, בפריפריה, ואולי באמת לייצר אקסלרטורים טכנולוגיים. עכשיו, אני מחזירה אותנו רגע עוד פעם לפריימינג. שבעה באוקטובר פגע בהייטק הישראלי, בקטר שלנו, בתקופה שאנחנו צריכים מיסים, כנראה בצורה הגדולה ביותר שהיינו צריכים אי פעם. לא מדובר רק בנייס טו האב, ובתיקון עוול מוסרי שההייטק נמצא רק בעזריאלי ובשרונה. טקומה. תקומה, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים. יש פה יותר מזה, במה שאת אומרת,

אייל דוד: [10:00] זה גם נזק וגם כאילו נוצר חוב מאוד גדול, נכון? גם מבחינת האנשים וגם מבחינת הכסף. בדיוק.

ממצאי המחקר: צוותים מגוונים בפריפריה שורדים יותר

שיר אלקיים לוצאטו: [10:06] זה ווין-ווין. ככה אני אוהבת לעבוד, אגב. זו השיטה שלי בחיים. אני אומרת, אם זה לא ווין-ווין לכל הצדדים, זה פשוט לא עובד. והפעם, זה בדיוק מה שקורה. אנחנו גם הופכים אותם לפחות לחוטבי עצים ושואבי מים. אנחנו גם מגדילים את העוגה, אוקיי? אנחנו מגדילים את הקטר של המשק שלנו, רק לסבר את האוזן טיפה מספרים. ההייטק הישראלי, חמישית בעצם מהתמ"ג שלנו, הוא יותר מ-58% מהיצוא, אוקיי? ותקשיב לנתון המדהים הבא, ועוד לפני, הוא 33% מהמיסים. זה כבר לא קטר, זה תלות, אוקיי? והצניחה בעצם שקרתה עכשיו, הגירעון המטורף שנכנסנו אליו, מישהו צריך לפצות על זה. וזה בדיוק איפה שנכנס הווין-ווין, גם של הממשלה, גם של הפריפריה וגם מה שאנחנו יכולים לעשות. אז מילה כן על המחקר, כי אני חושבת, אני חושבת שהוא מעניין, אני מקווה שגם אתם, הוא בעצם ישב וחקר איך זה עובד, איך אקסלרטורים בפריפריה בעצם נהיים אפקטיביים, אם בכלל, ואני אקצר, תהליך מאוד ארוך, זה מחקר כלכלי, מלא נתונים משעממים, אבל בואו נשמע רגע את השורה התחתונה. בסוף מה שגילינו, שבעיניי זה די מדהים ולא טריוויאלי, גם כמי שמגיעה מהשטח, שהסטארטאפים מהפריפריה המרוחקת ביותר, אני אומרת על ירוחם, דימונה, ערד, מקומות שהם באמת מנותקים, אין בהם אפילו איזה גב כמו בבאר שבע, שהיו בהם קבוצה שהיא הטרוגנית, זאת אומרת, גם גברים וגם נשים בצוות, רק לסבר את האוזן, בגלובלי שבעה אחוזים מהיזמים הם נשים, בישראל אנחנו עומדים על משהו כמו 21 אחוז, זה עדיין קצת יותר טוב מהעולם, אבל זה עדיין נמוך, אבל אותם צוותים מגוונים הצליחו בצורה מובהקת, שזה אומר במילים פשוטות שהנתונים הם מוכחים, אוקיי? שהם שרדו שנתיים אחרי, יותר מצוותים הומוגניים או הטרוגניים מתל אביב. עכשיו זה מטורף, בעצם מה זה אומר? שאם המדינה מייצרת שוויון בצורה מלאכותית, אבל שוויון אמיתי, זאת אומרת, לא לתת עוד כל מיני מרכזי חדשנות, נורא נורא פנסיים, ששוברים עליהם בקבוקי שמפניות, אבל אף אחד בעצם לא נכנס בשערים שלהם, אלא באמת מייצרים למי שלא מדבר את השפה את הדרך ללמוד, זה עובד, וזה עובד מעולה.

אייל דוד: [12:19] מה לדעתך, אבל אוקיי, כל כך מהמם, ממש. מה היה המהלך כשהצעת את זה, או מה נולד כשהצעת את זה, איך זה נראה? כשהצעתי לניר לחקור בעצם את האקסלרטורים? כן, אני נורא סקרן באמת לדעת איך זה נראה מהצד השני, כמה הם רתומים לאירוע,

איך רותמים את הממשלה: להבין מה יושב לה על השולחן

שיר אלקיים לוצאטו: [12:35] כאילו זה נשמע מדהים, נשמע מאוד מעניין. נכון. תראה, אני מאמינה שכשאתה מגיע למישהו, אתה צריך להבין גם מה יושב לו על השולחן. אחרת זה לא יעבוד. וחשבתי ככה, אמרתי, אוקיי, בסוף מדובר פה בתוכנית ממשלתית, שהיא הקייבה שלנו, Startup Nation, נכון? ככה אנחנו נקראים, הרווחנו את זה גם בצדק, רק שאתה מבין, בשנת 22, מקום ראשון בעולם ביחס סטארטאפים לנפש, מקום ראשון בעולם בקרנות הון סיכון לנפש, ואמרתי, בואו נייצר כאן משהו שבאמת יכול להשפיע, ובוא, אלף, בוא תראה כמה הצלחת, אתה בעצם הגית את התוכנית הזו, בואו נראה שזה הצליח, אמרנו, ווין-ווין, וגם בואו נייצר ממש המלצות מדיניות, אלף, שהתוכנית הזו תמשיך, כי היא הפסיקה, בעצם בשבעה באוקטובר, באופן אבסורדי, הממשלה הפסיקה לממן את התוכנית, כי אמרו, טוב, מה צריך הייטק, אנחנו עוסקים בהישרדות, אבל פה בדיוק באתי והחזקתי כובע אחר ואמרתי, לא, אנחנו לא צריכים להיות קורבנות, אנחנו לא צריכים לבוא ולהגיד בקונספציה, אבל לא, אנחנו עכשיו לא עוסקים בזה, אנחנו עוסקים בהישרדות, אנחנו נבנה, בסדר?

אייל דוד: [13:41] נשמע קצת פומפוזי, קצת בן-גוריוני, אבל אני ממש מאמינה בזה ש... כל בעל עסק, אבל, יכול להבין את זה, נכון? אתה חייב להשאיר אחוז מסוים לצמיחה, אז אוקיי. ממש ככה. אז תחזירי אותי לשם, אבל את מציגה את זה, את הצלחת גם באמת לרתום אותם סביב המטרה שלהם, כנראה. כן. אבל איך זה... הם אמרו, כן, כמה מהר זה יורד לפרקטיקה, איך זה נראה?

שיר אלקיים לוצאטו: [14:02] אז זה היה מדהים, כי אני באתי ואמרתי, תשמע, אני רוצה רק גישה לדאטה. תן לי רק גישה לדאטה, אני גם קצת בתוכנית מנהיגות, אתה לא צריך לשלם לי שום דבר, רק תפתח לי את הדלת, ותן לי לגעת במספרים. אני גם אישה של מספרים, אבל גם אישה של מילים, לא פחות, אבל אמרתי, תן לי קצת לשחק בסטטיסטיקות, אני רוצה לדעת שמה שאני רוצה למדוד באמת נכון, ולא רק תחושת בטן. מה מדדת בעצם, מלבד כמה זמן...

אייל דוד: [14:25] קודם כול, עסקים באופן כללי, נכון, אחוזי התמותה ממש גבוהים? ממש ככה, בטח לסטארט-אפים. אז את אומרת, אני מסתכלת שנתיים, אני מסתכלת, בעצם כנראה גם, אני לא יודע באיזה תעשיות הם עבדו, כל הסטארט-אפים, דווקא זה מעניין, אם יש שם איזושהי קורלציה לתעשייה הספציפית, אבל אולי כולם ממש היו באחת, ובגלל זה הם הצליחו שנתיים, אני לא יודע. אבל בכל מקרה, הסתכלת עליהם כעבור שנתיים, זה אומר שהם החזיקו, הם לא מתו,

מה מודדים: שרידות אחרי שנתיים ומחקר המשך לחמש שנים

שיר אלקיים לוצאטו: [14:48] ויש טווח יותר ארוך שאת מסתכלת עליהם, איך זה נראה? בדיוק, זו נקודה סופר מעניינת. אז מה שעשיתי, מדדתי אותם אחרי שנתיים, לא אני ביצעתי את המדידה, הייתה חברה אחרת שביצעה את המדידה לפני שנה, אני פשוט רק נגעתי בנתונים האלה, והם מדדו גם אם הם שרדו אחרי שנתיים, גם בעצם כמה הם גייסו, כמות המועסקים, אבל אנחנו עכשיו יוצאים למחקר מספר שתיים, שהולך לבדוק אותם חמש שנים אחרי, שזה ממש מעניין, כי חמש שנים זה כבר לא מזל. עסק עובד, כמות המועסקים, מידת ההשפעה, אגב, אם הם נשארו בפריפריה או עברו לתל אביב, בעיניי זה סופר מעניין, כי מבחינתי אנחנו מדברים פה כבר על שינוי רגולציה אולי, אולי צריך לתת יותר אינסנטיבים להישאר בפריפריה. שוב, בסוף זה גם ישרת את תל אביב טוב יותר, אז זה מה שאני אומרת, זה לא יפגע, יש כל כך מספיק מקום לכולם. כן, זה בטוח, אני מאוד אוהב את הגישה הזאת,

אייל דוד: [15:41] אבל כן התחילו, בגלל זה אני שואל, כי כן התחילו הרבה אינסנטיבים סביב בעצם הדרום, או סביב הפריפריה, בוא נקרא לזה, אז זה אני יודע, אז זה בעצם משהו שנעשה כתוצאה מהמחקר שלך, משביל החשיבה שנעשה שוב, כן, אני מנסה לראות...

ה-OECD, היפוך שרוול ומי יחזור למשחק

שיר אלקיים לוצאטו: [15:55] הלוואי, הלוואי שהייתי יכולה לגזור את הקרדיט הזה, ממש לא, עוד לא. אני רוצה להבין, כמה מהר קל להעביר תכלס לארגון הממשלתי? אז תראה, קל ואיזי זה לא, כי אנחנו כבר, אני כבר שנה בתוך המחקר הזה והולך מחקר מספר אחד, אבל בגלל שהנתונים, מה שנקרא, עם גושפנקה אקדמית, וזה לא סתם תחושת בטן, זה נתונים שנשענים על עובדות, על נתונים שנאספו, על שיחות שקורות, אגב, עם זה קשה להתווכח. כשהצגתי את זה גם בעולם, הצגתי את זה ב-OECD, מסתבר שאנחנו ממש גם פרצנו דלת פתוחה, כי העניין של הפריפריה ומרכז-פריפריה זה לא רק בעיה של ישראל. בכל העולם זה מרוכז במנהטן, זה מרוכז בפריז, במרכז פריז, וממשלות בעולם גם רוצות להרחיב את העולם הזה, כי בסוף לשם הצעירים נוהרים. זה ממש נכון, כן? הרי כל הצעירים תמיד עוברים משם, קצת כמו כאן, ושם זה גם הרבה יותר כואב, כי שם הם נשארים גם בתעשייה מסורתית, אם בכלל ואז בכלל זה... איך בכלל מסתכלים עלינו, אגב, שזה נורא כיף, כי, אתה יודע, הייתי בפריז בתקופה באפריל 2025, לא בדיוק זמן מחמיא להיות ישראלית, בטח לא עם דגל ישראל על הבלייזר, אבל כשזה נוגע לסטארט-אפ ניישן, הם מרימים אלינו את העיניים, וזה באמת מקור לגאווה. ומבחינתם אנחנו כן אורים ותומים, ואנשים שצריך להתייעץ וללמוד ולהבין, והרווחנו את זה בצדק, ואני מקווה מאוד, שגם אחרי המלחמה הזו, אנחנו נדע להתאושש, כי כרגע, אני לא צריכה לספר לך, אתה חי את השוק לא פחות ממני. גם ברמת המשקיעים, גם ברמת הסטארט-אפים שבעצם נבנים כרגע, יש איזושהי עצירה, ויש גם הרבה מאוד היפוך שרוול, שזה בעצם, היפוך שרוול זה שסטארט-אפים מחליטים לשנות את החיתפי מישראלי לאמריקאי, בשביל בעצם לייצר משקיעים אמריקאים. אז קודם כל, כציונית גאה, אני מאוד מקווה שזה ישתנה, ואני גם דוחפת את הסטארט-אפים שאני מלווה, שזה באמת יישאר בארץ, אבל אני גם, אם אנחנו מסתכלים במבט של מה היה קודם, אמרנו שאנחנו אופטימיים בשיחה הזו, אז אנחנו נישאר אופטימיים, אז אפשר לראות שלאורך כל משבר ביטחוני, אנחנו חווינו ירידה עצומה בעצם בהייטק שלנו, אבל גם מיד אחרי הייתה פריחה עצומה. אפשר לראות את זה הכי הרבה, אני חושבת, וגם בהיסטוריה הקרובה, במה שקרה אחרי הקורונה. 2020, קיפאון מוחלט, 2021, הנתונים הכי טובים שהיו לישראל, כמובן גם בעולם, זו הייתה פריחה, אבל אנחנו ידענו למנף את זה היטב, ואני גם אופטימית שזה יקרה עכשיו, אבל השאלה שהייתי רוצה להשאיר את המאזינים שלנו, זה מי יחזור למשחק הפעם? האם עוד פעם נשמור את זה בבועה קטנה והקלה? ושנדע גם להרחיב את העוגה ולהכניס שחקנים חדשים שיכולים להגדיל. אני חושב שאין לנו ברירה, וזה גם מה שאת מציגה פה.

אייל דוד: [18:45] אני חושב שגם, שוב, אני מדבר בתור יהודי, אני חושב שזה גם משהו שנורא מאפיין את העם שלנו, מה שאמרת על תקומה, הרי גם תפס אותנו אחרי השואה, הקמת המדינה, גם מלחמות קודמות, כאילו, תמיד הייתה בסוף צמיחה, ואנחנו כאלה שהכאב הפרטי בסוף לוקח את כל המדינה הזאת קדימה, ואני מאוד מאמין בזה. מה האתגרים המשמעותיים שאת מזהה בעצם בגישה הזאת? בגישה של לחבר את הפריפריה. גם פריפריה אנחנו אומרים כמילה גדולה, במילה גדולה נכון. אני הסתכלתי בדיוק בגרפיקה שלך, אז דווקא כאילו, הדרום הוא 3% לצורך העניין, נכון? וזה עוד לפני השבעה באוקטובר.

המספרים: הייטק שמרוכז בתל אביב

שיר אלקיים לוצאטו: [19:21] הגרפיקה שהראיתי היא בעצם מראה את החלוקה של איך נראה ההייטק הישראלי. בדרום, רק ב-2018 פחות משלושה אחוזים היו בהייטק, פחות משישה אחוזים בצפון, והרוב הגדול התרכז בתל אביב ובסביבותיה. אפילו אם נרד עוד יותר לרמת המיקרו, רק שתבין, כמה לדעתך תושבים יש בעיר תל אביב? אני רואה את הגרף, אז זה קל. אז זה קל, הבנתי אותך. אבל נגיד, באזור כמה מאות אלפים, לכיוון חמש מאות, כן? חצי מיליון תושבים בתל אביב, אוקיי? 11% מועסקים מכלל האוכלוסייה בתעשיית ההייטק, 64% מהם בתל אביב. מה שאומר שה-36% הנותרים מתפרסים על פני 9 מיליון, פחות או יותר, הפוטנציאל ברור. וכדאי וראוי. אבל תזכיר לי את השאלה שהגענו ממנה לנתונים. אנחנו הגענו לזה, כי דיברת בעצם על פריפריה,

אייל דוד: [20:21] שאנחנו מרחיבים בגדול שיח על פריפריה, כשבעצם כל מקום הוא אוטונומי בפני עצמו, ואיך מחברים, דיברנו על אתגרים. זה נראה לי אתגר משמעותי. גם יש פה אתגר, אנחנו מדברים נגיד על הדרום, יש כל מיני סוגי אוכלוסיות, נכון שגם אותן צריך להכניס למשחק. תספרי, איך זה נראה? אז בואי נתמקד שנייה, לייזר פוקוס על הדרום. מאה אחוז. איך זה נראה שם? מי הקהל שמגיע?

מי הקהל בדרום, ומרכז יזמות אזורי מגיל היסודי

שיר אלקיים לוצאטו: [20:41] אז זו שאלה שהיא גם הבטן הרכה האישית שלי. אני אגיד למה, כי אני לא אבוא ואגיד שאנחנו עכשיו יכולים לקחת כל אחד ולהפוך אותו לסטארט-אפיסט מצליח שעושה אקזיט. זה יהיה שקר, זה לא נכון. אבל בגלל שבסוף אני חושבת ש... כמו ששלום חנוך אומר, אדם גר בתוך עצמו, אני גם מספרת את הסיפור האישי שלי בתור ילדה שגדלה בפריפריה. ואני אומרת, לשכבה של המצטיינים או כאלה שבאמת רוצים, הרבה פעמים הם לא מצליחים כי אין להם את ההזדמנות הנכונה. אז אני חושבת שזה הקהל שאני פונה אליו כרגע, למרות שבוויז'ן העמוק שלי, מדובר בחינוך ליזמות כבר מגילאי היסודי. שזה אולי יקרה, אני עכשיו במגעים עם מכללה מאוד גדולה בדרום, אני לא אגיד את שמה, כי זה עדיין לא סגור, אבל להקמת מרכז יזמות אזורי, שידבר יזמות מגיל יסודי ועד אקדמיה כולל קורסים, כי בסוף, ומי כמוך מבין בתור מי שמתעסק עם פרודקט מנג'רס, כאילו בכל חברות ההייטק הגדולות, אנחנו צריכים ללמד מיינדסט יזמי, להבין איך לחשוב מוצר, איך לשאול שאלות נכונות, איך להגיד אפשר יותר, איך בונים KPIs, מה זה משקיעים, איך בונים את הדבר הזה בכלל מאפס, ואם בכלל צריך. יש מודלים לזה בעולם, אני בטוח, כאילו מקומות אחרים שעושים את זה, איך זה נראה, ומי מוביל בזה? אז תראה, אני לא מכירה הרבה מקומות וחקרתי בשנתיים האחרונות שעושים מרכז ליזמות מגיל 0 למיינדסט יזמי, כן יש את המובילים בשוק שזה Y Combinator, שהם ממובילי האקסלרטורים הטכנולוגיים, והם באמת עושים עבודה נהדרת והצמיחו גם את הרוב,

אייל דוד: [22:16] אבל אני חושבת שמי אם לא סטארט-אפ ניישן צריך להמציא את זה. לא, חד משמעית שזה אנחנו, אין ספק, אבל ברמת, לא יודע, אני חושב, סקנדינבים, יפנים, קוריאנים, אמריקאים,

שיר אלקיים לוצאטו: [22:26] אף אחד לא הולך לגילאי גן ומעלה ועושה... שום דבר ממוסד, וזה משהו שבדקתי ממש לעומק, כי במנדל הם נותנים לנו אופציה גם לטוס ולבחון, מקומות שאנחנו רוצים ללמוד מהם. מקום מאוד מפנק, כמו שאתה יכול להבין. באמת קיבלתי מתנה מטורפת בשנתיים האחרונות, אני לא יודעת לכמה אנשים יוצא להתעמק במה שהם אוהבים ובאמת לחשוב איך הם יכולים לעשות את זה טוב יותר לכלל המדינה, אבל לא מצאתי שום מקום שמרכז דבר כזה, ואני חושבת שדווקא אנחנו בישראל, בגלל שאנחנו גם מובילים בתחום, זה יכול להיות מאוד מאוד חלוצי, אבל אני לא מסתכלת אפילו על הגלובלי כרגע. אני באמת מסתכלת קודם כול על הבית שלי ועל איך אנחנו מכניסים את אותם אנשי בארי, וניר עוז, ומגן, ונתיב העשרה, ושדרות, ונתיבות, ואופקים, ונותנים להם מקום שהם יכולים לחלום בו חוסן, אבל לא חוסן במובן הקלישאתי של המילה, בסדר, אני מאוד מאוד נזהרת מזה, אבל אני מאמינה שאם אתה לוקח לעצמך את הכוח והשליטה לחלום משהו חדש ולבנות אותו, זה כבר הופך אותך לבן אדם עם הרבה יותר חוסן. ולהגיד, אנחנו פה להישאר, הם באו להרוס, אנחנו נבנה ונבנה טוב יותר.

אייל דוד: [23:37] וזה מבחינתי הקונספט שאני חולמת. מהמם, אני מתה על הגישה ועל החזון, ואנחנו בכלל מדברים על אתגרים, אז באמת, ממש כיף לדבר על זה, בואי נלך דקה באמת שוב לאתגרים. כבר את עכשיו רוצה להוריד את זה לקרקע. התחלת את זה, נכון? כן. את זה, איזה תקומה? נכון, אז התחלתי, כמו שאמרתי,

שיר אלקיים לוצאטו: [23:59] יש לנו את המחקר, שזה מבחינתי הוויז'ן, שהכובע שאני שמה ברמה של המגזר הציבורי. איך אנחנו בעצם מסיטים את הספינה, ואני חייבת להגיד, שבתור מישהי שהייתה נורא נורא נורא צינית, באמת צינית בצורה בלתי אמן. אמרת, גרת בתל אביב, בואי נמשיך. כן, כן, גרתי בתל אביב, שותה אספרסו, עונדת רולקס, כל מה שהם אוהבים להגיד, לא באמת, כן, בצורה המטאפורית של המילה. גיליתי שאפשר, וקודם כול, יש שם באמת אנשים מעולים, בשדרה המקצועית, יש אנשים מעולים שרוצים לשמוע מה קורה בשטח, אז זה אפשרי, וזה קורה באמת ברמת המגזר הציבורי, לפחות שוב, שמביאים עובדות ונתונים, אני אשאל אותך אפילו יותר ממוקד,

אייל דוד: [24:39] נגיד, מה היום היית צריכה? יש לך תוכנית פעולה, את רוצה להוריד אותה לקרקע, מה את מחפשת כרגע? קודם כול, שותפים טובים.

תוכנית המילואימניקים עם בוגרי ממר"ם ו-BDO

שיר אלקיים לוצאטו: [24:45] אז יש לי כבר ברמה של, דיברנו מעבר לפריפריה, גם לשנות את הפריפריה החברתית, אוקיי? וזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו עם עמותת בוגרי ממר"ם, שהם הטובים בתחומם, ו-BDO, שגם בעצם איתם הקמתי את הצלם. תספרי על BDO, למי שלא מכיר? BDO זה חברת ייעוץ אסטרטגי מהגדולות בעולם, מהטופ 5, שהם מחזיקים גם כובע של ייעוץ עסקי, משפטי, טכנולוגי, הטובים בתחומם לכל החברות הגדולות, ובעצם אנחנו מקימים ביחד עם רשות החדשנות והאגף לחיילים משוחררים מילואימניקים, מי שנתנו את הנשמה בשבילנו בעצם בשנתיים האחרונות, אנחנו רוצים to give back, אז אמרנו, שם לימדנו בפריפריה אנשים שלא מדברים את השפה. בפריפריה? כאן אנחנו נלמד אנשים שלא מדברים את השפה, כנראה, את כל מה שהם יכולים, כולל המחיר שהמשפחות שלהם שילמו, ואנחנו נותנים להם פה הזדמנות להיכנס לתעשייה עתירת ידע. עכשיו, זה לא הולך להיות, ופה אני גם ממש אשמח, אם האנשים יחפשו את זה גם בלינקדאין, אני מקווה שזה יתפרסם בשבועות הקרובים, זה הולך כן להיות, שוב, אני חוזרת, זה עדיין לשכבת המצטיינים, אנחנו מחפשים את אלה שכבר יש להם משהו ביד, שהמילואים עצרו אותם, ואנחנו פה, תחשוב על זה כמו יער, סבוך, ואנחנו נחזיק את המצ'טה ונפלס להם את הדרך. עם כל הכוח שיש לעמותת בוגרי ממר"ם, עם הידע הטכנולוגי, והמנטורים המטורפים, אני מדברת מגוגל, מאנבידיה, מנקסט אוקטובר, כולם לרשותנו, והידע שמביא BDO, והמודל שאני פיתחתי, וכל כולנו מוקדשים פשוט לקחת את החבורה המופלאה הזאת במשך ארבעה או חמישה חודשים להריץ אותם בנינג'ה יזמות, לא פחות, עד למוצר. עד למוצר ולמשקיעים, ובתקווה שנראה KPIs של השקעות של מיליונים במהלך התוכנית עצמה. אז את מחפשת אנשים שמבריקים כל התארים שנגיד,

אייל דוד: [26:37] אבל שהם מוכנים גם עכשיו לתת איקס זמן מהחיים שלהם, את ארבעה, חמישה חודשים, כדי, בשביל ההזדמנות, הפוטנציאל בעצם לבנות משהו משמעותי. בהחלט. ותגידי, נגיד ואנחנו מתגלגלים לאותם אנשים ש... בעינייך לא בחוד החנית שבעצם הזכרת, או בסיירת הזאת, מה הם יכולים לעשות? איפה הם יכולים להשתלב?

שיר אלקיים לוצאטו: [27:00] אז זה ממש מבחינתי מה שאני מתכוונת לבנות במרכז היזמות האזורי. שם יהיו לנו תוכניות לכל שכבות האוכלוסייה. אמרתי, מגילאי היסודי עד סטודנטים שמתעניינים בזה, עד אנשים שרוצים ללמוד פשוט להשביח את עולמם על ידי קבלת כלים מעולמות היזמות הטכנולוגית לעולמות שלהם, שאגב, בסוף זה מאוד מאוד דומה. אתה יודע, אני ראיתי סביבי המון מיזמים חברתיים. אני הייתי הקפיטליסטית התורנית שבאה ומדברת על הייטק, אבל בסוף זה אותו עיקרון. גם כשאתה רוצה להקים מיזם חברתי, וגם כשאתה רוצה להקים מיזם טכנולוגי, אתה צריך קודם כול לברר צורך. אם באמת קיים צורך, או שרק נדמה לי, אתה צריך לגייס את השותפים הנכונים, אתה צריך לגייס את הכסף להרים את הדבר הזה, אתה צריך להבין מי הקהל שלך ולמי אתה נותן שירות, בסוף זה אותם עקרונות. אז אני מקווה שהמרכז הזה ידע גם לתת מענה לכל השאר.

אייל דוד: [27:52] אני איתך, לא, גם אני שותף לחזון, אז זה נשמע מדהים, אני רק אקח את זה אחורה, כי יכול להיות שכן שומעים אותנו, וכאילו גם בסיירת יש תומכי לחימה. אני יודע שאת נורא ממוקדת כרגע ואת בפוקוס אדיר על בכלל להרים את הדבר הראשון הזה שאת דוחפת קדימה, אבל כאילו מעניין אם יפנו אלייך חבר'ה כאלה,

שיר אלקיים לוצאטו: [28:08] מעניין מה אפשר לעשות? אז קודם כול אני מזמינה מי שמאזין ורוצה לתרום להיות מנטור מהניסיון שלו, אם זה מהבכירים יותר, גם לעזור לאותם מילואימניקים, בעצם לדחוף את העסק קדימה, אז אני מזמינה אתכם לפנות, מי שיש לו כבר קרוב ל-MVP וצריך באמת את הבוסט הזה, בבקשה תצרו קשר, זה הזמן וזה המקום, ובכלל לכל ארגון ולכל מקום ולכל מי שחושב שהוא מאמין ברעיון ויש לו איך לתרום או לקדם או לחבר כל פנייה מבורכת ותמיד זה ייענה בחיוך ואולי אפילו קפה עליי. יאללה, תפאדל. ותגידי, כמה הם צריכים להגיע מוכנים אותם יזמים? אז הם צריכים להגיע מוכנים. בסוף אנחנו מכוונים כן לאנשים שצריכים את הפוש בשביל להתקדם וזו גם תהיה הרמה. הליווי הולך להיות בשני צירים, גם ציר קבוצתי וגם ציר אישי, עם מנטורים אישיים וכל אחד, בסוף אני מאמינה, זה גם מה שלמדתי כשניהלתי בעולם העסקי המסורתי. בסוף אם חליפה לא מותאמת אישית, היא לא באמת עובדת. אז יש את התכנים הקבוצתיים שכולם צריכים ללמוד וזה יהיה מהטופ שבתחום ויהיה את הליווי האישי שכל אחד יקבל בדיוק את התכנים שהוא צריך ואיפה שהוא תקוע ואת החיבורים שהוא זקוק להם. וזה כן, וזה הולך להיות לאנשים שכבר קרובים ל-MVP או שכבר יש להם MVP וגייסו עד מיליון וחצי דולר, זאת אומרת, פרי-סיד בעולמות שלנו, ואנחנו הולכים לבחור את הנבחרת הטובה ביותר ולרוץ איתה, הולכים להיות שני מחזורים, אז גם מי שלא יכול להתחיל באוקטובר הקרוב וצריך עוד קצת זמן להתבשל, אז יהיה לנו גם באפריל 2026. זה מצחיק שבחרתם באוקטובר. כן, נראה לי זה בגלל שנה אקדמית, אני לא יודע, אבל מעניין.

אייל דוד: [29:51] אחרי חגי תשרי, אבל אתה צודק, זה נורא... כן, אני תמיד רועד בכמה שנים האחרונות אחרי חגי תשרי, אז זה נתקע לי, תגידי, ותעשיות ספציפיות, איך זה נראה?

שיר אלקיים לוצאטו: [30:01] אז לא, החלטנו הפעם דווקא לא ללכת, זה נקרא ג'נרליסטי, אנחנו פתוחים לכל רעיון מעולה, החל מביוטק, לאגרוטק, ל-AI, לדיפנס, כל מי שיש לו רעיון מצוין, יש לו כבר משהו ביד, לא חייב שיהיו לך משקיעים, אבל אם יש לך משקיעים, זה כנראה כבר ייתן גם יתרון על פני כולם. גם זה כנראה מוכיח את הרעיון שלך בצורה כזאת או אחרת.

אייל דוד: [30:21] אני אשאל עוד שאלה, והתעשיות האלה, אז הן מאוד, אמרנו ג'נרליסטי, אבל צריך להיות פה גם איזשהו אימפקט, לצורך העניין? אימפקט חברתי, אני אומר, כי את מגיעה מהמקום הזה, נכון. אז אני מנסה להבין אם זה גם אימפקט. לא, זה לא הולך להיות רק עבור אימפקט חברתי,

שיר אלקיים לוצאטו: [30:39] תראה, אני בסופו של דבר מאמינה שגם להגדיל את ההייטק שלנו יש לו אימפקט חברתי, וגם לתת את ההזדמנות הזאת לאנשים שלא יכלו להיכנס לתעשייה, אז זה אימפקט חברתי. זאת אומרת, מבחינתי, גם אם הם רק באים לעשות כסף טוב ולהצליח מבחינתם. משלמים מיסים בארץ, אחלה. הם משלמים מיסים בארץ, הם מבחינתי תרמו למדינה, מספיק, וזו הזכות שלי גם להחזיר להם בידע שיש לי ובמומחיות.

אייל דוד: [31:01] כמובן, אני מצדיע למדים שיש לנו. אז באמת, קחי אותנו קצת בעצם, מה מקבלים בתוכנית הזאת? אז קודם כול מקבלים את התוכנית עצמה, כאילו, אתה חלק מהדבר, נכון, ויש לך איזה שם מיילסטונים מובטחים שאתה תעבור בהם, לא משנה מה. נכון. יש את הליווי שאתם מציעים של באמת לדייק את הרעיון מבחינה עסקית, מבחינה מוצרית, להוריד אותו לקרקע, מה עוד בעצם נותנת לך המעטפת הזאת?

מה מקבלים בתוכנית: מנטורים, הטבות ולמידת עמיתים

שיר אלקיים לוצאטו: [31:24] אז קודם כול, בלי קשר לזה, זה גם לא נגמר כשנגמרים ארבעת החודשים האינטנסיביים האלה. אנחנו הולכים להיות קהילה, יש אירועים, כאילו, גם אמזון, גם NVIDIA, כל החיבורים, כל הדלתות נפתחות, דאטה שאפשר להתאמן עליו, שזה משהו שמאוד מאוד מאוד קריטי לסטארט-אפים בתחילת הדרך, להגדיל בעצם את הטראפיק שלהם. הם הולכים לקבל... את הטראפיק ואת ההבנה, נכון? ואת ההבנה ואת הדיוק של המוצר, וכאילו, להבין רגע אם מה שאנחנו עושים בכלל עובד, כמובן, זה קלין דאטה, זה לא משהו שאפשר לעקוב אחריו, שלא ישמעו אותי פה מה-GDPR. הם הולכים לקבל את טובי המנטורים. כשאני מדברת על טובי המנטורים, זה כולל כלים, אם זה לחלקם, למי שבאמת יהיה זקוק לזה, אז גם מנוי ל-WeWork, למקום לעבודה, ואם זה לפתוח את הכלים של גוגל, ואם זה לקבל מ-NVIDIA, קלאוד, ועוד הרבה הרבה מאוד בנפיטים, וחיבור למשקיעים, נטוורקינג עמוק, דמו דיי, גם הזדמנות להציג את זה, בעצם את המוצר, בפני כולם, אבל גם הכול, אני חייבת להגיד, וזה נורא חשוב, מאוד תכלס. בסוף אני בן אדם של שורה תחתונה. זה לא שהם הולכים להגיע להרצאה ולקבל עכשיו ארבע שעות פרונטליות, ויגידו, ואנחנו מבזבזים את הזמן, לסטארט-אפיסטים אין זמן, ולסטארט-אפיסטיות. אגב, נשים, אם אתן שומעות אותי, בואו, בהמוניכן, אני רוצה לראות אתכן אצלי, ואין כמו כוח נשי, וגם הוכחתי לכם במחקר עכשיו גם שזה עובד, אבל בסוף אני רוצה להעביר אותם נינג'י הזמות. הם הולכים להגיע, לקבל כלי, ולתרגל אותו כל צוות על המיזם שלו. זאת אומרת, בסוף ארבע שעות של הפגישה השבועית, הם יוצאים כבר עם משהו ביד. אם זה התחלה של דק, אם זה דיוק של הדק, אם זה על איך אני בונה את ה-KPIs הכי מתאימים, על איך אני בונה את התוכנית האסטרטגית שלי, איך אני מבצע מחקר שוק, אחרי שכבר התחלתי להתאמן עליו. ומה שאני עוד אוהבת בקבוצה מאוד, בטח בקבוצה כזו איכותית כמו שהולכת להיות לנו, זה למידת עמיתים. זאת אומרת, בסוף יש ידע מצטבר בחדר, ויש, מי כמוך יודע כמה נכשלים כשאנחנו עושים סטארט-אפ. כל הזמן נכשלים אגב, צריך ממש להשאיר את האגו בצד, ולבוא ולשתף איפה נכשלתי ולמה נכשלתי, ואיך אני יכול לעשות את זה טוב יותר, ומה אני עשיתי בתוכנית העסקית שלי שעשה לי את השינוי מול המשקיעים, זה שווה זהב וזה גם רוחב בטוח, כי בסוף גם מתגבשים, ומהניסיון שלי, אני ניהלתי כבר עשרות אקסלרטורים כאלה, זה ממש חבורה שגם המשיכה אחר כך, מישהו שיש לך להתייעץ איתו, וזה עולם מאוד בודד, בטח אם אתה מנכ"ל יחיד של סטארט-אפ. כן, לגמרי, לגמרי. נשמע לי ממש אחלה,

אייל דוד: [34:01] אולי גם הם יתחברו אחד עם השני, ובכלל יעשו זה. ספרי לי רגע באמת, איך נראה המרקם החברתי בדבר כזה, איזה אנשים מגיעים? וואי, זה יכול להגיע מכאן ומכאן.

מי מגיע: ממפקדים במילואים ועד יזמים חברתיים

שיר אלקיים לוצאטו: [34:18] בסוף, אני אומרת, אני לוקחת לדוגמה את הסטארט-אפ בפריפריה שעשיתי, אז זה נורא מעניין, היו לי מפקדים במילואים, כאילו, ממש סגן אלוף ואלוף משנה. שוב, בלי שום ידע טכנולוגי, פשוט, היה להם רעיון נהדר על למנוע התמוטטות של מנהרות על חיילים, ואמרנו איך אפשר להפוך את זה בעצם לשוק העסקי, אגב, הם מכרו את זה לטורקיה. אם אתה זוכר, אם אתה זוכר, בטורקיה בעצם היו שם המון המון רעידות אדמה והמון קריסות של מבנים, ולא היה שם איזו טכנולוגיה מטורפת, אבל זה היה רעיון חדשני והם כתבו עליו פטנט וזה פשוט הצליח. ומכאן, היה לי מישהו שהוא מנכ"ל של עמותת סובב, שזה בעצם עמותה שמאכילה אנשים נזקקים לאוכל, והוא בכלל חשב על נושא אחר לגמרי שקשור לאלצהיימר, מהחוויה האישית שלו, עם ההורים שלו, ואיך אפשר למנוע אלצהיימר, זה יכול להגיע באמת מכל הכיוונים, ואם הרעיון מספיק טוב ויש לו צורך מספיק מוכח, כמובן, אתה צריך לעבור, זה לא כזה רומנטי, אתה עובר תהליך לא פשוט, ויש מסננת מאוד מאוד מאוד דקה לבחור את אלה שבאמת יכולים לעשות את הדרך. שזה מעבר לזה שהרעיון טוב, כי הרעיון הטוב שלך עוד ישתנה עשרות פעמים בדרך, מעט מאוד לא משנים את הרעיון שלהם ולא מדייקים אותו, מאוד מוזר גם בעיניי, מי שמצליח לעשות את זה בלי לשנות, אתה צריך להיות גם בן אדם שפתוח לשינוי, פתוח לביקורת, פתוח ללמידה, והרבה פעמים זה אנשים שמגיעים כבר עם מילד מאחוריהם, אבל עדיין זה המקום שבו הם באמת, אמרתי, שמים אגו בצד והולכים לקבל הרבה "לא", והרבה ביקורת, והרבה על הראש, ומי שיודע לקחת את זה כחלק מהתהליך, בעיניי מגדיל את הסיכויים שלו להצליח בעשרות מונים.

אייל דוד: [36:08] מהמם. עכשיו בואי נהפוך דקה לתכלס, יש לי שתי שאלות. קדימה. כן, אחד, כמה זמן נתת לכל הדבר הזה? לכל החזון הזה? זו השאלה הראשונה, והשאלה השנייה, ככל שאת צועדת במסלול הזה, התחלת ממשהו מאוד... מאוד חזוני, נכון? מאוד מלמעלה, ולאט-לאט את עושה את הזום-אין הזה. אז אחד, זה באמת כמה זמן נתת לזה? או שזו מטרת חייך מעכשיו, ולא משנה מה, זה מה שקורה? שתיים, מה הלמידות שכבר את לומדת בעצם במסלול הזה?

מצפן ולא מיזם: כמה זמן נותנים לחזון

שיר אלקיים לוצאטו: [36:40] אז שאלות טובות. אז טוב, אני אתחיל מהשאלה הראשונה. אז אמרתי, זה התחיל, כאילו החלום התחיל מלפני שנתיים, ומאז, בגלל שהייתי במנדל, זה כל מה שעשיתי, דייקתי ובניתי וטסטתי וחקרתי את זה אקדמית, ואמרתי, זה חלק מהדוקטורט שלי, אז מה שנקרא כנראה, זה גם הכיוון של המומחיות ולשם זה הולך, אבל זה לא שנתתי לזה זמן מוגדר, ואני גם נזהרת מלהגיד זו שליחות חיי, כי אלה מילים נורא גדולות, ואני לא אוהבת מילים נורא גדולות. כבר תכלס, בגלל ש... כן, תכלס. ובסוף אני מסתכלת על זה כעל מצפן, אני חושבת, תרשה לי לגלוש קצת לפילוסופיה? קדימה. אלסדייר מקינטייר נפטר לאחרונה, פילוסוף ענק, ענק, ענק, שהוא מדבר על זה שחיים עם משמעות, אלה חיים שאתה חש בהם סוג של שליחות ומטרה. וזה מאוד מאוד נכון. אז אני אומרת, אוקיי, זה לא כמו מיזם, שאני אומרת, טוב, אני נתתי לזה עכשיו ארבעה חודשים מהחיים שלי, מצליח, מצליח, לא מצליח, לא מצליח. בניתי מצפן. מבחינתי, הסיפור האישי שלי, המומחיות שלי, הניסיון שצברתי, אלה בעצם הדברים שגם אני יכולה לתת בהם ערך. בסוף, זוכר שדיברנו על win-win בתחילת השיחה? אז זה לא שפתאום יש לי איזה חלום הזוי שלא קשור לכל מה שעשיתי. זה פשוט מחבר את כל הנקודות. אם זה הניסיון שלי בעולם העסקי לפני, ואם זה סיפור החיים האישי שלי, ואם זה איך שאני אוהבת לעבוד עם אנשים, ואני מתעופפת על יזמים, ועל האש שיש להם בעיניים,

אייל דוד: [38:02] זה הכול ביחד. זה מדהים, אבל עדיין, אני אלחץ את זה, כי זה מעניין תכלס. תראי, לעבוד מול הממשלה, זה לא פשוט. לעבוד ולהתעסק בבניית עסקים, שיש להם הצלחה או לא הצלחה, זה לא פשוט. את נתת לזה שנתיים, את מעדיפה לא לתת בכלל, כי ממשלות פה מתחלפות, תקציבים מוסטים, ראינו. נכון, אני אזהר מלדבר פוליטיקה.

שיר אלקיים לוצאטו: [38:25] לא, לא, זה לא המקום. בדיוק, אבל אני אגיד ככה, תראה, המחקר הראשון כבר נגמר, אז זה מאוד מעניין, מאוד מעניין. אם יהיו מסקנות קונקרטיות, מה יקרה איתן הלאה? אני לא יודעת להגיד. אני חושבת שזה גם חלק מהעניין, אני כנראה כל הזמן עושה פיווטים ו... אני לא מתכוונת להתאבד על זה, ראש בקיר, אני מקווה שזה כן יעשה את השינוי. אני יכולה להגיד לך שהקדשתי למחקר השני עוד שנה, שוב, זה חלק מהדוקטורט הזה, הכול ביחד, מבחינתי זה מדבר את אותה שפה, ואם יש לזה גם מסקנות יישומיות למדינה, אז מה טוב. אז מבחינתי אני יכולה להגיד ש... אני לא הקצבתי לזה זמן, כי עדיין אני גם, כמו שאתה רואה, כבר hands-on ו-boots on the ground, זאת אומרת, אז יש לי כבר שני אקסלרטורים, אני גם מלמדת את זה באוניברסיטה, זאת אומרת, אני שם, זה לא שיש לי זמן מוגדר מבחינה כלכלית שאני יכולה לעצור. את מבינה מה אני בודק פה, אבל אוקיי, כן. כן, כן. אני כן יכולה להגיד לך שזה מאוד מעניין, ממשלות בעולם שכבר פנו אליי עם תוצאות המחקר, ואמרו, אוקיי, איך אנחנו בונים תוכניות כאלה אצלנו? אבל קודם כול, אני אהיה "עניי עירך קודמים", אני מבחינתי, גדלתי גם בבית סופר ציוני, אבא שלי היה מעיר אותנו עם מסדר בוקר, איש קבע, זה כנראה טמוע עמוק, עמוק בפנים, קודם כול, הבית שלנו, וקודם כול, קודם כול, לשקם את מה שנשבר ולבנות משהו חדש, ואז אנחנו גם נמשיך לעולם, אולי, סטארט-אפ ניישן, לא?

אייל דוד: [39:47] יופי, אז כן, כן, אני אוהב את התשובה ששמעתי, כי א', בהתחלה רציתי לשמוע אם יש לך פלאן B או לא. במקרה של לא להצליח. אבל נשמע שיש. כן. אבל את מאוד, מאוד מסורה וממוקדת במטרה, אני ממש אוהב לשמוע את זה ואני ממש מאחל לך בהצלחה. תודה, יאללה, זה כיף. כי זה נשמע לי, נשמע לי חתיכת מסע. אולי גם ביחד. לגמרי, לגמרי. מטרה לגמרי, שאני גם מאוד מתחבר אליה,

שיר אלקיים לוצאטו: [40:15] למרות שאני מתל אביב. לא נורא, התחתנתי עם תל אביבי, אבל העברתי גם אותו לנגב. אז כן, בוא נראה לאן זה הולך, האירוע הזה.

אייל דוד: [40:23] איזה כיף שבאת, היה ממש מעניין, זו שיחה לא רגילה שבעצם אני עושה בפודקאסט, אז כאילו היה לי חשוב להשמיע את כל זה. ואני מאחל לך מלא הצלחה. ואנחנו גם נשים לינק, לכל מי שרוצה ליצור איתך קשר, אז אנחנו נשים לינק בשואו נוטס ללינקדאין שלך, ואם תרצי גם, לתוכנית, לאיפה שתרצי, נשים. מעבר לזה, תשאירי אותנו עם עוד מילה אופטימית לפני שנסיים.

שני פתקים בכיס: מילה אופטימית לסיום

שיר אלקיים לוצאטו: [40:46] וואו, אז תרשה לי לצטט אמירה של גדולים ממני. רבי שמחה בונים, ממייסדי תנועת החסידות, הוא אמר שאדם צריך ללכת עם שני פתקים בכיסים. בראשון "ואנוכי עפר ואפר", ואת זה למדנו טוב בשבעה באוקטובר. כמה שהכול, אין לנו שום שליטה עליו, אין לנו שום שליטה על החיים שלנו באמת, גם אם נדמה לנו. אבל לפעמים צריך גם לזכור להכניס את היד לכיס השני ולהוציא "בשבילי נברא העולם". ואנחנו יכולים לשנות. ומסתבר שאפשר, אם רוצים מספיק ומחויבים מספיק. אז יאללה, בואו תצטרפו. ומלא תודה על הזמן, היה לי נורא כיף. ואני בטוחה שגם נישאר בקשר. מהמם, אני בטוח, זה גם הדבר הכי ישראלי להגיד.

אייל דוד: [41:27] שמעי, זה גם הפרק שצחקתי בו הכי הרבה, אני חייב להגיד שזה גם אחלה. לא, אולי כולם מעדיפים את זה, אנחנו נבדוק את זה באנליטיקס. אז תודה רבה, ותחזרי אלינו עוד שנה, אנחנו ממש נשמח לשמוע איך התקדם. קדימה, יצא דייט. סגור. יאללה, ביי ביי. ביי. היי, חברים, תודה על ההקשבה. אם מצאתם את הפודקאסט הזה בעל ערך, תוכלו להירשם, לעקוב אחרינו, כמובן לפרקים נוספים בספוטיפיי, אפל פודקאסטס או כל אפליקציה אחרת, כמובן שאם לא מצאתם אותנו באיזושהי אפליקציה, אשמח שתכתבו לנו. נשמח מאוד לחמישה כוכבים בכל פלטפורמה ושתעקבו אחרינו כדי שעוד מאזינים יוכלו להיחשף אלינו ולמצוא את הפודקאסט. אתם גם יכולים למצוא את הפרקים הקודמים בכל אפליקציה או בערוץ היוטיוב, יש לנו לינקים בתיאור. עד הפעם הבאה, יאללה, תהיו יעילים וביי ביי.