תמלול: יצירתיות: איך עובדים נכון עם מגבלות, אנשים ו-AI | אסף פרל ברשדסקי

פתיח והיכרות

אייל דוד: [00:00] היי אסף, מה העניינים? בסדר גמור, מה נשמע? מצוין. איזה כיף שאתה פה. אסף, מה אתה עושה בחיים?

אסף פרל ברשדסקי: [00:07] אני בעצמי עדיין לא יודע איך להגדיר את זה, אבל אני אנסה הכי פשוט שאפשר. התחום שאני עוסק בו נקרא Innovation Design. ומה שאני עושה בעצם, אני מעצב תהליכי חדשנות. עכשיו, זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני צורות, זה יכול לבוא אם זה ליווי של יזמים, ליווי של רשויות מקומיות, של ארגונים, משרדים ממשלתיים, יכול לבוא לידי ביטוי בעבודה אחד על אחד עם יזם או יזמת, וזה גם יכול להיות אירועים גדולים כמו האקתונים, שזה בעיקר העבודה שלי בתקופה האחרונה. אבל את כל הדברים האלה אנחנו לא, אנחנו, אני אומר אנחנו, כי בסוף זה סטודיו. אני לא עושה את הדברים רק בחלק הטכני ההפקתי, או בלעשות פגישות אחד לאחד, אלא מסתכלים על הכל בצורה דרך האנשים. דרך האנשים, כל התחום שנקרא בו, הוא, שאני מתעסק בו, נקרא Human-Centered Innovation, וזה לא משנה אם זה האקתון, או עבודה עם יזם, או עבודה על מיזם, תמיד נשים את האנשים במרכז ונבנה את הכל מסביב. אז בואו נסכם שבעצם אתה עוזר לאנשים להיות יצירתיים

אייל דוד: [01:14] במהלך האקתונים, אני חושב שזה ייצוק את הבסיס של השיחה שלנו. אנחנו בתקופה שיצירתיות, דבר מאוד חשוב ונדרש, תמיד אולי, אבל עכשיו על אחת כמה וכמה כשיש לנו בעצם כזה כוח כמו AI, והייתי רוצה שנתחיל לספר מה זה בעיניך יצירתיות.

מהי יצירתיות ולמה היא שריר

אסף פרל ברשדסקי: [01:35] אז אני קודם כל אשים לי כותרת. להגיד שאני עוזר לאנשים להיות יצירתיים, זה הופך את זה למאוד פשוט, אבל בעצם כל פעם שאתה רוצה לייצר חדשנות, שאני מתנצל, זו מילה שאני פחות אוהב, כי בעברית היא לא נשמעת טוב, כי יש בה את המילה חדש, וחדשנות היא לא דווקא משהו חדש, אנחנו בכל מקום נצטרך יצירתיות. עכשיו, החוכמה היא לא להיות יצירתיים בהיבט של לייצר איזה משהו חדש, או מגניב, או איזה ברנדינג מטורף, או אתר שיהיה פצצה. החוכמה היא בלהיות יצירתיים, זה לדעת לפצח דברים בצורה קצת אחרת. עכשיו, יש הגדרה של יצירתיות, שאני מאוד אוהב אותה. יש כאלה שאומרים שזו יצירה של משהו חדש על ידי חיבור של כמה דברים ביחד, שאני מתחבר לזה, אבל יש הגדרה של חוקרת בשם דורטה נילסן, שהיא אומרת שבסוף יצירתיות זה שריר, וזה היכולת של אדם יצירתי, היא לקחת הרבה מאוד דברים, להבין את הקשרים ביניהם וליצור מהם משהו חדש, אבל ההיבט של השריר הוא שככל שאתה מתרגל את הפעולה הזאת יותר ויותר, אתה מחזק את השריר הזה. וזה, אני תמיד אומר לכל מי שאני עובד איתו, שבגדול יצירתיות היא כמו ריצה, כולם יכולים לרוץ. יש אפילו בפארק הירקון כזה שרץ בלי רגליים, יש לו כאלה בליידים מקרבון. זאת אומרת, אם הוא יכול לרוץ... עזוב את זה, אם אני עשיתי חצי איש ברזל, ואני לא איזה אתלט הכי גדול בעולם, כולם יכולים לרוץ. השאלה היא פשוט איך אתה עושה את זה. אתה עושה את זה מהר, לאט, אתה עושה את זה כשקשה לך, לא קשה לך, זאת אומרת, אבל בסוף זה שריר. אם אתה מאמן את עצמך בצורה נכונה, הכול, אין לך איזושהי בעיה, למרות שגם בעיה בריאותית אפילו, בלי רגליים אפשר. אבל אתה יכול לעשות את זה במידה הנכונה שלך, וכל מה שאתה צריך לעשות זה לבנות את הקופסה שבה אתה עובד. כי יצירתיות זה מרחב, זה לעבוד במרחב שהוא מוגדר מראש, ולמצוא פתרונות סביב זה.

יצירתיות = עבודה בתוך מגבלות

אייל דוד: [03:43] אני מאוד מסכים, אהבתי גם את מה שאתה אמרת דווקא על הבחור עם הבליידים, ואני אגיד למה. כי כמו שאמרת, כולם יכולים לרוץ, אבל once הוספתי איזושהי לימיטציה של אוקיי, הוא לא יכול כי יש לו איזושהי בעיה, נוצרה פה איזושהי יצירתיות,

אסף פרל ברשדסקי: [03:57] ואז מובילה למילה הזאת שאתה לא אוהב, אבל זה יצירתיות. יצירתיות זה לדעת, אתה צריך קופסה. כשאומרים לאנשים, תחשוב מחוץ לקופסה, זה חלק קטן מתוך התהליך. בסוף כשמדברים על יצירתיות, מדברים על שני תהליכים מרכזיים. אחד זה חשיבה מסתעפת, וזה אומר שאתה חושב לכל הכיוונים, זה מחוץ לקופסה. אתה, אני תמיד שם תמונה כזאת של ראש מקלחת, שזה משפריץ טיפות לכל הכיוונים, מרטיב הכל לכל הכיוונים. אבל בסוף, ליצירתיות עצמה, אתה צריך חשיבה מתכנסת. וחשיבה מתכנסת זה כמו משפך, אתה אוסף את הטיפות הנכונות. שם את זה בתוך הקופסה שבנית, כי יש לך בסוף מגבלות. לצורך העניין, אני רציתי לעשות, ניקח את הדוגמה, נחזור לדוגמה של הריצה. רציתי לעשות חצי איש ברזל. עכשיו, אני לא יכול בגיל 40 פתאום לעשות חצי איש ברזל כמו מישהו בן 20, נכון? אז אני צריך לקחת בחשבון שיש לי צד אחד של הקופסה של המגבלות הגופניות שלי, גיל. צד שני של הקופסה, צלע אחרת של הזמן שיש לי, כי אני גם תוך כדי צריך לעבוד. צד שלישי של הקופסה, נגיד האתגרים שיש לי בדרך. למשל, אני לא אוהב לשחות. אז עכשיו יש לי עוד מגבלה. עכשיו אני צריך ללמוד לעבוד בתוך הקופסה הזאת, ואיך שאתה עובד בתוך הקופסה הזאת, בתוך המרחב הזה, שם זה יצירתיות. אז אני יודע שאני לא טוב בשחייה, אז אני אשחה יותר לאט, אבל אני טוב באופניים, אז אני אפצה על זה באופניים. וגם באופניים, אני לא כמו הנורבגי או הדני שהיו בתחרות שסיימו את האופניים עוד לפני שאני עליתי עליהם, אבל אני יודע שאני מספיק טוב בשביל לא להיות האחרון. זאת אומרת, אתה שם לעצמך את המגבלות? ואז אתה רץ על זה. עכשיו, כדי לחבר את זה רגע לעולם האמיתי, כי זה מאוד נחמד להגיד על מגבלות גופניות, בסוף גם כשאתה צריך להיות יצירתי בעולם של היזמות, אתה צריך צד אחד של הקופסה שיהיה מה התקציב שיש לך. שתיים, מה המרחב שבו אתה רוצה לעבוד. אם אתה לא מגדיר לעצמך את מרחב העבודה שלך, את מרחב האתגר, אז אתה לא יכול לפעול בו. עוד צד של הקופסה זה דברים שאתה צריך להגדיר לעצמך. יש לי זמן, מרחב, משאבים אחרים, לא יודע מה, זה צריך להיות משהו שהוא לין, או משהו שיש תקציב עכשיו מטורף. האם אני בתוך ארגון או אני מחוץ לארגון? אם אני בתוך ארגון, אז אני צריך להתחבר לתרבות הארגונית. אז כשאתה מגיע עכשיו לארגון כזה או אחר, להוביל האקתון, לצורך העניין.

חשיבה מסתעפת מול מתכנסת

יצירתיות ביזמות: זמן, משאבים וקונטקסט

אייל דוד: [06:24] מן הסתם אתה צריך לעודד יצירתיות בשביל שיהיה קונטנט שתוכל לעבוד איתו, נכון? מספיק מיזמים. עם מה אתה מרגיש שאנשים הכי נתקעים סביב יצירתיות?

אסף פרל ברשדסקי: [06:35] כי על יצירתיות, כמו שאמרת, בגלל שזה שריר, אז אתה יכול להשתמש במתודות. עכשיו, אנשים, מה שהם בדרך כלל בעולם הזה של יצירתיות, זה, ואני חווה את זה בכל מקום, אוקיי? אני חייב להגיד שאנחנו כישראלים, אנחנו חושבים שאנחנו יצירתיים, כי אנחנו קצת תרבות שונה משאר העולם, אנחנו יודעים הכול. ואז כשאתה בא לאתגר, אתה לא חוקר תמיד. עכשיו, שוב, אני לוקח רגע את נקודת הקיצון, לא הכי קיצונית, נקודת קיצון סבירה, כי יש יזמים מעולים בישראל שלומדים את סביבת האתגר בצורה מעולה. אבל אנחנו, לפני שאנחנו ניגשים לאתגר, כדי להיות יצירתיים בו, חייב שיהיה לנו ידע. כמו שאמרתי מקודם, יצירתיות זה היכולת לחבר פרטי מידע שונים לכדי משהו חדש. אם אין לי פרטי מידע שונים, אני לא יכול לחבר משהו חדש. אז יש מתודות לאיתור, להגדרת סביבת האתגר. זה אחד. אתה צריך לשאול המון שאלות. מה הבעיה? איפה היא קרתה לפני כן? מי בעלי העניין? למה צריך לפתור אותה? למה זו הזדמנות? למה זה? מלא שאלות שאתה חייב לשאול, כי אם לא תלמד את זה, לא תוכל להיכנס לזה. אני אתן רגע דוגמה, בסדר? אני לא אתן דוגמאות על מיזמים שאני עבדתי, אבל אני אתן דוגמה רגע שלי, סתם פרויקט סטודנטיאלי, אוקיי? פרויקט תואר שני שעשיתי בתואר של עיצוב חדשנות. אמרנו שאנחנו רוצים לעשות מעין אטסי של אוכל. כאילו, פלטפורמה כמו שופיפיי, אטסי, אבל למשהו ארטיזני כזה מגניב. התחלנו ללמוד את התחום. אנחנו גילינו שיש בארצות הברית חוק שנקרא The Cottage Food Law, שמאפשר לעשות, למכור אוכל מהבית, כל עוד לא צריך הובלה בקירור. זה, אז כאילו, ראינו שיש איזשהו מרקט טוב, ואז אמרנו, אוקיי, אבל מי הלקוחות שלנו חוץ מאלה שמוכרים? ואז התחלנו לחקור ולחקור ולחקור, וגילינו, תעזוב את זה, שזה שוק של מעל 20 מיליארד דולר בשנה, שיש בכלל אנשים שנקראים לוקאבורס, שכמו קרניבורס, זה פשוט אנשים שאוכלים אוכל מקומי, ומוכנים לשלם בין 7% ל-8% יותר בשביל לאכול אוכל מקומי. ואז אנחנו מגלים וחוקרים ומבינים שיש פה משמעות לסיפור, זה לא רק העניין של לייצר אטסי או שופיפיי או זה, יש פה משמעות לסיפור, יש כבר פרסונה להסתכל עליה, ואז אפשר להיות יצירתיים, כי אנחנו רואים, בואו נראה רגע גם מי המוכרים, לא כולם אנשי הייטק, מבינים איך עושים איזה, בואו ניצור להם איזושהי פלטפורמה שתתאים להם. אתה חייב לחקור את סביבת האתגר, כי אתה תגלה דברים מאוד חדשים, כמו למשל שכל הסטארט-אפים שהתעסקו בתחום הזה נפלו בלוגיסטיקה.

למה חייבים לחקור את מרחב האתגר

אייל דוד: [09:16] אז אוקיי, אז אני מבין בעצם מה שאתה אומר, זה שדבר ראשון שאנשים נופלים עליו, כנראה, שלא מבינים מספיק את מרחב הבעיה או את כל הקונטקסט.

אסף פרל ברשדסקי: [09:23] אני שם פה רגע כוכבית. מרחב האתגר. מרחב האתגר. עכשיו, הסברתי לך את זה כשעשינו שיחות מקדימות, אבל חשוב להסביר את זה, וזה גם כן חלק מהלמידה. אני משתדל לא להשתמש במילה בעיה, כי בעיה זה משהו שיש לו פתרון. זה בדרך כלל אחד לאחד. אתגר מכניס בתוכו סט של בעיות, ולפעמים כשאני עונה על חלק מהבעיות בתוך האתגר, אני פתרתי את האתגר, אני לא חייב לפתור את כל הבעיות. אגב, זה בכלל, כתפיסה, כשאתה רוצה לפתור בעיה בעולם, אל תנסה לפתור אותה, תנסה לפתור את האתגר שהיא נמצאת בו,

אתגר ולא בעיה

אייל דוד: [10:01] כדי לתת מענה בצורה יותר טובה. אתה ממש צודק. גם כשאנחנו מראיינים באנגלית, אני באמת תמיד אומר, What is your challenge? אז יש הרבה מכשולים שיכולים להגביל אותנו בעצם בדרך להתמודד עם אתגר, ואז אנחנו נצטרך לענות עליו בעצם בעזרת יצירתיות. איפה אתה מרגיש עוד שישנה תקיעות באזורים האלה? כי אני רוצה שאנחנו בעצם נעבור לדבר בעצם על מה משחרר את אותה תקיעות.

פשטות כבסיס לערך מוצרי

אסף פרל ברשדסקי: [10:26] ומה אתה רואה שכן עובד ועוזר? מה שאני רואה בדרך כלל, שאנשים מחפשים תבניות. אם אתה רוצה להקים איזה מיני שוק, למשל, אני עוסק הרבה בתחום של הסושיאל אימפקט, אני עושה האקתונים לתחום של אוטיזם, של בריאות הנפש, אלימות במשפחה ועוד ועוד ועוד. ומגיעים שם יזמים שלא, נגיד, לא מכירים את נושא התמחור. עכשיו, בואו רגע תנסו להיות יצירתיים, כי הרי יש להם פתרונות, יש להם דברים עובדים, הילדים על הרצף מקבלים פתרון בצורה כזאת או אחרת. בישראל יש פתרונות יחסית טובים, אבל בואו רגע נחשוב להיות יצירתיים, מי משלם, למה משלמים, מה העלות האלטרנטיבית, דברים כאלה שהם לא תמיד לוקחים את הכיוון הנכון. ופה, דרך אגב, נושא של הלמידה של סביבת האתגר היא גם ללמוד עוד תחום שאתה צריך להתעסק בו עכשיו, תמחור. הרבה יזמים, לפחות אלה שאני פוגש, נתקעים בלהפוך דברים לפשוטים. הכי חשוב זה לשאול את האנשים מה הם רוצים, כמה הם מוכנים לשלם, איך הם רוצים לשלם, האם יש להם כוח להיות עכשיו חברת כוח אדם או לא להיות חברת כוח אדם. כי אף אחד לא יתעסק בחשבונאות. שנינו בעלי עסק, זה הדבר הכי נוראי שיש. אז שם אני רואה את זה, והשינוי, אני חייב להגיד שהשינוי שקורה, אני יכול להגיד בהאקתונים. כי עם היזמים, כשאני עובד איתם אחד אחד, אז אני עובד איתם אחד על אחד, זה כאילו... אבל בהאקתונים... אחרי שהם עוברים, אצלי בהאקתונים עוברים הכשרה. זה לא מגיעים לאירוע והולכים, הם מקבלים הכשרות, אם יש טכנולוגיות אז מקבלים מהטכנולוגיות, אם זה דברים שקשורים לקניין רוחני או פטנטים, דברים כאלה עוברים הכשרות על זה. אבל הם עוברים הרצאה מאוד מאוד בסיסית אצלי, שנקראת מרעיון לחדשנות, או מרעיון למוצר, תלוי מה בא לי הכותרת באותו יום. אחד הדברים שם, שאני מדבר על Human-Centered Design, וב-Human-Centered Design אתה לומד להפוך את הדברים לפשוטים, כי אנשים הם פשוטים. נכון שאנחנו מורכבים, אבל בסוף יש התנהגות, וההתנהגות יכולה להיות מסובכת ומורכבת, יכולה להיות גם פשוטה. אז אם אנחנו יודעים, למשל, שמטפלת, שעושה ריפוי בעיסוק, אל תעסיק אותה עכשיו עם מערכת מסובכת, עם חשבונאות, תהפוך את זה לכפתור. היא צריכה כפתור. אחד, שהיא לוחצת עליו, הלקוח משלם, היא מקבלת כסף. זהו,

אייל דוד: [12:56] צריכה לתת לה כפתור, זה הסיפור, זה נקודת הכאב שלה. זה כל הרעיון. תהיתי בעצם מה עוזר לך כדי להיות יצירתי. אתה בן אדם מאוד יצירתי, לפחות מהצד אני רואה את זה. מה עוזר לך בחשיבה, איך אתה טיפחת את השריר הזה? אחד, אני משתדל מאוד לא לעצור. תסביר.

איך מטפחים יצירתיות ביום־יום

אסף פרל ברשדסקי: [13:14] אני מאוד מולטי-דיסציפלינרי. בוא ניתן לזה דוגמה. יש לי ערימות של ספרים בתחומי חדשנות, חשיבה יצירתית, ביזנס, גם כמו כולנו, יש לנו איזושהי ספרייה ענקית, ספרים של דיזיין. אני לא קורא את הספרים. אני לא יכול, יש לי הפרעת קשב. אני, כדי לקרוא ספר זה נוראי. אני קורא את תוכן העניינים. אני מכיר את תוכן העניינים. אגב, אני הולך לעשות גם איזה משהו בווייב קודינג, שאני אכניס לתוכן העניינים והוא יעזור לי לבנות תכנים לפי זה. וכשאני עכשיו צריך לבנות הרצאה או לייצר תוכן או לעשות סרטונים, אני חוזר לתוכן העניינים, מסתכל, נכנס לתוכן, מוציא את מה שאני צריך ואני משנה. זה, אגב, אחד הדברים שאני אומר גם לילדים שלי, ששונה מאיתנו הדור שלנו. אנחנו תמיד אומרים שהדור החדש יותר יצירתי, הוא לא יותר יצירתי, הוא חושב אחרת מאיתנו. אבל למשל, כשאני מסביר לבן הגדול שלי, לנועם, שמה הייתי צריך לעשות כשאני הייתי ילד בלעשות סרט, לעשות סרטון קצר, והייתי צריך לעשות הרבה מאוד חיבורים, כי הייתי מצלם על מצלמת וידאו, ואז הייתי צריך לערוך את זה בווידאו עצמו, אז הייתי צריך למצוא את כל הכבלים, עד שהיה לי מחשב עם FireWire, שאם עכשיו אני אומר FireWire ומי שלא מבין, סימנתי את עצמי בשנתון הלא נכון. ואז אני צריך, אתה יודע, בננות כאלה שמחברות RCA ל... זה, אודיו וידאו, זה, אדום, לבן, צהוב וכל אלה, ובווידאו אני צריך לחשב את העריכה, איך אני עושה את זה, כי אני צריך לעשות רקורד פה, ואז pause בזה, ואז להחזיר אחורה ולעשות... התהליך היה הרבה יותר מורכב. וזה גרם לי, לפחות כילד, כל הזמן לחשוב מה אני צריך לחבר. והיום, כדי לשמר את הדבר הזה, אני עושה כמה דברים מאוד מעניינים. אחד, אני ו-ChatGPT, אחד הדברים הכי טובים שיש. אני כל הזמן מדבר איתו. עכשיו, לא בקטע של מה הטמפרטורה בזה, בוא נתכנן טיול, אני מדבר איתו ברמה של אני עושה איתו brainstorming כל הזמן. אני מעלה לו סיטואציות, יצרתי דרך אגב גם GPTs שעושים גם, עוזרים לי עם זה, שמתי מתודות בפנים, ואני כל הזמן חוקר. הדבר השני שאני עושה, שהילדים שלי לא ישמעו את זה, אני כל הזמן ביוטיוב. עכשיו, אני לא ביוטיוב בשביל לראות שורטס, את התוכן שלי אני לוקח במנות הנכונות בצורה שאני יכול, ומה שאם אתה עובד נכון ביוטיוב, האלגוריתם לומד אותך, הוא תמיד מייצר לך עוד פרטי תוכן, ואתה יכול לעשות את החיבורים. אתה יכול ליצור הרבה מאוד דברים חדשים, ואחד הדברים שאני גם משתדל מאוד לעשות, להכיר ולהקשיב וללמוד מאנשים שהם שונים ממני בסדרי גודל. מה שדיברת עליו זה בעצם

איך להשתמש ב-AI ככלי לחשיבה

אייל דוד: [15:54] לצרוך המון תוכן במנות קטנות ולאנדקס אותו באיזושהי צורה, ועכשיו אתה בעצם מדבר לפתוח את עצמך בדיוק.

אסף פרל ברשדסקי: [16:01] עכשיו, זה מאוד קשור אחד לשני, פשוט התוכן ביוטיוב, או בכל פלטפורמה אחרת, לא משנה איזה קריאה, או צפייה, או שמיעה, כל אחד עם משהו טוב בו וחזק בו, זה עדיין לצרוך דברים שאתה לא עושה אותם ביום-יום. אבל אם אתה למשל, וזה אני אוהב לספר את זה, אני עשיתי קורס נגרות. עכשיו, יש כמה סוגים של קורס נגרות. עשיתי קורס אצל אחד הנגרים הכי מגניבים שאני מכיר. כל מה שהוא עושה, הוא למד סיסטמה, לעשות שבלונות ולהפוך כל דבר לסקייל. זאת אומרת, עכשיו הוא רוצה לעשות, לא יודע מה, כזה ריהוט גן. הוא הולך בדרך כלל למקום, והם יסבירו לך, אתה עושה זה, ואז זוויות וזה, עשה פעם אחת. יצר שבלונה, עכשיו, מה זה שבלונה? הוא שם את הקרשים, הוא יודע את המידות של הקרשים, שם אותם בתוך, בין קרשים אחרים שהוא עשה לפני כן, ויושב, ועושה זן, זן, זן, זן, מלא, והוא עושה מלא פינות גן, מלא פינות ישיבה כאלה. ואז אתה אומר, אוקיי, הבן אדם הוא גאון. עכשיו, את זה אני יכול לקחת, וזה לא קשור לאמן הנגרות, כי הוא למד ממנו דברים והכול בסדר, והוא עובד ב-CNC והוא יודע לעשות הרבה מאוד דברים עם זה. אגב, תכף בואו אני אתן פה אנקדוטה עליו ויצירתיות. הוא עושה סדנאות לעץ, אתה יודע, למשפחות, ארגונים וכאלה. והוא אמר, מה הדבר הכי יקר הרי בעבודות בעץ? פחת אתה זורק? העץ. העץ פה, כן, זה מה שאני אומר. אז הוא מצא נגריה, שמייצרת ארונות. הוא לוקח מהם את החתיכה של ה-60 סנטימטר שנשארת בסוף הפלטה. עכשיו, הם זורקים את זה לפח. הוא לוקח ערמות של זה, שם את זה ב-CNC, מייצר שבלונות, טק-טק-טק של כיסאות, ספסלים לא של נעימה, ועושה סדנאות. מדהים. לקחתי את השיטה של השיטה של טמפלייטים, ועכשיו אני עושה האקתונים. בהאקתונים, אני יכול לעשות כל האקתון, לפתוח אותו מחדש, להתחיל לעשות את כל התהליך ולעשות את זה. אבל הבנתי שאם אני עובד פעם אחת קשה ומייצר תהליך שהוא מתאים וברור לכולם, כל מה שצריך לעשות זה טמפלט. אז אתה יודע, היה לי אתר בוויקס שאני כל פעם משכפל אותו, משנה לו את העיצובים לפי העיצובים של הגוף שאני עובד איתו, אבל זה רץ, כולל האוטומציות, כולל המיילינג, כולל הכול. אתה יוצר לעצמך איזשהו תהליך שעם הזמן אני בעצם עבדתי פחות ופחות קשה על התהליך, והצלחתי להביא יותר ערך בייעוץ האסטרטגי, בבניית קהילת יזמים, בלייצר המשכיות. אנחנו חלק מההאקתונים, אנחנו ממשיכים לאקסלרטור אחרי זה, זאת אומרת, הגוף בונה אקסלרטור, או שאנחנו מפנים אותם לאקסלרטורים קיימים. ככל שאני הורדתי לעצמי עבודה בזכות הטמפלייטים של הנגר, ייצרת לעצמך עוד זמן, ייצרתי עוד זמן בשביל להתפתח ולהיות יותר יצירתי. היום, בעידן של ה-AI, אני יכול להתעסק, אני כל היום יושב ובונה דברים, אני שולח לך, אני עושה כפתור שנותן עצות. עכשיו זה נשמע מטופש, אבל בסוף הכפתור הזה, דרך ה-use case הזה לקחתי ולמדתי איך אני מייצר agentים ששואבים מידע בשביל לתת את העצות, איך לעבוד נכון, איך לתת פרומפטים נכונים שה-UX וה-UI יהיו כמו שאני רוצה, איך לבנות דף אדמין שמנהל את הכפתורים האלה. ואז, כאילו, תוך כדי פתאום אני אומר, בוא'נה, יצרתי כפתור, אולי אני יכול למכור את הכפתור הזה לאנשים, שיהיה להם עצות רנדומליות לזה. אתה כל הזמן, אתה נותן למוח לעבוד, אז אתה עושה. הדבר הכי חשוב, וזה באמת הכי חשוב, זה לעשות דברים גם שאתה לא מסוגל לעשות אותם. אני בן 47, אני עדיין מחליק על סקייטבורד, על roller blades, כל פעם שאני נופל, בא לי למות כאבי תופת, אני רוכב על אופניים, אני עושה דברים שהם לא המיינסטרים שלי, שכואבים לי, שלא נוחים לי.

אייל דוד: [19:49] האמת שמה שסקרן אותי מאוד, זה, קודם כל גם הבנתי שאתה לוקח בעצם פרויקטים קטנים ואתה מתנסה עליהם, וככה אתה בעצם גם מעודד את היצירתיות שבך, סביב מטרה קטנה, כמו הכפתור הזה שציינת. אני שנייה אבל סקרן, קח אותי רגע אחורה, נכנס ה-AI ב-23, איך זה היה? כאילו, זה לא משהו שעשית עד עד היית סקרן, ונכנסת לדבר. קודם כל, אני חייב לציין,

אסף פרל ברשדסקי: [20:16] וזה, אני שם את זה ככותרת, אני לא מומחה AI מטעם עצמי. ממש לא. כששמתי את AI ככלי עבודה, ואני רואה את זה ככה, כלי עבודה נטו, לא מצפה ממנו יותר מדי, וגם לא מתאכזב כשהוא מבאס אותי. שמתי את ChatGPT ו-Claude, עשיתי מנוי, אני גם מאמין שאם אתה לא משלם, אתה המוצר, אז אני תמיד משלם לכל שירות שאני משתמש בו. ועשיתי להם ראיון עבודה, בסדר? יש לי, אני בטוח יכול למצוא את הפרומפט של זה וכל זה. עשיתי להם ראיון עבודה, אמרתי להם, ברוכים הבאים לסטודיו, סיגל אינוביישן סטודיו, אתם בראיון עבודה, בואו תספרו לי למה אתם חושבים שאתם יכולים לעבוד בסטודיו. אמרתי, אם אני אפנה להם, אני לא יכולתי, כאילו, בוא נגיד את זה ככה, בתור אחד שבעבר גם למד הנדסת תוכנה, גם לא סיימתי, אבל למדתי שנתיים מתוך הזה, אחרי כל החרא עזבתי, אבל אני, אין לי כוח עם פרומפטים. אנשים מתעסקים בהנדסת פרומפטים, מפה לא דוח. אמרתי, אם זה לא נגיש לי כאדם בשפה הפשוטה שלו, פשוט, כן. אם זה לא נגיש לי, אז זה כלי שייעלם ממני ל... עשיתי להם ראיון עבודה, הם ענו לי על למה הם מתאימים לעבוד בסטודיו שלי. הם אפילו ציינו לי את פרויקט חלומותיהם, והם בחרו לעצמם שם. קלוד לא יוצר תמונות, ו-ChatGPT, כן. אז קלוד בנה פרומפט של התמונה שלו, כשאני אוכל לעשות לו ב-ChatGPT. הייתה לו תמונה, כאילו, היה לי את הדמות של המעצב. כבוד. ואז הבנתי משהו מאוד מעניין, שאני צריך לדבר, ואני כבר לא עובד בקלוד, אני רק עם ChatGPT, אני חושב שצריך לדבר אליו כעמית לעבודה. זאת אומרת, מה אתה חושב על זה, מה אתה אומר על זה, מה אתה עושה על זה. ככה אני ניגש גם לעבודה עם AI. אני עובד המון עם Base44, ככל שזה משתפר יותר ויותר ויותר, אני מדבר איתו בשפה חופשית, אומנם מדויקת, אני לא משאיר לו יותר מדי דברים כאילו לא מובנים, אבל אחד הדברים הכי חשובים שאני למדתי בחיים ובתארים שלי זה היכולת לשאול שאלות. אם אתה לא יודע לשאול שאלות בצורה נכונה, שאילת שאלות זה תחום, אוקיי? אני למדתי את זה נגיד בשני קורסים במידענות בתואר הראשון שלי. אם אתה לא יודע לבנות שאלה בצורה נכונה, לא משנה איזה AI יהיה איתך, הוא לא יהיה כלי עבודה מאוד טוב. אני לא חושב ש-AI הוא יוכל להחליף אנשים שיודעים לשאול שאלות. אתה עושה לי עכשיו כזה... אני אסביר רגע, אוקיי? אני לוקח את זה רגע מנקודת המבט של design. אני מאוד מבין את החשיבות של זה היום, כמו שאתה מתאר. אני אסביר, אני אסביר רגע. קודם כבר קדימה, אוקיי. אני אישית חושב שכל מה שקשור לעבודה ליניארית, זה אומר תכנות, שאנחנו כבר רואים את זה היום. למרות שבתכנות יש המון יצירתיות, אבל היא בסוף, זה משהו שהוא מייצר מוצר, זאת אומרת, תן לו בעיה והוא יפתור אותה ביותר טוב, פחות טוב, הוא יעשה את זה. דברים שקשורים לדברים הנדסיים, אני חושב שנגיד לתכנן בניין מבחינה הנדסית, יבוא היום שה-AI יהיה יותר טוב מאדם, כי הוא בסוף יודע לעשות הרבה מאוד חישובים בבת אחת, אבל יש משהו שהוא לא יוכל להחליף, לפחות לא בזמן הקרוב, כמו שאני רואה את זה, זה את היכולת לשאול שאלות, כמו שמעצבים שואלים. וזה חוזר הרבה פעמים שוב לסביבת האתגר. כשאתה נמצא בתוך העולם של design thinking או חשיבה עיצובית, אחד הדברים שאתה מתמודד איתם הכי הרבה זה לא רק השאלות והמחקר, אלא בכלל מאיפה אתה תוקף את הבעיה. ואם אתה לא יודע לשאול שאלות בצורה נכונה, אתה לא תמיד תגיע לבעיה מהמקום הנכון. אני חושב שזו יכולת שעדיין לא תהיה ב-AI, ולנו חשוב מאוד שתהיה את האפשרות לשאול שאלות, כי התשובות שם. יש חשיבות מאוד גדולה למי כמוני יודע במקצוע שלי איך שואלים שאלות. אני חושב שמה שדיברת עליו המון, אבל הוא היה סביב הקונטקסט. הקונטקסט שאתה מגיע איתו ושל-AI כרגע אין אותו. אני אדבר רגע עכשיו מנקודת מבט של מישהו שמתעסק באדם במרכז. אתה מתעסק עם האדם במרכז, וזה לא משנה אם זה האקתון או אפליקציה או שירות במכבי שירותי בריאות, בסדר? סתם נאמר מכבי, יכול להיות גם כללית ואיזה. בסוף, את השאלות או את ההבנה או את הרגש או את החיוך שיש לבן אדם בזמן שאתה מראיין אותו או את זה שהוא מסתכל למעלה, אתה עושה, AI לא שם עדיין. יכול להיות שזה יהיה עוד כמה זמן, יכול להיות שיש ניתוח, אתה יודע, בווידאו, אפשר לראות הבעות של אנשים, אבל את החיבור בין ההבעה של האנשים לבין האווירה בחדר, לבין הטמפרטורה, לבין הזה, AI לא יודע לעשות עדיין, כרגע. גם לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב. אני חושב שבשנים האחרונות יותר מלמדים להגיע לתוצאה, לשאול בכלל מה התוצאה שאנחנו צריכים. זה בול כאילו המדריך לטרמפיסט בגלקסיה. כן, 42. אבל מה הייתה השאלה? אני רואה את זה כשאני עובד עם יזמים צעירים, אפילו חבר'ה צעירים שעובדים איתי בהאקתונים. בסוף, הם אומרים, אוקיי, תן לי מה זה, מה הבעיה? אני שולח לך הודעת וואטסאפ, נגמר, בוא נעשה בוואטסאפ, בוא נגמור זה, בוא נעשה, הכל בוואטסאפ. אבל מה עם לשבת על כוס קפה לפני כן ולדבר, מה אנחנו הולכים לעשות? איך אנחנו הולכים לעשות את זה? מה קורה אם לא? כאילו, אנחנו עוד לא שם, כאילו, לפחות מבחינתי, בעיה. אז אני חושב שהיה כלי מעולה לדברים שהם חישוביים, ואני מבין, שנקרא להם פרודקט, בסדר? אבל לא פרודקט במובן עכשיו של הפודקאסט, פרודקט במובן ההייטקי, ובסוף יש תוצר. רוצה מערך שיעור? ואני עושה את זה די הרבה. אני רוצה מערך שיעור להרצאה שלי, זה הנושא. אגב, לפעמים אני נותן לו הקלטות של ההרצאה שלי, מוציא לזה תמלול, ובונה לי מערך שיעור. זה נהדר. חוסך לי כסף בלעשות את זה, לתת את זה למישהו אחר. אבל אם אני אגיד לו, תשמע, עכשיו המערך שיעור הזה צריך להיות באפריקה, ב... לא יודע, ב-45 מעלות, בילדים שלא יודעים קרוא וכתוב, ואין לי מקרן, אין לי זה, פה אני כבר מתחיל לסבך אותו. אני חושב שדווקא מה שאתה אמרת הוא מאוד נכון בהיבט של פרודקט, כן? גם לפרודקט מנג'מנט זה מאוד נכון, גם ליזמות,

למה שאלות חשובות יותר מתשובות

אייל דוד: [26:39] שזה מוציא את החלקים היבשים מתוך המשוואה ומשאיר אותנו עם החשיבה בעצם סביב השאלות, סביב הקונטקסט, בסדר? הרי תכל'ס, למה נולד התפקיד הזה של פרודקט מנג'מנט? שזה ניהול פרויקט בסופו של דבר, אבל צריך מישהו שיבין את הקונטקסט. יש מתכנת, יש מעצב, יש UX, יש את הביזנס, יש את הבוס, יש את הלקוח, צריך מישהו שישב שם ויגיד, אוקיי, שנייה, רגע. וייקח את האחריות על הדבר הזה, בסדר. אבל אני אומר, בסוף כאילו, מישהו שירגיש, זה לחץ על היותר, זה לחץ, זה... לגמרי, אבל אני רק רוצה להשלים עם מקודם, מה שאמרתי בעצם לגבי AI, דווקא לא התכוונתי, אני חושב שכן, AGI כנראה שיאכל אותנו, אבל דווקא לשם לא הלכתי, אבל מה שחסר לו היום זה הקונטקסט, ומה שעניין אותי, גם יותר מקונטקסט העומק, בסדר? זה גם הסיבה שמוצרים ורטיקליים היום, זה דבר שיותר קשה ל-AI להיכנס לתוכם כי חסר הידע המקדים הזה. אני דווקא סקרן, אם עכשיו היית צריך ללמד בעצם AI איך לשאול שאלות טוב יותר. שוב, כנראה הוא חשוף למידע. שהוא ישאל? כן. אוקיי. סביב.

אסף פרל ברשדסקי: [27:47] מה היה הטיפ שהיית נותן לו? וואו, תקלת אותי. הלכת איתי למקומות של חיישנים, שהוא היה יכול לקבל יותר אינפוטים, והוא היה יכול... אינפוטים אפשר לקבל המון, אפשר לעשות הכל, אבל בסוף הייתי מתחיל ללמד אותו שאלה אחת מאוד פשוטה. אגב, זה יש מודל כזה... של החמש? לא. לא, עזוב, לעשות רוט קוז אנליסיס, הוא יודע לעשות. חמש פעמים, לשאול למה. שאלה לאיזה כיוון, זה גם אחד. כן, הוא נותן את זה בטכני. בואו נגיד אם זה יהיה קשור לרגשות או דברים כאלה, זה יהיה יותר מסובך, אבל המתודה קיימת. אגב, אני שם לו בדרך כלל ב-GPT, כשאני נותן ליזמים, אני זורק לו פנימה מתודות, הוא עושה אותן, הוא יותר טוב, לפעמים יותר טוב ממני. מה זה לפעמים? תמיד יותר טוב ממני. אבל יש טכניקה של רעיונות. השאלה המרכזית שלה זה, מה הבלו סקיי שלך? כשאתה שואל מישהו מה הבלו סקיי שלו, זה לא קשור למוצר, זה לא קשור לרעיון, זה מה החלום שלך בחיים, אוקיי? ומתוך זה אתה יודע להשליך הרבה מאוד דברים. אתה דוגמה קטנה? ברור, מה זה שאנחנו עושים פה היום? לימדתי, הייתי עוזר הוראה במעבדה בתואר שני לעיצוב חדשנות, מעבדה של design thinking. אני לא אגיד מי החברה שעבדנו איתה וכל זה, אבל עבדנו בחברה כזאת מאוד מסורתית, למרות בתחום של לוגיסטיקה, שהייתי בטוח שכשאני אגיע למשרדים שלהם זה יהיה כזה, איזה הנגר עם, כמו בסרטים, איזה אירי כזה, שיושב עם בקבוק וויסקי עם רגליים למעלה ונותן הוראות. זה גם מה שחשבת כשהגעת לפה שזה יהיה הנגר, אבל בוא תמשיך. לא, אבל כאילו, כאילו כזה, אתה יודע, כמו בסרטים, כאיזה חברת לוגיסטיקה כזה, והגעתי לשם וזה הייטק, בסדר? זה היה משרדים כאילו מטורפים. עבדנו שם עם אחת העובדות, ועכשיו יש שם חברה יחסית קטנה, דיברנו שם עם אחת העובדות, הסטודנטים ראיינו אותה, ואחד הדברים שעלו מהראיון, ששאלו אותה, מה הבלו סקיי שלך? היא אמרה שהיא רוצה יום חופש. זאת אומרת, אוקיי, כל עובד במדינה יכול לקחת יום חופש. היא אומרת, לא לקחת יום חופש, להיות בחופש. שלא מתקשרים אליי, שלא מדברים איתי, שלא זה. ובחברה קטנה, שכל אחד יש לו את התפקיד שלו, זה לא ארגון גדול, אתה יודע, שאם מישהו לא נמצא, אז אתה יודע, מקסימום מזיזים בלו"ז משהו. היא לא יכולה להיות באמת בחופש. עכשיו, זה נשמע כזה, עכשיו, AI יכול להיות, היה אומר, סבבה, שתצא לחופש, שהוא יחליף אותה. שזה ייקח, שהיא תסביר לו מה זה חשוב, שהוא יחליף אותה, ושתהיה זמינה. אני בכוונה רגע לוקח משהו כזה קיצון. אבל לא, אנחנו אמרנו, אוקיי, מה אנחנו עושים, ודרך אגב, פה זה Human Centered Design מעניין, זה סטודנטים, זה תמיד הכי יצירתיים. אם אנחנו רוצים שהיא תוכל לצאת לחופש ויוכלו להשתמש בידע שלה, מה צריך לעשות? להשאיר דוקומנטציה. מערכת ניהול ידע, נכון? אתה יודע, כל, סלחו לי, היועצים הארגוניים, זה בדרך כלל, לשם זה מגיע, מערכת ניהול ידע. אבל בחברה קטנה, שלכל אחד יש את הידע שלו, ואם הוא כבר לא, הידע זה לא הדומיין שלו, אז הוא לא צריך אותו. אז לקחנו, הסטודנטים עלו על פרויקט מאוד מעניין, אמרו, בואו נעשה עם המחליפה. בואו ניקח בעלי תפקידים, לא נקרא לזה עכשיו ניהול ידע, נחליף ביניהם לשבועיים, כחוויה, אבל המחלקה שמקבלת צריכה להכין תיק שמלמד, וכשהוא מסיים, הבעל תפקיד שמלמד, הוא צריך לעשות תיק סיכום. איך קוראים לזה בפשטות? הנשק, בעצם בסופו של יום, יצרנו את הידע, כתבנו את הידע. כן, כן, כן. ודרך זה נוצר מצב שאתה יכול בעצם לשתף ידע בלי שאנשים יפחדו לאבד את הדומיין שלהם. את המקום העבודה שלהם, כן. נחזור רגע ל-AI, כי זה היה בדוגמה. השאלה של מה ה-blue sky שלך, ומה החלום שלך, ומתוך זה להוציא מסקנות של אנשים, זה הדבר הראשון שהייתי כזה מלמד אותו. כי היום יש הרבה מאוד יישומים של AI שמשתמשים ב... שהולכים לכיוונים הפסיכולוגיים, פסיכולוגים פסיכיאטרים. פגשתי סטארט-אפ בספרד, בברצלונה, באחד ההאבים הגדולים, שרק לפי אינטונציה של קול, אנשים שידוע שיש להם חרדה, יודעים לראות אם הם נמצאים במצוקה. בזה שה-AI מתקשר אליו, שואל שאלה או שתיים, שלוש שאלות, הוא עונה, ולפי זה לדעת אם יש מצוקה או לא, ואפשר להדליק דגלים אדומים בזה. עובד. יש חברות בארץ שעושות את זה, אפילו אלכס-ממש. זה דוגמא שאני מכיר, יש כאלה שדרך הטלפון, דרך אפיון מה שאתה עושה בטלפון, אם אתה גולל מהר, מחליף על כיפת זאת מהר, לדעת אם אתה נמצא בהיפר או בדאון. יש הרבה מאוד דברים שעושים את זה, אבל אף אחד לא שם, אבל זה שוב, זה דברים ליניאריים. יש בסוף מלא דאטה, והוא יודע, סטטיסטיקה. בבלו סקיי אין סטטיסטיקה. כי לכל אחד יש חלום אחר. אז זה, אני חושב שזו אולי השאלה הראשונה שהייתי...

דוגמה אנושית: ״יום חופש אמיתי״

אייל דוד: [32:53] מעניין, מעניין שהלכת לשם, כי באמת אנחנו כבני אדם, שוב, כבעלי עסקים גם כנראה, זה הדבר הראשון שאני עושה כשאני מראיין או עובד או לקוח חדש. אני אשאל אותך שאלה, אבל, טוב, זה מחזיר אותנו לזה שאיפה תעשה את זה? כנראה שעל כוס קפה. מה אני אשאל אותך? ברור.

אסף פרל ברשדסקי: [33:12] אני גם אוציא אותה, כשאני אעשה ראיון, כשעושים תהליכים של חשיבה עיצובית, אני מדבר על המתודה עכשיו, לא על הקונספט, אז אתה עושה, יש שני דברים, אתה עושה סקרים כדי לקבל מידע... כמותי. כן, נקרא לזה טכני. בסדר. אתה עושה תצפיות, כי מה שאנשים אומרים זה לא תמיד מה שהם עושים, וזה גם מאוד מעניין לראות אנשים סתם, אנשים עובדים במפעל. אז אתה יודע שהם לוחצים על הכפתור הזה כדי שסתם יהיה סיר, הם לוחצים על זה, יורד הסיר. כי אפשר לעשות את הכבש, לעשות את הסיר. אבל אתה לא יודע מה הם עושים בין כפתור לכפתור. יכולים להגיד לך, אני לוחץ על הכפתור. אבל בין לבין, יכול להיות שהם יושבים, שהם מדברים, שהם בטלפון, שהם חולמים, שהם שרים, ואז אתה יכול לעצב סביבת עבודה אחרת. גם לזה יש דוגמה, אבל...

אייל דוד: [34:02] שים את זה בסוגריים. מה שאתה רוצה. נו, יאללה. כן? אם היא קצרה, אז קדימה. קצר. דיבר איתי מישהו,

אסף פרל ברשדסקי: [34:09] האמת שאני גם לא זוכר אז אני לא יכול להסגיר את זה על זה שהם בנו דשבורד חדש מגניב לאנשי IT בארגונים. יכולים לשבת, לשלוט בכל הדברים ולראות, לתת פתרון הכי טוב, מעוצב, מגניב וזה. אמרתי לו, מעולה. שאלת איש IT מה הוא רוצה לראות בדשבורד? לא, אני יודע. אנחנו אנשי IT, אנחנו זה, חקרנו קצת, זה מה שצריך להיות. אמרתי לו, תקשיב, אני לא איש IT, אבל אני אומר לך שהדבר הראשון שאני רוצה לראות על מסך, זה כלום. אני לא רוצה לראות כלום. אני רוצה לראות מסך ריק במקסימום נטפליקס, ושבמשמרת לילה שלי אני אוכל לקרוא ספר או ללמוד לתואר, כי זה... אלא אם כן קורה משהו. כן, כן קורה משהו. אז תעשה לי מסך ריק. אגב, גם הבוס שלי, זה מה שהוא ירצה, כי הוא ירצה לתת לי עבודות אחרות בזמן שבמקום שתסתכל... אה, במסך, גם ככה הכל מנוהל בצורה ממוחשבת, עם AI. אז תעשה לי שמדי פעם נדלקת מנורה אדומה, יש עכשיו זה... כאילו, אבל מה יכול לקרות? יוזר לא עלה, אדמין זה עושה... מה יכול להיות? למה אני צריך כל היום לשבת? זה לא כור גרעיני, כל היום נסתכל על גאדג'טים.

אייל דוד: [35:16] זה דוגמה למה שדיברנו. וואו, תשמע, אני חשבתי תוך כדי על כמה הסתכלות אתה יכול לתת לנו על גופים מסורתיים והיחס שלהם לחדשנות, שזה מאוד מעניין אותי, אנחנו נעשה את זה כנראה פעם אחרת. ובאופן כללי, ההסתכלות שלך על AI ולאיפה זה הולך, זה גם מאוד עניין אותי. אז אתה אמרת, אני קורא את ה...

אסף פרל ברשדסקי: [35:38] אני קורא בעצם, כמו רשימת מכולת, את ה-Table of Contents, ואז אני יודע לאיפה לקפוץ, אני גם טייק ליד. איזה עוד... אבל זה, דרך אגב, זה ידע שכשאני... אני חייב להדגיש. וואללה. שלא יחשבו שאני קורא רק פרק, ואז אין לי... ואז כאילו אני סותר את עצמי בלמידה של סביבת האתגר, נכון? זה לא שאני לא קורא ספרים, יש ספרים שאני כבר מכיר את המידע. יש לי את הידע. למשל, בתהליך חשיבה עיצובית, אני יודע לעשות design thinking, אני מכיר את כל התהליך. אני קונה ספרים של design thinking שהם שונים קצת ממה שאני עושה, ושיש בהם כל מיני טכניקות, נגיד, להעביר סדנה. אני לא צריך לקרוא את כל הספר של מה זה design thinking וזה זה. אני צריך את הדברים של הסדנאות, כי את הקונטקסט אני יודע.

אייל דוד: [36:24] לקראת סיום, תספר לי רגע, אז דיברנו על האקוטיזם, אתה רוצה להרחיב על זה בכמה מילים? על האקוטיזם ספציפית, זה שקורה השבוע.

האקוטיזם: חדשנות מבוססת אקוסיסטם

אסף פרל ברשדסקי: [36:32] תשמע, האקוטיזם, והאמת היא שזה הרבה מאוד עוד האקתונים שאני עושה, אבל האקוטיזם זה דוגמה מאוד מאוד טובה. זה רימון, המנכ״ל והמייסד הבין שיש פער מאוד מאוד גדול. אגב, הבנה של סביבת האתגר. אנחנו לא עמותה, אני אומר אנחנו כי מעבר לזה שיש לי את הביזנס, אני גם מנהל את התחום של החדשנות בעמותה. אנחנו לא מנסים לפתור את הבעיות לאוטיסטים. אין לנו מטפלים, אין לנו פסיכולוגים, אין לנו שום דבר, כאילו, שקשור נטו לטיפול באוטיסטים. מה שאנחנו עושים, אנחנו יצרנו אקוסיסטם, כי הבנו שאין מקום אחד שלוקח רגע את כל הרעיונות של היזמים והמיזמים, ושם להם רגע קונטקסט. כי יש הרבה, אם היית יודע כמה עמותות מתעסקות בנושא של אוטיזם, וכמה יזמים יש בנושא של אוטיזם, וכמה חברות, וכמה זה, זה המון, וכאילו כולם לבד. הם לא מדברים אחד עם השני, אז הם לא לומדים מהקונטקסט. אז מה שאנחנו עושים, וזה כבר שנה שביעית שיש את ההאקתון. קודם כול, אנחנו מכנסים את כולם במקום אחד ל-24 שעות. יותר נכון, יותר, זה 36 שעות, מקצה לקצה. דבר שני, אנחנו מלמדים אותם כלים בסיסיים של יזמות. מה זה פרסונה, מסע משתמש, לא רק בהיבטים ה-UX-יים, יש לפעמים נטייה שזה UX, כאילו, מסע משתמש, לא? מסע משתמש זה נטו, כל בעל עסק צריך לבנות לעצמו אחד כזה. שני מסעות משתמש, של המשתמש שלו היום, והמשתמש שאיכשהו הוא רוצה שהוא יהיה אצלו בעסק. ואנחנו מלמדים אותם איידיאיישן, מלמדים אותם ביסר 24, מלמדים אותם המון המון כלים, ואז מגיעים להאקתון. אבל ההאקתון זה אירוע נחמד. ואנחנו עושים בהאקתון פאן, ומפתחים, ומקבלים את המנטורים הכי טובים שאנחנו יכולים להביא מכל התחומים ב... מכל התחומים. ביזנס, פרודקט, מרקטינג, סטוריטלינג, הכי טובים. והם מנחים, אלה מנחים את זה. אבל זה האירוע של האקתון, אירוע חווייתי, הוא חשיפה, הוא מאוד מגניב. הדבר היפה שאנחנו עושים אחרי זה, ופה גם מתחבר לתפיסה של איך שאני עובד, אנחנו לוקחים אותם לאקסלרטור, ובאקסלרטור, בשונה, נגיד, ממה שאנחנו יושבים בו עכשיו, אנחנו לא לוקחים את היזמים בלבד. אנחנו לוקחים את היזמים, שמים אותם בתוך המכללה למינהל, מצמידים אליהם סטודנטים מולטי-דיסציפלינריים, שרגע פותחים להם את ה... לא רק פותחים להם את הראש, זה גם חבר'ה צעירים עם הרבה אנרגיה, כל אחד רוצה לכתוב את התוכנית העסקית, לעשות את זה, לעשות את זה, ואנחנו מעיפים אותם קדימה עוד איזה כמה צעדים. כשאנחנו יוצרים דבר כזה, אנחנו באמת מביאים ערך. עכשיו, אנחנו מביאים פה ערך כפול, אנחנו מביאים ערך לאקוסיסטם שכבר קיים שבע שנים, ומיזמים שמגיעים לדמו דיי ולערב משקיעים, ומושקעים, וחברות, מקבלים מענקים מ... איך זה נקרא? רשות החדשנות, וטסים לחו"ל, וכל מיני כאלה. ואנחנו גם מביאים ערך לאקוסיסטם עצמו, כי אנחנו מביאים להם כל פעם עוד יזמים חדשים. זה האקוטיזם מהבחינה הזאת, וברמה האישית שלי, זה בערך המקום היחידי שאני תמיד פסיליטטור של ההאקתון הזה, אבל זה גם המקום היחידי שזה גם שלי. כאילו, אני חלק מה... אני ממשיך, הפנים שלי, לא עושה אירוע, מסיים, לוחץ ידיים ויוצא החוצה. אז בגלל זה תמיד יש לו מקום חם אצלי בלב, ואנחנו נותנים על זה גז. אחת הסיבות שאני בארץ השבוע.

סיום

אייל דוד: [40:16] נכון. אני שמח שנתנו לזה את המקום. אם רוצים ליצור איתך קשר, לינקדאין, אינסטגרם,

אסף פרל ברשדסקי: [40:22] פייסבוק, מייל, לחפש בגוגל סיגול אינוביישן סטודיו. גם צ'אט GPT, לדעתי, כבר... מכיר אותנו. כן, כן, אני עושה לו טסטינג מדי פעם. גם בגוגל אני מנסה לעשות טסטינג. הבעיה היא שבגלל שאנחנו נמצאים בספרד, אני... עכשיו אני כבר אומר, סיגול אינוביישן סטודיו, איזה חברה בקנדה, לא יודע, מייצרים איזה משהו. זה לא אנחנו, ופשוט לפנות אליי. בסוף, אני אומר סטודיו וזה, זה אני ואשתי, שעושה את המרקטינג. אפשר לפנות? אני אף פעם לא אומר לא לקפה טוב, זום נחמד. מה אכפת לך? אתה עולה בזום והקפה שלך זה הקפה שלך.

אייל דוד: [41:00] כן. תודה רבה אסף, איזה כיף שבאת, היה מעניין ומרתק. תודה רבה. תודה רבה על ההזמנה. ביי ביי. ביי.